קופיפי - גן עדן בצל טראומה

חופי דרום-מערב תאילנד נחשבו מאז ומתמיד לגן עדן עלי אדמות: שני רכסי הרים עמוק בלב הים מהם מזדקרים מצוקים גבוהים מדהימים ביופיים, מוקפים יערות גשם סבוכים וצפופים העשירים בצמחים, ציפורים, זוחלים ושאר בעלי חיים פראיים. שני האיים מחוברים ברצועת חול זהובה ומשני צדדיה מפרצים קסומים וים טורקיז עמוק ומעורר קנאה.

לנוף הזה תוסיפו בקתת עץ ממוזגת ומפנקת, עטפו הכול בתפריט עשיר בפירות טרופיים, מאכלי ים, אטריות ומרקים כמיטב המסורת התאילנדית, המשיכו בעיסוי המשלב שמנים ארומתיים וקנחו בהליכה לאורך החוף כשאתם מביטים בשקיעה צבעונית בלתי נשכחת כשאדוות גלים עדינות מלחכות את כפות רגליכם.

את המקום הזה לא תרצו לעזוב לעולם והיהלום שבכתר הוא, ללא ספק, האי קופיפי דון (Ko Phi Phi Don). ראשוני הנופשים היו תרמילאים שהגיעו בדרך מאולתרת והתמקמו בשקי שינה על החול. אחר כך קמו האוהלים, הבקתות, הדוכנים, המסעדות ולבסוף בתי המלון. זרימת התיירות לאי הביאה עמה פיתוח מסיבי שכלל בניית רציף עגינה עמוק, תשתית חשמל, חנויות, בתי מרקחת, בנקים, בית חולים קטן והמון בתי הארחה: ממקומות פשוטים ובסיסיים ועד מלונות חמישה כוכבים.

אי קטן, כיף גדול

למרות הפיתוח המואץ, אין באי כלי רכב ממונעים, למעט אופנועים מעטים. השגרה המנומנמת של האי ממכרת והליכה לאורך מפרץ טונסאי (Ton Sai), שבחלקו הדרומי, מרגישה כמו הליכה בתוך ציור. הצוקים משני צידי המפרץ מגוננים עליו מפני רוחות וגלים וברוב ימות השנה הים חמים ורגוע.

כשני קילומטרים דרומה ממפרץ טונסאי נמצא אחיו הקטן של קופיפי דון - קופיפי לה (Ko Phi Phi Leh) שאינו מיושב והוכרז כשמורת טבע. יש בו לגונות מדהימות, והאתר המרתק תאם פהיה נאק (Tham Phaya Nak), המכונה גם מערת הוויקינגים, הנחשבת למקום משכנם של רוחות השומרות על האיים ועל תושביהם.

חיי הלילה באי שוקקים והוא מפורסם במסיבות המתקיימות לתוך הלילה בחופים. בכל מקום נמכרות בירות מתוצרת מקומית ומיובאת ושוטרים המפוזרים בכל מתחמי התיירים תורמים לשמור על האווירה נעימה ולא נרשמים מקרי אלימות כמעט כלל. כלי התחבורה הנפוץ ביותר בין חלקי האי הוא סירות ארוכות ממונעות מעץ. קופיפי רגיש מאוד לשינויי גאות ושפל ובתוך שעות ספורות יכול מפלס פני הים להשתנות בהפרשים של שני מטרים ויותר.

בניגוד לסירות ארוכות הזנב, חמשת מועדוני הצלילה באי עושים רושם מקצועי למדיי. הם מציעים כמעט הכול, החל משנרקול, צלילת ניסיון, קורסי צלילה, קורסי מדריכים ועד ספארי צלילה. לחובבי המים העמוקים יש באזור האיים אתרים מרהיבים שכוללים שוניות אלמוגים, מערות תת-מימיות ומצוקים תת-מימיים שבהם חודר קיר אנכי לים עד לעומק של 34 מטרים. צלילת לילה היא חוויה מדהימה במיוחד.

