חדשות טובות לחובבי הסושי, האסתטיקה והרכבות המהירות: אחרי יותר משנתיים של סגירת גבולות, יפן נפתחה מחדש לתיירים מ-98 מדינות, כולל ישראל. עם זאת, המשימה לא פשוטה: תיירים נדרשים להציג ויזה כדי להיכנס אליה, חייבים להציג ביטוח פרטי המכסה הוצאות רפואיות הקשורות לקורונה, להיכנס למדינה בתיאום עם מפעיל מוכר (טיול מאורגן) וללבוש מסכות בתחבורה הציבורית. בנוסף, ממשלת יפן מגבילה את כניסות המבקרים היומיות ל-20,000, וטרם ברור מתי יהיו הקלות בעניין הזה (ניתן להתעדכן בהנחיות המלאות והרשמיות כאן).
יחד עם זאת, החדשות הגדולות הן, שקצת לפני המגיפה, הקדחת האולימפית עוררה טירוף של התפתחות בטוקיו והוסיפה שלל מלונות, מסעדות, ברים ובתי קפה חדשים ויש עוד מקומות שמתוכננים להיפתח בחודשים הקרובים. כך שמעולם לא היה זמן מרגש יותר לבקר בבירת יפן. גם מבקרים חוזרים ימצאו תגליות חדשות בארץ השמש העולה.
> למעבר לתחילת מסלול הטיול לחצו כאן
רגע לפני שנפרט על מסלול משפחתי מעולה המותאם למבקרים בה לראשונה, נתחיל מכמה דברים שראוי לדעת וכמה סיבות שישכנעו אתכם לבחור בה כיעד הבא שלכם:
האסתטיקה היפנית
יפן היא מדינה בה צועדים ברחובות מצוחצחים בלי פח אחד באופק, וכשנכנסים לשירותים ציבוריים הם נראים כמו תחנת חלל אחרי ניקיון פסח או סט צילום לפרסומת של שאנל. אחרי כמה ימים ביפן החלטנו שלכל היפניות יש מיקי בוגנים פרטי כי כולן נראות כמו דיילות בסופר-פארם. ושלא תטעו, גם הגברים מגונדרים ובגלל שהם מסתובבים בקבוצות הם נראים כמו להקת בנים בדרך לאירוויזיון, וזה כולל תיקי צד בעיצוב שריגש אותנו מגדרית.
האיש שלי הסתובב שם כועס אחרי שהבין שאין ביפן אף בגד במידה שלו, מה לעשות לא כולם מצליחים להתחבר לאומה שהאקסטרה לארג' שלה זה סוג של מדיום. הוא התהלך ותהה מה עם הגברים המלאים של יפן, הם לא מתלבשים? ובכן, עניתי לו: למלאים של יפן אין ברירה אז הם לובשים רק תחתונים, ככה התחילה מורשת הסומו.
פריחת הדובדבן
לפני שנסענו ליפן לראשונה, חקרנו רבות וכולם אמרו לנו את מה שיגידו גם לכם: אתם חייבים לנסוע בזמן פריחת הדובדבן. אמרנו סבבה רק שעם כל הכבוד לדובדבן אנחנו מכוונים לחופשת פסח כי זה מה שמסתדר עם הילדות. והופ חופשת פסח יצאה בול על פריחת הדובדבן מה שהוכיח שהיקום הוא ורוד.
אני כמובן לא מזלזלת בדובדבן, זה פשוט שאנחנו גרים בבית מוקף שדות עם פריחה לא רעה בכלל, אז במחשבה שנייה אני בהחלט מזלזלת בדובדבן, ובדיעבד הייתי בוחרת בתאריכים אחרים כי בשורה התחתונה יצא שבעיקר צפינו בפריחת התיירים. ומדובר בטריליון תיירים. אז מי מכם שפחות אוהב צפיפות, כדאי לו לקחת את זה בחשבון.
דרך אגב, חודש אחרי זה נסענו למרוקו לראות את פריחת השִׁיבָּה. היה לא פחות מתרגש.
