כשמטיילים בצלה של שדרת האוהבים, Lovers' Lane, המובילה ל-Mirehouse, בית אחוזה ויקטוריאני במחוז האגמים שבצפון אנגליה, מבינים מדוע השדכנים האנגלים של המאה ה-19 נהגו לדרבן זוגות שטרם נישאו להגיע למקום הרומנטי הזה. אולי גם המשורר הרומנטי וויליאם וורדסוורת' החסיר פעימה כשריח של פריחה הכה בו בשדרת האוהבים, או באחד מטיוליו הרגליים הרבים כאן, במחוז ילדותו.
האם האגמים הכחולים-אפורים, העצים והנרקיסים שמשתוללים גם היום בפריחה משגעת באביב, הפעימו אותו עד כדי כך שחיבר לכבודם את אחד משיריו היפים והמפורסמים ביותר? ואולי האור של האגמים הוא שהילך קסם על כמה מהנשמות הרומנטיות ביותר של המאה ה-19 וסיפק להן הארה פנימית? כשסופרים ומשוררים אנגלים חיפשו השראה, הם מצאו אותה כאן, בין בתי אחוזה, אפרים ירוקים, פריחת אביב או שלכת בוערת.
ישבנו על ספסל בפארק קטן בעיר קזוויק (Keswick) במחוז האגמים
(Lake District), וניסינו להיזכר: היום יום שני או שלישי? בסוף שאלנו במבוכה עובר אורח מופתע. הרגשנו כמו רומנטיקנים חסרי תקנה, וזה היה הסימן לכך שאנחנו בחופשה אמיתית. חצי שעה אחר כך כבר צעדנו בשדרת האוהבים של Mirehouse. "כדאי לכם לבוא שוב באביב, כשהנרקיסים נמצאים בשיא פריחתם", אמר ג'ון ספדינג, בעליה של האחוזה האנגלית כל-כך, שנושקת לאגם באזנתווייט (Bassenthwaite), שם התארחנו. הבית מוגדר היום כבית היסטורי, ופועל בין היתר כבית הארחה, במיוחד לנופשים ולמטיילים בעלי נטיות ספרותיות.
בעל הבית הדגים בפנינו את דרך פעולתה של מצילת הפעמונים, שבהם נהגו בני הבית למשוך כשנזקקו לשירותיהם של המשרתים. כל משרת הכיר את צליל הפעמון שנועד רק לו. סיפרתי לו בהתרגשות שלפני שנים, כשהייתי תלמידת תיכון, למדנו את שירו הידוע של וורדסוורת', "הנרקיסים". אפילו דקלמתי שורה או שתיים מהשיר, ככה, בשביל הרושם. מיסטר ספדינג, ג'נטלמן אנגלי גבוה וקר מזג, בקושי הרים שפה עליונה. "או, האין זאת?" אמר. אחרי רגע של שתיקה הוסיף, "או, עד כמה שידוע, את השיר הזה כתב וורדסוורת' פה, בבית הזה ממש".
בעקבות משוררי האגמים
בית האחוזה, שנמצא בבעלותה של משפחת ספדינג מאז 1802, מסמל את הקשר הפיוטי ההדוק שבין מחוז האגמים לקבוצת "משוררי האגמים". לבד מוורדסוורת', ממבשריה הבולטים של התקופה הרומנטית באנגליה, מנתה הקבוצה רומנטיקנים שהתגוררו באזור, בהם המשוררים סמואל טיילור קולרידג', רוברט סאות'י, שהיה חברו הקרוב של וורדסוורת', וג'ון רסקין, שחי את שנותיו האחרונות בבית האחוזה ברנטווד (Brantwood) שעל שפת אגם קוניסטון (Coniston). והיו גם כאלה שבאו לבקר, פעם אחר פעם אחר פעם, כמו סר וולטר סקוט, תומס קרלייל, ג'ון קיטס, לורד אלפרד טניסון, וכמובן פרסי ביש שלי ולורד ביירון. באחד מחדרי האחוזה תלוי דיוקן של טניסון שצויר בשנת 1835 בידי בעל הבית, ג'יימס ספדינג.
החודש נערכה כאן חגיגה מיוחדת לציון מאתיים שנה להולדתו של טניסון, שבה הוקראו משיריו וגם שירים של משוררים אחרים, שזכו בתחרות השירה הנערכת במחוז מדי שנה בשיתוף אגודת Words by the Water. אפשר לשאוב השראה רומנטית גם במסלולי ההליכה שבין עצי האחוזה ופרחיה, וביער המקיף אותה. עם קצת מזל תוכלו לראות גם גיריות וסנאים אדומים, והאגדה אומרת שגם זוג של עיטים זהובים, ככל הנראה היחידים בממלכה, קבעו בסביבה את ביתם.
המשוררים של סוף המאה ה-18 ושל תחילת המאה ה-19 לא היו ראשונים. הצדק הפואטי דורש להזכיר את הסופר דניאל דפו, שכתב כבר בשנת 1724 מדריך למטייל ושבו תיאר את מחוז האגמים במילים האלה: "פראי, שומם ומאיים יותר מכל חבל ארץ שסיירתי בו באנגליה, אפילו יותר מוויילס עצמה. במערב גובל האזור בשרשרות הרים שכמעט אי-אפשר לעוברן, ובעגה המקומית הן מכונות 'גבעות' (fells)". ככה זה עם האנגלים. עושים עניין מהרים שבקושי מגרדים את האלף מטר.