בחלקו המערבי של האי נמצאות נקודות התצפית - שתי נקודות בגובה של כ-300 מטרים אליהן ניתן להגיע בקלות לפי השילוט. הדרך מתחילה בהליכה מישורית, נמשכת בשבילים משופעים ומסתיימת ב-400 מדרגות תלולות וגבוהות במיוחד. ממרומי הפסגה ניתן לחזות בשני המפרצים, מעגני הסירות, החופים וההרים. הנוף יפה כפליים לקראת שקיעה.

לא הכול ורוד בגן העדן התאילנדי

הדרך לתצפית מרוחקת ממוקדי התיירות ועוברת בכפר, שם נחשפת מציאות פחות נעימה. רבים מהתושבים המקומיים חיים בפחונים, אחרים בבתי כלונסאות רעועים ומקצתם בבתי אבן בעלי חדר אחד או שניים לכל היותר. על מיזוג אוויר אין מה לדבר ועבור חלק מהרוכלים, עגלת המכירה שלהם משמשת גם כמיטה בלילה. חלקם מתגוררים בסמוך לבריכת הביוב של האי המדיפה צחנה נוראית בכל שעות היממה.

התפתחות התיירות איימה להפר את האיזון האקולוגי העדין של האי. דיג מוגבר, ניצול מואץ של מקורות המים המתוקים והזרמת ביוב לבריכת אגירה מאולתרת אינם מיטיבים במיוחד עם בעלי החיים והצמחים. התגברות המודעות הסביבתית והרצון של השלטון לשמר את מרכיב התיירות תוך שמירה על איכות הסביבה הביאו לתחילתם של כמה מיזמים חשובים שכוללים בעיקר הקמת מתקן להתפלת מים, הקמת תשתית חשמל שאינה מבוססת על גנרטורים והגברת השימוש באנרגיה סולרית.

אין שדה תעופה בקופיפי וההגעה לאי היא באמצעות מעבורות היוצאות פעמיים ביום מהאי פוקט ומהעיר קראבי הסמוכים. מעבורות בתדירות נמוכה יותר יוצאות מנמל אאו-נאנג הסמוך לראילי. אין צורך לרכוש כרטיסים מראש, פשוט להגיע לרציף בשעה המתאימה.

היום שבו השמיים נפלו

ב-26 בדצמבר 2004 הכה הצונאמי ששינה את קופיפי לנצח. המצוקים שהגנו על האי הפכו למלכודת מוות ובמהירות בלתי נתפסת, רצועת החוף הדקיקה שבין מפרץ טונסאי הדרומי ומפרץ לו דאלאם (Lo Dalam) הצפוני נעלמה בתוך שניות.

החוף הרגוע והקסום הפך בתוך שניות לגיהינום כשהצונאמי מחק בקתות עץ, חנויות ודוכנים, עקר עצים והעיף סירות למרחקים עד שנחתו על גגות בתים בשולי הסמטאות. לנופשים ולמקומיים ששהו בקרבת החוף ובמקומות הנמוכים היה סיכוי קלוש להינצל.

האי קופיפי ננטש ונותרו בו רק כמה עשרות תושבים. אובדן החיים, הנזק לרכוש, אובדן הפרנסה ושבירת המרקם האקולוגי היו כמעט בלתי נתפסים. כעבור יותר משנה החליטה ממשלת תאילנד להחזיר את החיים למסלולם והודיעה על שיקומו של מפרץ אנדמן שקופיפי בתוכו, בעזרתם של כמה ארגונים בין-לאומיים.

אם החלטתם להפליג שעתיים מפוקט או מקראבי ולהגיע לקופיפי, מומלץ לשהות באי לפחות ארבעה ימים. נצלו את הזמן לצעוד על החול הרך בזריחה ובין ערביים, התפנקו במסאז' מרגיע, התענגו על משקאות קרים על בסיס פפאיה, אננס או מנגו, ואל תוותרו על הליצ'י והדוריאן.

אם אתם רוצים מזון מערבי קלאסי, תוכלו להזמין בקלות המבורגר עם צ'יפס מטוגן בשמן עמוק במחיר שווה לכל נפש. וכמובן, הפליגו בסירות ארוכות זנב בין מפרצי האי, חופיו ושאר שכיות החמדה שלו, טפסו על הגבעות והביטו על הנוף. הזיכרון המתוק לא יישכח מכם זמן רב.

>> הדרך הכי יפה באוסטרליה

• צלילה
• תאילנד