בכל קיץ מחדש, בדיוק כמו מפעל גלידות או אימפריית משקאות, כך גם יוון משיקה אי חדש שאף אחד לא שמע עליו בעבר: "חופים מושלמים, בטן גב, טיסה קצרה וחיי לילה מדהימים". כן, אתם יודעים איך זה - צריך לחדש, כל הזמן. ואם יש מישהי שיודעת להפתיע ולשווק את עצמה בכל תקופת תיירות מחדש זו ללא ספק יוון - השכנה הכי אטרקטיבית שלנו במזרח התיכון, זו שהכי דומה לנו, וכנראה המדינה בה התיירות ישראלית היא עדיין נתח גדול ורצוי מהכלכלה המקומית. יוון היא עדיין זו שרק מבקשת אליה עוד ועוד תיירים. אז מה נשתנה הקיץ הזה מכל הקיצים שקדמו לו? טוב ששאלתם.
למעלה מ-3,000 איים פזורים בכל רחבי יוון, ולמרות כל החשודים המידיים כמו רודוס, כרתים או מיקונוס, מתברר שזה לא סתם עוד איזה תעלול שיווקי גיאוגרפי - יוון אכן מסתירה כמה איים מופלאים שאנחנו הישראלים עוד לא כבשנו. אחד מהם הוא אביה (Evia) – האי השני בגודלו במדינה אחרי כרתים, ובאופן כללי גן עדן קטן שמבוסס כמעט כולו על תיירות מקומית. אז איך קרה שכפכפיהם של הישראלים עוד לא השאירו סימנים על חופיה המושלמים של אביה? זו שאלה נהדרת בלי תשובה ברורה. אבל עכשיו, אחרי שהסוד היווני שלי עומד להיחשף, יש לי רק בקשה אחת קטנה: תשמרו עליו, תשמרו על אביה והקסם שלו. על החופים הנקיים, המים הצלולים, האוכל המושלם והאנשים החמים. תשמרו על הסוד הזה. בבקשה.
3,900 קמ"ר יש באי הזה, ובתוכם מפוזרים אינספור כפרים קטנים ועיירות מדהימות, אנשים שמגדלים לעצמם מלפפונים, חובצים גבינות ויוצאים בכל בוקר לגלות איזה מתנות יביא להם הים. אנשי אביה מכירים את ישראל, שמעו עליה, אבל כמעט ולא פגשו ישראלים. שוב, לא ממש ברור למה. הרי בסופו של דבר מדובר באי שההגעה אליו מאתונה היא פשוטה מאוד; אתם יכולים לשכור רכב ולהגיע בכוחות עצמכם תוך פחות משעתיים נסיעה, או להגיע עם אותו רכב שכור לאחת הנקודות בפאתי אתונה, שם תעברו (יחד עם הרכב) בעזרת מעבורת ישירות אל האי. הכל תלוי איפה תרצו להתחיל את הטיול, מה תרצו לראות, ובאיזה מים תעדיפו להשתכשך. כמובן שיש גם אוטובוסים שייקחו אתכם אל היעד, אבל בגלל גודלו של האי ואינספור התחנות ששווה לתפוס בדרך, ההמלצה הכי נכונה תהיה להגיע אליו ברכב שכור מראש. 88 ק"מ מאתונה. זה כל הסיפור - והנה כל הדרכים להגיע מאתונה לאביה.
בשונה מאיי הבטן-גב שאנחנו הישראלים כל כך אוהבים לאהוב ויכולים לסגור בהם פינה גם בסופ"ש ארוך, באביה הסיפור הוא שונה. נכון, תוכלו למצוא נקודה שבה בטן-גב תהיה הפעילות העיקרית שלכם, אבל אז החמצתם את כל הקסם. "אביה היא למעשה גרסה מיניאטורית של יוון, יש לנו פה הכל – חופים, ים, הרים, נחלים, בשר ודגים", סיפר לי אחד מחברי המועצה המקומית, ואז סוף סוף הבנתי שבאביה העיניים לא מפסיקות לעבוד – הנופים משתנים בקצב מסחרר, צבע הים מהפנט והנפש רוצה לגלות עוד ועוד. האי העצום הזה לא מפסיק להפתיע לכל אורכו ורוחבו, ולפעמים זה בכלל לא מרגיש כמו הגלויה הזו של יוון שיש לנו בראש - בתים לבנים, גגות כחולים ובריכה שממשיכה אל הים. ובכן, תשכחו מהגלויה הזאת - עם הנחיתה באביה תרגישו לפעמים שטסתם לקצה השני של העולם, ולפעמים תרגישו בישראל משופרת נוף.
כנראה שההמלצה הכי טובה להכיר את אביה תהיה פשוט לשכור אוטו באתונה, להגיע לאי עם הסלולרי שלכם וחיבור אינטרנט משולם מראש, ולא תמיד לסגור מקומות לינה כבר מהארץ. תנו לעצמכם ולרכב שלכם דרור לטייל בין הכפרים, החנויות, החופים והמסעדות, ומתישהו פשוט תיכנסו לאחת מאפליקציות הלינה ותסגרו לעצמכם מקום לישון בו. שוב, כמעט ולא תמצאו תיירות לא מקומית באזור, כך שמיטות פנויות לא תהיה בעיה למצוא, והמקומיים (לפחות אלה שדוברים אנגלית) ישמחו לעזור לכם.
אם אתם מחפשים תכנית דרך קצת יותר מסודרת, הנה כמה מקומות באביה שמומלץ לא לפספס:
מרמרי וקריסטוס – Marmari & Karistos
בדרום האי, מרחק של בערך שעתיים נסיעה מהעיר המרכזית חלקידה, נמצאות העיירות מרמרי וקריסטוס. מרמרי, למרות היותה כפר דייגים הארד קור, היא בהחלט לא נקודת חובה – מדובר בעיירה קטנה לחוף הים האגאי עם בתים שנראים כמו המבנים הלא גמורים על כביש ואדי ערה. אבל, וזה אבל חשוב, יש כאן אוכל מעולה. טיול קצר על הטיילת והמזח במקום יספיקו לכם כדי להבין לאן הגעתם, ואם יש משהו אחד שאתם לא יכולים לוותר עליו, אם בכל זאת הגעתם למרמרי, הוא ישיבה באחת הטברנות הצמודות לחוף. מרמרי הייתה הנקודה הראשונה שלנו באביה, כך ששם גם אכלנו את הארוחה הראשונה. ומה נגיד? הכל טרי, טעים ומפתיע – הירקות כאילו נקטפו באותו בוקר, הדגים ופירות הים עדיין שחו בצלחת, ממרח הסקורדליה (ממרח שום ושקדים) היה מושלם והכל הרגיש נכון. כאילו ככה צריך לחיות ולאכול. המקום, כאמור, לא מוצף בתיירים, כך שבשעות אחר הצהריים רוב העסקים סגורים ובעליהם מנמנמים.
20 דקות נסיעה מזרחה ממרמרי נמצאת עיירת החוף הפופולרית קריסטוס. פופולרית למי? בעיקר לתושבי אתונה שרוצים להתפנק מדי פעם בבתי המלון האיכותיים שפזורים בה, בטברנות ובחופים וללגום מהיין המקומי המעולה. אחד היקבים שאסור לכם לפספס אם הגעתם לקריסטוס הוא היקב המשפחתי "מונטופולי" שמייצר יינות נהדרים, אבל הרבה לפניהם מדובר בפיסת היסטוריה הממוקמת גבוה בקצה העיירה ומעניקה נקודת תצפית מהממת. היקב הוא למעשה אתר ארכאולוגי בן מאות שנים, וכדאי לא לפספס את הסיור במקום שנערך בכל יום שבת בשעות הערב. אחרי טעימת יינות וטבילה באחד החופים של קריסטוס, ובעיקר אחרי שהרעב משתלט – יש רק אופציה אחת לארוחת ערב בדרום אביה: במרחק של כ-20 דקות נסיעה תגיעו אל מסעדת מורייס בפרדיסי – מסעדה שהיא פרויקט חיים של משפחה שלמה, שם תוכלו לטעום את מיטב המאכלים המקומיים, ובשיאם: תבשיל בשר שהתבשל שעות מעל גחלים לוחשות, פסטות טריות בעבודת יד ועוד לא מעט הפתעות של המטבח היווני עם טוויסט כפרי. המסעדה מחזיקה גם ביקב ויש לה גם חדרי אירוח, ובהחלט מוגדרת כמקום שאסור לפספס.