תודעת השירות
היפנים הם אנשי שירות, אנשי צדק וענווה, אנשי מוסר עבודה וכל בקשה שלכם תענה באופן מיידי וייסודי עם חיוך וגם קידה. נדהמנו לראות את הכבוד שלהם ללקוחות והאחד לשני כתפיסת עולם. ומדובר בתפיסת עולם לפיה כשהרכבת עוזבת את התחנה, הסדרן שנותר על הרציף קד לה קידה.
מדהים לחשוב שאותם אנשים מתפזרים בסוף היום בין מכונות משחק ומנסים לשלוף מהן כל מיני דברים מוזרים ולא קשורים, החל מבובות פרווה דרך קוביות טופו ועד לצמיגים של משאית.
התחבורה הציבורית האלוהית
בזמנם החופשי ובדרכם לעבודה, היפנים נעים ברכבות שיוצאות ומגיעות לכל מקום באי שלהם עם התעלמות מוחלטת מתנאי השטח, כי טופוגרפיה זה לחלשים. אחרי שנסעתי פה בזוויות בלתי אפשריות, אני משוכנעת יותר מתמיד שאפשר לסלול רכבת ישירה ממצפה רמון למטולה. מירב מיכאלי לתשומת ליבך.
ומה יהיה עם השינקאנסן? שזה כאילו רכבת אבל זה בעצם מטוס על מסילה, וזה מרווח נוח ומהיר כמו טיל בליסטי וייתכן שזו הסיבה שכל כרטיס עולה כמו שיגור פרטי לירח. אבל אל דאגה, לפשוטי העם ולאלה עם היגיון יש פה את ה-JR ואת ה-subway וגם את ה-Metro, שלוש מערכות עצמאיות עם כרטיסים שונים שרק כדי להבחין ביניהן תאלצו לגור ביפן איזה שנתיים-שלוש. עד אז תוכלו להיוועץ במקומיים שתמיד יודעים לומר לך בדיוק לאן ללכת ובאיזה שעה, כי יש מצב שיש אצלם "תחבורה ציבורית" כמקצוע חובה בבגרות.
וקלטו את זה: הרכבות יוצאות פה על הדקה, איזה דקה? על השנייה, אחרת מנכ"ל הרכבת נדרש להתפטר. בחיי, גם את זה הבנות שלחו לי בלינק.
וזה עוד לפני שסיפרתי לכם על האוטובוסים: בכל תחנה, גם אלה אי שם באמצע ההר, כתוב שהאוטובוס יגיע ב8:36 והוא אכן מגיע. איך זה? יש לו מסלול של שעתיים. אין פקקים? אין רמזור ארוך? אין סבתא איטית או לטאה נדירה שחוצה את הכביש בפתאומיות? מה זה, מה אתם יפנים?!
טיפ חשוב בנוגע לתחבורה הציבורית: גם פה יש ה-Rush Hour בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים, ואז יש תור של 130 מיליון יפנים בתחנה, ותאמינו לי הבנו את זה בדרך הקשה, ודווקא ביום שתכננו לעשות פלאש מוב ברכבת. מדובר בצפיפות שאנחנו לא מכירים. נתב"ג זה קייטנה.
המלונות המיוחדים והמרהיבים
קחו בחשבון שמלונות טובים ביפן יקרים כמו בתל אביב. מצד שני, גם פה בכל עיר יש מבחר ענק של אפשרויות מותאמות לכל כיס. יש פה מלונות נושא ומלונות בסגנון מסורתי ויש מערביים ויש עיצובים מושפעי מזרח, וכמובן שיש גם קפסולות בגודל של ארון קבורה.
