אין דבר שאנחנו הישראלים אוהבים יותר מלטייל במדינות שאוהבות אותנו, ותתפלאו לגלות שיותר משהספרדי הממוצע מחבב ישראלים, השלטונות הספרדים עושים מאמצים אדירים בשנים האחרונות להחזיר עטרה ליושנה, ולקרב את היהודים חזרה למורשתם הספרדית. החל מהתיקון לחוק ב-2014, שהקל על צאצאי מגורשי ספרד לקבל אזרחות ועד לקמפיין נרחב של משרד התיירות הספרדי, שמיועד למשוך תיירים יהודים למסע בעקבות המורשת היהודית הספרדית.
לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
אז כן, כולנו ביקרנו בברצלונה ואולי גם במדריד, אבל אם אתם סקרנים לבקר בספרד אחרת, תגלו שלחבל אנדלוסיה שמלא בהיסטוריה יהודית, ארכיטקטורה, אנשים חמים, חופים מרהיבים, תרבות פלמנקו מפוארת וטאפאסים מעולים, יש הרבה מאד מה להציע.
אחד החסרונות הבודדים בטיול באזור הוא החום הבלתי נסבל של שעות הצהריים, אבל הספרדים השכילו למצוא גם לו פתרון. הקצב האנדולוסי הוא הרבה יותר איטי מזה של הספרדים במרכז, מה שהופך אותו אידיאלי לחופשה, כי גם אם תרצו לראות כמה שיותר ולקנות כמה שיותר, הספרדים לא יותירו לכם ברירה אלא להתמסר למנוחת הצהריים. בסביבות השעה 13:30 שוקעת כל העיר בנמנום והחנויות נפתחות שוב רק ב16:30. ה"סייסטה" היא אמנם לא נחלתם של הדרומיים בלבד, אך היא החלה בדרום בגלל החום, והמקומיים שומרים על המסורת באדיקות. נהוג לחשוב שהספרדים ישנים שנת צהריים ארוכה, אך האמת היא שהזמן הזה נועד למטרת בילוי זמן עם המשפחה, איסוף הילדים מבתי הספר והכנת ארוחת הצהריים. הנמנום עצמו אמור להיות כל כך קצר, כך שיש אמרה בדרום ספרד שאומרת שהדרך למדוד משך אידיאלי של סייסטה הוא לנסות להרדם עם כפית ביד ולהתעורר כשהיא נופלת. אולי הפוואר נאפ הוא לא טרנד כל כך חדשני.
היתרון הבולט שאורח החיים הזה מציע לתיירים, הוא האפשרות לא לפספס כלום – כך תוכלו להתעורר בעצלתיים, להתחיל את יומכם בשיטוט בערים, להתנמנם אחרי ארוחת צהריים דשנה, ואז לחזור ולפקוד את החנויות שפתוחות עד השעה תשע בערב או את הברים וברי הטאפאס שפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.
מאלגה
נקודה טובה להתחיל את הביקור שלכם בדרום ספרד היא מאלגה (Málaga). חברת סאן דור, מקבוצת אל על, מציעה טיסות ישירות בעונה החמה ושדה התעופה נמצא ממש לא רחוק ממרכז העיר. מאלגה, היא העיר היחידה מבין הערים בהן ביקרנו השוכנת לחופו של ים, מה שמשפיע מאד על מזג האוויר. בניגוד לשאר הערים ההיסטוריות בחבל אנדולוסיה בהן החום הוא קשה, במלגה יש בריזה נהדרת ואפשר ליהנות גם מחום השמש המלטפת אבל גם להצטנן בצל.
