ניחוח הקיץ המשכר הגיע לניו יורק ואיתו מתעוררת התשוקה לצאת ולבלות. דרינק אחרי העבודה, קוקטייל מרענן לפני ארוחת הערב או דייט מאוחר הרבה אחרי שכולם הלכו לישון. בניו יורק כמו בניו יורק, אפילו הברים מעניינים. בקיץ הזה החלטתי להתחקות אחר אחת התופעות המדוברות בעיר, ה-Speakeasy. פירושה המקורי של המילה הוא מוסד שמוכר משקאות אלכוהוליים באופן לא חוקי ומקורה בתקופת היובש בארצות הברית.
התקופה הזו חקוקה היטב בזיכרון האמריקאי, כמו גם בספרים ובסרטים - 13 שנים רצופות, מ-1920 ועד 1933 - שבמהלכן נאסר כל סוג של רכישה, מכירה, יבוא ויצוא של משקאות אלכוהוליים. מכיוון שהייתה זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, הצמיח האיסור את תופעת ה-Speakeasy, בתי המרזח הלא חוקיים, שפעלו בשוק השחור והתקיימו באופן סודי למחצה. חשאי, אבל פומבי דיו כדי שמי שצריך למצוא אותם, ימצא. כפי שבדרך כלל קורה בשיווק מוצרים בלתי חוקיים, המאפיה וארגונים מחתרתיים שונים שהבריחו אלכוהול מקנדה, ממקסיקו ומקובה, השתלטו על העניינים.
כמה מהמיליונרים הכי מפורסמים של ארצות הברית עשו את הונם בתקופה ההיא מזיקוק אלכוהול ומהברחתו. מאז נשפכו בהדסון כמויות בלתי מבוטלות של שיכר, ועכשיו, כתשעים שנים מאז תחילתה של תקופת היובש, ה-Speakeasy חוזרים לאופנה, אולי כחלק מגל הרטרו והנוסטלגיה, הפעם באופן חוקי בהחלט. והם אף תופסים נישה משמעותית בתרבות חיי הלילה בארצות הברית בכלל ובניו יורק בפרט. כאז גם עתה, לא קל למצוא אותם. גם כאן פועל אותו עיקרון: חשאי, אבל פומבי דיו כדי שמי שצריך למצוא אותם, ימצא.
<< לצפייה במזג האוויר ניו יורק
בבקשה אל תספרו
הפעם הסיבות להסתרה אחרות לגמרי. הברים החשאיים העכשוויים אינם מעוניינים להיות נגישים לקהל הרחב, אלא רק לרשת של יודעי דבר. היא צריכה להיות מצומצמת, כדי שמי שבא בשעריה ירגיש מיוחד מספיק, אבל לא מצומצמת מדי, כמובן, כדי לא לפשוט את הרגל. שיטת השיווק הזו מכתיבה סלקטיביות. המקומות הללו לא יתפרסמו בעלונים שמחלקים בבתי מלון "מה לעשות בלילה בניו יורק", אבל כן יופיעו באתרים אנינים ברשת; כהמלצה חתרנית במדורי אלכוהול בעיתונים ניו יורקיים נחשבים, אבל לא בתפוצה כלל אמריקאית. חלקם ממש עוינים לאזכור שלהם בתקשורת לא ניו יורקית, במיוחד אם יש סכנה שתביא אליהם נחילים של תיירים. כשביקשנו לשלוח צלם של G לאחד מהם, נענינו בשלילה גורפת. בעלי המקום לא הסכימו גם לספק תמונות מטעמם.
הדרך המוצלחת ביותר להגיע אל אותם ברים היא בעזרת בליינים מקומיים שבקיאים בסצנת חיי הלילה. כך גיבשתי את רשימת הברים בעזרת חבריי המקומיים, ובסוף שבוע אחד הספקתי לבקר בחמישה מהם. לכולם דבר אחד משותף - כניסה סודית. אין שלט בחוץ והכניסה אינה מסומנת. לא פעם נכנסים דרך חנות אחרת, כשרק יודעי ח"ן יודעים שצריך להמשיך הלאה, דרך דלת נוספת.
הכניסה ל-Angel's Share היא דרך דלת שלא היית חושד שמסתתר מאחוריה בר. ה-The Back Room נמצא בקצה סמטה חשוכה, שהדרך אליה רצופה מדרגות חורקות. ה-Raines Law Room מזכיר את כניסת המרתף בבית של סבתא שלי. ה-2nd Floor on Clinton נמצא בסוף גרם מדרגות המוביל לפתחן של שתי דלתות מסתובבות. ה-Death & Co מוסתר מאחורי דלת חומה אנונימית, שלצדה עמד סדרן שהסיט וילונות שחורים כבדים וחשף כניסה לבר חשוך, מואר בנרות.
