כעשרה מערביים עומדים עם הסמארטפונים שלהם מול שני גברים תאילנדים שמלבישים רשת דיג על במבוק. משסיימו לתעד אותם, עוברים לאישה זקנה, חרושת קמטים שמסתכלת להם ישר בלבן של העדשה. פעם היו אומרים עלינו מתנשאים, טוב שלא זרקתם להם בוטנים! אבל היום עם קלות האצבע על כפתור האייפון והחרדה לפספס תמונה של מאה לייקים, קשה לומר מי הקוף ומי האדם. "אוקי חזרה לאוטובוס" צועק המדריך. וכאילו לא היינו שם אנחנו מתקפלים תוך שניות חזרה לאוטובוס שייקח אותנו להואה הין, תאילנד.

הואה הין היא עיירת קיט, שנמצאת במרחק שלוש וחצי שעות נסיעה מבנגקוק. החדשות הטובות - אפשר לעשות בטן גב בלי להיגרר לטיסות פנימיות. הרעות - זה לא האיים ולא הצפון. הואה הין היא "עוד עיר" בתאילנד שהפכה בזכות קרבתה לבנגקוק ובזכות הארמון שבנה שם המלך כאתר נופש לעצמו, לעיר מתויירת ברמה סבירה. לא תמצאו שם חופים מוזהבים או כפרים תאילנדים קסומים אבל כן תזכו לפינוק של 5 כוכבים בריזורטים מפוארים, טבע יפהפה אם תצאו קצת מחוץ לעיר ובעיקר אופציה לתאילנד מקומית יותר. כי בניגוד לאיים, שאמורים להיות ה"חלום התאילנדי" אבל קשורים היום לתרבות התאילנדית המקומית באופן קלוש, כאן יש עיר אמיתית, עם תאילנדים אמיתיים, שחיים את חייהם האמיתיים. אלו מכם שכבר עכשיו שואלים מה מעניין בזה, אולי לא ימצאו הרבה עניין בהואה הין דרך העיניים שלי, אבל אלו שלא, מוזמנים להמשיך לקרוא, ואני מקווה שבסוף תבינו למה אני ממליצה לכם על "עוד עיר" תאילנדית משעממת.

בחזרה לאוטובוס. זה היום הראשון בסיור עיתונאים להואה הין, תאילנד. אני לא מכירה אף אחד והחוויה מסתכמת בלנסוע מנקודה לנקודה באוטובוס כשברקע המדריך מסביר מדוע לא מומלץ לאכול אוכל רחוב או להתחבר עם המקומיים. זה הולך להיות שבוע מסויט. הייתי בתאילנד, האמת שטיילתי 7 חודשים במזרח שהוא לא הודו. 4 חודשים מתוכם בסין בלי להיות בביג'ינג או שנגחאי. אני לא יודעת מה עושים אם לא לאכול ברחוב ולהתחבר עם המקומיים, בתור ילדה שלא לקחו אותה למוזיאונים בחו"ל אלא למסעדות, זה באמת כל מה שעשיתי. לאורך הכביש משובצים בתים, שהם בעצם מסעדות, שהם בעצם מקום המפגש של משפחה תאילנדית מורחבת. אני רוצה לרדת אבל מתביישת לדבר ובינינו, איזה מדריך שאוסר על אכילת פירות שקילפו אותם (כלומר רוב הפירות בתאילנד) יסכים שנעצור כאן?

הואה הין (צילום: Olga Kashubin, Shutterstock)
המדריך אמר לא לאכול מדוכנים. כמובן שלא הקשבנו לו | צילום: Olga Kashubin, Shutterstock

חווית נופש לא רעה

הפן המתוייר של הואה הין, אכן מצליח לספק חווית נופש לא רעה. העיר מלאה במלונות חמישה כוכבים במחירי תאילנד, מסאז'ים תאילנדים ואפשרות לטיולי יום חביבים. הריזורט בו ישנו, Hua Hin Marriott Resort & Spa מפנק ביותר, עם שפע של בריכות, פארק מים קטן, חדרים נקיים ומרווחים עם חלוקים ונעלי בית, וגם אחת המסעדות המוצלחות ביותר שסעדנו בהם בז'אנר מסעדות היוקרה במלונות. קוראים לה The Big Fish, והיא ממגישה מנות מקומיות עשויות לעילא לצד מנות מערביות מחומרי גלם מקומיים. אמנם תאילנד היא גן עדן של אוכל רחוב, אבל אם בכל זאת תרצו להתפנק במסעדה, זה בהחלט המקום לעשות זאת.

