"הישראלים חוזרים לסיני", זעקו כותרות העיתונים והאתרים בחג הפסח, בעוד כתבות מגזין בטלוויזיה הוקדשו לאותם "אמיצים" שהחליטו לנפוש בחצי האי סיני. ואולם לצדן זכתה מדינה ערבית שכנה נוספת לפופולריות רבה בפסח בפרט, ובשנים האחרונות בכלל — ירדן.
הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה עשה האירוויזיון למסעדות בתל אביב?
"מועדון ילדים עם מלא פעילויות לאורך כל היום, בריכת ילדים צמודה לגינת שעשועים קטנה, שלוש בריכות נוספות — אחת מהן למבוגרים בלבד — כל זה לצד חוף ים שקט ומקסים. זו היתה חופשה קצרה ומושלמת, ואנחנו בטוח נחזור", מספרת קרן לוי, שבילתה בחג הפסח האחרון במלון מוונפיק בעקבה עם בעלה וארבעת ילדיהם, הקטנה ביותר בת שנה וחצי.
"זו פעם שנייה שלי בירדן, אבל פעם ראשונה עם הילדים. לאורך החופשה כולה זכינו ליחס אדיב ולבבי", אומרת לוי. "לרגע לא חששנו לדבר עברית או להגיד שאנחנו מישראל — ובכל פעם שעלתה השאלה, תמיד פנו אלינו בעברית ובחיוך. הסתובבנו בתחושת ביטחון מלאה".
קרן ומשפחתה לא היו הישראלים היחידים שבחרו לנפוש בפסח בירדן. נראה כי העלויות הנמוכות יחסית של חופשה בעקבה, לעומת חופשה בחו"ל או באילת הסמוכה — כולל מחיר המלון, כניסות לאטרקציות, אוכל במסעדות — לצד חופשה נעימה ושלווה הכריעו את הכף עבור ישראלים רבים, ומעבר הגבול הדרומי יצחק רבין, שמוביל לירדן, שקק חיים בפסח האחרון.
לפי נתוני רשות שדות התעופה (רש"ת), מספר הישראלים שיצאו במעבר רבין בשבוע שבין ליל הסדר לחג השני עלה ב–22% לעומת השבוע המקביל ב–2018 (5,806 לעומת 4,765 ישראלים).
הפעילות הרבה שנרשמה במעבר הגבול יצחק רבין בפסח האחרון היא המשך למגמת עלייה במספר היציאות של ישראלים לירדן, שהתחילה עוד ב–2016. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, ב–2018 נרשמו 53.3 אלף יציאות של ישראלים במעבר הגבול הזה — עלייה של 28% לעומת 2017, אז נרשמו 41.5 אלף יציאות (בדומה ל–2016). עם זאת, 2018 לא היתה שנת שיא מבחינת התיירות הישראלית לירדן — ב–2015 היו 52 אלף יציאות, ב–2014 כ–56 אלף יציאות וב–2013 — כ–57 אלף יציאות.
לא טיול ספונטני
בשונה ממעבר הגבול בסיני, שמאפשר לישראלים להיכנס למצרים ללא תכנון מוקדם, הרשויות בירדן אינן מאפשרות זאת, וקבעו הנחיות ספציפיות לישראלים שרוצים לחצות את הגבול. לפיכך, ישראלים המגיעים לנפוש במלונות בעקבה יתבקשו להציג במעבר הגבול עותק מהזמנת המלון המאושרת והמשולמת. בקרי הגבול או משטרת התיירות הירדנית מונחים לבדוק את תוקף ההזמנה מול המלון לפני שהם מאשרים את הכניסה. אי הזמנת מלון מראש ואי הצגה של האישור, יגררו סירוב כניסה לירדן. כמו כן, ישראלים המבקשים לטייל מחוץ לעקבה, לאזורים כמו פטרה וואדי רם, צריכים להזמין מדריך מראש, אחרת כניסתם בגבול תסורב.