רק בערב האחרון שלי במנהטן, שעות ספורות לפני שעזבתי את העיר, מצאתי את בר ה-PDT. זה המקום שהכי מצא חן בעיניי. הוא היה האחרון ברשימה שלי, ובמקרה היה גם החווייתי ביותר, המיוחד מכולם והיחידי שאליו אחזור בביקורי הבא בניו יורק. גם השם שלו סמלי: ראשי תיבות של Please Don't Tell.
ב-PDT תופעת ה- Speakeasy עולה מדרגה, שכן גם העיצוב הוא מחווה לתקופת היובש, בהשראת בתי המרזח הלא חוקיים של שנות ה-20 של המאה הקודמת. יודעי ח"ן מתאוננים שהמקום הפך לפופולרי מדי בקרב בלייני העיר, והוא כבר לא מספיק סודי. כנראה מפני שבעליו, המיקסולוג (התואר החדש של ברמנים) המבריק ג'ים מיהאן, הוא דמות מוכרת למדי בחיי הלילה של ניו יורק, שהיה מעורב בכמה מהברים הידועים בעיר ושהקוקטיילים שהמציא מוערכים במיוחד. מיהאן הוא גם הבעלים של בר סודי נוסף, ה-Raines Law Room.
ברכותינו, מצאתם אותנו!
הכניסה הבלתי שגרתית של ה-PDT היא גם הנכס הגדול ביותר של המקום: תא טלפון ציבורי, המוסתר בתוך מזללת נקניקיות ברחוב סיינט מארקס שבאיסט ווילג'. בקיר השמאלי של המזללה, קריף דוגס ((Crif Dogs שמה, ניצב תא טלפון וינטג'י עשוי עץ מהוה.
הכניסה לבר דרך תא הטלפון לא רק מאפשרת ללקוחות הקבועים להרגיש שהם מיוחדים ושהם חווים משהו מיוחד, אלא גם מסננת החוצה את אלה שאינם חלק מהסצנה הניו יורקית.
כאן חוויתי על בשרי את המעבר מקבוצה ב' הבלתי רצויה לקבוצה א' בעלת הפריבילגיות. ברגע שזיהיתי את תא הטלפון המדובר, הרגשתי קצת כמו קלארק קנט או הארי פוטר החודר לעולם הקוסמים דרך הקיר. חייכתי חיוך ניצחון ומיהרתי להיכנס פנימה. מעל הטלפון היה מודבק גזיר נייר שעליו נכתב בכתב יד: "ברכותינו, מצאתם אותנו! עכשיו בבקשה חייגו את הספרה 1 פעם אחת, ומישהו מיד יהיה אתכם. תודה!".
הרמתי את האפרכסת, מילאתי אחר ההוראות בדייקנות, וכשקולה של המארחת נשמע מצדו השני של הקו, נשאלתי בקצרה לשמי ולשעת ההזמנה שביצעתי, ולאחר מספר שניות של בדיקה ושל אימות עם רשימת המוזמנים הנחשקת, נפתחה הדלת והורשינו להיכנס פנימה.
אז התחילה החוויה האמיתית. אין להעלות על הדעת ניגוד מובהק יותר, סוריאליסטי כמעט, בין הפי.די.טי לבין חנות הנקניקיות המובילה אליו. הכניסה אל תא הטלפון יוצרת ניתוק חד מספסלי המתכת המשומנים ומניחוח הטיגון הזול של הקריף דוגס. כל מה שראיתי קודם לכן נשכח כלא היה. הכניסה אל הבר חושפת תקרת עץ נמוכה, אוסף פוחלצים שנוי במחלוקת (ביניהם דוב, דביבון, ינשוף ונשר), ציורי שמן ובר מבריק הנשקף מתוך מראת ענק הפרוסה לאורך הקיר. האווירה שיקית, אופנתית ואליטיסטית, אך גם חמימה וסקסית.
המקום מלא. שיטת השיווק ה"סודית" עובדת. חובה להזמין מקום מראש, ועד השעה 16:00 כל המקומות כבר מוזמנים. אפשר להזמין רק לאותו יום. אם מגיעים ללא הזמנה - תיאלצו להמתין כשעתיים.
