אלוהים, אתה שם? זאת אני, צליל, במקור מראשון לציון. לא בקטע של להפריע לך או משהו בשנ"צ בזמן שיש טבח המוני בעולם, רק רציתי לשאול אם הגענו כבר ל-1999 ואם כן, איפה הכי פחות מסוכן לרדת. אתם מבינים, במבט ראשון איביזה יכולה להיראות לכם כמו מסע תודעתי בצבע ורוד זוהר אל הניינטיז - תקופה שבה הייתה תחושה של סיכוי לשלום, שיזוף עם שמן גזר היה סבבה לגמרי ואנשים מדור ה-Y יצאו למסיבות במקום לכתוב על כמה יקר לצאת אליהן עכשיו. במובן הזה, איביזה תקועה עמוק באשליה של "אי המסיבות", ואחרי חמישה ימים ושני לילות וחצי, אני רוצה להגיד לכם - אם איביזה היא חלום, אני לא רוצה להתעורר.
אל תאהב את מה שאתה משיג, תשיג את מה שאתה אוהב
תראו, אני את רחבות המועדונים שלי באירופה דגמתי אבל איביזה? איביזה נותרה יעד לא כבוש, המֶכָּה של המסיבות, שמחכה לי במרחק חמש שעות טיסה, עשרות אלפי שקלים ובערך חמש עשרה שנות רלוונטיות. כמה שעות בצהרי היום על מטוס עמוס בגברים מהארץ שנשלחו לבלות במתחם היינקן השנתי, (מה קרה, הייניקן? לנשים לא מגיע גם ליהנות או שקינאתם במיזוגניה של גולדסטאר?), נחתתי באיביזה עם מטרה אחת: לבדוק האם יש באי הספרדי יותר מתיירות קלאבינג. רוצים אמ;לק כי אני עדיין במצב רוח טוב מאז שחזרתי? המסקנה היא כן, יש מה לעשות באי הזה אבל לא, זה לא יקרה אם לא תהיו מוכנים לשלם כי זול זה לא.
יש יפות ממנה, אבל אין יפות כמוה
אם הגעתם לאיביזה ותכננתם על טיול קייצי באירופה שכולל שופינג, קולינריה ותרבות עשירה אז תנו לי לעצור אתכם כאן, זה לא האי בשבילכם. נסו את סיציליה, שמעתי שמקסים שם בתקופה זו של השנה. באיביזה יש חמישה בתי קולנוע ותאטרון אחד בלבד ואני יודעת את זה כי אני היחידה שטרחה לשאול. אתרי אדריכלות והיסטוריה שאפשר לספור על יד אחת וקולינריה מקומית שמסתכמת בכבש ותסמכו עלי, במזרח התיכון עושים את זה טוב בהרבה. מה כן יש כאן? מסורת ענפה, מושקעת ומפוארת של תיירות מהסוג האהוב עלי ביותר - חוף ים, בטן-גב, מסיבות והעמדת פנים שיש לי הרבה יותר כסף ממה שיש לי באמת.
הבית הוא איפה שהלב נמצא
המגורים באיביזה מתחלקים לשניים: לינה בפלאייה דן בוסה, שצמודה לעיר הבירה של האי, ולינה בסן אנטוניו, הצד המזרחי והמיושב יותר של האי. אם בחרתם באופציה א', מובטחת לכם לינה במרכז הבילויים עם מינימום נסיעה ומקסימום הליכה. זה כמובן מלווה בצפיפות גדולה בהרבה וחדרי לינה פחות טובים. זאת בתנאי שלא החלטתם לקחת משכנתא שנייה על הבית וללון בעשרות ממלונות הפאר הגדולים והמפוארים בעולם (ב-Hard Rock Hotel, למשל, נמצא הלילה היקר ביותר בעולם, על פי המדריכה השזופה שלנו). אופציה ב' אמנם תאלץ אתכם לקחת מונית אל מרכז העיר, עניין של חצי שעה, אבל תאפשר לכם חדרים מרווחים, גדולים ומושקעים בהרבה. חדר מפנק במלון הוא יתרון גדול בהתחשב בעובדה שאין הרבה מה לעשות בסן אנטוניו בערב אם לא קוראים לך אינדירה, בת 19 אנאלפביתית משפילד שבאה לחגוג כלום בעצם.
כסף זה לא הכול בחיים, יש גם זהב
מימי האימפריאליזם המפוארים שלהם לא נראתה שליטה כה מוחלטת של בריטים באזור גיאוגרפי. איביזה שייכת לאנגלים ואנחנו מתכוונים לכל סוגי האנגלים: מחבורות של קשישים שמגיעים לחמם את הפסוריאזיס בשמש ועד בני עשרים שהגיעו לחגוג בפאנג'ויה של אירופה. השקיעה באיביזה מתחילה ב-21:30 והסידור הזה מתאים לכולם.
איביזה הוא אי שפעיל במשך מחצית מהשנה בלבד: מנובמבר ועד מאי אין טיסות אל האי וממאי עד אוקטובר - האי גדוש אמנם בבריטים אבל גם במבקרים מכל הסוגים. מעשירי העולם שמחנים יאכטות לידכם וחולפים במטוסים פרטיים מעליכם ועד אנשים רגילים שמבינים, בדיוק כמוני, שחופשה אמיתית מורכבת משמש, מוזיקה וים.