העיר העתיקה של מאלגה נסגרה בפני רכבים בשנים האחרונות, מה שהופך את סמטאותיה לאידיאליות לטיול רגלי. אם אתם מגיעים מבחוץ ניתן לחנות את הרכב באחד החניונים שמקיפים אותה. בסיור תיתקלו בכמה שמות מוכרים המתנוססים על בניינים ורחובות כמו אבן גבירול או פיקאסו שנולדו וגדלו בעיר. לחובבי האמנות וההיסטוריה שביניכם מומלץ לבקר במוזיאון פיקאסו שמציג, מלבד התערוכות המתחלפות, תערוכה קבועה של ציוריו של פיקאסו בסדר כרונולוגי. ההצבה של התמונות בסדר הזה מאפשרת הצצה לחייו של האיש שהיו סוערים במיוחד, בעיקר במישור הרומנטי. תוכלו למצוא שם ציורים של פיקאסו הילד כמו גם ציורים של הנשים שלו לפי תקופות חייו. מומלץ לשכור את אחד מאותם מדריכים קוליים כדי לשמוע את הסיפורים וההשראות מאחורי הציורים.
החוף של מאלגה נחמד אך לא מרשים במיוחד ביחס לחופים המוכרים לנו בארץ. הוא בהחלט יכול להיות בריחה נחמדה מהעיר אם אתם מחפשים להתרענן ולהעביר כמה שעות על כסא נוח בחוף. אם יש לכם יותר זמן, מומלץ לגלות את חופי קוסטה דל סול, רצועת החוף הדרום מזרחית של ספרד, שמאלגה מהווה את נקודת המוצא העיקרית אליה. תוכלו למצוא שם הכל, מעיירות נופש יוקרתיות, לכפרים לבנים ומנומנמים ששוכנים מעט רחוק יתר מהחוף. ממאלגה תוכלו לשכור רכב או להתנייד ברכבת המהירה והנוחה של ספרד, שתוכל גם להביא אתכם בהמשך לשאר הערים ההיסטוריות של חבל אנדולוסיה.
סביליה
סביליה (Seville), שהוכתרה ע"י לונלי פלנט כיעד הכי שווה של 2018, היא כל הקלישאות שתמיד דמיינתם על ספרד. היא צבעונית, רומנטית, שוקקת חיים וחיי לילה ומלאת תרבויות עתיקות כמו מלחמות שוורים שעדיין מתקיימות בה וריקודי הפלמנקו, שיש המייחסים את הולדתם לעיר. היא שוכנת לאורכו של נהר הגוואדאלקיוויר, כאשר בצידו האחד נמצא מרכז העיר והעיר העתיקה מלאת ההיסטוריה ובצידו השני שכונת טריאנה הטרנדית, שהיתה בעבר שכונת עוני צוענית שנבנתה מחוץ לחומות והיום, כיאה לכל עיר גדולה, עברה סוג של ניכוס תרבותי והפכה למקום משכנם של צעירים ויודעי דבר.
בסיור בעיר העתיקה של סביליה מומלץ לא לוותר על שניים מהמונומנטים החשובים ביותר שלה, שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי ב-1987: הארמון המלכותי "ריאל אלקזר", שנבנה לראשונה כמצודה במאה ה-7 על ידי המוסלמים ובהמשך הורחב ושופץ על ידי המורים לארמון מפואר, והקתדרלה הגותית "לה חירלדה", אשר הוקמה במאה ה-12 והיום מהווה את אחד הסמלים המוכרים ביותר של העיר. חדי העין וחובבי הסדרות יוכלו להבחין שכמה מהסצנות היפות ביותר של בני דורן צולמו בין כותלי הארמון, שבעקבות ההרחבות והשיפוצים הרבים לאורך המאות שופע סגנונות בניה ודקורציה ומהווה מבנה ארכיטקטוני מרתק.
בערב תוכלו לחצות את הנהר לעבר שכונת טריאנה. השכונה שבעבר נחשבה לנחותה ומקום משכנם של בני מעמד הפועלים הנמוך ביותר, נחשבת היום לאחת השכונות המעניינות ביותר בסביליה. המקומיים מאוד פטריוטים בנוגע למורשת ולהסטוריה שלה, שמוסיקת הפלמנקו היא חלק בלתי נפרד ממנה, ואם תפגשו אחד מהם בכל מקום אחר בספרד ותשאלו באיזה עיר הוא חי, הוא יספר בגאווה שהוא גר בטריאנה ולא בסביליה. אם חושקת נפשכם בסיור רגלי, ארוחה, בילוי או שיטוט בחיפוש אחר מוסיקת פלמנקו חיה וריקודים, טריאנה זה המקום בשבילכם.
