מה עושה כנסייה לכבוד קדוש נורבגי בלב-לבה של ספרד, ולמה תרמו ממשלת נורבגיה והאיחוד האירופי כספים כדי להקים אותה? סיפורה של הכנסייה הזו, שהוקמה רק בשנה שעברה, הוא במידה רבה גם סיפורו של המחוז כולו, קסטיליה ולאון, אזור המשלב חדש וישן, שימור ופיתוח.
אנחנו מסיירים בכפר הציורי קובארוביאס (Covarrubias), לא הרחק מהעיר בורגוס. יישוב קטן שבו כ-600 תושבים שמכירים היטב זה את זה, לטוב ולרע. אוסקר מורנו, ראש הכפר הצעיר והדינמי, מתלווה אלינו לסיור בין המבנים העתיקים בסמטאות המפותלות. מורנו נבחר בעיקר על-ידי הצעירים בכפר, בזכות הרוח הרעננה והרעיונות החדשים שהוא מיישם. את הקושי לקבל את דרכו של המושל הצעיר חווינו כשהלכנו בשבילי הכפר בן 1,200 השנה, שתושביו המבוגרים ממשיכים את דרך אבותיהם: האמביוולנטיות והחשדנות בתגובות זקני העיירה לנבחר הטרי היו גלויות.
גרסה אחרת מספרת שמשלחת ספרדית הגיעה לנורבגיה וביקשה את ידה עבור המלך או עבור אחד מאחיו, כדי ליצור ברית פוליטית. אביה, המלך הוקון, הסכים רק בתנאי שהיא עצמה תבחר את בעלה, והיא בחרה בפיליפה, הצעיר יותר. פיליפה אמנם התאהב בה עמוקות, אך המשיך את מסורת ההבטחות ללא כיסוי ומעולם לא בנה את הכנסייה, שאותה הבטיח לקריסטינה כמתנת חתונה.
800 שנים מאוחר יותר נזכר אוסקר מורנו הנמרץ בהבטחה המלכותית, והקים סוף כל סוף כנסייה לכבוד קריסטינה: במרחק כחמש דקות מהכניסה לכפר, באמצע הנוף, עומדת לפנינו כנסיית סנט אולף החדישה, שנחנכה רק בספטמבר 2011. סיפור האהבה ההיסטורי נתן את ההשראה לעיצוב, ובין ההצעות שהתמודדו בתחרות על בניית הכנסייה ניצחה יצירה אדריכלית פוסט-מודרנית, המשלבת ברזל ועץ מקומי ונורבגי. המבנה המרשים משמש כמקום מפגש תרבותי לקונצרטים, לכנסים ולחגיגות פרטיות וציבוריות. הכנסייה בחלקה שקופה, ומביטה אל יער טבעי, שבו ניתן להבחין בעצי דובדבן רבים, שאותם, לפי האגדה, נטע פליפה כמחוות אהבה לקריסטינה, כדי שהפריחה הלבנה תזכיר לה את פתיתי השלג הנורבגי.
טבע, נשרים וערים עתיקות
קסטיליה ולאון (Castilla y Leon, בספרדית מבטאים קסטייה), משתרעת על שטחיהן של ממלכות קסטיליה וליאון הימיביניימיות, והן אכן משובצות בערים מבוצרות, בכנסיות יפהפיות ובכפרים שנראים כמו אתרי צילומים של סרטי אבירים. עם זאת, זה בהחלט גם אזור של שמורות טבע ושל נופים מרהיבים.
ליד העיירה Saucelle מצאנו כפר אירוח קטן בשם Aldeaduero, אחד המקומות המעטים בספרד שבהם אפשר למצוא, הרחק מזרם התיירים, שקט ומנוחה בחיק הטבע: גן עדן לכל מי שאוהב הליכה רגלית במסלולים מוסדרים המשקיפים אל הנוף או אל שיט קיאקים בנהר. הצפרים שביניכם ימצאו כאן את אחת מנקודות הקינון החשובות של נשרים באירופה. לא רבים מכירים את האזור הזה, אפילו לא הספרדים עצמם, וגם באינטרנט כמעט לא מצאנו מידע על-אודותיו. אולי הספרדים מעוניינים לשמור את הטבע הבראשיתי במלוא יופיו, ללא התערבות אנושית יתרה. אפילו בשביל לדוג בנהר או לשוט בקיאק יש צורך במערך פרוצדורלי שלם כדי לקבל אישור, בעוד שבפסיעה אחת אל עבר הגדה הפורטוגלית אפשר לעשות את אותו הדבר ללא שום מגבלה.
