בין ברלין להמבורג קיימת כבר שנים רבות תחרות, ובעוד הראשונה זוכה לסיקורים נרחבים בתקשורת המקומית שלנו, בזכות הישראלים הרבים שהיגרו אליה (ובהם אני), השנייה נותרה מעט פחות מיוח"צנת, אך הרבה הרבה יותר יפה.
אני מהאנשים שמאמינים שאפשר לחיות שנים רבות בברלין בלי לצאת ממנה, כיוון שההיצע בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, יכול להעסיק אתכם מבוקר עד בוקר ללא הפסקה. השפע הזה יכול לעתים לאיים ברוב אפשרויותיו, והעיר - כמו מקומות רבים אחרים באירופה, עשויה גם לעודד ריקבון, כזה שמשאיר אותך פשוט בבית מול הטלוויזיה, כי גם מחר אפשר יהיה לצאת ממנו ולעשות משהו תרבותי או מהותי.
אל המבורג רציתי לנסוע הרבה לפני שחשבתי שאי פעם אחיה בגרמניה. ידיעה שקראתי על ארץ הפלאות המיניאטורית המכונה "מיני המבורג" הוסיפה את העיר לרשימת היעדים שאני רוצה לבקר בהם, ושלוש שנים מאוחר יותר סימנתי עליה וי, שהותיר אותי עם טעם של עוד.
המבורג היא העיר השנייה מבחינת שטח ומספר תושבים אחרי ברלין, והשישית מבחינת גודל אוכלוסייה באיחוד האירופי. היא נחשבת ליעד תיירותי פופולרי, ובשנים שלפני הקורונה גדל מספר התיירים בה ב-97%. לשם ההשוואה, מספר התיירים בברלין גדל ב-102%, בפרנקפורט ב-75% ובמינכן ב-73%.
הקיסר פרידריך הראשון בנה על גדות נהר האלבה בעיר את נמלהּ, הגדול ביותר בגרמניה והשלישי בגודלו באירופה במונחים של נפח מכולות. כבר בהגיענו לעיר ירדנו דרך שוק הדגים של אלטונה (Altona Fischmarkt), שפתוח רק בימי ראשון בבוקר. הדבר הראשון שראינו שם הייתה ספינה של חיל הים הברזילאי שהפליגה ועליה מלחים שמנופפים לשלום, תזמורת שתרועות חצוצרותיה מתרחקת וקהל רב שנקבץ לנופף לשלום אחרון מתפזר לענייניו.
חובבי תרבות השייט יכולים לבלות בה ימים שלמים, בין אם בביקור באחד מהמוזיאונים הימיים השוכנים בתוך ספינה או צוללת, אכילת ארוחת ערב על סיפון אנייה, שייט במעבורות הסדירות לכל מיני אזורים שונים של העיר, או פשוט בישיבה על אחד הספסלים על הטיילת וצפייה בכלי השיט החולפים. אם תבחרו באפשרות האחרונה, חפשו את בניין המשרדים המכונה Dockland, לו שש קומות הבנויות בצורת מקבילית במעין ספינה הבולטת מעל פני המים. מדרגות לאורך אחת הצלעות יביאו אתכם למרפסת גג של כ-500 מ"ר, עם נוף לנמל והגדה הצפונית של האלבה.
באזור אחר של הנמל תמצאו את ההאפן סיטי (Hafen City) בו נפתחה הפילהרמונית שתוכננה על ידי הרצוג ודה מרון, ובאזור תמצאו גם את עבודותיהם של רנצו פיאנו ורם קולהאס. פרויקט ההתחדשות העירוני שהסתיים בשנת 2020 כולל גם תיאטרון, בתי קפה, מסעדות, מלונות ומרכז מבקרים. נעים לשוטט באזור על תעלותיו בין מחסנים תעשייתיים ששופצו והוסבו לכל מיני פעילויות, ומתחת לאזור המגורים היוקרתי והמשרדים שצפויים לאכלס כמה עשרות אלפי דיירים ועובדים.
השכונה האלטרנטיבית
בשכונת שטרנשאנצה (Sternschanze) ביליתי את מרבית הערבים בהם שהיתי בעיר, ואת הלילות במלון Superbude St.Pauli, הממוקם בשכונה השכנה סנט פאולי. המלון מצטיין בחדרים בעלי עיצוב ימי ושובב, צוות חביב וגישה נוחה הן ברגל והן בתחבורה ציבורית ליעדים חשובים בעיר.