חלקידה - Chalkida
חלקיס (או חלקידה) היא בירת אביה והעיר הגדולה ביותר באי הממוקמת ממש במרכזו. כיאה לעיר גדולה, בחלקידיס תמצאו אינספור אטרקציות שידברו לכולם: אתרי עתיקות, חנויות מותגים, מלונות, חוף נהדר, מסעדות, בתי קפה וכל מה שאדם בחופשה רוצה לפגוש במהלך היום והלילה. בדיוק כמו שאר האי, גם את חלקידה עדיין ניתן להגדיר כמקום "בתולי" בו האדם עדיין לא השאיר את חותמו הדורסני. לא תפגשו כאן קניונים או קלאבים, אלא עיר נינוחה, קרובה מאוד ליוון היבשתית וכזו שדרכי ההגעה אליה מאתונה פשוטות מאוד.
מעבר לטיילת הנהדרת והטברנות המעולות שקרובות לחוף ויציעו לכם (בדיוק כמו בכל שאר הטברנות באביה) את כל מה שיש לים להציע ברמה הגבוהה ביותר ובמחיר מגוחך, ראוי להתעכב דווקא על מה שהמקומיים מכנים "ירושלים הקטנה". במרחק הליכה מקו החוף של העיר נמצאים זו לצד זה כנסייה, מסגד ובית כנסת. בכלל, סיפור היהודים בחלקידה הוא אחד המרגשים והמסקרנים בכל הקשור ליהדות אירופה: הקהילה המקומית מונה כיום כ-60 איש והיא נחשבת לקהילה הכי עתיקה באירופה שעדיין פעילה. בית הכנסת המקומי מקסים ומושקע, והוא החל לפעול במקום (לדברי הרב המקומי) מיד אחרי חורבן בית ראשון. כמו כל נקודה יהודית, גם בית הכנסת הזה סבל מפוגרומים ורדיפות, אבל הצליח להשתמר בצורה נהדרת והוא ללא ספק נקודת חובה בביקור בחלקידה. גם אם מונומנטים יהודים הם לא כוס הציפורו שלכם.
לימני - Limni
אומרים שהאלים המיתולוגיים זאוס והרה החליטו לבחור בלימני כיעד לירח הדבש שלהם, ואני יכול להבין אותם. במרחק של כשעה וחצי נסיעה צפונה מחלקידיס, ובזמן שהנוף משתנה ליערות ונהרות, ממוקמת לימני – עיירה קטנה עם פחות מ-3,000 תושבים שזכו ברצועת חוף מושלמת, מים צלולים, ובתים שממוקמים על הרים עם נוף ישיר לים. קשה להרחיב במילים על יופייה של לימני, ורק מראה עיניים יצליח להעביר את הקסם. לשמחתכם, למרות גודלה, בלימני יש עשרות מלונות ובתי נופש שישמחו לארח אתכם כדי להראות לכם יוון קצת אחרת. אם הגעתם עד כאן, אל תוותרו על סיבוב במזח וכניסה לאחת המאפיות המקומיות שיציעו לכם מאפים מתוקים ומנצחים שלא טעמתם מעולם.
אדיפסוס - Edipsos
חצי שעה נסיעה צפונה מלימני נמצאת אדיפסוס, שממוקמת באחת הנקודות הצפוניות ביותר של אביה. אם עד עכשיו עסקנו בחופי ים וטבילות פאן, אז אדיפסוס היא סיפור אחר לגמרי ומוקד משיכה מסוג שונה: "יעד הספא המרכזי של יוון ואחד המפורסמים בעולם", כך נהוג לתאר את אדפיסוס שאופף אותה ריח הגופרית הכל כך מוכר לנו מחמת גדר. תוכלו למצוא כאן באופן מפתיע אפילו קלאב מד שהוקם במרחק סביר ממרכז העיירה, אבל אם הגעתם עד כאן, את הלילות שלכם באדיפסוס כדאי להעביר ב-מלון Thermae Sylla Spa שיציע לכם את החוויה התרמו-מינרלית כולה עם בריכות מתאימות, ספא וכל מה שהגוף רוצה פעם ברבעון.