עד שנות ה-50 העמק היה שומם מאדם. ב-1950 נוסד היישוב Aldeaduero לשם הקמה, בעזרת 14 סכרים ותעלות שנבנו לאורך הנהר, של תחנת כוח שמספקת כיום חשמל לכל צפון ספרד ואף למדינות אירופה נוספות. מאז לא קרה כאן הרבה. באחד הימים עלינו בכבישים הפתלתלים שבהם אין-ספור נקודות תצפית הפזורות לאורכם, ולא יכולנו שלא להשוות את הספרדים לישראלים, ולתהות כיצד מקום זה, שמאורגן להפליא בפינות ישיבה מחומרים מקומיים טבעיים, אינו מוצף במטיילים, במשפחות, וכמובן בריח עשן מנגלים.
ידה הארוכה של האינקוויזיציה
אחרי שהטמענו די שלווה וטבע, חשנו מוכנים להתמודד עם הציביליזציה העירונית בסלמנקה ((Salamanca, אחת הערים המרתקות בדרך. רוח צעירה מפעמת בעיר האוניברסיטאית התוססת הזו, ש-45 אלף סטודנטים לומדים בה. כאן נבנתה האוניברסיטה הראשונה בספרד והרביעית באירופה, כבר ב-1215. האוניברסיטה פעלה תחת חסות מלכי קסטיליה וההגנה והשליטה של הכנסייה הקתולית. במאה ה-16 למדו כאן כ-12 אלף סטודנטים, בני האצולה הספרדית. בין תלמידיה המפורסמים נמנה דון ז'ואן האגדי, שמת בגיל צעיר מאהבה (או ליתר דיוק ממחלת מין). האוניברסיטה העתיקה החלה אט-אט לשקוע, עד שב-1846 ספרו כאן 58 סטודנטים בלבד. פתיחת האוניברסיטה לכל שכבות האוכלוסייה הפכה אותה שוב למרכז רוחני תוסס.
קודש-הקודשים של האוניברסיטה העתיקה הוא ללא ספק הספרייה המרהיבה, אוצר תרבותי שמרכז ידע של מאות שנים באלפי ספרים ובכתבי יד שמורים היטב. אדוארדו, שעל כתפיו מונחת שמירת האוצר, כולו הדרת כבוד וגאווה מאופקת. הוא גאה להיות חלק משושלת של שומרי ספרים הנמשכת מאז המאה ה-13. ניתן להבחין, בהילוכו ובדיבורו השקט, בהכרת הערך ובאחריות שבשמירה על אוצרות היסטוריים כאלה.
ככל שנחשפים האוצרות בפנינו, גם אנחנו מתחילים לחוש את ההיסטוריה נוכחת ממש. בין חדרי הארכיון לאולם הספרייה עוצר הנשימה הולך לבו של אדוארד ומתרכך, ובמחווה יוצאת דופן הוא החליט לאפשר לנו הצצה נדירה לקודש-הקודשים: חדר הכספות! הקוד הוזן, הגה הכספת הזהוב מסתובב באיטיות. גלגלי השיניים הישנים חורקים, ואדוארדו פותח לפנינו בדרמטיות הראויה חדר קטן, סגור ונטול חלונות, שכולו דחוס בציורים, בכתבי יד וברישומים מקוריים. הקדומים שבהם הם מהמאה ה-11, וגם רבים מהצעירים יותר נכתבו לפני המצאת הדפוס.
מעודד לפגוש בחוץ, בפלאסה מיור, המשמשת נקודת מפגש תוססת במרכז העיר, את דור הפייסבוק, שבא מרחבי תבל כדי ללמוד, בעיקר ספרדית, בסלמנקה. סטודנטים יושבים או רובצים על רצפת הכיכר (למי יש כסף לשלם על משקה בבתי הקפה, שלא לדבר על מחירי ארוחות), מחשבים ניידים נשלפים, שיחות חולין בספרדית במבטאים שונים, למידה וצחוק.
כאן נולד ספר הזוהר
בדרך חזרה למדריד עצרנו בשתי ערים מבוצרות ולא פחות מרתקות, אווילה וסגוביה העתיקות.
יופייה של אווילה (Avila), כ-120 קילומטרים ממדריד, צפון בחומות מהמאה ה-12 המקיפות אותה בשלמותן מכל עבריה. נקודת תצפית בשם ארבע רוחות השמיים על גבעה במערב העיר פורסת בפניכם מבט מופלא על העיר העתיקה ועל החומה היפהפייה. בשל הצפיפות בעיר, בעבר התגוררו רק אנשי הכמורה, המלוכה והאצולה בין חומות העיר. פשוטי העיר וענייה גרו ללא הגנה, מחוץ לחומות. רבים עושים זאת גם כיום. הנדל"ן בעיר העתיקה פשוט יקר מדי.
