הטיסות והשגרה כבר ממש פה. דומה אבל טיפה אחרת. ואם יש מקום שהכי כדאי לנסוע אליו כדי להירגע, לנשום עמוק, וקצת להתרחק מכל הלחץ והרעש שעשתה לנו הקורונה - זה הודו. ואם כבר הודו אז אי אפשר לוותר על ניו דלהי, עיר הבירה. אז כן, כשתגיעו אליה תצטרכו אולי כמה ימים כדי להתרגל לרעש ולצפיפות, אבל אחר כך כבר תרגישו שאתם רואים אותה מחדש - את כל הצבעים, המגוון, הקולות והריחות. וכמובן זה המקום להתחיל ממנו את הטיול שלכם במדינה.
ניו דלהי היא עיר הבירה של הודו, בה ממוקמים מוסדות ממשלת הודו וגרים בה כ-20 מיליון תושבים. זוהי עיר עצומה בגודלה והראשונה שאליה מגיעים המטיילים בהודו. היא אחת מהערים הכי מתויירות בעולם, ומיליוני אנשים מגיעים אליה מדי שנה.
האזור הכי מוכר בדלהי הוא המיין בזאר. זהו למעשה השוק המרכזי של שכונת Paharganj. שם ישנים כל התרמילאים שמגיעים לדלהי, והאזור נודע לשמצה כמבולגן ומרתיע, אך זהו הרושם שנוצר בעיקר כי זה המקום הראשון שרבים מהמטיילים חווים בהודו. דרומית למיין בזאר נמצאת שכונת קונאוט פלייס (Connaught Place), שהיא מרכז העיר החדשה, ומצפון למיין בזאר נמצאת דלהי העתיקה.
מה אסור לפספס בניו דלהי?
ג'אמה מסג'יד - מסגד יום שישי (Jama Masjid)
אחד המסגדים המפורסמים בדלהי. הוא הוקם ב-1656, לאחר 12 שנות בנייה. הוא בנוי מאבני חול ושיש, בסגנון אסלמי. הוא עצום בגודלו ורק לחצר התפילה שלו יכולים להיכנס 25,000 אנשים. יש לו שלושה שערים גדולים, ארבעה מגדלים ושני צריחים. אם אתם שם כדאי לטפס לראש הצריח כדי לצפות בנוף היפהפה (הכניסה לתצפית בתשלום סמלי). חשוב: מומלץ להגיע למקום בלבוש צנוע ולא ביום שישי.
קוטוב מינאר (Qutb Minar)
נקרא גם מגדל הניצחון, ומקום מעניין להיות בו. את בנייתו התחיל קוטוב אוד-דין אייבק ב-1193 והוא הגדיר את המגדל כסמל לניצחון האסלאם על הכופרים. קוטוב אוד-דין אייבק היה עבד טורקי לשעבר, שהתחיל את הקריירה כע'למאן (עבדים זרים שנרכשו בצעירותם וחונכו על ברכי האסלאם כקציני צבא). למבנה יש משמעות פוליטית - גובהו ועוצמתו היו אמורים להראות לתושבי הסולטנות את כוחם של האסלאם, ולהראות את עליונותו של המגדל על המקדשים ההינדים. והוא אף משמש כסמל למתן לגיטימציה והמחשת האחידות של המוסלמים סביב הדת והתפילות. הכניסה למגדל אסורה וניתן להתרשם ממנו רק מבחוץ.
מקדש אקשארדהאם (Akshardham Temple)
אחד המקדשים ההינדים היפים בדלהי ומקום חובה למי שנמצא בעיר. בניגוד לרוב המקדשים ההינדים, מדובר במקדש חדש ומטופח בן 15 שנה. המקדש בנוי מאבן חול ורודה ושיש לבן, ובנוי בסגנונות הודיים מגוונים. על כיפות המקדש ועמודיו מגולפים כ-20,000 דמויות של אלים הודיים שונים, ולראות את זה זו חוויה בפני עצמה. בתוך המקדש תוכלו לשוט בסירה, לצפות במיצגים שונים, לטייל בגנים ועוד, וכדאי לתת למקום לפחות כמה שעות. בערב יש במקום מופע אורות ברחבת המקדש.
מקדש הלוטוס (Lotus Temple)
נקרא גם מקדש הבהאיים. מקום מיוחד שממש ממש כדאי לא לפספס ואחד משמונת בתי התפילה הבהאיים בעולם. הוא מעוצב בצורת פרח הלוטוס, הפרח הלאומי של הודו, וזכה בפרסי עיצוב ברחבי העולם. תוכלו לטייל בבריכות ובגנים, ולהרגיש שלווה מהי. אחד הדברים המיוחדים במקום הוא שכל אחד יכול להתפלל או לעשות מדיטציה, ולא משנה מהי אמונתו או דתו. חשוב: יש לשמור במקום על שקט ולהימנע מצילום בתוך המקדש.
