לא בכל יום נופלת הזדמנות בחלקו של אדם. הבעיה מתחילה כאשר הזדמנויות מגיעות בתדירות גוברת ואז, לאט לאט מתפוגגת ההנאה, שוכחים לחבק את הרגע ונוטים לקבל את הכל כמובן מאליו.
זה בדיוק מה שקרה לי בדרום יוון. יצאנו לדרך. טיסת Aegean Airlines המריאה מנתב"ג בשעה 7 בבוקר בדיוק. כשהגענו, המתין לכולנו נהג עם שלט קטן, שלקח אותנו למכונית גדולה ומפנקת, עם ריפודים ומקרר קטן עם בקבוקי מים. היינו בדרכנו לדרום מערבה של יוון, אל מחוז מסיניה שבקצה חצי האי פלופונז.
בתכתובות המוקדמות נאמר לנו שהנסיעה לוקחת בערך 3 שעות. עברנו את תעלת קורינתוס לאחר כשעה וחצי ובעודנו מתפלאים מפאר היצירה הזו, החל דיון מעמיק ברכב אודות משך הנסיעה, כי הרי אין אפשרות ריאלית לעבור את כל המרחק הזה ב-3 שעות. עצרנו בדרך, בכפר קטן, להפסקה ואכילת פירות ענקיים ועסיסיים ולאחר 5 שעות של ריטונים ועייפות מייגעת, לבסוף הוחלט שברגע שנגיע נבקש מהמארחים שלנו לסדר עבור כולנו טיסה חזרה לאתונה ומשם הביתה.
ואז הגענו למלון, או אולי כדאי לקרוא לזה מתחם נופש, או אולי בעצם פשוט פיסת גן עדן. היוונים קוראים לזה קוסטה נברינו – Costa Navarino. רסיסי הוויכוח והעייפות החלו להתפוגג ונמהלו בקריצה מרומזת של אושר עילאי.
היום הראשון: רצועת חוף שמימית וקסומה
הסיפור של קוסטה נברינו מתחיל לפני 4,500 שנים ועובר בין ממלכות עתיקות, הסטוריה עשירה ומסורת יוונית. אזור הפלופונז, מושבה של יוון הקדומה, הינו חצי אי, השוכן בין הים האגאי לים היווני. דרומו של האזור הוא ארצם של הספרטנים העתיקים, של ערים ביזאנטיות ומצודות, של עמקים נטועי זיתים ושל הרים גבוהים הצונחים אל חופים מבותרי מפרצים אינסופיים. חבל מסינייה, שבירתו העיר קלמאטה, הידועה בזיתים המשובחים, הוא ביתם של שלושה אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו וכולל בתוכו חופי ים מרהיבים, מפלי מים, אתרי טבע שמורים, מבצרים מימי הביניים, שמורת ציפורים ועוד. בין חורשות עצי זית וכפרים קטנים ואותנטיים חבויה רצועת חוף שמימית וקסומה.
הקמת מתחם הנופש בקוסטה נברינו ערכה כ-25 שנה, מפיתוח הקונספט התיירותי הייחודי של אייל הספנות היווני, וסיליס קונסטנטקופולוס, יליד המקום ועד פתיחת בתי המלון המפוארים בהשקעה של כ-350 מיליון אירו. החברה שעומדת מאחורי יצירת המופת הזו שמה לה לדגש להפוך את האזור ליעד תיירותי, תוך התחשבות עליונה בשימור אקולוגי, פיתוח תשתיות במטרה למזער את הפגיעה בטבע והתאמת מתחמי האירוח לנוף המקומי. מתחם המלונות Navarino Dunes נפתח בשנת 2010 והוא כולל שני מלונות, הWestin מסדרת היוקרה של מלונות שרתון וה-Romanos, שנבחר בשנה שעברה לכפר הנופש הטוב ביותר בעולם על ידי מגזין Traveler.
המארחים האדיבים שלנו ליוו אותנו לארוחת צהריים מהירה מיד כשהגענו למלון. צעדנו לעבר מתחם ה"אגורה", שביוון הקדומה משמעותו הייתה מקום איסוף במרכז העיר. המתחם כולל מספר מסעדות, גלידריה וחנויות עיצוב וביגוד. המטעמים המקומיים שהוגשו כללו, בין היתר, סופלקי עוף משובח עם עלי גפן ממולאים באורז ועשבי תיבול, פיתות וסלט חצילים. כשנכנסתי לבסוף אל החדר, בקומה התחתונה של מלון ה-westin היוקרתי, הדבר הראשון שראיתי הייתה השתקפות של מים מבעד לדלתות הזכוכית הענקיות. במרפסת הייתה בריכה פרטית, עם מים שזורמים אל תוך ערימה של חלוקי נחל ומשקיפה אל תוך שיחים ירוקים ועצי זית. לצד הבריכה היו גם ספת שיזוף ופינת ישיבה. מזגתי לעצמי כוס יין וזינקתי אל תוך הבריכה באושר שקשה לתאר אותו במילים.
