בטח לא חשבתם על זה, אבל איסטנבול היא יעד משובח לוויקאנד חפוז: לא רק שהיא מושלמת לסיבוב בקטנה של יומיים, אפשר לעשות אותה מאוד בזול. אנחנו הקצבנו 200 דולר לסופשבוע (דולר שווה 1.2 לירות טורקיות), אז תפעילו מונה ותתחילו לצעוד.
הדבר הראשון שמכניסים למזוודה כשיוצאים לקוויקי טורקיה זה זוג נעלי הליכה טובות. כי אתם הולכים לחרוש. עונת מעבר? תוסיפו גם מטרייה. ולפני הכל – חפשו מלון בכיכר טקסים, שהיא מרכז תיירות ידוע בעיר עם מלונות מכל סוג ולכל תקציב. אי אפשר להספיק הכל ביומיים, וגם לא צריך - גם ככה אין הרבה מה לראות בחלק האירופי שאינו מפותח, ולכן הרדיוס שלנו הוא מהעיר החדשה לזו העתיקה, השוכנות בחלק האסייתי של העיר, יריקה מאיפה שתתמקמו אם תעשו מה שאנחנו אומרים.
ברגע שתנחתו קחו מפה של העיר בשדה התעופה (בחינם), ותוכלו לאתר בקלות כל אתר ומלון באזור. ואגב, אמנם אנחנו בעניין של לחסוך, אבל קפה טורקי עולה פה לירה, אז הוט ווטר, סמול גלאס? לא הפעם.
יום שישי: שווקים, עתיקות, תצפיות ותה תפוחים
בוקר: יוצאים ברגל מכיכר טקסים לרחוב איסתכלל (וזאת לא קללה, זה "העצמאות" בטורקית), שהוא למעשה מדרחוב ענק, מה שלא עושה רושם על המכוניות והחשמליות שעוברות בו, אז היזהרו שלא לאבד חלקי גוף. וגם לא את הארנק - המקום שוקק כייסים.
לאורך הרחוב יש הרבה חנויות, מסעדות וטונות של רחת לוקום בכל צורה וטעם. מפתה, נכון, אבל זה לא הזמן לעצור לקניות – התמקדו בווינדואו שופינג, כנסו לאחת הגלריות החינמיות בסביבה וסמכו עלינו שעוד נחזור לפה להעמסות.
בסוף הרחוב נמצא מגדל גלנטה וכולם עולים לראשו לטובת תצפית פנורמית על העיר. אתם לא עושים כמו כולם, אלא ממשיכים ישר לכיוון גשר גלנטה. אל תדאגו, עוד תקבלו תצפית בחינם. על גשר גלנטה כדאי לעצור וליהנות מהנוף שכולל ים, אוניות ואינספור דייגים שעומדים בצפיפות ובפנים חתומות. כן, קצת כמו ביפו.
צהריים: מיד אחרי שעוברים את הגשר מגיעים לשוק המצרי - שוק צבעוני והומה אדם (לשמור על הארנק צמוד אליכם כבר אמרנו?) שבו אפשר למצוא - מלבד תיירים הלומים וסוחרים רעשנים - גם כדי חרס יפהפיים, צעיפים, מרבדים ותיקים רקומים במחירים מופקעים. וכמובן ערמות מהממתק הלאומי.
לאחר סיבוב קצר אפשר לשבת לצהריים באחת המסעדות הנמצאות בפתחו של השוק (30 לירות). וזה לא שיש לכם הרבה ברירות – המלצרים הטורקים עומדים בחוץ ומזמינים, כמעט באגרסיביות, להיכנס פנימה. אפשר לשבת בחוץ באווירה תיירותית, או בקומה למעלה שמשקיפה על הכניסה לשוק באווירה אינטימית משהו. מי שמעדיף לחטוף משהו על הדרך, לאורך הנהר יש סירות דייגים שעושות מנגל לסלמון ומוכרות את המעדן הלאומי בתוך לחמנייה (10 לירות).
המלצה: לשתות תה תפוחים חם עם מקל קינמון לצד בקלאווה עסיסית (10 לירות). כי בכל זאת, קינוח צריך.
אופציונלי: לחזור למלון עם מונית, כי אחרי כל הצעדה הזאת, למי יש כוח לחכות לאוטובוס? (10 לירות) או להמשיך ברגל לכיוון הגרנד בזאר, מרכז פיתוי להתרוקנות כלכלית.
טיפ: לפני שהעיניים שלכם יוצאות מהחורים, זכרו: כל המוצרים שתראו בשווקים ובחנויות במהלך הטיול מסתכמים ברחת לוקום, קעריות חרסינה ותיקים עם רקמה אותנטית שבעבורם יבקשו מכם 80 לירות (240 שקל). פייר, חבל על הכסף. לא רק שטרנדים אופנתיים לא תמצאו פה, מדובר גם במוצרים שנמכרים לשווקים בירושלים ובנצרת.
ערב: לכו על ארוחת ערב טורקית בסגנון "הכול כלול" במסעדה הנמצאת באחת הסמטאות של איסתכלל (30 לירות). יש קבב טורקי שמגיע נקי, נטול כל השמן שאנחנו רגילים אליו, לאפות לניגוב וסוגי גבינות. ואגב, אין פה חומוס וטחינה. הם טורקים, לא ערבים.
יום שבת: מסגד מיתולוגי, חמאם ומוזיקת אייטיז
בוקר: ארוחת הבוקר במלון הייתה סבבה? יופי. אין ארוחת בוקר במלון? הנה הצעה: חוצים את כיכר טקסים לעבר מלון מרמרה. בקומה העליונה אפשר לשבת לקפה ומאפה ולקבל בחינם (הבטחנו, לא?) תצפית פנורמית על הבוספורוס (15 לירות).
לאחר שסיימתם להתפעל, התחילו לצעוד על המסלול שעשיתם אתמול, רק שהפעם, במקום לעצור בשוק המצרי, המשיכו עוד קצת במעלה הגבעה עד לכנסיית האיה סופיה (בטורקית: החכמה הקדושה). למה האיה סופיה? כי איסטנבול מלאה במסגדים וארמונות, ואם כבר צריך לנשום עתיקות אז זה המקום לסמן עליו וי. כל מי שתשאלו אותו איך מגיעים יצביע לעבר הדרך המתעקלת המובילה לכנסייה שהפכה למסגד, ונמצאת פה כבר 1400 שנה. בדרך תיפגשו את אותם צעיפים, תיקים, חרסינה ושטיחים, ונסו, גם פה, להימנע. מדובר באזור מגה תיירותי.
המלצה: אם חסרה לכם מזוודה, זה המקום לרכוש טרולי חדש ב-20 לירות (60 שקל) ולשחק אותה צוות אוויר.
כשתגיעו לאיה סופיה תיפרדו בכניסה מעשר לירות ותוכלו להסתובב בחופשיות באחד מפלאי תבל, עוד מהתקופה שבה העיר הייתה בירת האימפריה הביזנטית. אחרי שתתרשמו מהמבנה הענק (אטרקציה מומלצת: חוויה מיסטית באדיבות האור האלוהי שחודר דרך כיפת המבנה. לזה לפחות התכוונו הארכיטקטים העתיקים), תוכלו לשבת לנוח בקפיטריה ולגמוע קפה טורקי אמיתי (מתקתק וטעים) בלירה. ארוחת צהריים אפשר לאכול באזור הכנסייה, או לרדת בחזרה לשוק המצרי, היכן שאכלתם אתמול.
אופציונלי: עוד מונומנטים? המסגד הכחול או ארמון טופקאפי הצמודים לאיה סופיה.
ערב: לפני ארוחת הערב שווה להתפנק בחמאם, שהוא סוג של ספא, רק יותר אותנטי. החמאם הכי קרוב אליכם הוא זה של אוניברסיטת גלנטה, הנמצא באחת הסמטאות היוצאות מאיסתכלל. למעשה, מדובר בשני חמאמים: לגברים ולנשים, ושניהם פתוחים עד עשר או אחת עשרה בלילה. המחיר כבר לא זול כמו פעם: 65 לירות שכוללות פוט מסאז', שמפו ופילינג גוף. אם אתם מוכנים לוותר על האותנטיות, תוכלו לקבל בספא של המלון את כל החבילה ב-55 לירות. מילה שלנו: לכו על המקור, מגיע לכם.
אחרי החמאם אפשר לאכול ארוחת ערב קלה במסעדה מודרנית (20 לירות), שם אפשר לפגוש טורקים אמיתיים ולא תיירים. על איסתכלל יש כל מיני מסעדות בקומות העליונות, ובהן יושבים צעירים על ספות מפלסטיק ושומעים מוזיקת אייטיז. ופה זה לא נחשב רטרו, אלא הלהיט החדש שהגיע מהמערב.
יום ראשון (בקטנה): נהר, שלווה ועוד קצת תה תפוחים
עד שתפנו את החדר לקראת הנסיעה לשדה התעופה שווה לקחת מונית (4 לירות הלוך, 4 לירות חזור) ולשבת על כוס תה תפוחים (4 לירות) במסעדת תיירים על הבוספורוס. אחרי הכל, מגיע לכם קצת לנוח אחרי הפעילות הספורטיבית של היומיים האחרונים, להתחבר לשקט, לגלים, לקולות השחפים המרחפים מעל האוניות ולנשום לרווחה אוויר צלול על התפר שבין אירופה לאסיה.
