העיר בת 2,000 השנים, שהספיקה להיחרב עד היסוד ולהיבנות מחדש אין ספור פעמים, היא הגדולה באירופה היום. לתיירים היא מציעה חוויה קוסמופוליטית אמיתית וסצנת אנדרגראונד מלבלבת
כל מה שצריך לדעת על לונדון | צילום:
Medioimages/Photodisc, GettyImages IL
מידע שימושי
שפה: למרות האשליה שבשם, באנגליה – או יותר נכון, בלונדון – אנגלית היא לאו דווקא השפה השלטת. ברחובות העיר הקוסמופוליטית הזו, המושכת מיליוני תיירים ומהגרים ממקומות שונים בעולם, מסתובבים דוברי שפות רבות, ובחלק מרובעי העיר שולטות שפות שונות לגמרי – סינית, הודית, ואפילו אורדו – השפה הרשמית של פקיסטן. נא להצטייד במילון רב לשוני.
מטבע: הלירה שטרלינג, מסמלי האימפריה הבריטית, הייתה עד לא מזמן אחד המטבעות החזקים בעולם. מוכרת גם כפאונד, ליש"ט או "קוויד" בעגה המקומית. המחירים עדיין יקרים גבוהים ביחס לארץ, אבל הופכים פחות ופחות מרתיעים ככל שהפער נסגר. הברייקזיט הביא עמו פיחות משמעותי בשער הליש"ט, וערך המטבע גבוה היום רק מעט יותר מערך האירו.
ויזה: בעלי אזרחות ישראלית אינם צריכים להנפיק ויזה על מנת להיכנס לבריטניה לתקופה של עד שישה חודשים, ויכולים לקבל את אשרת הכניסה בשדה התעופה לאחר תשאול קצר.
מזג האוויר: לונדון ידועה לשמצה באפרוריות התמידית שאופפת אותה, ובממטרים הפתאומיים שעלולים להופיע גם ביום בהיר למדי. למרות המוניטין הגרוע והמשקעים התכופים, מזג האוויר בלונדון נוח למדי בתקופות האביב והקיץ. ינואר ופברואר הם החודשים הקרים ביותר בשנה, וממוצע הטמפרטורות בהם יכול להגיע ל-5-7 מעלות צלזיוס. בתקופת הקיץ מגיעות הטמפרטורות הממוצעות לכ-20 מעלות צלזיוס. בשנים האחרונות אנחנו עדים לגלי חום הפוקדים את לונדון מדי פעם. היזהרו מכאלה, שכן האנגלים לא ממש מאמינים במזגנים.
סקס וסמים: כן, והרבה. בלונדון קיימת סצנת אנדרגראונד מרשימה למדי, ולא נדיר לפגוש ברחובות, בעיקר במרכז העיר ובאזור הסוהו השוקק והסוחף, סוחרי סמים שיציעו לכם מריחואנה בזמן שתחלפו על פניהם. מפתות ככל שיהיו, כדאי להתרחק מהצעות מהסוג הזה (או כמו שאמא תמיד אמרה לכם: לא קונים ג'וינט מזרים). בלונדון יש לא מעט מועדוני פיק אפ לוהטים וטרנדיים, ואפילו מועדוני סקס.
סקס, סמים ורוקנ'רול | צילום:
Piotr Powietrzynski, GettyImages IL
תחבורה
מפת הרכבת התחתית ("הטיוב") של לונדון היא מהמובנות בעולם, והיא מחולקת לצבעים הנושאים את שמות הקווים. מפה כזו אפשר לקחת בחינם מכל תחנת טיוב. מומלץ לרכוש את כרטיס האויסטר – כרטיס פלסטיק הניתן לטעינה ומלווה כל תושב לונדוני בכל אמצעי התחבורה הציבורית – ומקנה לכם מחירים סבירים הרבה יותר מאשר בכרטיסים הנקנים במקום. את האויסטר ניתן להשיג בקופות בכל תחנת רכבת תחתית וגם בהרבה חנויות עיתונים וקיוסקים. הוא עולה כמה פאונד בודדים – אותם תקבלו בחזרה אם תחזירו את הכרטיס לטיוב בתום הטיול שלכם בלונדון.
אם אתם מתכוונים להשתמש יותר מפעמיים ביום ברכבת התחתית ובאוטובוסים, כדאי לרכוש את הכרטיס החופשי-שבועי מיד עם רכישת הכרטיס. אם לא, עדיף להטעין כמה פאונדים על הכרטיס בעת הצורך. כדי להשתמש – פשוט מצמידים את הכרטיס למקום המיועד בכניסה לתחנה או לאוטובוס.
האתר Journey Planner שימושי ביותר בניסיון לחפש כתובות ואתרים: הקלידו את הכתובת בה אתם נמצאים ואת כתובת היעד בשורת החיפוש, והוא יסביר לכם כיצד להגיע בשלום.
המלכה אליזבת' השנייה. ממשיכה את השושלת | צילום:
Tim Whitby, GettyImages IL
קצת היסטוריה
לונדון מאכלסת תושבים כבר יותר מ-5,000 שנה, אך בתקופתה הקדומה היא הייתה הרבה פחות אפורה – לפחות מבחינה ארכיטקטונית, והייתה ברובה התיישבות חקלאית דלה ביער. כעיר, לונדון החלה להיבנות רק בתקופה הרומית, לפני 2,000 שנה, בשם "לונדיניום".
הרומאים כבשו את העיר בשנת 43 לספירה. על מנת לשלוט בטריטוריה, הם החליטו לבנות נקודת מעבר על נהר התמזה לצורכי התיישבות משני צדיו. זו הייתה אבן הפינה לגשר לונדון המפורסם. לונדיניום הפכה לבירת בריטניה הרומית. פחות מ-20 שנה מאוחר יותר, המלכה בודיקיאה, בראש השבט המקומי, תקפה את הרומאים על ידי שריפת לונדיניום ורצח תושביה. אך הרומאים הצליחו לתפוס את מקומם בשנית ובנו את לונדון מחדש, הפעם תוך הוספת חומה סביב העיר.
הרומאים המשיכו לשלוט עד 410 לספירה, כאשר האימפריה כולה החלה לדעוך ועמה העיר המפוארת. האנגלו-סקסונים, בינתיים, התיישבו ממערב ללונדיניום במושבה לודנוויק (Lundenwic) וטיפחו את הנצרות באזור. ב-842 הגיעו הוויקינגים מדנמרק ובזזו את העיר מקצה לקצה. עד ליום עזיבתם, כ-10 שנים מאוחר יותר, העיר הייתה שרופה ברובה. המלך אלפרד הגדול ניצח אותם ב-878, והממלכה התחלקה בין שני השליטים – המזרח לדנים והמערב לשלטונו של אלפרד. מתקפה שנייה של הוויקינגים אירעה בתחילת המילניום השני, אך הסקסונים הצליחו להדפה. אדוארד המוודה הפך באותן שנים למלך של כל הארץ – באזוריה הוויקינגיים והסקסוניים. הוא בנה ארמון עץ ב-Westminster, ולמעשה קבע את מקום מושבה של הממשלה הבריטית עד היום.
אחרי מותו של אדוארד, טען לכתר דודו הדוכס ויליאם של נורמנדי מצרפת, אך הוועדה הממלכתית החליטה להעניקו דווקא לגיסו של אדוארד, הארולד גודווינסון. ויליאם החליט, בתגובה, לכבוש את אנגליה. המשימה הצליחה – וב-1066 הובסו הכוחות הסקסוניים וויליאם הוכתר למלוכה. זו הייתה תחילתה של תקופה בת 300 שנה שבה שפת המעמד העליון הפכה לצרפתית, ואולי שם טמון המקור לתיעוב הבריטי-צרפתי שעד היום אפשר להבחין בניצוצותיו. תחת שלטונו של ויליאם נבנו בלונדון כמה מבנים חשובים, כמו מצודת לונדון המפוארת שעל גדות התמזה. בנו של ויליאם, ששלט בהמשך, החל בבניית ארמון Westminster, שהוא היסוד לבניין הפרלמנט המפואר של היום.
תקופת ימי הביניים בלונדון אופיינה ברחובות צרים ומסתלסלים, ובבתים עשויי קש ועץ דליקים, ובכך הפכה לעיר רדופת שריפות – מה שכנראה ייצר את החרדה המודרנית מפני שריפות (לא שמתם לב שלכל פאב בעיר יש 12 דלתות כבדות בין האולם המרכזי לשירותים? זה לא רק בגלל הריח).
עיר למודת שריפות
חוץ משריפות, הלונדונים ידעו זוועות נוספות, למשל מגפת "המוות השחור" שגרמה באמצע המאה ה-14 למות חצי מאוכלוסיית העיר. הנרי השביעי הפך למלך ב-1485, ואחריו הגיע הנרי השמיני, שניהם לבית טיודור. בשנותיהם לונדון הפכה יותר ויותר משמעותית באזור כמרכז למסחר ולשלטון. הנרי השמיני שינה את המפה הדתית בכך שסגר את המנזרים כאשר הכנסייה הקתולית סירבה לקבל את גירושיו. המלכה אליזבת', שהגיעה לאחר מכן, הפכה את לונדון לתרבותית יותר, עם חדירתו לאופנה של התיאטרון והופעתו של ויליאם שייקספיר.
