ביזנטיון, קונסטנטינופול, קושטא, איסטנבול – הרבה שמות ניתנו במהלך ההיסטוריה לעיר הגדולה והמרתקת הזו, ששנים שימשה גם כגשר וגם כגבול בין אסיה לאירופה. בין כנסיות שהפכו מסגדים וחומות שהתפוררו צמח מטרופולין ענקי, צפוף, סואן, מזוהם ויפהפה, שמזרח ומערב דרים בו בכפיפה אחת – לפעמים בהרמוניה, לפעמים בנפרד. בירתה הלא רשמית של טורקיה היא עיר מוקפת מים, המציעה אוכל נהדר, ארכיטקטורה מגוונת, חיי לילה סוערים, שווקי אלף לילה ולילה וטונות של קסם אוריינטלי, המוגש בכוסות תה דקיקות. כדי שלא תלכו לאיבוד - קבלו את כל הדברים שחייבים לדעת לפני הנחיתה.
מידע שימושי
שפה: טורקית. יש האומרים שטורקית אי אפשר ללמוד, אתה חייב להיוולד טורקי על מנת לשלוט בה. השפה הטורקית שונה מאוד מהשפות האירופאיות, בייחוד במובן הדקדוקי. הטורקית היא שפה צירופית, קרי - לכל בסיס מילה ניתן להוסיף כמה וכמה סיומות וכך לשנות את המשמעות. מדי פעם אפשר לשמוע מילים מוכרות מאוד, בגלל שחלק לא קטן מהמילים בשפה הטורקית מקורן בערבית ובפרסית, תופעה שהחלה לאחר התאסלמות העות'מאנים. אחרי עלייתו של כמאל אטאטורק לשלטון, הוחלף האל"ף-בי"ת הערבי בלטיני תוך שילוב אותיות מהשפות הגרמניות והסקנדינביות, על מנת לאפשר הגייה מלאה של המילים הטורקיות אשר בעבר, באלפבית הערבי, לא ניתן היה לתת להן ביטוי. כמו כן הוקם מוסד שמטרתו העיקרית היתה להחליף מילים ערביות במילים טורקיות למהדרין. המהלכים נעשו בין השאר על מנת לבדל את טורקיה כאומה נפרדת מהמרחב המוסלמי-ערבי, לאפשר לה לצמוח לשלב הבא של מודרניזציה תוך היפרדות מה"חיק" המוסלמי-ערבי. כמות התיירים הישראלים שהגיעה לכאן בשנים האחרונות לימדה את המלצרים והסוחרים כמה מילים בשפת הקודש, כך שאל תתפלאו אם כמה מילים ישמעו לכם מאוד מוכרות...
מטבע: לירה טורקית. שקל אחד שווה כ-2.8 לירות טורקית.
שעון: זהה לישראל.
ויזה: אין צורך בוויזה לבעלי דרכון ישראלי.
מזג אוויר: דומה לישראל אך עם טמפרטורות נמוכות יותר - בחורף יכולות להגיע ל-0, בקיץ ל-30. הלחות גבוהה.
הגעה לעיר: יש שני שדות תעופה שדרכם תוכלו להגיע - שדה התעופה איסטנבול, שנמצא כ-35 ק"מ מהעיר, נמל תעופה חדש שנפתח ב-2018 ורוב הטיסות כיום מגיעות אליו. נמל התעופה השני הוא נמל התעופה הבינלאומי סביחה גוקצ'ן הנמצא בחלקה האסיאתי של איסטנבול, ונקרא על שם ביתו המאומצת של אתאטורק, שהייתה טייסת הקרב הראשונה. השדה נמצא כ-45 ק"מ ממרכז העיר.
תחבורה: מוניות - התשלום במונית הוא על פי מונה, והעיר פקוקה מאוד בשעות העומס הרגילות, ונסיעה במונית עלולה להפוך ליקרה מאוד. אין צורך להשאיר טיפ לנהג אך מקובל לא לקחת את העודף אם יש. מומלץ לכתוב את הכתובת על נייר שכן רוב הנהגים אינם דוברים אנגלית. מטרו - דרך קלה וזולה להגיע למקומות. מערכת המטרו ברורה וכל רכבת יוצאת בערך כל 5-15 דקות. אוטובוסים - מערכת האוטובוסים בתורכיה קלה ומרשימה. על כל אוטובוס מפורט היעד ומסלול הנסיעה. בדוכני ה-akbil ניתן לרכוש כרטיסים אלקטרוניים התקפים לרוב התחבורה הציבורית בעיר, כולל האוטובוסים הימיים.