מלונות היוקרה עוצבו בסגנון אחוזות מסינייה ההיסטוריות, בחיפוי אבן טבעית ופריטי ארכיטקטורה ייחודיים בחדרי המגורים שיוצרים הרמוניה עיצובית עם הנוף הטבעי של האזור. את החדר אפשר לתאר כמודרני ויוקרתי, עם שילובים של רצפות שיש ועיטורי ראטן. בכניסה יש חדר ארונות מכובד, שהאור נדלק בו בכל פעם שנכנסים. חלל האמבטיה מרוצף בחלוקי נחל ששקועים בתוך בטון ומופרד מהחללים האחרים על ידי דלת הזזה מעץ אורן. בתוך חלל האמבטיה מופרדים השירותים והמקלחת בדלת הזזה אחת מזכוכית, שנעה מצד לצד. וכל זה משקיף אל עבר חדר השינה מבעד לחלון עץ. המיטה ענקית ומפנקת ובמפלס תחתון נוסף – סלון קטן עם ספות ופינת ישיבה. טלוויזיה ענקית תלויה על הקיר ולידה מונחת ערכת קפה ותה.
ספורט, ספא ואיכות הסביבה
כשעה לאחר מכן יצאנו לסיור מודרך במתחם בשתי קלנועיות גולף, כיאה לנופשים ביוקרה. פיסת גן העדן הזו כוללת הרבה הפתעות בתוכה. מתחם הילדים בנוי בצורת ארמון חול, מקום בילוי ייחודי, בו משתעשעים הילדים ולומדים על סודות הצמחייה המקומית וכיצד להכין תחפושות שונות. בממלכה הקסומה הזו יוכלו הילדים גם לישון, תחת השגחה צמודה של מטפלים, באזורי שינה, שהותאמו במיוחד ליצר דמיונם של הקטנים. לצד הארמון קיים פארק מים קטן, עם מגלשות רטובות ומשחקים בבריכה, לצד דיינר אמריקאי טיפוסי, עם כסאות עור אדומים ושולחנות מתכת, מגרשי באולינג ומגרש כדורסל מקורה וממוזג. בקומה העליונה, מעל ממלכת הילדים, הוקם מוזיאון אינטראקטיבי להסבר על השימור האקולוגי שמתבצע באזור.
אם בספורט חשקה נפשכם, אז מלבד מגרשי הגולף העצומים, תוכלו למצוא גם מתחם אופניים, להשכרה וליציאה למסעות מודרכים בקרבת המקום ומתחם צלילה, בו ניתן להרשם להפלגות צלילה ושנורקלינג או להשכיר חליפות וציוד. כאן עלתה השאלה מדוע אנחנו לא יוצאים להפלגת שנורקלינג, כי הרי הביקורים באתרים הארכיאולוגיים וטעימות היין והזיתים לא באמת הכרחיים כל כך כמו צלילה במימי הים היווני. לאחר דין ודברים, הסכימו המארחים לקבוע הפלגה לאחד מהימים הקרובים.
במתחם קיים גם ספא יוקרתי, המשתרע על שטח עצום של 4,000 מ"ר. הספא מעוצב בסגנון מרוקאי אתני, עם וילונות לבנים שמתעופפים ברוח ונרות וריחות. מחוץ לספא תוכלו למצוא גינת תבלינים, בה אפשר לבחור באילו ריחות ישתמשו בעיסוי. השילוב של עיסויים בשמנים ארומתיים ושמן זית הוא המצאה מקומית, על פי נוסחאות עתיקות יומין, וניתן לרכוש שם גם מוצרי טיפוח, שיוצרו במקום.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדת Flames במתחם הגולף של המלון. לצד נתחי בשר וסלט יווני הופיעו אורחים לא צפויים, היתושים, שהתקיפו מכל עבר. מסתבר, שבמסגרת המודעות האקולוגית החליטו לא לרסס את האזור. וכך, נותרנו חשופים אל מול מתקפת החרקים, כשלעזרנו נחלצים רק כמה נרות עם שמן ציטרונלה ומגבונים שמכילים חומר נוגד יתושים. שום דבר לא עזר. שולחן העיתונאים הישראליים הפך במהרה למוקד של מאבק עיקש נגד המתקפה. מסביבנו, שולחנות רבים של תיירים, ללא כל תזוזה, מביטים בפליאה על פשר המהומה. כשהמתקפה הסתיימה, יכולנו להתפנות לארוחה ולדיון מעמיק וחשוב אם כדאי להשתמש בבגד הים הלילה בבריכה הפרטית, לפני טיול האופניים שתוכנן ליום המחר לחוף הקסום כי אז הוא יהיה רטוב ואיך נוכל לרכב על האופניים בבגד ים רטוב?
