דקדנציה: "פרידה מברלין"
אח... לייזה מינלי והרגליים הבלתי אפשריות שלה... כורכת את גופה המתנחשל סביב כיסא במועדון לילה דקדנטי בברלין של ערב מלחמת העולם השנייה. תאמינו או לא - אבל הספר לא פחות טוב. במהלך שהותו בת השלוש שנים של כריסטופר אישרווד בברלין (החל מ-1930), חייו נוצקים בחייהן של שלל דמויות, שהבולטת ביניהן היא (אלא מה?) סאלי בולס, נערה אנגלייה בת 19, קלוּלֶס לחלוטין, המתפרנסת משירה במועדון קברט אפלולי.
המצב הפוליטי והחברתי הרעוע בגרמניה, זה שהוביל בסופו של דבר את המפלגה הנאצית לשלטון, חודר לחיי הדמויות בספר כגידול סרטני, והלך הרוח הטרום מלחמתי משתלט על חיי הגיבורים. הקורא מוצא עצמו מחייך לנוכח המשובה שבה מתאר לנו הסופר את חייו בברלין, אולם עמודים ספורים לאחר מכן, אנו שוב חרדים לגורל העיר ולגורל תושביה.
אותם ויכוחים ההולכים ומתלהטים בין שונאי היטלר לתומכיו ובין אלה שרואים את היהודים כמגפה לבין אלו החיים עמם בשלום, מתנהלים במועדוני לילה ובתי קפה ומסעדות שרובם כבר אינם קיימים. אולם לא מעט מהמקומות אותם מזכיר אישרווד עדיין חיים ופועמים בעיר. כמו פארק "טירגארטן" (פארק החיות) אשר בסמוך אליו נמצאת כיום התחנה המרכזית החדשה של ברלין. או כיכר פוטסדאמר שאמנם נהרסה במלחמה אך הוקמה מחדש לאחר נפילת חומת ברלין, ושם ממוקם כיום המרכז האירופי של חברת סוני בבניין מפואר ועתידני. וכמובן, שדרת קורפירסטנדאם, שאז, כמו היום, נחשבה אחת מהשדרות המפורסמות והאופנתיות ביותר בברלין.
"אני מצלמה, שצמצמה פתוח, קולט בלבד, רושם, בלי לחשוב"' מעיד על עצמו אישורווד. איזו דרך נפלאה לחוות עיר. איזו דרך נפלאה לחיות.
"פרידה מברלין", מאת: כריסטופר אשרווד, מאנגלית: שאול לוין. מחברות לספרות, 2007
מסע בחלל הברלינאי: "לפני המקום"
הספר הנדיר הזה מציג בפנינו את ברלין דרך הכאב של מה שאבד ולא יימצא עוד. גיבור הספר הוא הספר עצמו, ולצדו נוכחים - כדמויות חיות של ממש - אהבת הספרים וחיבוטי הנפש של הסופר. התפאורה לכל אלו היא העיר ברלין, על יופיה ועל זוועותיה.
ציר העלילה נמצא בווילה וֶנזֶה אשר לגדות האגם ונזה. מקום פסטורלי אך טעון. שם התקיימה אותה "ועידת ונזה"' בה החליטו הנאצים ב-1942 על הפתרון הסופי ליהודים. לווילה מוזמנים ארבעה אנשי רוח - ביניהם חיים באר, המספר - על ידי מיליונר ירושלמי בשם רפאל זוסמן, החפץ להנציח את זכר בתו שטבעה.
במקביל לשיחות המרתקות שמנהלים החברים ("ועדת ההיגוי", כפי שהם מכנים את עצמם) מלווה אחד מהם, איש בשם שלמה רפפורט, את המספר בטיוליו בעיר. שני הגברים חולפים דרך "אֶסלֶן", הביסטרו האופנתי ביותר בברלין, ועוברים בכיכר האופרה, המקום שבו שרפו הנאצים ספרים ב-1933. שם הם בוחרים להתעכב מול "הספרייה הריקה", הפסל התת-קרקעי של האמן הישראלי מיכה אולמן. בין השאר הם מטיילים גם בפרבר האמיד "גרונוואלד", אשר מ"רציף 17" בתחנת הרכבת שלו, יצאו הרכבות שהובילו יהודים למחנות ההשמדה.