"ראינו משפחות שחזרו לארץ כי לא נערכו לעניין הזה מראש", מספרת לוי. "מי שרוצה לטייל מחוץ לעקבה, חשוב לשריין סוכן מקומי שיחכה לכם בצד הירדני, כי בלעדיו לא ניתן לעבור את הגבול. זה כתוב בכל מקום בדרך, חבל לנסות לחסוך על זה כסף".
תומר שאולוב, סוכן בחברת אקו טיולי מדבר, מסביר כי "צריך להבחין בין נופש בעקבה לבין טיולים בשאר ירדן. שאנשים לא יושלו לחשוב שהם יכולים לקום בבוקר ולהיכנס לירדן בלי שום תכנון. עשרות אנשים הוחזרו מהצד הירדני. מתקשרים אלי כל הזמן ישראלים שמגיעים לגבול ולא נותנים להם להיכנס. אני מנסה לברר מה קרה — ומגלה שאין סיבה מוצדקת לאי כניסתם לירדן. האנשים האלה נאלצים לחזור, והירדנים גם לא מסכימים שהם ינסו להיכנס שוב באותו היום. זו ענישה לא הוגנת. אנשים כאלה מפסידים גם את המס הישראלי ששילמו, וגם את הכסף ששילמו לבית המלון".
ומה לגבי ויזה?
שאולוב: "היום ישראלים לא צריכים לשלם על ויזה, אבל הם כן צריכים אותה כדי להיכנס. הסוכן הירדני שאיתו הם סוגרים את הכניסה לירדן ונציגיו מחכים בגבול — הוא זה שאמור לדאוג לסידורי הוויזה מבעוד מועד".
אם מטיילים - החופשה מתייקרת
ירון לוי, שלפני כחודש יצא עם בתו דורון לטיול בן ארבעה ימים בירדן, הצליח לעבור ללא בעיות את מעבר הגבול משום ששכר "את שירותיו של מדריך ירדני, שאירגן עבורנו את כל מה שאנחנו רוצים לעשות שם".
את היום הראשון הם בילו במלון הילטון בעקבה, בעלות של 160 דינר (כ–800 שקל) לחדר זוגי לשני לילות, כולל ארוחת בוקר ואפשרות ביטול ברגע האחרון. "טיילנו קצת בעיר, אכלנו במסעדה מקומית, וההרגשה היתה בטוחה", הוא מספר. "פגשנו אנשים חמים מאוד, כאילו הם קיבלו הוראה להתנהג יפה לישראלים, וזה מחלחל עד אחרון הנהגים. הייתי פעמיים בעבר בירדן, וגם אז הרגשתי כך".
גולת הכותרת בעיני ירון היתה ביום האחרון לטיול, כשנסעו לוואדי רם ועשו טיול ג'יפים, כולל לינה בשטח. "לנו במאהל Hasan Zawaideh Camp — זה אוהל מאובזר עם כל השירותים הדרושים, כולל מזגן; הוא שקוף, ואפשר לראות את הכוכבים, את השמים ואת נפלאות המדבר. האוהל הזה הוא ברמה טובה יותר מחושות פשוטות, אבל עדיין זול מאוד — כמה עשרות דינר לבן אדם ללילה (דינר שווה 5 שקלים)".
זול יותר להישאר לישון באתר
בממשל הירדני מעוניינים לעודד את התיירים הנכנסים אליה להישאר ללון בה — ופחות מעוניינת בתיירי יום, שמעמיסים על התשתיות התיירותיות אך לא מספקים תרומה משמעותית לכלכלה המקומית. היא גם לא מעוניינת בתרמילאים המטיילים לבדם ואינם מסתייעים באנשי תיירות מקומיים.