כשהגעתי לחדר, השלתי את הבגדים וצנחתי למימי הבריכה, בלי בגד הים. כמה פעמים בחיים יצא לי לעשות את זה? השמיים היו שחורים והכוכבים נצנצו וסוף סוף ניתן היה להרגיש בבריזה קלילה.
היום השני: קולינריה במטבח יווני מקומי
מיד לאחר ארוחת בוקר קלילה יצאנו לרכיבה על אופניים עם ג'ון, המדריך ההולנדי, אל תוך הכפרים הסמוכים ועד למפרץ מבודד ופראי. לאורך כל הדרך ניסה ג'ון לשמור על כולנו כקבוצה אחת, ללא הצלחה ולא הבין מדוע קבוצת הישראלים הזו מתנהגת גרוע יותר מילדים. המפרץ היה כל מה שניתן לדמיין על נקודות נידחות וקסומות בעולם, עם צוקים ברקע, אי מבודד באופק, מים קרים וכחולים וחוף לבן ומושלם, ואני שוקע אל תוך האושר הזה ומנסה לעצור את הנשימה כדי לספוג כמה שיותר שניות מהשקט והקור והעוצמה. בדרך חזרה נעלם אחד מאיתנו בדרכי העפר וג'ון, במצב של לחץ נוראי, אמר שבכל שנותיו כמדריך רכיבה הוא מעולם לא איבד אדם, עד שהוא פגש את הישראלים. אל דאגה, לבחור שלום והוא נמצא מתדפק על שערי המתחם לאחר כשעה קלה.
לאחר טבילה נוספת בבריכה שלי נפגשנו לארוחת צהריים במסעדת החוף של המלון, "ברבוני". התפריט כלל סלטים עשירים, דיונון מבושל בדיו של עצמו, דג ברוטב עגבניות ובצל, קאלאמארי מטוגן, סלט ירוק עם סרדינים טריים ופירות אקזוטיים לקינוח. החוף של המלון לבן, עם שתי שורות של שמשיות ומיטות שיזוף מסודרות למשעי, עם כפתורים לקריאה למלצר על כל אחת מהשמשיות. התקרה של המסעדה הייתה בעצם בדים שמתנופפים ומונעים מקרני השמש לפגוע ומאפשרים קרירות מסויימת בקיץ הלוהט של דרום יוון. כשחזרתי לבריכה שלי, נרדמתי לשעתיים שלמות על ספת השיזוף. ככה זה כשעובדים קשה.
חוץ מפעילויות הספורט, מציע המלון גם סיור קולינארי בכפר סמוך. וכך, באותו ערב, נסענו לבית יווני מסורתי, בקרבת המלון, על מנת לעבור סדנאת בישול עם שתי נשים מקומיות ומקסימות. הבית היה בית אבן, עם מרפסת עץ קטנה, שצפתה אל עבר המפרץ. הכנו פסטה ופשטידת חלב, שזה בעצם דייסת סולת משודרגת ואפויה בתנור. בסיום ההכנות התיישבנו סביב השולחן ואכלנו עוף ברוטב קינמון, את הפסטה שהכנו, תפוחי אדמה מבושלים ולקינוח – הפשטידה. האוכל הביתי עורר בי תחושה של סיפוק ושובע, אז יצאתי אל מרפסת העץ והתבוננתי בשקיעה המרהיבה.
היום השלישי: התקפת יתושים חזיתית
אחרי לילה מתיש של גירוד עקיצות היתושים התעוררתי, לצערי, בשעה 5 בבוקר. שעתיים של צפייה בחדשות מהעולם ברשת CNN ומיד לארוחת הבוקר. הפעם היה זמן לטעום את כל המטעמים המיוחדים ולדגום את כל הקינוחים שהיו במזנון. לאחר כשעה יצאנו לסיור באתרים ארכיאולוגים בקרבת המלון. האתר הראשון, הארמון של המלך Nestor, המוזכר בפרק השלישי של האודיסיאה, עובר בימים אלו שיפוצים על מנת להפוך אותו לאתר ארכיאולוגי ראוי. בקרבת הארמון ההיסטורי ניתן למצוא קברים עתיקים, שהם בעצם חלל עצום בצורת כיפה מוארכת מאבנים. גם שם, כמו אצל המצרים, נקברו המלכים עם התכשיטים שלהם. האתר השני, טירה עתיקה, הצופה אל עבר נוף עוצר נשימה.
את ארוחת הצהריים סעדנו במסעדה שליד בריכת המלון ומשם יצאנו עם רכבים אל עבר המזח, להפלגת השנורקלינג המובטחת. הספינה הקטנה הפליגה לאי סמוך ומבודד, ששימש בעבר כמקום מפלט לפיראטים, או כך לפחות, עדכן אותנו קפטן וסיליס היווני. בקרקעית הקרובה לחוף שקועה ספינה מתקופת מלחמת העולם השנייה ומהווה אטרקציה מרשימה בצלילה. בדרך חזרה עשינו סיבוב מסביב לאי והגענו לנקודה בה החביאו הפיראטים את האוניות שלהם, בין הצוקים והרחק מהים הגועש. כשחזרנו למזח חיכו לנו המארחים עם ג'יפ BMW X5 יוקרתי לקחת אותנו חזרה. בנוסף לכל התענוגות, המלון גם מציע לאורחיו נסיעה חינם ברכבי BMW מפוארים. הדרך חזרה הייתה מהירה יותר.
ארוחת הערב האחרונה הייתה במסעדה היוונית היוקרתית של המלון. היתושים שוב התקיפו חזיתית ואנחנו התעקשנו לעבור אל תוך המסעדה. שם, במיזוג הקריר, לפני המטבח החשוף ואל מול הרי הקרח עם הדגים הטריים טעמנו מטעמי המטבח היווני. התפריט כלל גבינה מטוגנת מוגשת לצד סלט יווני עשיר, צלעות כבש, פסטה מקומית עם בשר ארנב, תמנון ויין, הרבה יין. כל כך הרבה יין עד שלא ברור לי כיצד הצלחתי להגיע לחדר בלילה. כל מה שאני זוכר זה מבט חטוף אל עבר הבריכה שכאילו שאלה, "מה, אין יותר טבילה לילית בעירום?". קרסתי אל תוך המיטה המפנקת ושקעתי בשינה עמוקה.
היום הרביעי: היי, גם איתן הוק פה!
בבוקר האחרון שלי בגן עדן התעוררתי לחושך מוחלט, עד שהבנתי שאני חבוי בתוך שמיכת הפוך הענקית בקור המקפיא של החדר. הסרתי את השמיכה מהפנים וניגשתי לכבות את המזגן. מקלחת מרעננת וצעידה אל עבר ארוחת הבוקר. אחד מהעיתונאים סיפר שראה אמש בבר את השחקן האמריקאי איתן הוק ואני התחלתי לחשוב על משימת פפראצי ועל כמה כסף זה יכול להזרים לחשבון הבנק שלי אבל לבסוף ויתרתי על הרעיון. זה היה היום האחרון, ללא כל סיור, רק שקט, אנחנו ועצמנו. יצאתי לסיור רגלי ברחבי המתחם והגעתי לחוף הים והורדתי נעליים והלכתי יחף על החול ואז נכנסתי לים בחוף העוצמתי הזה, שמיד הופך לעמוק, והגלים הענקיים שטפו את כל השאלות ולוחות הזמנים. פתאום רציתי להמשיך ולהישאר שם עוד קצת.
הגעתי לחדר, יצאתי למרפסת והסתכלתי על הבריכה הפרטית שלי בהתנשאות שכזו. חשבתי על ההזדמנות המדהימה הזו שנפלה בחלקי לבקר במקום שכזה ופתאום הבנתי שגם כשיש את הכל, לפעמים זה הופך להיות מובן מאליו. ההזדמנות של אייל הספנות היווני להקים מקום שכזה וההזדמנות של כולנו לקבל כל כך הרבה רגעי אושר ופלא.
מידע מעשי
חברת Aegean Airlines היוונית מציעה טיסות מישראל לאתונה ומאתונה לשדה התעופה קאלאמאטה. המחירים בספטמבר יהיו בסביבות 300 אירו לאדם. משך הטיסה מישראל לאתונה הוא כשעתיים והטיסה המקשרת לקאלאמאטה כ-40 דקות. המרחק משדה התעופה קאלאמאטה ועד לקוסטה נברינו הוא 45 ק"מ, אותו ניתן לבצע במונית, שעלותה כ-70 אירו לכל כיוון.
מחירי האירוח במלון Westin כ-250 אירו ליחידה משפחתית ובמלון romanos, תשלמו 20-30 אחוזים יותר.
לפרטים: אתר קוסטה נברינו