השנים והעונות שחלפו בין שני הביקורים שלי בבאזל, הפגישו אותי עם שתי ערים שונות לחלוטין. זו של הסתיו נדמתה מתכנסת לשנת-חורף ונטולת התרחשות באמצע השבוע וזו של הקיץ חיונית ותזזיתית. לא שחסר מה לעשות גם בתקופה הקרה, אבל באביב ובקיץ נעים הרבה יותר לבלות בחוץ ואפשר להספיק המון בשעות-האור הנמתחות לעת-לילה.
לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
הדרך הטובה ביותר להתמצא בבאזל היא עם כרטיס ה-BaselCard המעניק שימוש חופשי בתחבורה הציבורית, גלישה חופשית בנקודות חמות בעיר ו-50 אחוז הנחה על כניסה למוזיאונים, גן החיות והתיאטרון העירוני. את הכרטיס מקבלים הלנים בכל מלונות העיר, והוא תקף לכל ימי השהות.
5 אתרים שאסור לפספס
ספלנטור
מהחומה שהקיפה את העיר העתיקה של באזל נותרו שלושה שערים עתיקים: אלבן הקדוש (Sankt-Alban-Tor), ג׳ון הקדוש (Sankt-Johanns-Tor) והספאלן-טור (Spalentor), שהוא המרשים מכולם. השער שנבנה בשנים 1473/74 זכה ב-1993 לשחזור מקיף, ממנו ניתן ליהנות גם כיום. שני מגדלים בגובה 28.5 מטרים הקבועים בגגו המחודד מביאים את גובהו הכולל של השער האדיר ל-40.3 מטרים, וחזיתו מעוטרת בפסלים רבים.
תחנת הרכבת SBB/SNCF
מדרום למרכז העיר, בין גן החיות במערב ומישור-ברוגלינר (Brüglinger Ebene) במזרח, נמצאת תחנת הרכבת הראשית של העיר באזל, ה-Basel SBB. בנייתה של התחנה נמשכה 5 שנים והיא נחשבה עם תחילת העבודות ב-1902, לאחד הפרויקטים הראשונים הגדולים ביותר של חברת הרכבות הפדרלית. חזית התחנה ארוכה ומרשימה, והיא מזוגגת בחלון-קשתי ענק שקבוע בין שני מגדלי השעון מתחת לכיפות התחנה המעוגלות. אולם הנוסעים רחב ומקושת ומציג לנוסעים ציורי קיר מהמאה ה-20 במאה ה-19, המתארים את אתרי התיירות הפופולריים בשוויץ. את המבנה הנאו-בארוקי תכננו האדריכלים אמיל פש (Emil Faesch) ועמנואל לה רושה (Emmanuel La Roche).
בית העירייה
במרכז העיר העתיקה ולמרגלות כיכר השוק (Marktplatz), ניצב בין העירייה (Rathaus) האדום של באזל והוא בן כ-500 שנה. לאחר הצטרפות באזל לקונפדרציה השוויצרית, הוחלפה חזית המבנה ועליו נעוצים שלטי אצולה של 12 החברות בקונפדרציה ובתוכו חצר פנימית נהדרת. אתם יכולים להיכנס פנימה בימים שני-שישי, ובין שלישי לשבת פועל בכיכר שוק עם כל טוב-הטבע של האזור.
מלון שלושת המלכים
במרחק 4 דקות הליכה תמצאו את מלון Les Trois Rois, מבנה בל-אפוקי שנבנה ב-1844 על ידי אמדאוס מריאן (Amadeus Merian). על מיטות מלון היוקרה ישנו אליזבת השנייה, פבלו פיקאסו, נפוליאון בונפרטה ואחרים; ומעל מרפסתו, הצופה אל נהר הריין, מרחפת רוחו של הוגה המדינה, שבוודאי תוהה מה מנע ממדינת היהודים להפוך לאוטופיה הרב-תרבותית, שתושביה וקברניטיה חרטו על דגלם את הסיסמה ״אדם, אחי אתה״. כדי לראות את המרפסת תצטרכו לעמוד ולהשקיף מהגדה האחרת של הנהר, שעת הדמדומים יפה לכך במיוחד.
קתדרלת מינסטר
צבעוניות אדומה בגוון אחר תמצאו גם בקתדרלת מינסטר (Basler Münster), והיא משלבת סגנונות רומנטיים וגותיים לאחד. בנייתה נמשכה בין 1019 ל-1500, ולאט לאט נוספו לה שני מגדלי-התאומים, אריחי-גג צבעוניים, ומרפסת (Die Pfalz) המשקיפה על הנהר.
5 המלצות תרבותיות
מוזיאון ביילר
לקטנון באזל-שטאדט, האזור בו באזל נמצאת, שייכת גם העיר רייהן (Riehen) ובה שוכן מוזיאון פאונדיישן ביילר (Beyeler Foundation), במבנה מרשים שתכנן האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו (Renzo Piano). באוסף הקבוע, שנתרם על ידי ארנסט והילדי ביילר, נמצאות כ-200 יצירות של אדגר דגה, מארק רותקו, זו'אן מירו, ז'ורז' סרה, אוגוסט רודן ועוד, ובמספר תערוכות מתחלפות במקביל. עד ה-5 במאי מוצגת תערוכה מהתקופות הכחולה והוורודה של פבלו פיקאסו ולצידה תערוכה קטנה יותר של האמן עם 30 עבודות מאוסף הקבע. לאחריה תיפתח תערוכה של רודולף שטינגל.