אני למשל החלטתי להזמין מלונות בצנטרום של הפיילה, ככה בשביל שהבנות יהיו מבסוטיות, ולכן המחירים היו בהתאם. רוב הפעמים זה היה שווה את זה חוץ מהפעם שתיאמתי מלון נהדר בטוקיו, וראיתי באתר את המשפט: "נותרו רק חדרים קטנים", וחשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות. אז אני אגיד לכם מה יכול להיות – סיוט. זה מה שיכול להיות, כי "קטן" ביפנית זה אקסטרה אקסטרה סמול. טוב, בכל זאת מדובר באומה של אנשים דקיקים ובריאים מידי. חדר קטן ביפנית יותר קטן מחדר בצוללת צבאית, אז יצא שחמישה ימים זזנו מצד לצד בצעדי רדיפה.
פארקי שעשועים של יפן
ברור שיש להם דיסני, וכמובן שהלכנו (כך יצא שהיינו בכל פארקי דיסני בעולם. יום שלם תיזזנו כמו טירונים ביום סיירות.
כדאי לדעת שיש להם פה את Disneysea ולמיטב הבנתי הוא ייחודי רק ליפן. ניסיתי לשווק אותו לבנות שלי והן לא רצו. כמובן שבסוף היום בעודי מלטפת את שברי המאמץ הן זימרו מעלי במקהלה: חבל שלא הלכנו לפארק השני.
כמובן שיש פארקים נוספים גם באוסקה ובנארה. חיפוש זריז בגוגל יחשוף את כל האפשרויות בהתאם למסלול שלכם. דרך אגב, אם היפנים נחמדים סתם ככה ברחוב, דמיינו את הנחמדות בתוך דיסני – כשזה חלק מהמקצוע. זה כמו מעבדה לדובוני אכפת לי. למות מקנאה.
האוכל ביפן
קודם כל זו המדינה שהביאה לעולם את הסושי, שזה כידוע מאכל האלים והם עושים אותו מעולה בכל פינה אפילו בסבן-אילבן.
אבל זה הרבה מעבר כי יש פה הכול מהכול, ואז עוד קצת וזה תמיד אסתטי בצורה מעוררת השראה. במקרה שלנו הנסיעה ליפן הייתה מסע קולינרי, והבנות שלי ארגנו מסלול מרתק שעבר מ"משהו מגניב שהן חייבות לאכול" ל"מסעדת קונספט מטורפת שחייב לנסות". התוצאה: ארבע קילו יותר.
יש פה בתי קפה נושאיים בכל פינת רחוב. אם תהיתם, אז מגישים בהם בעיקר צבעי מאכל, והאיש שלי עד עכשיו טוען שחסר שם בית קפה עם קונספט של טעים. ראו מטה הרחבה לגבי קפה המפלצות, אליס בארץ הפלאות, בית האסירים ומפעל הרובוטים.
ומה עם המחירים?
אז נכון, הסברה העיקשת טוענת שיפן יקרה מאוד, יש שאומרים שהיא יותר יקרה ממנהטן. אז אני שמחה לדווח מניסיון אישי שזה ממש לא נכון, כי יפן יקרה בדיוק כמו מנהטן. מצד שני, שזה לא יטריד אתכם, כי היא יותר זולה מתל אביב באוגוסט ולפחות ליפנים יש תירוץ כי לא קל לתחזק את כל הפרפקציוניזם הזה.
לזכותה של תל אביב אציין שהיא זולה יותר במחירי הפירות, כי ביפן מוכרים פירות במאות שקלים. וכשאני אומרת פירות, אני מתכוונת לפרי. אחד. עטוף טוב טוב בפצפצים משל היה אתרוג מקורי מהסוכה של אהרון הכהן. הבנות שלי היו המומות מהמחיר של מנגו בודד, אז הן בדקו באינטרנט ושלחו לי לינק עם כתבה על איזה יפני שקנה אבטיח במיליון ין. אבטיח. אחד. במיליון. מה לעזאזל הוא עשה עם האבטיח הזה שאלתי אותן, לא כתוב, הן ענו לי, אבל יש מצב שהוא אכל ובכה.
