לפני מספר שנים ביקרתי לראשונה בטורינו ולמרות שבמשך יומיים שרר קור עז שנשב מן האלפים, והביקור כמעט השתבש כולו כששביתה כללית עצרה את תנועת האוטובוסים ברוב העיר ודלתות הברזל המגינות על בתי העסק הורדו בשאון רב בבת אחת, משהו בקסמה הוליך אותנו סחור סחור ברחובותיה המרשימים. בסיבוב השני החלטנו להישאר בעיר למעלה משבוע ומלבד היומיים הראשונים בהם ירד גשם ללא הפסקה, לא נרשמו שיבושים נוספים.
טורינו היא העיר הכי מכוונת תיירים שביליתי בה עד כה, אך אין בהיותה נוחה ומזמינה לגרוע מעצמיותה. בירת מחוז פיימונטה היא מפגן מרשים של איטלקיות צפונית יפהפייה החל באנשים, המבנים והפארקים, וכלה ביין ובאוכל. היא נהדרת לטיולים משפחתיים, רומנטיים ולמטיילי סולו, ואפשר לבלות בה זמן רב מבלי להשתעמם. הבאים בחורף ייהנו משווקים, מאכלים מהבילים ואפשרויות סקי, והבאים באביב יזכו לראות את העיר היפה כשלעצמה פורחת ומלבלבת, וגם בימים חמים במיוחד תוכלו לשאת עיניים אל האלפים המושלגים ולהצטנן קמעה.
תושביה של העיר, השונים כל כך באופיים אפילו משכניהם בצפון, פתחו בגל שביתות המוני במפעלי התעשייה בתקופת הכיבוש הגרמני ב-1943, מה שיצר תגובת שרשרת באזור ונתן את האות להתגברות ההתנגדות האנטי-פשיסטית. אם אתם מתעניינים בתקופה הזו בהיסטוריה, כדאי לכם לבקר ב-Museo della Diffuso Resistenza (מוזיאון ההתנגדות), המשמש גם כביתם של ארכיון הסרטים הלאומי של ההתנגדות האיטלקית, מכון פיימונטה להיסטוריה של התקופה ומרכז המחקר הבינלאומי פרימו לוי.
המוזיאון הזה הוא רק אחד ממגוון האטרקציות לתייר שתמצאו בעיר, שיכולות בנקל למלא שבועיים של חופשה עמוסה. אחד האחרים החביבים עלי הוא מוזיאון הקולנוע (Museo Nazionale del Cinema) שנפתח בשנת אלפיים, במבנה שהחל את חייו ב-1888 בתור בית כנסת. מולה אנטונליאנה (Mole Antonelliana) נראה כמעט מכל נקודה בעיר בזכות מגדל בגובה 167.5 מטרים הנישא מעליו, אליו תוכלו לטפס בתמורה ל-7 יורו. במוזיאון בן חמשת הקומות תמצאו את הגלימה המקורית שלבש כריסטופר ריב בסופרמן, אזור צפייה בסרטים קלאסיים באיטלקית, אוסף פנסי קסם מרשים ועוד שלל אוצרות מרגשות לחובבי הז'אנר. בנוסף מוצגות במקום תערוכות מתחלפות, ועד ה-9 בינואר מוצגת תערוכה המוקדשת לגאס ואן סנט.
את הקתדרלה העירונית (Duomo di San Giovanni) סביר שתראו גם אם לא תחפשו אותה במיוחד, אבל בכל הנוגע לכנסיות יש שתיים מעניינות יותר. נסו לטייל אל-Chiesa di Santa Maria del Monte הממוקמת על ראש ראש הר הקפוצ'יני ( Monte dei Cappuccini) בעברו השני של נהר הפו (Po – הנהר הארוך ביותר באיטליה). כשתגיעו אל הכנסייה תוכלו להשקיף על העיר מלמעלה ולהביט על הרי האלפים הסמוכים.
כתובת: Piazzale Monte dei Cappuccini, 3
בשביל לבקר בכנסיית הפנים הקדושים (Santo Volto) של מריו בוטה תצטרכו להיעזר בתחבורה הציבורית המצוינת בעיר. הכנסייה, שנפתחה ב-2006, משתלבת בצורה מקסימה בשכונה הסמי-תעשייתית, ונדמית כמצודה גאומטרית הבנויה מלבנים אדומות. התקרה העגולה, קירות המייפל הבהיר וגלילי הענק שבמרכזם כיורי מים שקועים, מובילים כולם את מבט הנכנסים לדיוקן מפוקסל של ישו שמעליו צלב מואר דקיק ומשמאלו עוגב מחופה עץ.
כתובת: Via Val della Torre, 11
מלבד שתיהן יש אין ספור כנסיות יפהפיות ומרשימות ברחבי העיר, כך שאמליץ לכן להיכנס לכל אחת שנקרית על דרככם, ובעיקר ל-Santa Cristina ב-Piazza San Carlo, שגם היא עוצרת נשימה.
היסטוריה מטורפת
לבית המלוכה סבויה יש היסטוריה חזקה ומושרשת בעיר ולמרות סיום מעט צורם לשושלת, עם הגלייתו של אומברטו השני לאחר משאל העם על ביטול המלוכה ב-1946, העיר עדיין מתגאה ומתפרנסת מנכסי המשפחה. הארמונות המלכותיים שוכנים בפיאצה קסטלו (Piazza Castello) והם מורכבים משער רומי בעל ארבע כניסות, מצודה ימי-ביניימית קטנה, מצודת בית אקאיה (Casaforte degli Acaja) וארמונות שתי השליטות - מרי ז'אן-בטיסט דה סבואה-נמור (Maria Giovanna Battista di Savoia-Nemours) וכריסטין מרי מצרפת (Christine Marie de France). המבנה הראשי, הארמון המלכותי של בית סבויה (Palazzo Reale) הבנוי בסגנון בארוקי, הפך ב-1946 למוזיאון הרשמי של בית סבוי. שיטוט בין חדריו יפגיש אתכם עם אוסף שטיחי קיר ואגרטלים מן המזרח, כמו גם עם נשקייה וכלי הציד ששימשו את המלכים בימים עברו.
במרחק של חמש דקות הליכה משם תמצאו את שוק Porta Palazzo, השוק הגדול ביותר באירופה הכולל פירות וירקות, נקניקים וגבינות, בגדים, מוצרים לבית, מוצרי אומנות ועוד אין סוף.
בכל פעם שהתעייפתי מעט מהשיטוט הארוך אליו יצאנו כמעט מדי יום, וכל עוד מזג האוויר אפשר, שמנו פעמינו לעבר ריאה ירוקה - וכאלו יש בשפע. למול תחנת הרכבת הראשית Porta Nuova נמצא פארק מקסים הנקרא על שם הכיכר, Piazza Carlo Felice, שנבנה ב-1861 על ידי האדריכל הצרפתי ז'אן-פייר ברייה-דשאן (Jean-Pierre Barillet-Deschamps), שהיה אחראי על תכנון הגנים בתכנית אוסמן להתחדשות פריז. הכיכר נבנתה ב-1861, תקופת מלוכתו של אמנואלה השני ושנת כניסתו לתפקיד של קמילו בנסו די קאבור (Camillo Benso Conte di Cavour), ראש הממשלה הראשון של איטליה. הגן המגודר מנוקד בפסלים ומתהדר בשעון-פרחים שהוענק לו במתנה מהעיר ז'נבה.
ברייה-דשאן הוא גם המתכנן של פארק ולנטינו (Parco del Valentino) המקסים השוכן לאורך נהר הפו ובו מתרוצצים סנאים אפורים שמתקרבים כמעט לכל כף יד מושטת. בגן תמצאו שבילים נוחים להליכה או רכיבה על אופניים ותצפית על הברווזים בנהר. מלבד שני אלו אהבתי לפתוח את הבוקר בפיאצה קסטלו (Piazza Statuto) ולהביט על האלפים, וביום מן הימים עת יסתיימו השיפוצים אבקר גם בכל האזורים של הגנים ההמלכותיים (Giardini Reali).
