בניגוד לחלקים רבים אחרים באוסטריה, העיר אינסברוק (Innsbruck) עוד לא נכבשה על ידי התייר הישראלי. "אנחנו עוצרים שם ליום כי יש שם פריימארק", אמר לי חבר שמבקר עם משפחתו באוסטריה כמעט מדי קיץ. חנות בגדים זולה היא מטרה ראויה, אבל יש לעיר הבירה של טירול (Tirol) אטרקציות רבות שיכולות למלא לפחות יומיים מהנים, ואף יותר, אם אתם מהאנשים הנכונים שיודעים שלא צריך לרוץ, אלא להישען אחורה ולחוות אזור בנינוחות.
לפני ההנאה התיירותית, השעות הראשונות באינסברוק ממלאים את המבקר מישראל בעיקר קנאה, ואולי אפילו זעם. ראשית, הנוף יפה באופן כמעט בלתי נסבל. אבל חשוב מכך, יש בעיר 130 אלף תושבים בלבד, והיא נהנית ממערכת תחבורה ציבורית שהערים הגדולות בישראל יכולות רק לחלום עליה. אוטובוסים שמגיעים בקביעות, רכבת קלה שלא רק נבנית אלא עובדת ממש ואפילו קו נפרד של הרכבת, מעוצב להפליא שמביא את המבקרים ואת התושבים אל השכונות של העיר שנמצאו על ההר הסמוך.
כמו כל המקומות הטובים, אינסברוק חבה את עצם קיומה ואת התפתחותה להיותה נקודת מעבר למקומות חשובים ממנה. מדרום – איטליה (שתושביה עדיין ששים לעבור לאינסבורק, על פי עדות המקומיים) ומצפון – גרמניה והערים הגדולות יותר של אוסטריה עצמה. המיקום, ביחד עם יופיו של האזור, הפכו אותה לאתר חביב על קיסרים אוסטריים שהזרימו אליה לא מעט עושר וכיום על תיירים שכבר ביוני מילאו את האזור. מיולי, נאמר לנו, הרחובות כבר עמוסים למדי.
מה עושים באינסברוק?
ביקור נכון באינסברוק מתחיל בתצפית על העיר מלמעלה. Hungerburg Railway, הקו שיוצא ממרכז העיר ותחנותיו עוצבו על ידי זאהה חדיד, יעלה אתכם בנוחות אל פרבר הררי של העיר ומשם אפשר לעלות על רכבל נורדקט, שעולה לאורך מדרון הסקי התלול באירופה. ביקור בהרי הקרוונדל (Karwendel) יכולה למלא בקלות מספר שעות, בין אם אתם בין אלה שאוהבים טיולים רגליים ובין אם אתם נוהגים להתרווח עם כוס בירה אל מול נוף עוצר נשימה. עבור שתי האוכלוסיות מחכה רגע לפני הפסגה מסעדת Seegrube. המסעדה מגישה אוכל טוב למדי (אם כי לא בהכרח הטוב ביותר בעיר), אבל היא נהנית מתצפית שמסעדות אחרות יכולות רק לחלום עליה. אפשר לשבת בפנים וליהנות מארוחה מלאה או להזמין בירה ולתפוס מקום על אחד מספסלי העץ בקדמת המסעדה. ההעפלה לפסגת ההר בחלקו האחרון של הרכבל מצדיקה את עצמה לגמרי, בוודאי כשמגלים את התצפית אל הצד השני של ההר.
לעיר עצמה יש גם מה להציע לתייר המטייל, ולמשפחתו. רוב האטרקציות מתרכזות בעיר העתיקה ובסמוך לה. כך אפשר להסתובב ולגלות עוד ועוד הפתעות ובסופו של דבר להבין שלא התרחקת כלל מהמרכז. אם הצלחתם להסתדר עם מלון בלב העיר, אתם מסודרים. "אל תיקח צימר על ההר", הזהיר החבר המומחה לאוסטריה. "רק לעלות ולרדת לוקח חצי שעה".