מרכז אדיפסוס מזכיר קצת את הטיילת באילת עם לא מעט דוכני מזון, ברים וחנויות מזכרות. אבל אם גם ככה מטרת הביקור שלכם היא התעמקות בכל מה שיש לעיירת הספא הזאת להציע (בהתאם: אחוז גבוה מהמטיילים במקום הם בגיל השלישי), אז כל השאר הוא בונוס. אוכל טוב, כמו בכל שאר אביה, לא תהיה לכם בעיה להשיג, אבל ההמלצה העיקרית היא להימנע מבשר על סוגיו (לתושבי אביה יש נטייה לשרוף אותו הרבה מעבר לוול דאן) ולהתעמק בירקות, פירות ושאר המתנות מן הים. אתם יודעים מה, בעיקר המתנות מן הים – וואו איזה ברבוניות יש להם כאן!
במרחק נסיעה של כ-40 דקות מאדיפסוס נמצאים האיי הוולקניים Lihadonisia, אותם המקומיים מחשיבים כמלדיביים של יוון, ואוי כמה שהם צודקים. זו סוללת איים קטנים ובתוליים הנמצאים בים האגאי השקוף – בחלקם תוכלו למצוא כמה חופים קטנים עם כסאות נוח וברים שישמחו לשרת אתכם במהלך היום ואליהם ניתן להגיע עם סירת מנוע; ובחלקם, בהתארגנות מראש, תוכלו להזמין ארוחת ערב משוגעת של פירות ים ושלל הפתעות שיכינו לכם אנשי המקום. את הכל כדאי לתאם מול המלון בו תישנו (או כאן), אבל בגדול במחיר של 6 יורו תוכלו לשכור סירת מנוע שתיקח אתכם אל מפרץ קאבוס שם מסודרים להם בנחת אותם איים קטנים וכובשים.
קרפניסי - Karpenisi
אחרי שלושה ימים מלאים באביה, תוכלו לעלות עם הרכב על המעבורת באדיפסוס (יוצאת בכל בוקר בזמנים קבועים) ותוך שלוש שעות להגיע לקרפניסי – כבר לא חלק מאביה, אבל כן בירת החבל ההררי של יוון התיכונה – הסבר גיאוגרפי יבש שמסתיר מאחוריו את יוון האחרת – זו שתזכיר לכם את הפירנאים של ספרד וצרפת או רמת הגולן באקסטרים אם תרצו. קרפניסי היא כל מה שאביה לא: אמנם במרחק שעה נסיעה ממנה תמצאו יופי של חופים, אבל עמוק בתוכה תוכלו ללכת לאיבוד ביערות העד, הנחלים, הדרכים העקלקלות (קחו זאת בחשבון אם אתם עם רכב) והגשם שיכול להפתיע גם בסוף יוני. מדובר בנוף שונה לחלוטין ואפילו אופי אחר לגמרי של טיול – לא סתם עונת התיירות של קרפניסי היא בעיקר בחודשי החורף אז ההרים נצבעים לבן ותיירות הסקי והשלג עושה את שלה.
חוץ מסקי בחודשים המתאימים לכך, קרפניסי היא יעד שאפשר להגיע ולהשתקע רק בו. הפעילויות במקום הן בלתי נגמרות: טרקים וטיפוס הרים, רפטינג, קיאקים ועוד. מה עוד? מפעלי בוטיק להכנת דבש, חוות דגים מהממות בהן ניתן לבקר ולאכול את התוצרת המקומית והטרייה (פרסקו היא חוות הדגים המומלצת מכולן), ואווירה כפרית כובשת ונינוחה. מבין כל הערים והעיירות בהן סיירנו במהלך השבוע הזה, קרפניסי היא זו שפתוחה למבקרים לאורך כל השנה ותמיד תמצאו בה מה לעשות. בטח אם אתם חובבי ספורט ואווירת חורף.