הצעת הגשה: מסלול מומלץ לחופשה ביפן
שבועיים וחצי - כך נראה המסלול שלנו ביפן:
1. אוסקה - 3 לילות | (לפירוט המלא על אוסקה)
2. קויה סאן Koyasan - לילה | (לפירוט המלא על קויה סאן)
3. קיוטו - 4 לילות | (לפירוט המלא על קיוטו)
4. האקונה Hakone- 3 לילות | (לפירוט המלא על האקונה)
5. טוקיו - 5 לילות | (לפירוט המלא על טוקיה)
1. אוסקה
ההחלטה להתחיל מאוסקה הייתה מכוונת והתגלתה כגאונית בדיעבד, כך שלטעמי לא נכון להתחיל בטוקיו. מצד שני, נכון מאוד לסיים עם טוקיו אבל עוד נגיע לזה.
מלון מומלץ: Namba Oriental. שילמנו מחיר מעט יקר לשני חדרים, אבל המיקום מעולה ממש בלב המדרחוב, החדרים ענקיים, ארוחת בוקר סבבה פלוס.
מה ראינו באוסקה?
את טירת אוסקה, חובה. אמנם משוחזרת אבל יפהפייה, בנויה בבולדרים, מוקפת חפיר מרשים וגנים רחבי ידיים. אפשר להיכנס לסיור ולעלות לקומה העליונה לתצפית של 360 מעלות על אוסקה. הבנות החליטו שזה מיותר ואני שמחתי.
אתרים נוספים לביקור: Shitennoji מקדש חמש הקומות, Keitakuen Garden - גן יפני מהמם, רובע Tsutenkaku, שוק הרחוב ב-Shinsaibashi, אומדה סקיי בילדינג, אולפני יוניברסל והאקווריום. אנחנו בעיקר הסתובבנו ברחובות של העיר ונהננו מהאווירה הכללית ואכלנו כל מה שנראה שונה או טעים או סתם מוזר, כולל עוגת הגבינה האינסטגרמית והמפורסמת והבלתי טעימה בעליל (Rikuro-ojisan no mise).
כשהיינו מוכנים לנקודה השנייה במסלול שלנו, שלחנו את המזוודות לקיוטו (הנקודה השלישית) ועלינו עם ציוד לילה לקויה סאן. מהלך מבריק, ממליצה לאמץ.
2. קויה סאן (Koyasan)
הנסיעה לקויה סאן הייתה בעיקר כדי לבקר וללון במקדש JOKIIN. קיבלנו חדר משפחתי מקסים וחוויה ייחודית.
לפני חווית המקדש אציין שהנסיעה לקויה סאן הייתה מרתקת בפני עצמה: זה התחיל ברכבת שעוברת באזורים כפריים וסוף סוף רואים בתים מסורתיים ובנייה ייחודית. אחרי החלפת רכבת בהאשימוטו, עולים לקו מיוחד שנוסע עד קויאה סאן בדרך הררית יפהפייה. את החלק האחרון לכפר הגבוה הזה, עושים ברכבל/פניקולר שממשיך עוד 900 מטר לראש ההר בזווית מטרידה, משם לאוטובוס פנימי שעולה עוד קצת. והכל במחיר של הכרטיס.
בקויה סאן יש 117 מקדשים בודהיסטים ושלווה בלתי רגילה. יש סניף של אוניברסיטת יפן שמאפשרת לנזירים הצעירים ללמוד במקביל להתמסרות שלהם לבודהיזם. אכלנו במקדש ארוחת ערב שהם קראו לה צמחונית, אמרנו יאללה יום וחצי נשרוד בלי בשר, ואז גילינו שבאוצר מילים היפני חסרה המילה טבעוני, כי גם ביצים דגים וגבינות לא היו שם. קיצר, טופו ואורז אבל איזו הגשה.
כחלק מהחוויה ניתן להצטרף לתפילת בוקר עם הנזירים (6 וחצי) וארוחת בוקר משותפת לכל אורחי המקדש בשעה (7 וחצי). כמובן שרק אני קמתי כי המתבגרות גדלות בשינה אז אסור להפריע להן, ואבא שלהן היה תשוש מרעב.