שעות פתיחה: כל יום בין 10:00-18:00, ימי רביעי 10:00-20:00 | מחיר כניסה (ניתן לשלם ביורו): 30 פרנק שוויצרי.
קמפוס ויטרה
מבחינתי, הקמפוס של ויטרה תמיד היה הסיבה הרשמית לנסיעה לבאזל, גן-עדן ופארק-שעשועים לחובבי אדריכלות ועיצוב מודרניים. בשטח הקמפוס פזורים פסלים ומבנים של ג׳ספר מוריסון, קלאס אולדנבורג וקוסג'י ואן ברוגן, ז׳אן פרובה, בועז ארד, אנדו טדאו וזאהה חדיד, מחלקם תוכלו להתרשם בשיטוט חופשי, לאחרים הכניסה אפשרית רק במסגרת סיור אדריכלי (כשעתיים, אנגלית) שמכניס את המבקרים למתחם הייצור עצמו. לבית-ויטרה של הרצוג ודה מרון, הכולל תצוגה אדירה של פריטי עיצוב איקונים, תוכלו להיכנס בחופשיות, אך למוזיאון העיצוב (פרנק גרי) ול-Schaudepot (הרצוג ודה מרון) תצטרכו לרכוש כרטיס.
חשוב לדעת: הקמפוס נמצא בוייל אם ריין (Weil am Rhein) הגרמנית, דאגו להצטייד בכרטיס נסיעה מתאים ולקחת דרכון למקרה של בדיקה בתחנת הגבול.
24 תחנות
בשביל המחבר בין ויטרה לביילר, הוצבו 24 פסלים של טוביאס רהברגר (Tobias Rehberger) ואתם מוזמנים לצעוד לאורכו. ה-Rehberger-Weg חוצה את הגבול בין שתי המדינות, חולפת על פני יצרני יין מקומיים. לצד הפסלים מוקמו שלטים המתארים את ההיסטוריה והסיפורים של היישובים במקום. אם תעדיפו, תוכלו להצטרף לסיור מודרך המתקיים בסופי השבוע (מרץ-אוקטובר), אך הדרך פתוחה למטיילים בכל ימות השנה.
מוזיאון טינגלי
האמן השוויצרי ז׳אן טינגלי (Jean Tinguely) זכה למוזיאון שלם על שמו, בו תוכלו למצוא את פסליו הקינטיים הנהדרים. המוזיאון ממוקם על גדות הריין ותוכנן על ידי האדריכל מריו בוטה (Mario Botta), ולצד עבודותיו של טינגלי מוצגות תערוכות אמנות מודרנית מתחלפות.
לא בטוחים שאתם בקטע-קינטי? בקרו בחזית כיכר התיאטרון העירוני, שם תמצאו את מזרקות הקרנבל של טינגלי, הבנויות בברכה רחבה ורדודה, כשכל אחת ממכונות הברזל המורכבות, מהווה מזרקה בפני עצמה.
עין הציפור
מועדון הג׳אז The bird’s eye הוא מקום מעולה לבלות בו את הערב. המועדון החמים נחשב למוצלח ביותר בבאזל ואחד הנחשבים בתחומו בתת-היבשת, ועל במותיו מופיעים מוזיקאים צעירים, אמנים ידועים וכאלו הפועלים בסצנת הג׳אז המקומית.
5 דברים טעימים לאכול
ממטעמי המטבח המקומי, הזמינו שולחן במסעדת Chateau Lapin/ Hasenburg, לביבת הרושטי - עם גבינה או ראגו פטריות יער - תשמח את ליבכם.
לחוויה גסטרונומית הכוללת גם את הצד הצרפתי והאיטלקי של שוויץ, סורו ל-Volkshaus, מבנה המשלב בר, בראסרי, בירגארטן, גלריה ובקרוב גם מלון. החללים במבנה המרשים שופצו על ידי הרצוג ודה מרון, כל אחד הולם יותר רעב, תקציב ועונת שנה אחרת. ל-No 1, הבר שמציע גם שולחנות הפונים אל הרחוב, יש תפריט מצומצם ממנו נדגמו נקניקיות איטלקיות; צ׳יפס עם מיונז-כמהין אלוהי; טרטר-טונה עם קרם אבוקדו אלילי; ועוגת גבינה מושלמת.
לארוחה קטנה או סעודה של ממש, גשו ל-Brauerei Fischerstube, בה מייצרים גם את בירת Ueli למעלה מ-40 שנה.
אם אתם מבקרים בחודשי הסתיו, תנו לאף להוליך אתכם בין דוכני הערמונים הממלאים את העיר, עד כה הם הטעימים ביותר שאכלתי באירופה.
ואם בחורף - אז הוסיפו לרשימה גם את Mamamen היפנית, לקערת ראמן מושלמת.