סיעור המוחות האינטנסיבי המתרחש בין חברי "ועדת ההיגוי", לצד הסיורים בעיר אשר רחובותיה הפכו משכן לרוחות רפאים, יוצרים אצל הקורא צורך דוחק להכיר גם את מה שאין בעיר הזו, ולא רק את המונומנטים המרשימים שלה. מה שלא מסופר לנו, החלל שקיים בין שברי המידע, הופך גם הוא לחלק בלתי נפרד מהסיפור עוצר הנשימה הזה.
עושר הכתיבה של באר ועומק ידיעתו את הלשון העברית על כל גווניה - מעוררים הערצה. ולכן זהו ספר עבור מי שאוהב ספרים לא פחות מאשר טיולים.
"לפני המקום", מאת: חיים באר, הוצאת עם עובד, 2007
הצד האפל של הסבנטיז: "אני, כריסטיאנה פ."
אני לא ממש מעוניינת להסגיר פה את גילי המדויק, רק ארמוז כי בשנות השמונים כבר לבשתי חזייה. אבל הרשו לי להזכיר לכם כי ישנן בנות שמתפתחות מאוד מוקדם. בכל מקרה, הספר "אני, כריסטיאנה פ.", שחלק מכם אולי מכיר בגלל הסרט, טלטל את עולם הנערה המתבגרת שלי ושום דבר לא חזר להיות כשהיה. תשאלו את אמא שלי, שמצאה אותי עושה לעצמי קעקוע בצורת לב באישון ליל, בדיוק לפי ההסבר בסרט שנעשה על פי הספר הזה. הקעקוע, אגב, עדיין מעטר את פרק ידי הימנית.
מועדוני לילה מזוהמים שבהם מתרחשות עסקאות סמים, סמטאות אחוריות שבהן בני נוער עוסקים בזנות כדי לממן את התמכרותם. ברלין המערבית של שנות ה-70 אפלה ומאיימת, אך גם כל כך מפתה עבור מי שחייו נטולי תכלית. גיבורת הספר, כריסטיאנה, נערה בת 12, בת לאם חד-הורית, נשאבת לסצינת הסמים של העיר ומנסה לשרוד בגיהינום של הרס עצמי, סמים קשים, זנות ופדופיליה. למרבה הזוועה, זהו סיפור אמיתי לחלוטין, וגיבורת הספר הפכה למעין סלבריטי מקומית בברלין. היא נאבקת עד היום בהתמכרותה הקשה להרואין.
לא תמצאו בספר המלצות או אפילו רמזים למקומות שבהם הייתם רוצים לבקר בברלין כתיירים. נו, אז מה. הספר הזה הוא חובה למי שרוצה להתבונן בעיר הזו כשהוא מצויד במידע מהסוג שתושביה המעונבים יותר של העיר הזו לא אוהבים להזכיר. התדמית הכל כך תרבותית של ברלין, המוזיאונים ובתי הקפה המצוחצחים שלה, נבנו גם על סיפורים כסיפורה של כריסטיאנה, ואת זה חשוב לדעת.
"אני, כריסטיאנה פ." נערך על פי שורת הקלטות בידי קאי הרמאן והורסט ריק. מגרמנית: גדעון טורי. מודן, 2002
עוד כדאי לכם
"ברלין, אלכסנדרפלאץ", מאת: אלפרד דבלין, מגרמנית: ניצה בן-ארי. הקיבוץ המאוחד, 2004. משובח, לא פחות.
וגם: "ישראלים, ברלין", מאת: פניה עוז-זלצברג, הוצאת כתר 2001. ספר מסע שהוא גם מסמך תיעודי מרתק.
ועוד, לצעירים שבינינו: "אמיל והבלשים", מאת: אריך קסטנר, מגרמנית: אלתר אילי. הוצאת יזרעאל. כי איפה עוד תמצאו ילדים ברלינאים האוכלים כרכשות-נקניק ופרוסות מלופתות?