בבוקר סיירנו בכפר היפהפה, נכנסנו לבית הקברות Okunoin Cemetery העתיק והמרשים, שנבנה בין עצים בני מאות שנים. הגענו עד למקדש Oku-no-In שנחשב לאחד העתיקים באזור. ביציאה מהמקדש מצאנו מסעדה קטנה בשם: Teishaba, עם שתי נשים מקומיות ותיקות שהכינו לנו את האורז המוקפץ הכי זול והכי טעים שאכלנו בחיים.
3. קיוטו
התורים ברכבת לקיוטו היו איומים וככה נחשפנו ל-rush hour היפני. בקיוטו בחרנו במלון Hotel Nikko Princess, שני חדרים כולל ארוחת בוקר עלו כמו בארץ או בערים מרכזיות בארה"ב למלונות בדירוג הזה. וגם פה החדרים מרווחים מאוד והמלון מערבי לגמרי.
מה עשינו בקיוטו?
הגענו אחר הצוהריים ולכן עצרנו בסופר הענק שבקומה התחתונה של תחנת הרכבת המרכזית, לצפות מקרוב במלונים שעולים 800 ש"ח ליחידה, ובשעה 8 בערב עלינו לקומה העליונה לצפות במופע האורות על המדרגות.
מבחינת אתרים בעיר: Kiyomizudera, Ginkakuji, Yasaka Shrine, Heian Shrine and Nanzenji. לא חובה בעיני – Philosopher's Path.
יום שלם הקדשנו לאזור Arashiyama: Tenryuji Temple, the bamboo groves and the monkey park. מומלץ לעשות את האזור עם אופניים אם מזג האוויר מתאים. חייבת לציין ש"יער הבמבוקים" הידוע, הוא דוגמא מעולה לנקודה שהאינסטגרם עשה לה יחסי ציבור נטולי פרופורציות.
מסעדות שאהבנו בקיוטו
בעלים יפני שהביא טוויסט איטלקי: Goichi Pizza.
יפני, מזון מהיר זול בטירוף וטעים: Nakau Karasuma Takatsuji.
באמצע דרך הפילוסופיה, המשעממת למות, מצאנו קפה עם עוגות לפנים, כי השף צרפתי: Philosophy Café.
4. האקונה Hakone
את המעבר הזה עשינו ברכת המהירה שינקאנסן, שעתיים במהירות טיל. ארבעה כרטיסים עלו לנו 500 דולר. האקונה מקבלת מקום ראשון בדירוג המשפחתי שלנו הרבה בזכות שני הלילות שעשינו ב-Fukuzumiro בחדר יפני מסורתי עם אונסן פרטי בחדר. אמנם עלות יקרה ללילה אבל המקום עצמו מדהים שונה ומיוחד.
מה עשינו בהאקונה?
קנינו מעבר חופשי ל-3 ימים כי הכי השתלם. יצא כ-5,000 ין לארבעתנו (50 דולר). זה לוקח אתכם במסלול המקיף של הגזרה: אזור הררי קסום, שהוא חלק מהפרק הלאומי של הר פוג'י. את המסלול עושים בעזרת כלי תחבורה שונים: רכבת, פוניקולר או רכבת הררית (60 מעלות), רכבל, ספינה ואוטובוס.
והנה משהו שהלוואי והיו אומרים לי קודם: תעשו לעצמכם טובה, תבררו מה כיוון המסלול המועדף על התיירים ותעשו בדיוק את הכיוון ההפוך. במקרה שלנו זה היה סיוט צפוף ומתמשך בסיבובים חדים. נפלנו על יום גיהנום, ועדיין זה מתובל בהפוגות סופר פוטוגניות ששוות את המאמץ. לא לשכוח לעצור בגורה ולהגיע לגני גורה המטופחים עם המזרקה היפה.
ברכבל נוסעים מעל הר געש, כך שניתן לראות את הפעילות הוולקנית, את העשן הלבן הסמיך וכמובן את ריח הביצים הסרוחות או גופרית, מה שתעדיפו. יש תחנת עצירה למי שרוצה להריח מקרוב. ביום יפה רואים את הר הפוג'י גם מהספינה (על אגם יאשי) וגם מהרכבל.