עשה ואל תעשה: איסטנבול היא בירתה הלא רשמית של מדינה שהאסלאם בה הולך ומתחזק. הקפידו על התנהגות והופעה צנועה והימנעו מנשיקות וגיפופים בפומבי, או ממבטים על נשים. מומלץ לא להיכנס לשיחות על דת ופוליטיקה, וכמובן הקפידו להוריד נעליים ולבוש הולם בכניסה למסגדים - אסור ללבוש מכנסיים קצרים ועל הנשים לכסות את ידיהן ואת כתפיהן.
הרובעים
סולטנאהמט
האזור העתיק של איסטנבול. כאן קמה העיר היוונית העתיקה, כאן הקים הקיסר קונסטנטין את בירתו - קונסטנטינופוליס וכאן תמצא את ארמון טופקאפי, ההגיה סופיה, גני סריי הנהדרים ואת השפיץ של איסטנבול - הקורנוקופיה.
בייזיט
הרובע שנמצא ממערב לסולטאנאהמט מציע כמה מוקדי עניין חשובים, החל מהבזאר הגדול (קפלי צ'רשי) המושך אלפי קונים מדי יום, דרך האוניברסיטה של איסטנבול ועד שפת הים של עליה עדיין עומדים בתי העץ של כפר הדייגים ומסעדות הדגים של קומקפי, ומהצד השני המזחים המקשרים לגלאטה.
גלאטה וביולו
צפון הצד האירופי של איסטנבול נשלט על ידי מצודת גלאטה. צפונה ממנה מתחיל החלק המערבי של העיר – שכונת ביולו וכיכר טקסים, רחוב הקניות איסתיקלל, ברים, מועדונים ואפילו מוזיאון לאמנות מודרנית.
דולאמבהצ'ה והסביבה
סביב ארמון דולאמבהצ'ה נחות שכונות היוקרה הישנות של העיר, שמקורן במאה ה-19. הלאה משם, בשיקטאש והמזחים הומים אדם, ושכונת אורטקוי הופכת למקום הכי אופנתי בעיר.
הצד האסייתי ואיי הנסיכים
החלק העשיר והמרווח יותר של איסטנבול. לצד גורדי שחקים תמצאו כאן גם את רובע אושקודר של מעמד הפועלים ואת קוזגונג'וק – כפר פסטורלי ואקלקטי. ב-30 קילומטרים הפלגה משם שוכנים איי הנסיכים, מקום ירוק ונעים לרחצה, לפיקניק ולשאיפת אוויר.
קצת היסטוריה
במשך אלפי שנים שבתה איסטנבול את ליבם של אירופאים ואסייתים כאחד. העיר, היושבת על שני חצאי איים דמויי משולש, האחד באסיה והשני באירופה, הייתה ועודנה גשר ומחסום בין מזרח למערב, וספגה אל תוכה את תרבויות שתי היבשות. ראשיתה של העיר לוקח אותנו אחורה לגל הקולוניזציה של תושביהן היוונים של הערים מגרה ומילטוס במאה ה-8 לפני הספירה, אז היא נקראה ביזנטיון, כנראה על שם ביזס, אחד המלכים של מגרה.
במאות האחרונות לפני הספירה העיר עברה משלטון פרסי ליווני וחוזר חלילה, ולאחר מכן שלטו בה האתונאים, הספרטנים והמקדונים. בימי האימפריה הרומית זכתה העיר לתקופה קצרה של עצמאות, שנגמרה עת החריב הקיסר ספטימיוס את חומותיה וטבח בתושביה בעקבות השתתפות במרד (במאה ה-2 לספירה).
בשנת 330 לספירה החליט הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון להפוך את העיר לבירת האימפריה, לאחר שנתן לנצרות מעמד של דת מוכרת בשנת 325. הוא קרא לה רומא החדשה, או קונסטנטינופול, אבל השם ביזנטיון נותר השם המקובל. מאותו רגע העיר הלכה ושגשגה - היא הפכה לנמל החשוב ביותר באגן הים התיכון, למוקד של כח כנסייתי ואימפריאלי, ולבירה פוליטית, מסחרית, תרבותית ודתית של האימפריה כולה. הפירוד בין האימפריה המזרחית למערבית אמנם פגע בכוחה, אך רק במעט.