קרבתה של הואה הין לכמה משמורות הטבע הגדולות בתאילנד, הופכות אותה ליעד מוצלח מאד למי שרוצה לשטוף את העיניים בירוק ולזוז קצת אחרי ימים של בטן-גב והאבסה. שמורת הטבע Sam Roy Yod National Park נמצאת כשעה נסיעה מהואה הין, והאטרקציה המרכזית בה, מערת Tham Phraya Nakhom cave, מצריכה שיט בסירות, טיפוס של 430 מדרגות (ולח. אוי כמה לח), ירידה תלולה בבוץ חלקלק ולפחות עשר דקות של ברכיים רועדות מהעלייה, אבל זה שווה את זה. בסוף המסע נגלית פיסת גן עדן. המערה, שחלק מתקרתה התמוטטה לפני כ-4,000 שנה, הפכה ליעד מרהיב ביופיו בזכות המקדש הזהוב שהקים שם המלך ראמה ה-5 בשנות ה-30. הפגודה יושבת על גבעה בחלקה הפנימי של המערה, ובשעה הנכונה, נראית כמו ציור. אלומת אור חודרת דרך החור בתקרה השבורה, טפטוף איטי נופל כמו מהשמיים, ניגר מהצמחים על התקרה שעוד נותרה, וההד גורם להכל להישמע כמו סאונד של שיעור מדיטציה. כאדם שתמיד יעדיף עיר על פני טבע, אני בהחלט חושבת שהפייאוף משתלם. רק תקפידו להגיע לשם עד השעה 11, כדי לתפוס את השמש במיקום הנכון.

הואה הין (צילום: Palo_ok, Shutterstock)
הואה הין. בין בטן גב לבילוי עירוני | צילום: Palo_ok, Shutterstock

טיול יומי אחר בנופיו של מחוז זה, אטרקטיבי יותר עבור ילדים בשל ההליכה האתגרית והאפשרות להשתכשך, היא שמורת Kaeng Krachan. האטרקציה המרכזית בה הם מפלי Pala-U שהטיול ביניהם מורכב מ-15 שלבים, כאשר כל שלב ממוקם גבוה יותר ושונה באופייו ובמראה שלו. אנחנו טיפסנו עד למדרגה הרביעית, שם אפשר לשחות מתחת למפל, יחד עם עשרות קרפיונים עצומים אבל לא מזיקים. בנות, ממליצה בחום על בגד ים שלם.

אבל הסיבה האמיתית להגיע לשמורה, היא המסעדה המשפחתית שנמצאת בכניסה. כמו בכל יום במהלך הטיול, בשעה 11 אני מתחילה להיות רעבה. בבוקר קשה לי יותר מלנשנש את ארוחת הבוקר ובשלב מסוים האלכוהול מליל האתמול דורש משהו שיספוג אותו. כך קרה שהצלחתי לעכב את הקבוצה פעם אחר פעם כשחיפשתי דוכן לקנות בו מזון. כשראיתי את מכתש העץ בדוכן בכניסה לשמורה מיד ידעתי שאוכל סלט פפאיה, זו אגב דרך טובה לסקור במהירות את היתכנותו של סלט פפאיה בשווקים השונים. כמובן שסלט הפפאיה היה חלומי, מלא בטעמים של שום ודגים וחריף וחמוץ. חזרנו לשם כעבור כמה שעות לאכול את שאר המנות שיש למקום הזה להציע. כמובן שהיה מדובר רק במרק ופאד תאי אבל הם היו מהטובים שאכלתי.

בילויים

תרבות הבילוי התאילנדית, סובבת סביב אוכל. לפני שהגיעה התיירות המערבית ולימדה את התאילנדים מה זה ברים, הבילוי היחידי היה בשווקי הלילה ולמרבה השמחה, הואה הין מלאה בהם. הם אמנם תיירותיים ברובם אך עדיין מספקים חוויה הרבה יותר אותנטית מעוד מסעדה יוקרתית במלון.

הואה הין (צילום:  Rolf_52, Shutterstock)
שוק הלילה. עצירת חובה | צילום: Rolf_52, Shutterstock

בנקודה זו של הטיול, מצבי השתפר. מצאתי עוד כמה אנשים שמחפשים בעיקר לאכול, לשתות ולחוות. ויצאנו בשאיפה לקרוע את העיר. כך מצאנו את עצמינו במתחם הרחובות המפוקפק הקרוי "הילטון", משום שהוא נמצא ממש מאחורי המלון, ומלא בברים, גברים מערביים שמחפשים אקשן, ונערות או נערים תאילנדים שיעשו הכל כדי שרק תכנס לבר שבפתחו הם עומדים. בנקודה זו כדאי לומר שהואה הין לא מצטיינת בתחום חיי הלילה. הברים, הנערות העובדות ואפילו המועדון אליו הגענו נחושים לקרוע את העיר, הרגישו כמו חיקוי של תאילנד בליינית יותר.