השכונה המתעוררת משופעת בבתי קפה, ברים, מסעדות, חנויות מעצבים, ומועדוני הופעות, ואוכלוסייתה כוללת תמהיל מגוון הנע בין צעירים מגניבים, משפחות, מהגרים, היפסטרים ופאנקיסטים.
כל מי שביקר בגרמניה יודע שקפה הוא לא הצד החזק של הגרמנים, מה שהפך את הביקור במקדש הקפה Hermetic Coffee Roasters לחוויה ראויה לציון. בית הקפה המעולה מממוקם בתוך מבנה ששייך לאחד ממפעלי הנקניקיות מהידועים בגרמניה (עדיין פעיל, אבל פחות), ובמתחם כולו תמצאו מיני בתי עסק וסדנאות, כולל סדנת שיפוץ אופניים אנרכיסטית חביבה. חובבי הנקניקיות יוכלו לבקר בחנות המפעל הסמוכה, לרכוש מוצרים הביתה או לאכול במקום.
הגעתם לעיר ביום קריר? אתם יכולים להתחמם עם אחד מהמרקים היומיים בסופרייה (Souperia) ואם אתם מחפשים ארוחה טובה במחיר סביר, שימו פעמיכם לאחת מהשתיים: Frank und Frei או Oma's Apotheke. שני המקומות שוכנים אחד מול השני, ובשניהם תמצאו ארוחה טובה, ושירות מצוין.
אם אתם בעניין של עיצוב, קפצו לבקר ב-Lokal Design, יש מה ללמוד מעבודתם של האומנים בעיר.
את הערב כדאי לסגור ב-Le Fonque, בר קטן ומקסים, שמידי ערב מנגנים בו מוזיקת סול, פאנק וג׳אז.
השכונה הגאה
בכל עיר גדולה שאני מבקרת בה לראשונה, אני מוצאת שאני מתאהבת כמעט תמיד בשכונה שמתוארת כמאוכלסת בעיקר בהומואים, בין אם מדובר בצעירים הוללים, או בבורגנים אופנתיים. לסנט ג׳ורג׳ הגעתי ביום האחרון לשעות ספורות, אך השיטוט ברחובותיה ובין חנויותיה, חתם את הביקור בעיר בתחושה נהדרת. ממש מאחורי תחנת הרכבת המרכזית שוכן רחוב Lange Reihe, המרוצף בחנויות של סוחרי יין, שווקים, חנויות מלאכה, וכמה בתי קפה ומסעדות אסייתיות. כך למשל תמצאו בבית מספר 27 את LagerHaus המתמחה בחפצי בית ועיצוב; ב-73 את חנות היין והשוקולד המתוקה Weinkauf St. George; וב-96 את Frau Möller בה מגישים אוכל גרמני ביתי טעים. אם יש לכם חיית מחמד שהשארתם מאחור בבית, כנסו לחנות Pet Shop Boyz, ורכשו לה מתנה.
סנט פולי
בעברה הייתה סנט פולי (St. Pauli) המקום אליו הולכים כל המלחים כשיש להם קצת זמן על היבשה, אך למרות בנייניה העגמומיים ורחובותיה המטונפים, יש בה הרבה מעבר לתעשיית מין, ולרחוב הריפרבאן (Reeperbahn) הידוע לשמצה, והמצחין משתן תיירים. בשעות היום תוכלו לשוטט בין בתי הקפה, הגלריות והחנויות, ובשעות הערב לשבת באחד הברים השכונתיים. ארוחה איטלקית טובה תימצא ב-Cuneo; בכיכר Hans-Albers-Platz מגוון ברים ומסעדות והמבורגרים מושלמים ב-The Bird.
מלון נהדר בשכונה הוא ה-Pyjama Park, שסובל מחיסרון גדול בהיותו שוכן באמצע רחוב ריפרבאן (Reeperbahn).
מוין-מוין (או שלום בניב המקומי)
ומה עוד יש לעשות בעיר? כדאי לבקר בעיר העתיקה (Altstadt) שבה נמצאים המבנים העתיקים בעיר; לשוטט ביום יפה סביב האגם המלאכותי שנמצא במרכזה (בקיץ אפשר לשוט בו, ובחורף להחליק על הקרח); לצאת למסע קניות מטורף ב-Mönckebergstraße ו-Spitalerstraße; לקנות כרטיס נסיעה יומי ולעלות על כל המעבורות השייכות לתחבורה הציבורית והעוגנות בתחנות שונות לאורך נהר האלבה; ואל תשכחו לאכול Rundstück warm.