הבר הוא חלל מהמם, חשוך למחצה, ובו ארבעה תאי ישיבה וכיסאות בר קטיפתיים נוחים מאוד. הברמנים לבושים בתחכום קלאסי ועובדים בדיוק כירורגי כמעט. לאחר התלבטות ארוכה הזמנתי "גביע חמאת בוטנים" ועקבתי בסקרנות אחר שלבי רקיחת הקוקטייל בידיו המיומנות של דיוויד הברמן. הקוקטיילים הוגשו עם גוש קרח בגודל אגרוף, במקום אוסף קוביות קרח קטנטנות, כמקובל. הברמן, שזיהה את הבעתי התמהה לנוכח הגוש הקפוא, הסביר: "אנחנו משתמשים בקוביית קרח אחת גדולה כדי לשמור על האלכוהול קר מבלי לדלל אותו".
הקוקטיילים היו חגיגה קולינרית נדירה מסוגה. וכשהכוסות התרוקנו, מיהרנו לחזור אל תפריט הקוקטיילים המלהיב של מיהאן, הכולל יצירות כמו פונץ' דגנים בחלב, נמלים נוזליות על מקל, וויסקי על בסיס בייקון וסירופ מייפל ורום על בסיס פופקורן עם חמאה. המחירים: בירות מ-6 דולרים ומעלה, כוס יין מ-10 דולרים, קוקטיילים מ-15.
מנות האוכל הן מ-5 דולרים ומעלה. לקוחות קבועים יכולים להזמין אוכל מהמטבח של הקריף דוגס, בדלת הסמוכה. באופן מוזר ובאנטיתזה מוחלטת לאופיו הבורגני של המקום, זה עובד. סירת נייר ובה צ'יפס מסולסל עטוף באלומיניום הולכת נהדר עם קוקטייל Proverbial Apple - נגזרת מרטיני מרעננת עם נגיעות תפוח ירוק. כשעזבתי את חברי על הבר לטובת השירותים, לכאורה המקום הכי בנאלי, הופתעתי שוב. במקום חלל חרסינה חשוך וקר מצאתי חדר מרווח, שקירותיו מצופים פסיפס מראות מהמם, על אחת מהן נתלו לראווה חוקי ההתנהגות הנוקשים של המקום (ראו מסגרת).
אף שהיה ברור לי שאני נופלת במלכודת השיווקית של מיהאן, האיש מצליח לרגש את תושבי העיר שכבר ראו הכול ולהפוך ביקור בבר ללילה חווייתי בלתי נשכח. זה פשוט עובד. עדיין הרגשתי כאילו נפלה בחלקי זכות להיות שותפה לסוד השמור היטב למעטים יודעי דבר. וההרגשה הזו היא בהחלט נהדרת. אז בבקשה, אל תספרו.
חוקי ההתנהגות ב-PDT
* נהג באחרים בכבוד, כפי שהיית רוצה שיתנהגו כלפיך
* שמור על ווליום השיחה שלך סביר. בבקשה הימנע מצעקות
* שיחות טלפון על הבר אסורות. הרגש חופשי לשלוח הודעות טקסט
* אין להתגפף על הבר. ידיים על השולחן, לשון בתוך הפה
* אין להפריע לאורחים האחרים. אם הגעת לכאן כדי לעורר מהומה - אתה בבר הלא נכון
* אנחנו שומרים על הזכות לבקש מכם לפנות את השולחן שעה לאחר שהוגש המשקה האחרון
* אין לשחק משחקים. כן, אנחנו מתכוונים שאתה לא יכול לשחק שבץ-נא על השולחן או לזרוק קוביות בפטיו האחורי
* אסור להשתכר. אנחנו מקווים שאתם נהנים בבר שלנו ושומרים על הזכות לסרב להגיש משקה נוסף למי שייראה שיכור מדי. אין מקום לוויכוחים
* בבקשה כבה את האור וסגור את הדלת עם צאתך מהשירותים
מידע מעשי
ברים סודיים בניו יורק
PDT: 113 St. Marks Pl (between Avenue A & 1st Ave) New York, טל' 212-614-0386, www.pdtnyc.com
Angel's Share: 8 Stuyvesant St., East Village, New York טל' 212-777-5415
The Back Room: 102 .Norfolk St, ליד רחוב Delancey, טל' 212-228-5098
The Raines Law Room: 48 W. 17th Street, New York, ליד השדרה החמישית
2nd Floor on Clinton: 67 Clinton St. New York, טל' 212-529-6900
Death Company: 433 E 6th St., Manhattan, New York, טל' 212-388-0882
