בזמן שבנושאי כלכלה, ביטחון, חינוך, ביורוקרטיה ועוד לא צמחה בארץ אף מחאה אמיתית, הצליח דווקא נושא התיירות לחמם את הגזרה. טורקיה, ביחסה המכעיס, הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן, ולגרום לאלפי ישראלים להדיר רגליהם ממנה. ציניקנים אמרו שאין סיכוי שזה יקרה, שהישראלי לא יוותר על ה"הכול כלול" שלו, אבל העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. אמנם לא פסקו הנסיעות לאנטליה, אבל בשטח מצטיירת עלייה חדה ביעדי תיירות חדשים ביוון לצד ירידה בהיקף הנוסעים לאנטליה, ועם השחר החדש מסתמן האי כרתים כלהיט הבא.
בצל המשבר הכלכלי ביוון צפויה ירידה מסויימת במחירי חבילות הנופש בוודאי לאור התרסקות היורו. ברחובות כרתים עדיין לא מורגש המשבר, לפחות לא על-פני השטח, ועסקי התיירות נראים פורחים. כאשר באים לסגור עסקות אפשר להתמקח ולהוזיל עלויות. עם זאת, צריך להביא בחשבון שכרתים כבר הפכה ליעד מועדף של סוכני הנסיעות הישראלים, מה שאומר שהדילים והנופשונים ימלאו את הרחובות בדוברי עברית. מי שמתקשה להעביר חופשה עם ריכוז גדול מדי של אחים למולדת, שיבחר יעד אחר.
מצד שני, לא בכדי "כולם" נוהרים אליו. אף שכרתים הוא אי לא גדול במיוחד, יש בו המון מה לראות. האי צר וארוך עם יותר מאלף קילומטרים של חופים משכרים ביופיים, משובצים בעיירות חינניות (ומוכות תיירים). בלב האי שלושה רכסי הרים גבוהים, שבשיאם מגיעים ל-2,454 מטרים, והם משווים לו מראה הררי פראי וטבעי. הנופים הדרמטיים מציירים מראות מופלאים של פסגות מושלגות בחורף, גבעות הגולשות ופורצות לים, חורש ים תיכוני ירוק שמזכיר את הכרמל, וואדיות מרתקים לטיולים רגליים.
אבל האטרקציה העיקרית של האי, המושכת אליו מיליוני תיירים מדי שנה, היא השלווה שמשרים תושביו. משהו באוויר היווני משכר, ולא מאוזו או מראקי. אופיים הרגוע של היוונים וחייכנותם מבטיחים מפגשים חמים ושמחים. קצב הסירטקי, שמתחיל בזחילה איטית ומתגלגל לכדי הורה סוערת, מתאר את היממה היוונית. היא מתחילה באיזי בשעת בוקר מאוחרת, ומסתיימת במוזיקה קצבית בשעות הבוקר המוקדמות. המהדרים מקפידים על הסיאסטה היומית הקבועה בצהריים באדיקות ראויה להערצה. "סיגה-סיגה (לאט- לאט), הם אומרים לעצמם ולעולם. הלוואי שמעט מזה היה נדבק גם אלינו.
לתור לעומק
הכי כדאי להגיע בתחילת עונת התיירות, כלומר - עכשיו. מזג האוויר הנוח, המחירים המוזלים יחסית ומיעוט המבקרים הם רק חלק מהיתרונות. גם אופי המטיילים שונה. התקופה הזו מאופיינת במטיילים ברכב וברגל. בשיא העונה באים בעיקר תיירי החופים והסתלבט, והקלאבים המקומיים הומים אדם.
קשה להמליץ על מסלול אחד בכרתים, מפני שלאן שלוקחים אזימוט - יש מה לראות. יש ערי נמל נהדרות, כפרים קטנטנים, כנסיות ומנזרים עתיקים, מוזיאונים, אתרים ארכיאולוגיים, סדנאות אמנים ומסעדות מצוינות, שקצרה היריעה מלהכיל. ככלל, כדאי לבחור חלק של האי ולתור אותו לעומק, לשוטט בכבישים, לעצור בכפרים וליהנות מהנופים. כביש ראשי אחד נמתח מהקצה המערבי למזרחי, לאורך החוף הצפוני, והוא לא עומד בסטנדרטים המוכרים לנו. יש בו רק נתיב אחד לכל כיוון. השילוט סביר ומתורגם לאנגלית, ולרוב צריך לעקוב אחר היעד לפי העיר הגדולה הבאה. יתר הכבישים צרים ועקלקלים, מטפסים או גולשים במדרונות ההרריים. לצד חסרונם המוטורי ניצב יתרונם הנופי והתיירותי, המאפשר מגע עם האוכלוסייה, עם האתרים ועם הטבע.