בשנת 476 לספירה 'כבה האור' סופית על הקיסרות הרומית המערבית ברומא ומאותו רגע הפכה קונסטנטינופול לבירה הבלעדית של הקיסרות הרומית ולערש הנצרות האורתודוכסית.
בשנת 542 לספירה הכתה המגיפה השחורה בעיר והרגה כשני שליש מתושביה ולמעשה נתנה את האות לתחילתו של תהליך איטי שהביא בסופו של דבר להתמוטטות העיר. ב-1204 החלו צבאות צלבניים ככל הנראה בעידוד מה מצידה של ונציה המתחרה לתקוף את העיר, כבשו אותה והנהיגו את אחד השלטונות הנוראיים בהיסטוריה – העיר נבזזה, רבים נטבחו ואוצרות רבים נעלמו, הושמדו או הותכו למטבעות. ב-1261 שבו הביזנטים לשלטון.
כמאתיים שנים מאוחר יותר, ב-1453 נפלה העיר לידי העות'מאנים בהובלת מהמט הכובש, שולטן בן 22 בלבד וכך למעשה בא הקץ על הקיסרות הרומית המזרחית, המוכרת לנו כאימפריה הביזנטית.
תחת העות'מאנים ידעה העיר שגשוג שקט, שלא הופרע במעט עד המאה ה-19, או אז החלה האימפריה העות'מאנית להתפורר. התהליך לווה במאורעות קשים, מלחמות אזרחים בזעיר אנפין ומעשי טבח. בסופו של דבר ניצח הפלג הפרו מערבי, תחת שלטונו של הסולטאן מחמוד השני. הגשר הראשון נבנה מעל קרן הזהב ורפורמות מערביות והתפתחויות תעשייתיות שונות הונהגו באימפריה ובעיר בפרט.
בשנת 1908 כבש צבא "הטורקים הצעירים" את העיר וגסיסתה של האימפריה הוחשה. המלחמות הבלקניות ומלחמת העולם הראשונה (שבמהלכה ביצעו הטורקים את הטבח בארמנים) פירקו אותה באופן סופי. במשך כמה שנים, מ-1918, שלטו בעיר כוחות בריטים וצרפתים עד הקמתה של המדינה הטורקית, בראשות מוסטפה כמאל אטאטורק, שבירתה – אנקרה ב-1923.
אחרי מלחמת העולם השנייה חל גידול אדיר באוכלוסיית איסטנבול, שלא הייתה ערוכה לכך. זיהום אוויר, קריסת תשתיות, צפיפות ועוני התפשטו בחלקים מהמטרופולין הענקית. כיום, איסטנבול מנסה לפתור את בעיות התשתית שלה על ידי הקמת כבישים מהירים, גשרים וקווי רכבת תחתית חדשים, אך נדמה שהשיפור מגיע לאט.
בשנים האחרונות העיר משנה את פניה גם בצביונה הדתי. ניתן לחוש בעיר שתי מגמות מתחרות:
מחד, התחזקות האסלם והמגמות השמרניות בעידודו של הנשיא ארדואן, מאידך מאבק עיקש של הצעירים והקולות הפרו-אירופאים, החילוניים, המנסים לשמור על צביונה האירופאי של העיר ועל הרוח החילונית שלה, ברוח מורשתו של מייסד טורקיה המודרנית, קמאל אתאטורק.בתקופה האחרונה נראה שהכף מתחילה, לאחר הרבה זמן, לטות לכיוון המודרני, אירופאי, חילוני, כאשר ארדואן ומפלגתו מפסידים פעם אחר פעם בבחירות למועמדים המייצגים את רוח הפתיחות והמודרניזציה.
הישראלים המבקרים בעיר כיום מתקבלים בסבר פנים חמות, באהדה. הדבר קורה לא רק מכיוון שהתייר הישראלי אוהב לקנות ומשפר את פרנסתם של סוחרי העיר, אלא מכיוון שנוכחות התיירות הישראלית המתחדשת מבשרת להם יותר מכל דבר סוג של 'נורמליזציה', סוג של חזרה לאיסטנבול פתוחה, קוסמופוליטית ומודרנית לאחר שנים של רוח שמרנית שנכפתה עליהם.