ספרד מעולם לא נחשבה לבירה קולינרית כמו צרפת או איטליה ואולי זה משום שהעניין בברי הטאפאס הספרדיים הוא לא הארוחה אלא יותר הבילוי החברתי. בניגוד לשכנות מאירופה, הספרדים לרוב אינם "יושבים" לארוחה אלא שותים את הבירה שלהם על כסאות בר או בעמידה ומנשנשים מבחר של טאפאסים. כמעט לכל בר רציני יש גם קומה שניה עם כסאות אבל אלו מיועדים בעיקר לתיירים או לאירועים משפחתיים גדולים. אם ברצונכם להתנהג כרומאים (כלומר, ספרדים), פשוט גשו לבר, הזמינו את הבירה והטאטפס שאתם רוצים ותהנו מהם בעמידה עד שיתפנה מקום, מה שבמהרה יקרה בגלל התחלופה הגבוהה במקומות האלה.
החדשות הטובות הן שכמו בכל מקום בעולם, בו רמז למקום טוב הוא תמיד פיצוץ של אנשים (רצוי מקומיים), כאן אין סיבה לחשוש מהעומס אלא פשוט להיטמע בתוך ההמולה וליהנות מבירה קרה ומבחר משובח של טאפאסים. מי שמחפש חוויה מקומית כזאת בסביליה יוכל למצוא אותה בבר הטאפאס המעולה בודגיטה רומרו (Bodeguita Romero), אליו חזרתי יותר מפעם אחת בביקורי בעיר. כיאה למקום שאינו בירה קולינרית, אוכל מקומי שאינו מטוגן הוא מצרך נדיר בברי הטאפאס הספרדים ואכן בבודגה העסוקה (בודגה משמעו מרתף יין אך רבים מברי הטאפאס נקראים כך) האוכל מצוין ומרגיש כמו מבית אמא, האווירה עמוסה וקולנית, השירות נונשלנטי (כדי לקבל משהו תאלצו לצעוק על הברמן שהוא גם הטבח, המלצר ובעל הבית) והמחיר הזול לטאפאס לא קטן, הופך את כל העסק לשווה ביותר.
קורדובה
קורדובה (Córdoba) נמצאת לא רחוק מסביליה, והיא אולי העיר העתיקה המזוהה ביותר עם המורשת היהודית, הן בזכות הרובע היהודי הקסום שהשתמר בה והיותה מקום חשוב עבור כמה יהודים משמעותיים כמו הרבמ"ם שנולד בה, או יהודה הלוי (ריה"ל) אשר ביסס בה את מעמדו כרופא, איש מסחר ומתווך חשוב בין המשכילים והיהודים בדרום וצפון ספרד.
מזג האוויר כאמור חם, ושיטוט בסמטאות הרובע היהודי מהווה כמו בריחה נעימה ומוצלת מהשמש. ישנן כל מיני כניסות לרובע היהודי אבל מומלץ להכנס דווקא לא מהכניסה הראשית אלא מהצד המזרחי שלו, כדי לראות יותר מהסמטאות עצמן ופחות את חנויות המזכרות ומסעדות התיירים. הרובע עצמו הוא מעין מבוך סבוך של סמטאות מרוצפות אבן עם בתים לבנים ופריחה מכל חלונות הבתים. בעבר, בהיעדרו של מזגן או קירור כלשהו, נבנו הבתים סביב חצרות פנימיות ומוצלות שהיו כמו הסלון המשפחתי שאיפשר למשפחות לצאת מהבתים הצפופים. אותן מרפסות פאטיו פרחוניות נשמרו והפכו לאחד מסמליה של קורדובה ובביקורכם שם, תוכלו להציץ לכמה מהם ואפילו להכנס לחלקם.