Gurudwara Bangla Sahib
אחד המקדשים המפורסמים של הסיקים, שכולו לבן וכיפותיו זהובות. הסיור בו מלא ברוגע ומלווה במוזיקה נעימה הנשמעת מכל מקום. מחוץ למקדש בריכה ענקית, שם גם מתרחצים חלק מהגברים הסיקים כחלק מהמסורת שלהם. מקום חובה עם אווירה מיוחדת. מומלץ גם לאכול בחדר האוכל של המקדש, המתופעל ע"י מתנדבים.
שער הודו (India Gate)
אנדרטה לזכר 70 אלף נופלי הצבא ההודי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. האנדרטה הוקמה ב-1931 לאחר סיום מלחמת הודו-פקיסטן. בצידיה מדשאות ובריכות נוי וליד שוכן הקומפלקס הממשלתי ההודי. אזור נעים שכדאי לטייל ולראות אותו.
המבצר האדום (Lal Qila)
נקרא גם המצודה האדומה, ואם אתם רוצים להרגיש עוצמה מהי לכו לבקר במקום. זהו מבצר ענק, מוקף חומת אבן חול, שנבנה במאה ה-17. בתוך המבצר המבנה יש מרחצאות מלכותיים, גנים יפהפיים ומסגד. המצודה שימשה גם כבסיס צבאי של הצבא הבריטי במהלך השלטון הבריטי, והיא נחשבת לאחד מהסמלים הלאומיים המוכרים של הודו.
מקדש לאקשמי נראייאן (Lakshmi Narayan Temple)
המקדש קיים מ-1622 והוא נבנה לכבודה של אלת השפע לקשמי ובן זוגה וישנו, האל המשמר. על הקירות במקום המיוחד הזה תוכלו לראות ציורים המתארים את סיפורי המיתולוגיה שונים. הארכיטקטורה של המקום היא שילוב של מודרני ומסורתי, והזמן הכי טוב להגיע לכאן הוא בזמן השקיעה, אז מרגישים במקום את הייחוד והשלווה שיש בו.
שוק צ'אנדני צ'וק (Chandni Chowk)
אזור השווקים של דלהי העתיקה. שיא העומס והבלגאן שתתקלו בו בהודו. מהרחוב הראשי והעמוס יוצאים אינספור שווקים מסוגים שונים, כולל שוק תבלינים מהמם (בקצה המערבי). מומלץ לשכור ריקשת אופניים ולשוטט איתה באזור.
ראג'יב צ'וק (Rajiv Chowk)
מרכז רובע קונאוט פלייס (Connaught Place) שתוכנן על ידי הבריטים, ומהווה כיום את מרכז העיר. הישראלים מכנים את המקום "כיכר המדינה של הודו" - בעיקר כי מדובר בכמה כיכרות ענקיים אחד בתוך השני. לאורך הכיכרות פזורים מלונות, בתי קולנוע, מסעדות, בתי קפה, שווקים ופאבים.
באר המדרגות (Agrasen Ki Bauli)
באר מדרגות עתיקה הנחבאת בין רחובות מגורים רגילים באזור קונאוט פלייס. מקום מיוחד ושקט.
מופעי בוליווד (Kingdom of Dreams)
אי אפשר להיות בדלהי בלי לחוות את בוליווד - הברודווי של דלהי. פה תוכלו להנות ממחזות זמר בוליוודים מושקעים. הרבה יותר טוב מסרט!
גני לודהי (Lodhi Gardens)
פארק גדול ושלו בדרום העיר, הכולל גם אחוזות קבר של כמה מקיסרי סולטנות דלהי מהמאה ה-15. מקום לטייל, ולצאת קצת מעומס העיר.
שוק Dilli Haat
שוק ממשלתי רגוע ומסודר המתפאר בדוכנים של תוצרות ואמנויות מכל רחבי הודו. מקום נהדר לקניית מזכרות.
סיור בסלאמס של דלהי
זה אולי נשמע מאיים, אבל סיור בשכונות העוני הצפופות של דלהי הוא אחת מהחוויות החזקות ביותר שאפשר לקחת מהעיר. לא תראו שם עוני מחפיר וקשה כמו שאתם כנראה מדמיינים, אלא אנשים קשי יום שחיים ועובדים בצפיפות ותנאים בסיסיים, אך מנהלים חיים מתפקדים, ושמחים לאחר את התיירים. חובה לקחת סיור מודרך כדי להיכנס לסלאמס, ומומלץ להיעזר במדריכים של חברת Reality Tours & Travel - המדריכים נולדו בסלאמס, והחברה מפעילה מרכזי חינוך והעשרה בסלאמס הממומנים מהכנסות הסיורים.