במדיניות הזאת נתקלו ירון ודורון, שבאחד הימים בטיול ביקרו באחד משבעת פלאי התבל החדשים — פטרה. במטרה לעודד תיירים להישאר זמן ממושך במקום נקבע כי מי שיישאר ללון במדינה ישלם דמי כניסה בסך 50 דינר — הסכום ששילמו ירון ודורון. על כל יום נוסף (ועד שלושה ימים ברציפות) באתר ייגבו 5 דינרים נוספים. לעומת זאת, תייר שיגיע לפטרה לטיול יומי בלבד ישלם 90 דינר.
מי שינסה לעקוף את הכללים וידווח בכניסה לפטרה כי הוא צפוי ללון באתר לילה — אך מתכנן לחזור ממנה לישראל עוד באותו יום — צפוי להיחשף על ידי המערכות בכניסה לפטרה, המסונכרנות עם אלה שבמעבר הגבול.
"ירדן היא מדינה זולה אם מגיעים לנופש רק במלונות בעקבה. כשמתחילים לטייל בה, כמו שאנחנו עשינו, המחירים כבר לא כל כך נמוכים. בסופו של דבר, חופשה של שלושה ימים וחצי עלתה לנו 4,000 שקל", אומר ירון.
"ירדן היא מדינה לא זולה לטיולים ביחס למה שמצפים, או ביחס למה שמשלמים בסיני. חופשה בירדן זולה ביחס לאילת, ומרבית המטיילים שמגיעים לעקבה מגיעים אליה בגלל יוקר המלונות באילת. זה מה שקרה עכשיו בפסח", מוסיף שאולוב.
למרות התעריפים הגבוהים יחסית בפטרה, גם משפחת לוי לא ויתרה על ביקור במקום, ולטענתה, החוויה היתה מוצלחת גם עבור הילדים. "יש אפשרות לסיור ברגל, בכרכרות או על גבי סוסים. החלטנו לעשות את המסלול הלוך באורך של כ–2 ק"מ ברגל ואת החזור בכרכרות. הילדים קצת קיטרו בהתחלה, אבל אחרי חמש דקות נהנו מכל רגע. הדרך הלוך היא בירידה ובחלקה מוצלת ויש אחלה בריזה".
"לא הרגשנו שאנחנו במדינה ערבית"
שי כהן, סטודנט מירושלים, ביקר כבר פעמיים לירדן, בפעם האחרונה היתה בתקופת הרמדאן ב–2018. "רצינו לרדת לאילת ונחשפנו למחירים הגבוהים שם — לילה במלון עלה 1,500 שקל לחדר לשלושה אנשים. כשאתה רוצה לנסוע לכמה לילות, ויש עוד הוצאות על אוכל מחוץ למלון, זה מגיע לכמה אלפי שקלים. זה לא לכל כיס של סטודנט", הוא אומר.
כהן וחבריו בחרו לנפוש באזור ים המלח הירדני, לכן נכנסו דרך מעבר הגבול נהר הירדן הצפוני. הם לנו שלושה לילות במלון הילטון ים המלח — ושילמו עבור חדר לשלושה 150 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. כמחווה של רצון טוב מטעם המלון, הם אף שודרגו לסוויטה.
"באזור ים המלח הירדני אין מה לעשות חוץ מלהיות במלון. בעלי המלון מודעים לכך, לכן הם מקיימים מסיבות ליליות על הגג. לא הרגשנו שאנחנו במדינה ערבית, האלכוהול זרם, וזה לא היה שונה מכל מלון אחר במדינה מערבית", מספר כהן.
כהן מדגיש כי "הכי חשוב הוא לקבוע עם מדריך ירדני שיכניס אתכם כי הם קפדניים בנושא הזה. מעבר לכך, זה תלוי איך הפקיד הירדני מתעורר באותו יום, זה תלוי במצב הרוח שלו. כבר שמעתי על מקרים שחיכו לישראלים סוכנים ירדנים בצד השני — ובכל זאת לא התירו להם להיכנס".