אני ממליצה בחום להיכנס למוזיאון הפתוח לאיזה חצי שעה, יש שם יצירות המשתלבות בסינרגיה חביבה עם הטבע. יש לו עלות כניסה נפרדת של 1,200 ין אם אני זוכרת נכון, ויש הנחה למי שקנה את free pass.
ועוד דבר: בהמלצת חברים שילבנו ביקור במוזיאון הנסיך הקטן, היחיד מסוגו בעולם, וזה סוכם כהפתעה מרעננת. תלכו, רק תזכירו לעצמכם ולילדים את הסיפור קודם.
מסעדות שוות בגזרה
ראשונה מכולן :808 Monsmare. למעשה היא המסעדה שהכי ניהננו בה בטיול הזה, יכול להיות שזה בגלל שהבנות היו עייפות אז יצאתי רק עם האיש שלי, אין לדעת.
עוד מקום טוב באותו כפר, בר יפני: Horumon Genya, מגישים בו בשר מעולה שאתם מבשלים לעצמכם בשולחן.
מסעדה מערבית מתוקתקת נוספת על שפת האגם: La Terrazza.
5. טוקיו
מהאקונה לטוקיו לקחנו רכבת של פשוטי עם בעלות שפויה של 1900 ין לאדם, והופ יצאה לנו רכבת אקספרס, שעה ועשרים. בטוקיו בחרנו במלון: Hotel Gracery Shinjuku, בעיקר בגלל המיקום (הבנות: "קחי אותנו לשיבויה או שינג'וקו שיהיה לנו מעניין"), שילמנו 2,200 דולר לשני חדרים ל-5 לילות וזה היה הכי זול בכל הטיול. סיפרתי לכם מה היה בפתיח של הכתבה. עדיין מתאוששים.
כדאי לדעת שבטוקיו יש Uber, רק לתשומת ליבכם זה יותר יקר ממוניות. רוב החנויות נותנות קבלות פטורות ממכס עם הצגת דרכון שיאפשרו לקבל החזר בשדה. לא ניסיתי. לא בנויה לתורים.
מה עשינו בטוקיו?
בעיקר עלינו ארבע קילו. המלון כאמור היה בלב שינג'וקו, אזור המסחר והבילוי הלילי של העיר, רחובות שתי וערב עם טריליון חנויות, שלטי ענק מנצנצים וגורדי שחקים, מרכזי קניות ענקיים, חנויות מוזלות למוצרי אלקטרוניקה, הכול מהכול נמצא כאן ובשפע.
יש תצפית בבנייני Tokyo Metropolitan Government, גובה של 243 מטר, תצפית חינמית בקומה 45.
אזור Kabukicho בתוך שינג'וקו עוד יותר עמוס במסעדות, ברים, היכלי מכונות פצ'ינקו ועוד חנויות, ואחרי שלושה ימים קלטנו שזה גם אזור החלונות האדומים של העיר. עוד נקודה בשינג'וקו היא Omoide Yokocho, מקבץ של סמטאות קטנות וצרות פתאום באמצע כל הטירוף.
וגם הסמטאות הצפופות של Golden guy, מה שהיה בעבר מקבץ מבנים מיניאטוריים של בתי בושת קטנטנים והפך לסדרה של ברים עם גג 8 איש בחדרון. קטע מהמם. תחנת שינג'וקו היא אטרקציה בעצמה, היא נחשבת לעמוסה ביותר בטוקיו Shinjuku Station.
מה עוד? כמובן שיום שלם הוקדש לדיסני. אמרנו שלא נלך בימים של הסופ"ש כי יהיה מפוצץ, אז נלך בחמישי. ואכן לא היה מפוצץ, כי אם מפוצץ טורבו.
מבחינת מחירים; 7,400 ין למבוגר 6,400 לנוער, הכי זול שהיה לנו מכל הדיסנים בעולם. והכי שעשע אותי זה שקנינו כרטיסים ב-seven eleven מתחת למלון.
יש קו ישיר של JR, רבע שעה נסיעה מתחנת טוקיו, או אוטובוס מאסף, 1,000 ין לאדם. בדרך חזרה סבלנו מרגליים שבורות אז לקחנו מונית, אמרנו מקסימום יצא מחיר מופקע אז מוכרים ילדה אחת ביד 2 כדי לממן. בסוף יצא 9,000 ין, לא היסטרי ביחס למרחק ובכל מקרה הבנות הלכו לישון בלי ארוחת ערב כדי שנאזן את הארנק. סתם, לא באמת, הן בלעו חצי מטוקיו כיאה לשתי מתבגרות שרעבות כל הזמן.
יום נוסף הוקדש לאי המלכותי אודאיבה: נסענו לתחנת שינבאשו ומשם לקחנו את המונו-רייל, רכבת עילית שחצתה את גשר הענן המרהיב, כל הדרך נוף נהדר של המפרץ והעיר. בגדול האי עצמו נהדר, מלא בניינים עם ארכיטקטורה מרתקת וקניונים מגניבים ששווה לראות את העיצוב שלהם. לי היה מפגש מרגש עם רובוטריק בגודל טבעי. כמי שהיה לה בגיל 9 קראש רציני על אופטימוס פריים, התעלפתי מהתרגשות.
כמובן שהלכנו למוזיאון הדיגיטלי, TeamLab או כמו שהבנות שלי קראו לו: הסיבה המרכזית שהסכמנו לבוא איתך ליפן. קניתי 4 כרטיסים ברשת, מייל עם לינק לכרטיסים עצמם הגיע לילה קודם כיאה לאופרציה סודית בקטע מוזר. אם לא היו לי שתי בנות נוער חובבות יקיצה טבעית אז אולי היינו מגיעים לשם בשעה סבירה, רק שלצערי הגענו ב12 ורבע ולכן עמדנו כ-45 דקות בתור בשמש.
המוזיאון פרוס על 2 קומות של מסדרונות רחבים וחללים בגדלים שונים עם קירות שחורים שמקרינים עליהם טבע, צורות וצבעים משגעים, רק שבפנים יש תורים נוספים של 45 דקות למייצגים ספציפיים, כאילו לא עמדתם מספיק קודם.
טיפ של בדיעבד: להגיע או בשעה 9 או בשעה 3. תלבשו בגדים בהירים, התור היחיד שכדאי לעמוד בו הוא לשדה של המנורות, כל השאר מיותר. אם אתם עם ילדים קטנים, לא לפספס את הקומה השנייה יש שם אזור אתלטי.
אם אתם זוג בלי ילדים ממליצה לשקול לעשות לילה ב: Oedo Onsen.
ביום הרביעי עשינו את אחד מהסיורים החינמיים שמודרכים על ידי מקומיים (כמקובל היום בערים שונות בעולם). תיאמתי דרך Tokyo localized לילה קודם בפייסבוק. פגשנו מדריכה מקומית מקסימה, שהובילה אותנו כשעתיים וחצי בנקודות שונות באזור הרג׳וקו, מרכזה של אופנת הרחוב היפנית.
ביקרנו בפארק שינג'וקו גוין (Shinjuku Gyoen), אחד הפארקים היפים בעיר, הכולל גם גן אנגלי וצרפתי, וכן 1,500 עצי דובדבן. נכנסנו למקדש המרכזי וסוף סוף קיבלנו הסבר על המנהגים המסורתיים של היפנים כשהם מבקרים במקדשים. מרתק.
משם צעדנו ללב הפועם של הרג׳וקו ברחוב טקשיטה, ממש ביציאה מתחנת הרג׳וקו. זהו מדרחוב קטן צבעוני ומתוק במיוחד, מלא בחנויות בגדים ואקססוריז, ובדוכני אוכל שמוכרים מגוון קינוחים צבעוניים ומתוקים וחנויות ממתקים (לא לפספס את Totti candy factory shop). אכלנו שם קרפים עמוסים בפירות וקצפות, גלידות, צמר גפן מתוק ומה לא. הקטנה שלי קנתה מלא בגדים שהיא לא תלבש לעולם חוץ מבפורים. פחות מומלץ לבקר בימי ראשון, אז הוא הופך לעמוס במיוחד. טיפ חשוב: להיכנס לרחובות הצדדיים. הגזרה רחבה הרבה יותר מרחוב טקשיטה ולפעמים הרבה יותר מעניינת.