בצדי הדרכים תפגשו דוכנים של מקומיים המוכרים דבש מתוצרת ביתית לצד זיתים, גבינות צאן (על בקר לא שמעו כאן) וכמובן ראקי, הערק המקומי השורף בגרון ומריח כמו ספירט טהור.
הטיסות לכרתים נוחתות בבירה הרקליון (Heraklion) בתום שעה וחצי בלבד. העיר החביבה בנויה על גבעה וצופה אל הים הגובל עמה מצפון. מרכזה מאופיין בחנויות למכביר (מרקס אנד ספנסר ודומותיה), לצד סמטאות מקסימות, מדרחוב תוסס וכיכרות שוקקות בתיירים שמחים. אפשר לבקר במוזיאון ובשרידי המצודה בנמל, ולהתרווח בבית קפה מקומי אל מול נוף נפלא.
במערב האי ממוקמת חאניה (Chania), העיר השנייה בגודלה, ובעינינו - מלכת היופי הכרתית. סוד קסמה הוא בשילוב בין עיר עתיקה המשמרת את עברה, הנתון בחומות וברבעים היסטוריים, לבין הווה מתחדש ומסוגנן. עיקר האקשן הוא ברובע הונציאני, לעומת הרובע הטורקי, לכל אחד מהם יופי אדריכלי שונה, ושניהם מהווים עדויות לכובשים שהיו כאן והשאירו חותמם. יש גם הרבה מסעדות ובתי קפה בחאניה, אמנות ומוזיאונים, שוק מפורסם, ואפילו בית כנסת, "עץ החיים", שריד המספר על הנקודה היהודית באי, שיהודיו נעלמו ממנו ב-1944. גם רתימנו (Rethimno) הסמוכה היא עיר נמל תוססת ויפה, עם כל המאפיינים המזוהים עם האי.
ובכלל, החוף המערבי ידוע במפרציו הפראיים ובמימיו הצלולים שכיף להיזרק בהם בחדווה, לשכוח את הצרות ולהתמזג בשלווה הזועקת מכל גרגיר חול. אפילו בתי המלון הרבים לא הצליחו להשחית את היופי. היפראקטיביים או אדרנליסטיים למיניהם ימצאו פורקן בקניון סמאריה (Samaria Gorge): פארק לאומי המזמן מסלול הליכה מאתגר (16 קילומטרים) בלב הקניון הצר והגבוה - חוויית טבע משחררת. השמורה נסגרה כדי לשמר את "אגרימי", עז הבר של האי שעמדה בסכנת הכחדה. הערוץ פופולרי ביותר, וטיולים מודרכים יוצאים אליו כמעט מכל מקום באי. חלופה פחות עמוסה מספק אחיו הצעיר, ערוץ אימברוס (Imbros Gorge) הקצר יותר (שמונה קילומטרים), שבו נופים מיוחדים לא פחות.
כפרים זעירים, טברנות מתוקות
חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה לא יחמיצו את השרידים הארכיאולוגיים הפזורים באי, ובמיוחד לא את הארמון הגדול בקנוסוס, אתר החפירות הגדול ביותר בכרתים, הנמצא במרחק של חמישה קילומטרים מהרקליון. זהו השריד העיקרי של התרבות המינואית המפורסמת, מלפני כ-4,000 שנה. כאן אפשר להתהלך בשרידי אולמות מפוארים, להתפעל מציורי הקיר היפהפיים, ולראות את כדי הענק ששימשו לאחסון שמן ומזון. חלק גדול מהממצאים של קנוסוס שמור במוזיאון הארכיאולוגי בהרקליון.