אווילה נחשבה למרכז רוחני מיסטי, יהודי ונוצרי כאחד. המפורסמת ביותר מהמיסטיקנים שפעלו כאן היא תרזה מאווילה, נזירה בת המאה ה-16 ואחת הנשים החשובות בכנסייה הקתולית (היא ייסדה את מסדר הנשים של הפרנציסקנים, שמנזר סטלה מאריס בחיפה שייך אליו), שהייתה משוררת ופילוסופית ובעלת חזיונות חושניים יוצאי דופן.
המיסטיקן היהודי הידוע ביותר היה הרב משה בן שם טוב די לאון, מקובל ספרדי שהפיץ את ספר הזוהר, ונפטר בעיר ב-1305. המסורת אמנם מייחסת את חיבורו של ספר הזוהר לרבי שמעון בר-יוחאי, אך לדעת חוקרי קבלה רבים הרב משה די ליאון הוא זה שעומד מאחורי החיבור. מעצבי התדמית התיירותית של אווילה מצטרפים לגרסה זו, וטוענים לבעלות העיר על ספר הקבלה המפורסם.
שער השמיים, אחד משעריה הדרומיים של העיר העתיקה, נחשב לשער לרובע היהודי. שימו לב לאותיות העבריות "ספרד" שמוצקות בברזל על השביל המוביל אל השער - סימון אתר יהודי היסטורי שאותו אפשר למצוא כיום במקומות רבים בספרד. בשנים האחרונות יותר ויותר ערים ספרדיות מתחברות למורשת היהודית שלהן כחלק מתרבותן, ומנציחות בדרכים שונות את העבר היהודי המפואר של תור הזהב בספרד.
כך גם העיר העתיקה סגוביה (Segovia), הרחוקה כתשעים קילומטרים ממדריד. העיר מפורסמת באקוודוקט (אמת המים) שבה, אחד הגדולים והארוכים באירופה: כ-700 מטרים של בנייה רומאית מפוארת, שנותרה תקינה גם אחרי כמעט אלפיים שנה. גם כאן מצאנו לא מעט שרידים והנצחה לנוכחות יהודי ספרד שלפני הגירוש. בכיכרLa Colonial Plaza , בלב הרובע היהודי לשעבר, נכנסנו לכנסייה המכונה גופו של ישו. הכנסייה נבנתה ב-1373 כבית כנסת, והמבנה הוסב לכנסייה, אך העיצוב המקורי לא השתנה ודומה לבית הכנסת הגדול של טולדו.
גם עיריית סגוביה עושה כיום מאמצים לשחזר את עברה היהודי ולהנציחו. כך למשל הוקם ברובע היהודי לשעבר מרכז תרבות יהודי, Centre Didactico de la Juderia. בחודש ספטמבר יש במרכז זה פעילויות והרצאות הקשורות לתרבות ולדת היהודיות. בכמה מסעדות ברובע ניתן למצוא אפילו תפריטים יהודיים כשרים. מומלץ מאוד להגיע לאזור Pinarillo, שבו בית קברות יהודי מיוחד במינו. אל תוותרו על הביקור המרגש, אף שהדבר דורש הליכה של כחצי שעה. בהיעדר חלקת אדמה מתאימה, חצבו יהודי סגוביה מערות והפכו את הסלעים לקברים ששרדו מאות שנים. חלק מהקברים חצובים בדמויות אדם.
מידע מעשי
מחוז קסטיליה ולאון נמצא צפונית מערבית למדריד, ועקרונית הטיול יכול להיעשות בגיחות יומיות ממדריד לערים החשובות. הבעיה היא שאז נתקעיים פעמיים ביום בפקקים של אזור מדריד. מומלץ בהרבה לעשות מסלול סיבובי וללון במקומות שמגיעים אליהם בדרך.
כשנוסעים דרום מערבה עוברים בוואידוליד Valladolid. יש שלוש סיבות טובות להתעכב בה: האחת, הפטיו הנפלא במכללת סן גרגוריו; השנייה, חזית כנסיית סאן פאבלו המרהיבה; והשלישית (ולא בהכרח באותו סדר) - ממש בסמוך למיקומן של הסיבות הראשונות: מסעדת Catame ברחוב Torrecilla 8.
בית הארחה מומלץ ממש בתוך שמורת הטבע:Aldeaduero Hotel, Salto de Saucelle, 37257 info@aldeaduero.com
34-923-513175, www.aldeaduero.es
מסעדה טובה (וגם יפה), שמנוהלת מ-1786 בידי אותה משפחת שפים: Meson de Candido, Segovia, candido@mesondecandido.es, טל' 34-921-425911