כמו בכל עיר עתיקה, מוטב להסתובב בה בשיטוט חסר מטרה. לא מדובר באזור גדול במיוחד, אבל הוא נראה ציורי להפליא. גאוותה הגדולה של העיר, פרט לאירוח שתי אולימפיאדות חורף, הוא גג הזהב שנמצא ב-Herzog-Friedrich-Strasse. המרפסת המרשימה והמצופה בזהב נבנתה בתחילת המאה ה-15, וקיבלה את ציפוי הזהב שלה בשנת 1500 בפקודתו של הקיסר מקסימליאן הראשון, ככל הנראה הדמות המשפיעה ביותר בתולדות אינסברוק. על פי השמועה, מטרתה של הפגנת העושר הזו הייתה כדי להזים סיפורים על כך שלקיסר רב ההשפעה פשוט נגמר הכסף.
חלק גדול יותר של ההיסטוריה ממלא הארמון הקיסרי בלב העיר העתיקה. מתוכו החלק המעניין ביותר הוא הופקרישה (כנסיית החצר), שיכולה לשכנע גם מתעבי כנסיות שאולי בכל זאת כדאי להעיף מבט. הכנסייה נבנתה במאה ה-16 לזכרו של הקיסר מקסמיליאן (כמובן). במרכז עומדים לא פחות מ-28 דמויות ברונזה בגודל טבעי של אבותיו של מקסמיליאן, משפחתו ואפילו המלך ארתור. הקבר עצמו של הקיסר ריק, אגב. למה? מתברר שהקיסר זעם על כך שבעלי פונדק סירבו לשרת אותו לפני שישלם חוב מהעבר. זה סיפור משעשע וסבוך כאחד, ומעניין מאוד לשמוע אותו בכנסייה עצמה.
אם מיציתם את העבר אפשר לנסוע נסיעה קצרה מהעיר ולהגיע אל בילוי מפתיע ב"עולמות הקריסטל של סברובסקי", הצמוד למפעל המקורי של יצרן תכשיטי הקריסטל. את המקום המסחרי למדי אפשר לחלק לשני חלקים – הראשון הוא התערוכה הממוקמת בתוך אחת הגבעות עם ראש הענק שהפך לסמל המקום. בתוך המקום אפשר למצוא מיצבים, שכל אחד מהם עוצב על ידי אמן אחר באמצעות, ניחשתם, קריסטלים של סברובסקי. אבל אם המיצגים הם כמו ביקור במוזיאון (נוצץ ויוקרתי במיוחד), מה שקורה בחוץ הוא האטרקציה המשפחתית האמיתית. בין אם מדובר בענן קריסטלים עצום מעל "בריכה שאמורה להשרות שלווה" (על פי המדריכה), דרך מבוך השיחים ומה שהוא כנראה הג'ימבורי המושקע ביותר שתגיעו אליו. שלוש קומות של גן עדן לילדים קופצניים, ולהוריהם. את הביקור אפשר לסיים בארוחה איכותית במיוחד ב"עולם הקריסטלים של דניאל", המסעדה שנמצאת בתוך המתחם.
אם אתם לא חובבי אטרקציות מסודרות מדי (ויש עוד רבות שלא הוזכרו כאן), תמיד תוכלו להצטרף לתיירים ולתושבים האחרים של אינסברוק ולרכוב על אופניים לאורך נהר האין (Inn), שנתן לעיר את שמה. האזור מישורי ומלא בגנים שאפשר לעצור בהם. מתעצלים לעשות את כל הסיבוב? רכבו על אופניים וחזרו ברכבת.
מה אוכלים באינסברוק?
במדינה שמלאה בשניצלים, שטרודלים ושאר מעדנים יש רק חמישה סיורי אוכל. אחד מהם נמצא באינסברוק. מוביל אותו העיתונאי הוותיק וחובב האוכל הטירולי קורט ריינדל שיצליח לגרום לכם לשתות שנאפס על הבוקר ולא להתבייש לשמור את השאריות כדי להמשיך ולאכול גם אחרי שארבע שעות הסיור יסתיימו. במהלכו מתגלים לא רק העובדה שלכל גבינה ייחודית באוסטריה יש חוק משלה, אלא שלל היצרנים המקומיים והמסעדות הקטנות וההיסטוריות שחובה להכיר בעיר, רובן ככולן מרוכזות בעיר העתיקה.
קחו לדוגמה את מסעדת Weisses Rössl, שקיימת עוד משנת 1509. במסעדה מצליחים גם להגיש אוכל טירולי מסורתי מצוין וגם לעשות את הבלתי ייאמן במדינה: להגיש מנה טבעונית ראויה. לא עניין של מה בכך. מסעדה נוספת עליה ממליץ ריינדל (שלא נבדקה הפעם) היא מסעדת Goldener Adler, שממקוממת במלון שנבנה כבר ב-1309, ואירחה שלל סלבריטאים חשובים באמת, כמו מוצרט. אם בכל זאת מצאתם זמן למסעדה נוספת, תמיד תוכלו לנסות את Das Brahms המודרנית יותר, שגם היא קרובה לעיר העתיקה.
למי שמסתובב בעיר העתיקה ולא רוצה ארוחה מלאה כדאי לסור לקפה מונדינג, שהוקם בשנת 1803 ומתגאה בעוגות ועוגיות באיכות גבוהה, ובמכונת קפה משנות השישים שעדיין עובדת. קפה זה טוב, אבל אל תוותרו על השוקו – חלב חום שממס לתוכו שוקולד – שמבטיח להעלות חיוך על הפרצוף.
למי שמחפש מאפייה ייחודית באמת לא כדאי לפספס את "מאפיית קרול", גם כמו קודמותיה כאן, בבעלות משפחתית ותיקה שמציאה מגוון של מאפיים מכל סוג ומין, כולל שוטלברוט, שהמקומיים מתעקשים לכנות לחם, אבל בפועל הוא קרקר מאוד גדול שיכול לשרוד במשך זמן ארוך.
חובבי הקפה יכולים למצוא את מבוקשם בתחנת הקפה Coffeekult, שהייתה בית קפה שוקק עד שסגרי הקורונה עשו את שלהם. כיום מדובר בחלל קטן עם מכונת קפה איכותית להפליא, ועוד מכונה שבה אפשר לרכוש פולי קפה עם תווית של מסחר הוגן באמת.
לסיום היום, קחו את עצמכם אל "בר 360" ושתו שפריץ מקומי או כל דבר אחר שתחפצו בו תוך כדי שתוכלו לצפות על פנרומה של העיר מגובה, וגם קצת אל בתי השכנים של הבר.
אזור זלצבורג: בכל כיוון יש נוף שמתאים לגלויה
במרחק של שעתיים נסיעה מאינסברוק, ובערך באותו מרחק משדה התעופה של מינכן ממנו הגענו, נמצא המרחב הכפרי שמקיף את זלצבורג (Salzburg). ואל תעזו להגיד שמדובר בטירול, אם אתם רוצים להתחבב על המקומיים.
הכפר הקטן פלאכאו (Flachau) שאירח אותנו התגלה כלמוד מטיילים ישראלים. עד כמה? עד לרמת שלט בעברית שהופיע בקצה האטרקציה בעלת השם הנהדר "לאקי פליצר" (Lucky FLitzer). מדובר במתקן האהוב על עיירות סקי בקיץ: מגלשת הרים, שפועלת גם בקיץ וגם בחורף, ומפעיליו הבינו שהם זקוקים לעברית כדי לשלוט במשפחות הישראליות הנלהבות. המגלשה מתאימה לילדים כבר מגיל 3 (בליווי מבוגר כמובן) וילדים מגיל 8 ומגובה של 1.25 מטרים יכולים לגלוש בה לבד. משך הירידה הכולל הוא בין 3-4 דקות.
גם הליכה קצרה בכפר מעוררת התפעלות. בחודש יוני, בטרם הגיעו ההמונים, הכפר שקט להפליא ומלא במרחב ירוקים לצד הדרך ובהרים יפים כל כך שמתחשק לצלצל למישהו ולהתלונן שאי אפשר לקחת אותם הביתה.