כללי התנהגות בניו דלהי
נענועי ראש: ההודים נוהגים לנענע ראשם מצד לצד. משמעות הנענוע יכול להיות כל דבר חוץ מ'לא': 'כן', 'בהחלט', 'אולי', 'נראה, יש מצב', וגם 'לא יודע, אין לי מושג'. אל תנסו לחקות אותם, כיוון שזה עלול להתפרש כעלבון וחוסר כבוד.
חליצת נעליים: בזמן שיחה או פגישה כדאי להימנע מלהפנות את כף הרגל אל האנשים שנמצאים בחדר. בחלק מהמקומות אף תתבקשו לחלוץ נעליים, במיוחד במקדשים ובתי תפילה.
צילום ותמונות: בקשו את רשותם של המקומיים לפני שמצלמים אותם. חלק מהאנשים אינם אוהבים זאת, בעיקר מסיבות דתיות שונות. כבדו זאת. עם זאת, הרבה הודים מאוד אוהבים להצטלם (ולצלם).
כללי זהירות בניו דלהי
- בניגוד למה שיטענו נהגי המוניות בשדה התעופה, המיין בזאר אף פעם לא סגור. לא בגלל פסטיבל, לא בגלל מחלות, ולא בגלל פרעות. תהיו בטוחים שאחרי הקורונה הם יהיו עוד יותר עקשנים בקשר לזה. תהיו עקשנים בחזרה ותדרשו להגיע למיין בזאר, ואל תאמינו לשום משרד מידע לתיירים שהמונית תיקח אתכם אליו.
- מומלץ לנשים לא להסתובב לבד ביום בלילה, ותמיד עדיף להיות בחברת אנשים נוספים. כמו כן עדיף, בעיקר לנשים, להתרחק מהתקהלויות של גברים ומקבוצות של נערים ומבוגרים. במקרה של הטרדות הכוללות נגיעות אקראיות, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא פשוט להתרחק ובמהירות.
- אל תעשו עסקאות. אל תעבירו משלוחים ממקום למקום ואל תשלמו לפני שקיבלתם את מה שקניתם.
- צפו לכך שבכניסה לתחנות הרכבת יעמדו אנשים בלבוש רשמי ויתריעו בפניכם שהרכבת שלכם התבטלה. הם מנסים להוציא מכם כסף. אפשר להתעלם ולהמשיך הלאה.
- שמרו על חפציכם האישיים. אל תסתובבו עם הרבה כסף מזומן, ונעלו את התיקים. רוב הכייסים נמצאים בתחנות הרכבת, בנסיעות בזמן שאתם ישנים, ובגסט האוסים. אם חלילה שודדים אתכם תנו להם מה שהם מבקשים וברחו.
- אוכל: הפירות והירקות מושקים לעתים במי ביוב ולכן אכלו אותם ללא הקליפה. עדיף גם לשטוף אותם היטב לפני האכילה. אם אתם אוכלים דגים בדקו טוב שזה במקום נקי וטרי.
- שתייה: שתו רק מים מינרליים. שימו לב – ההודים לפעמים מנסים למכור מים רגילים בבקבוקי מים מינרליים. בדקו שקניתם בקבוק חדש ושהפקק בו סגור.
מידע חשוב על ניו דלהי
מזג אוויר: דלהי חמה, לחה וגשומה בתקופת המונסונים (יוני-ספטמבר). אלו החודשים בהם מטיילים רבים נוחתים בדלהי בדרכם לצפון הודו. ספטמבר-אוקטובר ופברואר-מרץ הם החודשים הנוחים ביותר לטיול בעיר, כאשר בדצמבר-ינואר אפשר לצפות ללילות קרים מאוד, ובאפריל-מאי לחום קיצוני.
תחבורה: ניתן לנוע ברחבי העיר בריקשות ממונעות וריקשות אופניים (זו גם חוויה ייחודית ומומלצת). בנוסף, כמובן שישנן מוניות רגילות. ריקשות ומוניות ניתן לעצור ברחוב, או להזמין באמצעות האפליקציות Uber ו-Ola. דרך מומלצת להתנייד בעיר היא באמצעות קווי המטרו. המטרו של דלהי הוא מודרני, נוח וממוזג, ומגיע לרוב הנקודות החשובות בעיר, כולל לשדה התעופה. ראוי לציין שבכל רכבת מטרו הקרונות הראשונים והאחרונים שמורים לנשים בלבד, למען ביטחונן.
טיסות לדלהי: חברת אייר אינדיה מפעילה קווים ישירים מישראל לעיר. בנוסף, קיימים אופציות רבות לטיסות עם עצירת ביניים דרך טורקיה, דובאי או אבו דאבי.
מטבע: שקל אחד שווה כ-23 רופי.
עזר בהכנת הכתבה: טום לנדאו, יועץ ומתכנן טיולים למזרח, ממנהלי קבוצת הודו - מטיילים עם מירון.