אם צמחייה עבותה מרשימה אתכם המשיכו מוולנטינו דרך הכפר הימי-ביניימי Borgo Medioevale ושימו פעמיכם לחיבור בין הרחובות Via Carlo Marenco, Via Correggio ו-Via Gabriele Chiabrera. קומפלקס המגורים המרשים שנבנה על ידי האדריכל האיטלקי לוצ'יאנו פיה (Luciano Pia), כולל חמש קומות בעלות טרסות עקלקלות בהן ניטעו כ-150 עצים נשירים. בחורף נושרים העלים ומאפשרים לקרני השמש להסתנן לבתים ובאביב פורח המתחם בשלל צבעים.
פנו מקום בבטן
לכתוב על טורינו מבלי לכתוב על אוכל זו משימה בלתי אפשרית, כמעט כמו לכתוב על אוכל בטורינו. בירת מחוז פיימונטה, חלוצת הסלואו פוד, ויש הטוענים בעלת המטבח הטוב ביותר באיטליה, דאגה להשביע רעבוננו וגרגרנותנו בכל שעות היום. אחד המקומות הכי מעולים שהתגלו בביקור הזה הוא מעין חנות/דוכן המגישה פולנטה ברטבים משתנים. בהינו בתפריט שעמד מחוץ ל-Polenta da Strada, כי היינו קצת רעבות וקריאת העובד במקום, "כנסו כנסו", לא השאירה לנו ברירה. בעבור החל מ-3 יורו (ועד 6.5) תקבלו צלחת מלאה פולנטה טרייה באחד מהרטבים שבושלו באותו היום: מסורתי (ראגו, גולאש, בשר לבן), צמחוני (גבינת גורגונזולה, קרם כמהין, פסטו) או טבעוני (קרם אספרגוס, רוטב עגבניות). בשני ביקורים נדגמו 5 רטבים שונים והמנצח, לפחות בסיבוב הזה, הוא הגורגונזולה והחמאה.
בית הקפה שהכי אהבנו לעצור ולשתות בו משהו בדרכנו התהדר בשם Happy Days. בר הקפה האיטלקי-מסורתי הוא מקום נהדר לקפה על הבר, מאפה או שוקולדה קטנה, וגם בחירה נהדרת למי שמעדיף את האפריטיבו שלו מסורתי, מינימלי וכזה שמשאיר מקום לארוחת ערב.
כתובת: Via Giuseppe Garibaldi, 53
אפשרות אחרת, למי שמתגעגע למתוקים סיציליאנים, היא להמשיך מעט לכיוון שכונת סן-דונטו (San Donato) ולשתות, לאכול ולהתענג ב-Sicily. מאפי הבוקר היו מושחתים ומושלמים, כדור ארנצ'יני ממולא ברוטב בשרי היה אלוהי והקפה היה נהדר.
אפריטיבו שחיתותי יותר מצאנו בשכונה היותר מחוספסת בעיר - רובע סן סלבריו (San Salvario). אחרי שבחנו כמה אפשרויות אני חושבת שניתן לומר שזה של Caffetteria Universitaria הוא הכי שווה. בעבור 7 יורו לכוס המשקה שלכם, תהינו מהמון אוכל טעים למדי, ואם תגיעו בסוף השבוע תזכו לטעום פורקטה שנפרסת מחזיר המונח כמעט בשלמותו על השולחן.
גם הפיצה המנצחת בעיר נמצאת בסן סלבריו ואליה כדאי להזמין מקום מראש כיוון שהיא נהנית מפופולריות רבה ולא בכדי. טעמנו כדורי ארנצ'יני עם מוצרלה, סלמי ואפונה, פיצה מטוגנת, פיצה ארבע גבינות וסלט נהדר עם תמנון. כל המנות היו עשויות לעילא ולעילא ולא משנה כמה רעבות היינו לא הצלחנו לסיים את הכל, אבל נשארנו עם קצת פיצה לארוחת בוקר. בתפריט תמצאו למעלה מ-25 פיצות שונות, שמחירן נע בין 4.5 ל-10 יורו. לפרטים.