הצד המזרחי של האי מנוקד בעיירות נוטפות חן, רובן על שפת הים, אושר גדול לתיירים הפוקדים אותן בהמוניהן. אלודה ( Elouda), למשל, ידועה בסלבריטאים המגיעים לנפוש בה, ולכן דבקו בה אבק כוכבים ויוקרה המתבטאים באתרי נופש מפוארים. מצפון לה שוכנת העיירונת פלאקה (Plaka), ומולה האי ספינאלונגה (Spinagong) על מבצריו הונציאניים. האי הפך לאי מצורעים בתחילת המאה ה-20, וכיכב בספר "האי של סופייה". מנמלי האזור יוצאות ספינות שיט לביקור באי (לא חובה). מדרום לאלודה שוכנת העיר איה ניקולאוס (Agios Nikolaus), פצצה תיירותית כהלכתה. הנמל והאגם שלצדו עמוסים מסעדות, בתי קפה, חנויות ובתי מלון, ומהנמל הראשי יוצאים קרוזים שונים.
אחת העיירות שעלתה על המפה לאחרונה היא חרסוניסוס. חצי שעה מזרחית להרקליון, בתוך מפרץ כחלחל, היא הופכת את עורה בעונת התיירות. הנמל, המזכיר את זה של יפו, שופע עשרות מסעדות בטיילת ארוכה שסופה לא נראה באופק. למרגלות המסעדות נותרה רצועת חוף צרה להתפרקדות. עיצובי המסעדות מפתיעים וכוללים בליל סגנונות, מזרוק ועד לבוהמי. מספרן העצום ומגוון הטעמים מעיד על המתרחש כאן בשיא העונה. חלקן הופכות בשעות הלילה לברים ולמועדוני ריקודים.
מאפיין בולט ברחבי האי הוא התפריט המצולם, מעין קטלוג קולינרי. במקום להטריח את הסועדים בהבנת הנקרא, מוצג האוכל בתמונות, שכמו לקוחות מסרט אילם. על המדרכה ניצבים פוסטרים המהללים את המנות הנבחרות ו/או את המחירים האטרקטיביים (5-15 אירו לארוחה). במקומות רבים מגישים ראקי "און דה האוס", שעלול לסחרר את החושים (ראו הוזהרתם!). פחות אלכוהול יש בבירה המקומית "מיתוס", שטועמים מבינים ממני רקמו לה שבחים.
כחצי שעה נסיעה מחרסוניסוס דרומה עולה הכביש דרך אזור שטוף כרמי זיתים וגפנים ברכס דיקטי, וחולף במוחוס (Mochos). הכיכר המרכזית מוקפת מסעדות, ובאחת מהן נכתב על קיר בעברית צחה "אוכל מסורתי". התפריט מתורגם לעברית ומעוטר בגאווה בדגל ישראל. בהמשך ניצב פונדק דרכים עם תצפית נוף מרהיבה וטחנות הרוח המפורסמות. במוזיאון ה"הומו ספיאנס" שבמקום ניצבת אנדרטה יוצאת דופן בצורת חללית, המנציחה בין היתר את אילן רמון ואת חבריו לאסון ה"קולומביה". השומר הסב את תשומת לבי לפסל נוסף, המונח על משטח בצורת מגן דוד.
הכביש המסתלסל מגיע לעמק לסיטי (Platau Lassithi) החבוי בין פסגות תמירות. דרך היקפית סובבת אותו וחולפת בין כפרים זעירים שלעתים מסתכמים בבתים אחדים בלבד. זקני הכפר יושבים בפתחי הבתים העוטים צמחייה עשירה, ופה ושם יש טברנות מתוקות להפליא, וכמובן חנויות לממכר מזכרות ותוצרת ביתית. העמק שופע עצי תות שנגזמו ועוצבו ביד אמן, והוא בעיקר ידוע בטחנות הרוח הלבנות - שהפעילו בעבר משאבות מים ישנות שנותרו מהתקופה הונציאנית של סוף ימי הביניים.
על אף קוטנו של האי, יש כאמור עוד המון מה לראות בו; עשרות אתרים מעבר למה שנזכר כאן. תזדקקו לכמה שבועות כדי לראותם. אבל גם בלי לחרוש את כולם בשקדנות אפשר ליהנות מאוד מהיופי האותנטי ומהאי שיודע לעשות שמח בלב.