ארחובה ואיטאה – Arachova & Itea
לא הספיק לכם הסקי בקרפניסי? ארחובה היא בדיוק בשבילכם. אמנם בחודשי הקיץ תמצאו שם בעיקר עיירה מנומנמת בלי יותר מדי תנועה (אך עם נופים מושלמים), אבל הכל מתעורר שם לחיים בחודשי החורף, אז המקום מצדיק את שמו כיעד הכי פופולרי בעונת הסקי של יוון. אחרי ביקור חובה בדלפי הקרובה והתעמקות בסיפורי המיתולגיה של יוון, עשו לעצמכם טובה ובואו לארחובה. על הדרך תוכלו למצוא מזקקות של ציפורו (תזקיק ענבים חזק שהוא מלך המשקאות של האזור), עוד קצת אווירה כפרית, ומסעדות שיציעו לכם תפריט דומה אבל גם די שונה מזה שהתרגלנו לקבל באביה. האוכל כאן יותר "חם" יותר "מנחם" וכוסית ציפורו או יין מקומי יעזרו לכם להעביר את שעות אחר הצהריים עד שתרדו לטבילה בחוף הים של איטאה. שם כדאי להעביר לפחות לילה אחד.
כמה עיירות חוף אדם יכול לבקר במהלך חייו? ובכן, אם אתה יווני או לפחות מתגורר קרוב ליוון, מתברר שאינסוף. איטאה היא עוד עיירת חוף, אחת מיני רבות באזור, והיופי העיקרי שלה הוא קו מלונות החוף שממש נמצא על המים. אבל ממש על המים. איטאה היא נקודת נהדרת להעביר בה לילה או שניים עם ילדים, ולמען האמת זה היה המקום היחידי בו שמענו מעט עברית. תחושת החופש באיטאה היא אינסופית, ואחרי שעות של רביצה על החוף מומלץ להיכנס לפנים העיר וליהנות ממה שיש לה להציע. אמנם לא מדובר ביותר מדי – אבל מה שיש (מאפים, מתוקים, גירוס וסופלקי) מומלץ בהחלט.
גלאקסידי - Galaxidi
התחנה האחרונה במסע היא גלאקסידי – כפר דייגים קטן שקרוב מאוד לאיטאה. גלאקסידי מהממת, עם אזור מרכזי בו חונות לא מעט ספינות של תיירים מכל רחבי אירופה, המון אוזריות קטנות על קו החוף, תפריטי ים מתבקשים וכמה אטרקציות שכדאי לא לפספס: צלילה אל עתיקות במעמקי הים, דיג פשוט וחיי לילה מלאים אך רגועים. בגלאקסידי מתגוררים כ-1,700 איש שמתפרנסים בעיקר מתיירות, והם ישמחו לארח אתכם בחדרים פשוטים אך נהדרים שיעלו לכם כ-60 יורו ללילה. גם כאן, כמו שאר חלקי אביה והאזור בכלל, כדאי להיכנס לאחת הטברנות המקומיות ולבקש את כל מה שהים הוציא באותו יום ואיזה סלט יווני מעולה. את שלל גבינות הפטה שטעמתי בשבוע הזה אני כנראה לא אשכח לעולם.
כל המילים בעולם לא מספיקות כדי להעביר את סוד הקסם של אביה והאזור. "קסם" ו"בתולים" היו שתי מילים שחזרו כאן הרבה, אבל שתיהן מתארות בצורה הטובה ביותר את האזור הזה של יוון. נקודה בעולם שמרגישה כאילו הזמן עצר מלכת, הגלובליזציה נשארה מחוץ לדלת והכל פשוט. הכי פשוט. לא רק אוכל מדהים היה כאן (ובאמת, הוא היה בלתי נשכח) - מעל הכל ריחפו הנופים, הים, ההרים, הנחלים והאנשים.
אביה היא פיסת גן עדן מופלאה במרחק של פחות משעתיים טיסה מישראל - וזה מדהים - מדהים שאנחנו לא מכירים אותה, לא חקרנו אותה ולא הסתערנו עליה. המקומיים לא מכירים אותנו כאן ואולי זה חלק מהקסם. כי אם מרבית נותני השירות ביוון המתויירת מחזיקים בדעה קדומה על התייר הישראלי, באביה המצב שונה לחלוטין. הם לא חושבים עלינו כלום, רק רוצים שנבוא ונטעם, נחווה ונטייל. זה הסוד היווני שלהם ושלי, ולמרות שהתלבטתי רבות אם לספר אותו, אני חושב שלכל אחד מגיע פעם בחיים להגיע לאביה. רק תעשו לי טובה. תשמרו עליה. תהפכו אותה לסוד הפרטי שלכם ותשמרו עליה. כי זה כל הקסם.
* הכותב היה אורח שגרירות יוון בישראל.