ניתן לחוות את האזור באופן מיטיבי בעזרת טיול אופניים חשמליים מודרכים. האופניים מאפשרים לגמוע שבילים צדדיים יותר או פחות באופן מיטיבי. החשמל מבטיח עייפות מינימלית והתמודדות נהדרת עם העליות. המסע עובר דרך העיירה, האגם המקומי שבו התיירים יושבים ומשתזפים, עולה במעלה ההר ומסתיים בקפה "פרכטלהוטה" (Prechtlhütte Vordere Marbachalm). כל מה שדרוש לכם כאן הוא להזמין אוכל או שתייה ולשבת ולצפות בהר. באמת שלא צריך יותר. חיות המשק מסביב רק מוסיפות לאווירה. למי שאופניים לא מדברות אליו, המקום נגיש בהליכה מהכביש הראשי. לא מעט מטיילים בחרו בדרך הזו. האופניים עולים בין 30 ל-45 אירו לשלוש שעות, או 40-55 אירו ליום שלם, תלוי בדגם.
אם הנוף ההררי הזה לא הרשים אתכם אין לכם לב. ואם אגם יגרסי (Jagersee) לא יזיז לכם משהו בלב, כנראה שכבר אין לכם תקנה. אגם עם מים צלולים, מוקף בהרי האלפים, שנראה כמו היעד העיקרי לציידי לוקיישנים הוליוודיים. גם כאן, לא נדרש הרבה כדי ליהנות מהמקום. אפשר לשבת ולאכול במסעדה הסמוכה לאגם (Gasthof Jagersee), לשוט בסירה אל לב האגם (חוויה מומלצת מאוד) ולעשות סיבוב רגלי קצר מסביבו. הכניסה למקום הצליחה לחבר בין משפחות עם ילדים צעירים לבין מטיילים רציניים למדי שהשתמשו במקום כנקודת פתיחה לכיבוש ההר.
מתחרה נוספת לפלאכאו באזור היא העיירה סנט יוהן (St. Johann im Pongau). גם היא מציעה שלל אטרקציות לתיירים, אבל אחד היפים והידועים שבהם הוא נקיק ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm). איך הגיעה ליכטנשטיין למקום? כמו בבתי חולים. תרומה כספית של הנסיך יוהאן השני מליכטנשטיין. גם אתם תתבקשו לשלם 12 אירו למבוגר ו-7 אירו לילד עבור כניסה. אחד הערוצים הארוכים והעמוקים באלפים מתחיל בירידיה של 30 מטר במדרגות לולייניות אל תחילת המסלול. משם ממשיכים להליכה של קילומטר וחצי לאורך נחל שוצף ורוגש, מלא במפלים קטנים ומערבולות גדולות וקטנות. בקצהו של המסלול נמצא מפל רועש ופוטוגני להפליא. קחו לכם סנדוויץ' או שתייה ופרגנו לעצמכם חצי שעה של ישיבה אל מול המפל. כן, זו עצה שחוזרת על עצמה באזור הזה. ולמה לא? לאן יש לכם למהר?
טיפים קטנים לסיום
- אם אתם מתכוונים לשהות באינסברוק ולמצות את האטרקציות, כדאי לשקול לרכוש "Innsbruck Card", שתמורת 63 אירו ל-48 שעות יעניק לכם גישה כמעט לכל דבר בעיר – תחבורה ציבורית, סיור מודרך, גן החיות, הארמון, עולמות סברובסקי ועוד שורה ארוכה של מוזיאונים ואטרקציות.
- אל תוותרו על מרכז המידע המקומי, שיוכל לספר לכם בדיוק על אירועים שאסור לכם לפספס בדיוק כשאתם מגיעים למקום. האוסטרים עם מסודר, תסמכו עליהם שלא ישכחו כלום.
- אם יש לכם סבלנות, אל תוותרו על סיור היסטורי בעיר. זה מאיר אותה באור חדש ומעניין.
- אוסטרים אוהבים את הזמן הפנוי שלהם, אל תחשבו שתוכלו להיכנס לחנות כלשהי אחרי 18:00.
- יש גשם? חפשו בריכה או מרחצאות חמים. הלכתם לבריכה? אל תבואו עם חולצה עם שרוול ארוך. האוסטרים אסרו חולצות דומות כחלק מהאיסור נגד בורקות.
- אינסברוק גאה במים שלה. בכל העיר פזורות ברזיות עם מים מצוינים. אל תטרחו לקנות מים מינרליים. פשוט מלאו את הבקבוק.
* הכתב היה אורח משרד התיירות של אוסטריה