היום האחרון הוקדש לביקור ברובע העתיק אסאקוסה על רחובותיו הצרים והחביבים סביב מקדש סאנסוג'י Sensoji Temple: מקדש בודהיסטי שנבנה במאה ה-7 לספירה, מה שהופך אותו למקדש העתיק ביותר ביפן. זה המקום להגיע אליו ולדמיין איך טוקיו נראתה מזמן מזמן. יש מלא חנויות מסורתיות, בניינים נמוכים, סמטאות צרות והמקדש בהחלט בין היפים שראינו. שער הכניסה Kaminarimon, נבנה לפני יותר מאלף שנה. כבוד.
את הערב בילינו בשיבוייה, תפסנו שולחן חלון בבית הקפה Hoshino Coffee, וצפינו במעבר החציה הכי מפורסם והכי עמוס בעולם למשך שעה שלמה. אי אפשר שלא להתלהב מלראות 3,000 איש חוצים כביש מחמישה כיוונים שונים במקביל. וזה עוד יותר מגניב כשלועסים פנקייק במקביל.
מה אכלנו בטוקיו?
לגבי אוכל בטוקיו, שתי מילים לי בשבילכם חברים, שימו אותם במנוע חיפוש ותודו לי אחר כך: yakiniku ו-Kushikatsu. אין בעד מה.
להלן כמה מבתי הקפה הנושאיים שהיינו בהם ושילמנו מחירים הזויים על דוגמיות של מזון:
הזוכה הגדול עם העיצוב הכי צבעוני ומרשים, ממש סניף של דיסני :Kawaii monster cafe. רק שהתפריט דל למדי ומתאים לחובבי צבעי מאכל.
מקום שני בציון צמוד, בחוויה הכי מוזרה ומדליקה לארוחת ערב: lock out, הבנות עפו על זה, אכלנו בתוך תא מאסר שהובלנו אליו באזיקים ויש להם תפריט שתייה של משוגעים. כל שעה עגולה יש טיפול בפחד על ידי ליצנים רצחניים שקופצים עליך בעודך לועס.
פחות מרשים אך עדיין כייפי: Allice, אליס בארץ הפלאות, בלי הרבה רוח וצלצולים אבל האוכל בו היה הכי סביר. המלצרית שרה לנו בזמן שהיא ערבבה את הסלט בשולחן, עבדה כל כך קשה על שלוש חתיכות של חסה. חמודה.
דבר אחד שלא הספקנו לאכול זה את הפיצה עם הכוכב מישלן PST Roppongi, אז מי שמצליח שיעדכן אם טעים.
שלושה טיפים לסיום
- תנועה עם מזוודות: מאחר וביקור איכותי ביפן אומר מעבר מעיר לעיר מצד אחד של האי לצד השני, יש פה שירות משלוח מזוודות ללוקיישן הבא שלכם כדי שלא תיגררו איתן בתחבורה הציבורית וזה לא פחות מגאוני. גם המחיר הוגן (תלוי בגודל) וצוות המלון מסייע במילוי הטפסים והזמנת השירות. יש לקחת בחשבון שהציוד מגיע ליעד רק ביום למחרת.
- גוגל מפות לא תמיד מעודכן. מוזיאון בשיפוץ היה רשום כפתוח ותחנות אוטובוס צפופות מתערבבות אחת עם השנייה.
- תקפידו לא ליהנות ובטח לא להתרגל לאסלות היפניות, אחרת יהיה לכם קשה לחזור לאסלה ישראלית לא מחוממת וללא ציוצי ציפורים ברקע.