בתקופה זו הוקם הגלוב, התיאטרון המעוגל והפתוח בו הועלו מחזותיו של הנ"ל. אותו תיאטרון נשרף בתחילת המאה ה-17 ונבנה בשנית, עד לסגירתו על ידי הפוריטנים ושלטון הדת בהמשך. ב-1665 נהרגו 70,000 איש במגפה שנגרמה על ידי חולדות שהגיעו ללונדון על ספינות מסחר. שנה לאחר מכן פרצה השריפה הגדולה של העיר, והשמידה שני שליש מלונדון – 13,200 בתים וכמעט 90 כנסיות. בתגובה לאסון פקד המלך צ'רלס השני שמעתה והלאה בתיה של לונדון ייבנו מאבן ולא מעץ.
המאה ה-18 הביאה עימה את שלטונו של המלך ג'ורג' הראשון. האוכלוסייה של לונדון הגיעה למיליון הראשון שלה בשנה הראשונה למאה ה-19. הווסט אנד הפך לאזור מסחר עשיר, בזמן שחלקים אחרים של העיר אופיינו בעוני קשה.
התקופה הוויקטוריאנית, שהחלה ב-1837 עם הכתרתה של המלכה ויקטוריה בת ה-18, הייתה זמן של התפתחות תעשייתית ענפה ופריחה כלכלית. לונדון התרחבה לכל הכיוונים וקווי רכבת החלו לחבר בינה לבין יתר ערי בריטניה. אוטובוסים מונעים על ידי סוסים הפכו נפוצים ב-1840, ו-20 שנה אחר כך הגיעה הרכבת התחתית הראשונה בעולם.
מהגרים רבים החלו להגיע לבירת האימפריה מכל העולם, אך בעיקר מאירלנד, שסבלה באותה התקופה מהרעב הגדול. גידול האוכלוסייה הצריך התמודדות עם תשתיות למיגור תנאי ההיגיינה הנמוכים והתרבות המחלות. באותה תקופה ביוב הוזרם ישירות לנהר התמזה – שהיה גם המקור למי השתייה. בקיץ של 1858 הגיע השיא ב"סירחון הגדול", כאשר הנהר הוצף בביוב והחום הגדול גרם לחיידקים ללבלב. אומרים שהעבודה בבית הנבחרים נפגעה קשות כתוצאה מכך, מה שגרם להצבתה של ועדה לטיפול בנושא. מערכת חדשה של ביוב נבנתה לאחר מכן במאמץ לאומי, והיא נמצאת בשימוש עד היום.
המאה ה-19 נפתחה כשלונדון היא בירתה של אחת האימפריות החזקות בעולם, וגם אזור תעשייתי מהמובילים באירופה. חמישה מליון לונדונים עבדו באותה התקופה, 40 אחוזים מהם בתעשייה המתפתחת. אזור הסוהו המפורסם היום בזכות הפאבים והמסעדות שבו, היה באותה התקופה עמוס סדנאות עבודה ובתי חרושת, וכך גם הבניינים שלאורך התמזה ותעלות המים.
משמר המלכה | צילום:
getty images
מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, הנחיתה על לונדון הפגזות אוויריות שהרגו מאות אנשים. במלחמת העולם השנייה הבליץ על לונדון הותיר חורבות רבות בעיר ו-30 אלף הרוגים. לונדון הייתה צריכה להיבנות בחלקה מחדש, ואת התוצאות אפשר לראות בחוסר העקביות שבצורות הבנייה: רחובות בארכיטקטורה ויקטוריאנית נחצים על ידי בנייני דירות גבוהים ודחוסים בעיצוב חסכוני וחסר יצירתיות, שנבנה כתחליף לבית אחר שהושמד בבליץ. שמי לונדון, שנשמרו נקיים מבניינים עד כה, הפכו לפתע נסתרים על ידי מגדלים שהמרחק ביניהם לבין יופי מזכיר את המרחק בין בריטים לבין בלוטות טעם.
אך בתקופה ההיא היו גם דברים טובים. הביטלס ורולינג סטונס הפכו מפורסמים בשנות ה-60, והיגרו אל לונדון שהפכה בירה תרבותית בינלאומית. העיר הפכה יותר ויותר גלובלית, והסצנה האקדמית הרקיעה והביאה עימה נהירה של סטודנטים. צמיחה כלכלית עקבית הזרימה עוד ועוד אנשים לעיר. המעבר למילניום השלישי יצר תנופת בנייה חדשה ושתי אטרקציות נוספות – גשר המילניום שמחבר בין מוזיאון טייט מודרן לקתדרלת סנט פול, והלונדון איי, גלגל ענק שצופה על העיר. אוכלוסיית לונדון עולה על שמונה מיליון איש, ובעלייה מתמדת.