את החלוקה המעמדית הזו תמצאו בכל חלקי האי. כמעט אין מועדון שלא מחולק ללפחות ארבעה סוגים של כניסות וי.אי.פי אבל מה אתם יודעים, גם סתם בילוי של אנשים בינוניים ממעמד בבינוני הוא מהנה באיביזה.
לחופש אין מחיר, אבל יש לו תאריך
בהתחשב בעובדה שלתושבים ולתיירים יש חצי שנה בלבד להנות מכל הטוב שיש לאי להציע, האווירה השלטת באי היא של חופש, חופש ועוד קצת חופש. כמו ביבי להפחדה, כך מועדונים באיביזה לאווירה - מדובר בשני דברים בלתי נפרדים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה ידיים מונפות באוויר כמו שראיתי באיביזה.
המועדונים הגדולים והותיקים בעולם פזורים ברחבי איביזה טאון ואין שעה ביום שלא תמצאו בה מסיבה המונית - ממסיבות זריחה ועד מסיבות שמתחילות ב-2:00 בלילה. לאף אחד לא משנה שהדי ג'ייז הם אותם די ג'ייז כבר עשרים שנה, ששליש בירה עולה 15 יורו ושסביבם יש אלפים על אלפים של בליינים רוקדים. באיביזה פשוט יודעים איך לעשות את זה. אפילו את בעיית החום הם יודעים איך לפתור - כל חלל מרושת במזגנים שאלוהים מהפסקה הראשונה התקין בעצמו ואם זה לא מספיק, מדי כמה דקות תותח ישחרר לאוויר עשן קור שיחזיר את הטמפרטורה של הגוף שלכם למצב תקין. כניסה למועדון היא לא זולה אבל יש תמורה לאגרה ובאגרה, אני מתכוונת לאוטובוס שמחכה מחוץ למועדונים ויוריד אתכם בנקודות מרכזיות ברחבי האי יחד עם כל הפאנג'ואיסטים. אם הצלחתם לנהל את הבילוי שלכם כראוי, זו אפילו יכולה להיות חוויה מעשירה.
אל תתנו לאהבה לשקוע, זה תפקידה של השמש
אז מה עושים כשלא יוצאים למסיבות? רובצים סביב הבריכה או טוב מכך - בחוף הים כי באיביזה נמצאים חופי הים המפנקים ביותר. מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בחול ומים, תשאלו. התשובה היא תחושת השחרור הבלתי מעורערת שנמצאת באי. מלצרים ומלצריות עמוסים בקעקועים מגישים לכם קוקטיילים למיטות לבנות על החוף, ברקע מוזיקת האוס נעימה וברוב המקרים גם זמרת שמתלווה אליהם ולפניכם שעות מפנקות של ריכולים על הנודיסטים והנודיסטיות שמעטרים את האי. רוצים להרגיש עשירים באמת? קחו מונית-ים (ככה אני מגדירה ספינה שיוצאת בתדירות כזו) לפורמנטרה, אי קטן שנמצא במרחק חצי שעה מאיביזה ומונה בסך הכול 12,000 תושבים שהפעילות המועדפת על רובם היא שיזוף בעירום ומסעדות מצוינות. אם זו לא אטרקציה מספקת עבורכם, תוכלו להגיע גם אל העיר העתיקה, מעין מבצר המשקיף על האי וממנו נוף עוצר נשימה, מדרכות כפריות ומבנים עתיקים שאפשר לבהות בהם שעות. רובם, אגב, בבעלות עשירים ואם תחפצו בדירה לימי הקיץ, המחירים נעים בין 8 מיליון יורו לבין החיים האלה לא הוגנים למה אני לא עשירה.
האדם שהכי צריך חופש, הוא זה שכרגע חזר ממנו
ציינתי זאת קודם ואציין זאת שוב - חשוב לזכור כל העת שמדובר במקום שתכלית קיומו הוא חופשה מהחיים עצמם. בדיוק בגלל זה כשאתם יושבים במסעדה או ממתינים בבר, תנשמו עמוק לפני שאתם מתרגזים על איטיות השירות. זה לא אתם, זה הם. גם אם עונת התיירות שלכם היא עונת העבודה שלהם, הם יקחו את הזמן ולמרות שזה עלול להכעיס בתחילה, אחרי כמה שעות באיביזה גם המנגנון הישראלי העצבני שלכם ילמד להאט את עצמו וזה מה שהופך אותה לכזו ממכרת. נכון, היא לא זולה אבל במקום לשלם הרבה כסף במסעדות יקרות שלא שוות את הכסף (אני מודה, אני מאסכולת האנשים שטוענת שבישראל נמצא האוכל הטעים בעולם), אפשר לאכול פאייה מופלאה וזולה על החוף, לטעום עוגת גבינת עזים מקומית או להתבשם מיירבס, ליקר עשבים ייחודי לאיביזה. בקיצור, יש עוד ארבעה חודשים עד שהעונה נגמרת - פרגנו לעצמכם את האשליה הזאת. אתם עובדים קשה, מה יש.
* הכותבת הייתה אורחת של חברת איסתא