הבילוי המקומי לעומת זאת, סיפק חוויה מוצלחת הרבה יותר. סצנת הקריוקי בדרום מזרח אסיה היא אסטרונומית. בכל עיר, כפר וישוב, גם אם אין בית ספר או בית חולים, יהיה בר קריוקי בתצורה כלשהי. מדובר בסצנה שחומקת ממרבית התיירים, כי מי רוצה לשיר קריוקי כשהוא בנופש, אבל מצד שני, אי אפשר שלא להסתקרן מגודל התופעה ומתרבות הבילוי שנוצרה סביבה. עם הידע הזה פנינו לנער בשוק הלילה בבקשה שיקח אותנו לבר קריוקי מקומי. החוויה הייתה מרשימה. סביר להניח שאנחנו המערבים היחידים שאי פעם דרכו בביתן הרעוע הזה שקרא לעצמו מועדון קריוקי, אבל כשמחפשים חוויות, למשוך תשומת לב זו לא מילה גסה. ברגע של חולשה פניתי למלצרית שלא דוברת אנגלית בניסיון להזמין צ'ייסרים של משקה חום כלשהו שהיה על הבר ונראה לי כמו וויסקי, מיד הוקפצו שתי חברות וחבר טלפוני כדי לפצח מה אני רוצה מהם וכשחזרתי לשולחן, מרוצה מההסבר המעמיק, הגיע לשולחנינו בקבוק סגור, חדש, מאותו סוג חום, עם 4 כוסות. מאוכזבים אך מרוצים, נאלצנו לשתות את הבקבוק כולו, מה שהוביל לחווית קריוקי בלתי נשכחת. אם אתם באמת חובבי זמר, אולי מוטב לכם ללכת לבר שאינו מקומי, שם רשימת השירים תכיל מגוון להיטים מוכרים אך אם אתם חובבי הרפתקאות, נכונים ללילה של אי הבנות ושירים בתאית, התעקשו על בר מקומי. החוויה מובטחת.

הואה הין (צילום:  Kaban-Sila, Shutterstock)
רק שעתיים וחצי מבנגקוק | צילום: Kaban-Sila, Shutterstock

אם תתנו לה תאילנד תיתן לכם הכל

היום האחרון של הטיול בהואה הין, היה יום חופשי. רוויי אלכוהול החלטנו לטייל לאורך רצועת החוף ולראות לאן נגיע, אחרי הכל, להיות בתאילנד בלי להרגיש חול בין האצבעות זה כמעט פשע. היה יום אפרורי, שבהמשך גם הוריד גשם כבד, ורצועת החוף של הואה הין נראתה רחוקה מאטרקטיבית, אבל אחרי לילה של שכרות, ללכת זה תמיד קל יותר מלדבר. אחרי הליכה לא ארוכה הגענו לאזור שנראה שונה מהואה הין שראינו עד כה. בתי עץ על המים, מגובבים אחד בתוך השני, במתחם שהיה בעבר מעין כפר דייגים אך עם השנים והתפתחות התיירות במקום התמלא במסעדות ומלונות קטנים, שעדיין מצליחים להראות ולהרגיש אותנטיים. לא היה שום דבר מיוחד ברחובות הקטנים האלה שריכזו חנויות מקומיות, גסטהאוסים משפחתיים, ובעיקר המון תאילנדים, אבל כמו שכבר אמרתי, שם לדעתי מצוי כל העניין. במקומות הסתמיים ביותר, יש הכי הרבה סיכוי להגיע לדבר המזוקק ביותר שאפשר להגיע אליו במקום כזה בעיניי. חוויה אנושית אחרת.

התאילנדים, כיאה למזג האוויר הלח והחם, חיים את מרבית חייהם בחוץ או לפחות בדלתות פתוחות. כך שהדרך למצוא את עצמך משוחחת, מצטלמת או בהמשך סועדת עם תאילנדית חייכנית ומשפחתה בביתה, לא ארוכה. זה אמנם דורש ויתור על החשש להיות מתנשאת, מנכסת תרבותית או סתם יצורה. אבל כמשחררים ומנסים לתקשר, קורים דברים, בטח במקומות בהם לא צריך לעבוד כל כך קשה כדי למצוא את התרבות המקומית.

אז נכון, יכול להיות שמי שמחפש רק חוויות הזויות, אנושיות ומקומיות ימצא את זה יותר בקלות בכפר תאילנדי נידח, אבל לרובינו, אנשים עובדים, שכל יום חופש שלנו שווה ציפייה לניצול מקסימלי של זמן וכסף, הואה הין יכולה להיות השילוב המנצח. מקום עם מספיק מרווח נשימה בין נופש לשיטוט סתמי, שמאפשר לכם להחליט מה בא לכם לחוות היום. בין אם יום של בטן-גב, טיול אקטיבי או סתם להתחיל את היום בלי לדעת איך הוא יגמר, ועם מי. הפריבילגיה הזאת, ששמורה לטיולי תרמילאים, של אחרי הצבא, בהם לזמן אין משמעות, קיימת באופן מפתיע גם בהואה הין, כי אין בה כלום ויש בה הכל. שום אתר הוא לא מאסט, שום שמורה לא תפיל אתכם מהרגליים, אבל זה בדיוק מה שנותן את הזמן ואת הפניות לבחור, לשחרר ולחוות חוויה אולי קטנה אבל משמעותית.

פרטים ומחירים

אל על בשיתוף אשת טורס מציעות חבילות נופש הכוללות טיסה לבנגקוק (כ-6-7 טיסות ישירות בשבוע), שבוע במלון ברמת חמישה כוכבים והעברה מבנגקוק להואה הין (נסיעה של 3-4 שעות) במחירים שמתחילים ב-1,399$ לאדם מחוץ לעונה וב-1,599$ לאדם בשיא העונה. 

הכותבת הייתה אורחת חברת אל על וסוכנות הנסיעות אשת טורס