27 נוסעים פצועים, חלקם עם שברים וחבלות קשות - אלו היו תוצאותיה של טיסה בין מוסקבה לבנגקוק שהייתה אמורה להיות שגרתית למדי. מטוס הבואינג 777 של חברת התעופה הרוסית אירופלוט היה במרחק של 40 דקות טיסה בלבד משדה התעופה של בנגקוק, כשלפתע צנח וטולטל באוויר במשך שניות ארוכות. "דם על התקרה, אנשים עם אף שבור, תינוקות שנפצעו", כך תיאר אחד הנוסעים את מה שאירע באותן שניות. "זה בא משום מקום, המטוס קפץ לכל הכיוונים. זה הרגיש כמו לנסוע ברכב שבו אחד הגלגלים לפתע מתפוצץ".
לפי הודעת חברת התעופה, הגורם לטלטלות הקשות שחווה המטוס הוא מעבר דרך שכבת אוויר לא יציבה - טורבולנציה. כיום, אין אמצעים מדויקים שיכולים לחזות את מיקומם המדויק של השמיים הטורבולנטיים, מה שמסביר את העובדה שנורית חגורות הבטיחות כלל לא נדלקה לפני שהמטוס הרוסי החל לרקוד באוויר. מסיבה זו בדיוק, לאחר הגעה לגובה השיוט, בדרך כלל ימליץ הטייס לנוסעים לחגור את חגורת הבטיחות כל זמן שהם ישובים. אם עד עכשיו לא התייחסתם להודעת הקברניט בנושא, אולי כדי להתחיל להקשיב לו, משום ששינוי האקלים יהפוך את הטיסות של העתיד לקופצניות הרבה יותר, כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה.
חם יותר - מטלטל יותר
הקשר בין שינוי האקלים לענף התעופה שעולה מהמחקר החדש הוא עוד הוכחה לכך שמשבר האקלים העולמי הוא לא רק הבעיה של כמה תושבי איים נידחים שהים מאיים לכסות, אלא משפיע על החיים של כולנו – בים, ביבשה וגם באוויר.
עלייה בתדירותם ועוצמם של אירועי מזג אוויר קיצוני כתוצאה משינוי האקלים מאיימת על ענף התעופה, המושפע מהאקלים יותר מכל סוג תחבורה אחר. לפי מחלקת התחבורה האמריקאית, עיכובי טיסה שקשורים במזג אוויר קיצוני הם הגורם הגדול ביותר לעיכובי טיסה כיום. רק לאחרונה, למשל, נאלצה חברת התעופה אמריקן אירליינס לבטל טיסות רבות לאחר שטמפרטורת האוויר בשדה התעופה באריזונה שבארצות הברית הגיעה ל-48 מעלות.
מחקר שבחן את השפעת התחממות טמפרטורת האוויר על פני כדור הארץ, והעלייה במספר אירועי החום הקיצוניים, מצא שיהיו לכך השלכות קשות על המראות מטוסים, במיוחד כאשר מדובר בשדות עם מסלול המראה קצר ובמטוסים קטנים יחסית. המחקר בחן ארבעה שדות תעופה גדולים בארה"ב ומצא שמספר הימים שבהם יחולו הגבלות על משקל ההמראה צפוי לגדול ב-200 אחוזים ב-30-50 השנים הבאות בהשוואה להיום. בפיניקס בירת אריזונה, למשל, מספר ימי ההגבלה צפוי לעלות מאפס כיום ל-20 בשנת 2050.
וכמו שכבר ראינו, אם המטוס יקבל אישור להמריא, הוא צפוי להיקלע לשכבת אוויר בלתי יציבה. מחקר שפורסם בחודש מאי האחרון מתריע כי עם העלייה בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, כתוצאה ממשבר האקלים העולמי, השכיחות של המקרים בהם המטוס יפגוש בזרמי אוויר טורבולנטיים (Clear Air Turbulance) במהלך הטיסה תגבר. בעוד שמחקרים קודמים הצביעו על קשר בין שינוי האקלים לבין עליה במקרים של טורבולנציה חמורה עד קשה, המחקר הנוכחי מצא כי העלייה תהיה בכל רמות החומרה של הטורבולנציה - מהקלה ועד החמורה.