בכניסה לכל מבנה תרבות יהודי, פסל או בית כנסת מוטבע אריח זהוב ברצפת האבן ובו כתוב בעברית "ספרד" (הכוונה כמובן לא למדינה עצמה אלא לתרבות היהודית הספרדית) וגם לציניקנים שבינינו קשה להתעלם מתחושת הנינוחות החמימה שמתפשטת ברגע שרואים עברית ברחובות (לא מהסוג שרואים בהודו ותאילנד), פסל של הרמב"ם או כיכר בשם יהודה הלוי.
גרנדה
את הסיור סיימנו בגרנדה (Granada), עיר שידועה בעיקר בזכות ארמון האלהמברה אבל גם היא לא חפה מקסם ורומנטיקה והיא אולי העיר הכי ציורית מבין הארבעה.
האלהמברה הוא מבנה מרשים ביותר, עשיר בארכיטקטורה, גיאומטריה והיסטוריה, וגם הוא הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מקור שמו הוא מהשפה הערבית: "אל-חמרא", כלומר האדומה והכוונה היא לאבן האדומה המאפיינת את המבנה מבחוץ. מבפנים תיחשפו לקשת של צבעים מרהיבים ופרטי פסיפס מדוקדקים. מתחם הארמונות נבנה על ידי הסולטנים המורים במאות 13 ו-14 והוא אחד מהמבנים הכי מרשימים שנשתמרו מהאדריכלות המוסלמית כיום. הקפידו לקנות כרטיסים מראש באתר האינטרנט, כי המקום מכיל מספר אנשים מוגבל ובשיא העונה אין מקומות לכל תאריך. כמו כן, מומלץ להצטייד במדריך משום שהמתחם טומן בחובו פרטים היסטוריים וארכיטקטונים מרתקים שחבל לפספס.
אחרי שראיתם את האלהמברה מבפנים, תוכלו להתפנות לשיטוט בנקודות התצפית היפות של העיר ולראות אותו מבחוץ. לעיר מספר "מיראדורות", נקודות תצפית, ושתיים מהיפות הן mirador san cristobal ו- mirador san Nicolas. מומלץ לבקר שם בשעת שקיעה ולראות את הנוף המרהיב של האלהמברה האדמוני מהזווית היפה ביותר שלו. ניתן לסייר ברגל מסן קריסטובל לסן ניקולס ולסיים בארוחת ערב במסעדה La Borraja שמשקיפה על הנוף המרהיב ומגישה אוכל טעים ובעיקר מאד יפה ומעוצב.
לקינוח, אל תפספסו ביקור ברובע סקרמונטה הצועני. הצוענים החלו להגר לאירופה במאה ה-14 ורבים מהם התיישבו בחבל אנדולוסיה. הצוענים הגיעו לגרנדה החלו להתיישב במערות על צלע גבעת סקרמונטה המשקיף אל האלהמברה וכך הפך עם השנים האזור לרובע הצועני. עד לפני כמה עשרות שנים חיו שם הצוענים בניתוק ממערכות חשמל וביוב. כיום הרובע מהווה אזור בילוי לילי ולהקות פלמנקו רבות מופיעות בתוך המערות, כאשר חלק מהמופעים מחתרתיים יותר וחלק מתויירים. אנחנו צפינו במופע מרהיב Cueva los Tarantos , של להקה משפחתית עם 4 נגנים וזמרים, ועוד 4 רקדנים. האינטימיות שנוצרת במערה הקטנטנה שכמובן מהווה חלל אקוסטי מושלם לשירה ולרקיעות הרגליים, והכאב שמביעה המוסיקה ומביעים הרקדנים, מייצרת חוויה שנראית כאילו לקוחה מזמן אחר.
*הכתבת הייתה אורחת של סאן דור