בשנת 1778 הפיק הכומר תומס ווסט מדריך משלו לאגמים, שבו עודד מטיילים לבוא ולהתפעם מהטבע, בתקווה שהנוף ימלא אותם ברגשות דתיים. גם וורדסוורת' עצמו פרסם ב-1810 מדריך לאזור. המדריך זכה לפופולריות רבה, ובשנת 1835 אף יצא במהדורה חמישית. המשורר, שהכיר כאן כל אבן, אהב במיוחד לשוטט בעמק דאנרדייל
(Dunnerdale) בדרום מערב מחוז האגמים, ועל שפת אגם אלסווטר (Ullswater).
גם ארנב גר פה
מחוז האגמים הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר באנגליה, ועל-פי הסטטיסטיקה זהו גם האזור הגשום ביותר באנגליה. אין פלא, על כן, שהוא ירוק כל-כך ומלא ביערות ובמפלים, בצמחים ובבעלי חיים. פרט מעניין: אף שלאזור קוראים "מחוז האגמים" רק אגם באזנתווייט נחשב לאגם (lake) אמיתי. כל היתר הם מקווי מים המכונים באנגלית meres או waters.
למרות המבנה הטופוגרפי של גבעות ואגמים, האזור ממש מזמין טיולים רגליים, והוא משופע במסלולים קלים ונינוחים המתפתלים סביב האגמים. במסלול ההליכה שלצדי אגם Buttermere החביב, העובר בכרי מרעה, אפשר להקיף את האגם כולו בשעתיים עד שלוש, והזמן עוד יספיק לפיקניק על שפתו. אפשר לשכור סירת קאנו ולשייט באחד מהנחלים, לעלות על אחת מספינות הקיטור המשייטות על האגמים, ובעלי נשמה רומנטית, שגם מוכנים להתאמץ קצת, מוזמנים לטפס על גבעת Red Pike, או על גבעת Haystacks, ולקנח בגלידה תוצרת בית באחת מהחוות המנקדות את האזור. מי שרוצים להרגיש כמו טרזן וג'יין, יכולים לעשות זאת ביער Whinlatter, שבו הותקנו גשרי חבלים, נדנדות טרזן ואומגות.
אפשרויות הלינה כאן מגוונות. לרשות התיירים עומדים בד אנד ברקפסט רבים, ואחת מהדרכים היותר רומנטיות היא להתארח בבית חווה טיפוסי. מיותר לציין שהאזור משופע בפאבים מסורתיים לרוב, הנושאים שמות משגעים כמו The Drunken Duck Inn
ו-The Woolpack Inn, וה-ale נשפך בהם כמים. האוכל הוא לרוב אנגלי מסורתי: טלה צלוי הוא כמובן להיט, דגי הטרוטה מגיעים טריים מהנחלים, ואם יש מזל וחברה מתאימה, תוכלו לחוות לילה סוער עם שירים ומוזיקה.
בתחילת המאה ה-20 פעל פה ארנב מפורסם, פיטר ראביט שמו, יציר דמיונה של סופרת הילדים ביאטריקס פוטר, שהתגוררה אף היא באזור, בחוות היל טופ (Hill Top Farm). פוטר העשירה את ספרות הילדים בדמויות נוספות כמו נאטקין הסנאי וג'מיימה פדלדאק. היא הצטיינה גם בגידול כבשים, והייתה האישה היחידה שזכתה לעמוד בראש ארגון מגדלי הכבשים באזור. מי שצפה בסרט "מיס פוטר", ורוצה להמשיך לעקוב אחר חייה של הסופרת, יכול לצאת כאן לסיור בעקבותיה. הסיור מתחיל ומסתיים בפינה הצפונית של אגם ווינדרמיר (Windermere), וממחיש עד כמה קרובים עד היום תושבי האגמים לאדמה ולחקלאות, למרות כל השגשוג התיירותי.
מעניין איך וורדסוורת' היה מגיב למראה ספינות הקיטור העמוסות בתיירים שחורשות בשיא העונה את מימי אגם ווינדרמיר הפופולרי. אבל גם ההמון הזה לא מצליח לקלקל את היופי הפסטורלי ואת השלווה שמשרים האגמים. מחוץ לעונת הקיץ ממש שקט כאן, ובמיוחד כדאי להגיע באביב כשהנרקיסים מתפרעים, או בסתיו, כשהשלכת משלחת אש ביערות. אז אפשר לשוטט באין מפריע בדאב קוטג' (Dove Cottage), הבית שבו התגורר וורדסוורת' בשנים 1808-1799, ושבו יצר את רוב שירתו.
איך מגיעים: לאזור האגמים מגיעים בנהיגה של כחמש שעות מלונדון על ה-M6, בעומס תנועה רגיל, ללא פקקים. ממנצ'סטר בין שעה לשעה וחצי, מגלזגו בין שעה לשעה וחצי.
יש גם שירות רכבות מלונדון ומערים רבות נוספות ברחבי בריטניה. משך הנסיעה ברכבת מלונדון כשלוש שעות וחצי, עם עצירה בתחנת Oxenholme, ומשם ברכבת נוספת ל-Windermere.
