גם אני הייתי שם. וגם אני, כמו כולם, חשבתי שאני היחידה ששם, מחליטה שזהו, זה בדם. נדבקתי בנגיף הטיול שאחרי צבא, שהביא אחריו טיול שני שאחרי צבא, שהביא אחריו שתי גיחות להודו בזמן הלימודים באוניברסיטה, שהביאו לטיול שאחרי התואר. ברגעים הקסומים ביותר בטיוליי, הייתי אף משוכנעת שלמחלה הזו אין מרפא.
וכשירידת המתח הייתה מגיעה בטיול, הייתי בוכה. עד שגם זה היה עובר, ושוב הצלחתי להתחבר. התחושה של היקשרות לארץ שאינה מולדתך היא ממכרת. זהו סוג של ביטחון עצמי ממשפחת הזיקיות, התרגלות לסביבה לא טבעית בעוצמה שמעולם לא הכרת. וכשהפסקתי לראות בזה סוג של גבורה, חזרתי הביתה. לתמיד.
לאחר שהחלמתי, כבר הייתי מסוגלת להיזכר במקומות השונים בהם ביקרתי מבלי לרחם על עצמי. אז הייתי מדפדפת מדיי פעם באלבומים השונים, ותמיד הבחנתי עד כמה הם דומים. בדיעבד, הכל נראה כמקשה אחת של מדינות, כאשר אני זו שקופצת מאחת לאחת, ומנסה לגנוב לי עוד רגעים לא שגרתיים של אושר, במחיצת אנשים חדשים ומיטות חדשות.
אוסטרליה, המזרח הרחוק, דרום אמריקה- לכל מקום ההרגלים ה"טיוליים" שלו, ובכל מקום תוכלו להרגיש את העילוי שבהרפתקה, וגם את הקושי להתמודד איתה. אבל כדאי שיריית הפתיחה של הטיול תהיה קלה וחלקה, ולכן רצוי להתחיל במקום שמרגיש כמתאים לכם יותר מכולם.
אלה מכם שלא החלטיים כמוני, ודאי מכירים את הרגעים שחבר אחד החלטי מודיע לכם שהוא נוסע להודו כי אחותו נסעה לשם, וכשחזרה לארץ, היא ירדה מהמטוס עם דמעות בעיניים כי הטיול נגמר, וטיקה בין העיניים כי היא במקום אחר עכשיו. ואתם, קצת לא נעים, קצת מפחדים מהמדינה הזו, שכל מי שחוזר ממנה עושה גרפסים בטעם של ביצה. ויש גם את זה שנוסע לניו זילנד, כי הוא כבר שנים שומע על הנופים הנפלאים שם, וגם תמיד צוחק מהבדיחה שהחור באוזון שם גדול בגלל הפלוצים של הכבשים המציפות את המדינה. ואתם לא יודע מה בא לכם יותר. וכולם רוצים תשובה עכשיו. ואולי בכלל תיסעו לבד, אבל איפה יהיה הכי קל להתחיל לבד? לא קל, אבל אפשרי. בכדי להקל על בחירתכם, הנה כמה מילים על היעדים הפופולריים לטיול.
הודו: בירת הרוחניות
רוב המטיילים בהודו ישראלים. חלקם הקטן איטלקים, ויש עוד כמה יציאות פה ושם. היא זולה ויש בה הכל: טרקים (בצפון בעיקר), רוחניות (קורסים שונים של מדיטציות, יוגה וכו'), בטן-גב (גואה והסביבה) ותרבות שונה. מאוד שונה. ההודים שונים במהותם ובגישתם לחיים יותר מכל מי שהכרתם עד עכשיו. הטעם, הריח והצבעים של הודו שונים ונפלאים. אבל עד שמטייל בהודו יגיע לנפלא שבשוני, הוא יצטרך לעבור אי אילו חוויות והתנסויות. בסוף תצחקו על כך שחיכיתם שעתיים לכוס צ'אי, או שהחלקתם בתוך ערימת חרא של פרה. בסוף תלמדו לקבל, לצחוק ולאהוב, אבל אם אתם לא מספיק מוכנים לקיצוניות הזו על ההתחלה, כדאי להשאיר את המדינה הנפלאה הזו לשלב קצת יותר מאוחר.
למי מתאים: למי שלא נגעל מג'יפה בקלות ולמי שמחפש את עצמו. מי שכבר מצא, ימצא בהודו גישה שונה לגמרי לחיים.
נפאל: אתנחתא מהודו
כדאי לשלב את נפאל עם הודו. לפני, אחרי, בין לבין – תלוי בעונות בעיקר. הגיוני לעשות זאת במעבר מהצפון לדרום או להפך. במקרה זה נפאל יכולה להיות גם אתנחתא נחמדה ממגבלותיה של הודו, כגון מסעדות סטייקים וקזינו בקטמנדו, גסט-האוסים מעט יותר נקיים עם מקלחת (!), וענפי ספורט אתגרי שונים: בנג'י, ראפטינג וכו', טרקים בהרי ההימאליה. וכמובן גם פה הרוחניות שולטת. מבחינת מחירים, נפאל היא מדינה קצת יותר יקרה מהודו, אבל תלוי מה אתה מחליט לעשות בה.
למי מתאים: למי שמחפש הודו-לייט. פחות ג'יפה, פחות בלגן.
המזרח הרחוק: הכל ובזול
תאילנד, וייטנאם, לאוס, קמבודיה - מקומות נפלאים להתחיל איתם, מקומות שנעימים לכל. תאילנד היא ארץ קלה למטייל והתיירות בה חוגגת. היא מעט יקרה (הכל יחסי כמובן), אך התנאים בה נוחים וידידותיים למשתמש. יש בה איים מדהימים, שחובה להגיע אליהם בכל שלב בטיול – צפון ירוק, מרהיב ביופיו ומלא במסלולי טיול רגליים, ממונעים, או על גבי פילים ואוכל נהדר. תאילנד ידועה באפשרויות השופינג שלה, ובעיקר בבנגקוק ניתן ולמצוא מקום לינה זול, ולעשות קניות מכל הסוגים בקוואסן המפורסם. באזור זה תמצאו גם מסעדות ישראליות, בית חב"ד וסוכנויות תיירות רבות, כך שמהר מאוד תרגישו בבית. לגבי שאר המדינות - הן יפהפיות, ומיועדות בעיקר לטיולי ג'יפים וטיולים רגליים.
למי מתאים: למי לא? נכון אומרים שבמזרח יש ה-כל? אז זה נכון. והחופים... החופים...
דרום אמריקה: חוויה אנתרופולוגית
כמה מהמדינות בדרום אמריקה עשירות במוזיקה, שירים וריקודים, ולעתים גם באלימות. קשה לאפיין את דרום אמריקה כולה, שכן אופי המדינות הנפוצות לטיול בה שונה לגמרי. ארגנטינה וצ'ילה מתאפיינות בנופים מדהימים, שאליהם אתה נחשף בעיקר בטיולי רכב. אקוודור, פרו ובוליביה הן מדינות זולות ועניות, בהן אתה יכול לעשות טרקים, או פשוט לטייל וליהנות מהאווירה ומהתרבות. ברזיל וקולומביה הן מדינות בעלות רצועת חוף מדהימה. בקולומביה תוכלו למצוא גם קצת טרקים, ובברזיל יש את הקרנבל. בקיצור, דרום אמריקה היא יבשת שמתאימה לטרקיונרים (קלים או כבדים), אטרקציונרים ולאלה שלאו דווקא מחפשים רוחניות במסע הראשון שלהם. גם גולשים ואוהבי ים יהיו בעניין. הטיול ביבשת מהווה חוויה אנתרופולוגית מדהימה, אך סממנים מערביים יורגשו בה קצת יותר מאשר במזרח.
למי מתאים: לפי ערימות הישראלים שם - לכולם. בדרום אמריקה יש פשוט הכל: אווירה, מוזיקה, חופים מדהימים, טרקים, ספורט אתגרי. קחו בחשבון שבשלב כלשהו ישדדו אתכם, ואתם מסודרים.
אוסטרליה וניו זילנד: ידידותיות למשתמש
קיים שוני הרב ביניהן אבל הן מטוילות יחד, בשל קרבתן הגאוגרפית. שתיהן מתאימות מאוד לגולשים ולאלה שמעדיפים להתחיל את הטיול דווקא בנחיתה רכה, מערבית, מול שפה מוכרת. הכל נעים, קל וידידותי בשתי אלה. רק תבואו. יש טרקים, יש טיולי רכב, נופים מכל הסוגים, חופים מדהימים לגלישה. הדבר היחיד שלא ממש תרגישו בטיול מסוג זה הוא חשיפה לתרבות שונה משלך, להזיה הזו שבמפגש בין-תרבותי. אלא אם כן כמובן יש לכם זמן בשפע, ואתה יורדים לעומקם של דברים. מה שבטוח זה שבירות יש שם בשפע.
למי מתאים: למי ששאר יבשות העולם לא באות להם טוב, ובאופן כללי מעדיף בכלל את ארופה, אבל אוהב גם טרקים. בקיצור לעשירים, העדינים והאיכותיים שביניכם.
לפני שתצאו לטיול, נסו להבין מראש מה יותר מתאים לכם. בכל מקרה, גם אם לא עשיתם את הבחירה המושלמת, דעו שלכל מקום אפשר בסופו של דבר להתחבר. פשוט צאו לדרך, בסוף תתגלגלו!