במחקר נבדק תרחיש שבו ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה מוכפל ביחס לעידן הטרום תעשייתי, מה שלפי הערכות שונות עלול להתרחש כבר בסוף המאה הנוכחית. לאור העובדה שריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר, שנמדד באופן רציף על הר מאונה לואה שבהוואי, חצה כבר מזמן את רף ה-400 ppm ומתקרב כעת ל 410 חלקים למיליון, תרחיש זה נראה מציאותי מתמיד.
החוקרים מצאו כי באטמוספירה עם ריכוז גזי חממה כפול מספר הפעמים בהם מטוס נוסעים יפגוש באוויר עם טורבולנציה המוגדרת כ"קלה" יגדל ב 59 אחוז. טורבולנציה מהסוג הקל היא גם השכיחה ביותר, לכן מדובר בנתון משמעותי עם השלכות על נוחות הנוסעים בטיסה ועל עלויות הטיסה, שכן אוויר טורבולנטי מגביר את צריכת הדלק של המטוס ולעתים גם מאלץ את הטייס לשנות נתיב במהלך הטיסה.
קפיצה של 30 מטר באוויר
לפי המודל בו השתמשו החוקרים, המקרים בהם הטייס ייאלץ לתמרן דרך טורבולנציה בינונית יכפילו את עצמם בעוד מספר המקרים של טורבולנציה קשה צפוי להיות מוכפל פי 1.5. לנתון האחרון תהיה השפעה לא רק על נוחות הנוסעים, אלא גם על בטיחותם, שכן טורבולנציה קשה עלולה לגרום לנזקים מכניים למטוס.
טורבולנציה מתארת מצב של אוויר לא יציב, והיא נובעת לרוב מזרמים אנכיים של אוויר או אזורים עם לחץ נמוך ("כיסי אוויר"). טייסים מתקשים להתחמק מכניסה לטורבולנציה, משום שהיא לרוב נעלמת ממערכות הלוויינים וההתראה של המטוס, וכמובן גם מעיני הטייס.
הטורבולנציות מסווגות בהתאם לחומרתן. הסוג הקל מאופיין ברעידות קלות ובתנועה אנכית של המטוס מעלה או מטה מספר מטרים בודדים, ולבד מחוסר הנוחות הזמני, לרוב אין סכנה לנוסעים או למטוס במצב זה. טורבולנציה בחומרה בינונית, לעומת זאת, מתרחשת כיום אחת לכמה אלפי שעות טיסה. במקרה כזה כלי הטייס עלול לסטות כעשרה מטרים למעלה או למטה, מה שעלול לגרום לתחושת חוסר נוחות בקרב הנוסעים. טורבולנציה חמורה נדירה הרבה יותר, ובה עלול המטוס לקפוץ עד לגובה של 30 מטרים בפרק זמן קצר מאוד. במקרים אלה עלולים נוסעים שאינם חגורים להיפצע, ומספר מקרי מוות אף תועדו במשך השנים.
בגובה שבו טסות מרבית הטיסות האזרחיות קיימים שטפי אוויר מהירים המכונים זרמי הסילון. מרבית זרמי הסילון בכדור הארץ הם ממערב למזרח, ומטוסים לעתים משתמשים בזרמים אלה כדי לקצר את זמני הטיסה (לכן טיסה מניו יורק לתל אביב תהיה לעתים קצרה יותר מאשר המסלול הנגדי). חוקרים סבורים כי שינוי האקלים ישפיע גם על זרמי הסילון ובתזוזה שלהם כלפי נתיבי הטיסה הטרנס-אטלנטיים הנפוצים כיום. האוויר שנמצא בקצוות של זרמי הסילון אינו יציב, ושם יימצאו לרוב האזורים שחשופים לטורבולנציות. לכן, עם שינוי הזרמים צופים החוקרים כי המטוסים – ומי שטס בהם - יפגשו אותם בתכיפות גדולה בהרבה בעתיד הלא-רחוק.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה