למען האמת - ממש לא מתחשק לי לכתוב את הכתבה הזאת. אפילו שמטרת נסיעתי הייתה לגלות לכם מה קורה בקרפטוס, פשוט נראה לי יותר חכם לשמור את המידע זה לעצמי. לכן, להגיד שלא מתחשק לי לכתוב אותה יהיה לא מדוייק, כי למעשה אני כבר כותבת אותה מהרגע שכף רגלי דרכה באי הקסום הזה, אני פשוט לא מעוניינת לפרסם אותה, שלא תבואו בהמוניכם ותעשו רעש בזמן שאני שוכבת רגל על רגל בחוף שקט, בתולי ונקי מתיירים, שותה אוזו עם קובייה אחת של קרח.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
אני יודעת, אני לא קולומבוס, כי רצח עם זה פחות הקטע שלי, אבל גם כי לא גיליתי שום דבר חדש. יש ישראלים שמכירים את האי ואפילו נוסעים אליו מדי שנה במקום כל היעדים המוכרים ומוצפי התיירים כמו רודוס, כרתים וקוס ויש כאלה שאין להם מושג במה מדובר. לשני המינים אגיד - עוד לא ראיתם כלום.
נחתתי בשדה התעופה המצחיק של קרפטוס, שמסלול הנחיתה שלו מתחיל מהנקודה הראשונה בה היה אפשר לתכנן מסלול נחיתה, כך ששניות לפני שהמטוס נוגע בקרקע, נדמה שעומדים לשכשך רגליים במים. ברגע שנוחתים, מגלים שזה דווקא נחמד לעשות את נסיעת הנחיתה במטוס לצד מי הים הצלולים.
לנתי במלון 5 כוכבים, שאם אתם הולכים על החוויה הזאת - אז שימו לב שבקונסטנטינוס פאלאס (Konstantinos Palace), המרפסות בכל החדרים עם נוף מושלם לחוף והמקלחות כוללות אמבטיות ג׳קוזי ודוש תלת כיווני. באלימונדה מארה (Alimounda Mare) תקבלו בריכת אינפיניטי שנוצרה בדיוק בשביל תמונה לאינסטגרם ובערבים - זמרת קאברים רוצחת שירים לצד הבר של המלון. אין הבדל מהותי במחירים ביניהם וגם לא במרחק מעיר הבירה של האי - פיגדיה (Pigadia). אז תעשו את השיקולים שלכם.
חופים כמו בתאילנד
הסיפור האמיתי של קרפטוס הוא החופים הנסתרים שלה. הייתי בשלושה חופים שפשוט דורשים ביקור ובנוסף יחסכו לכם את ההוצאה הכבדה של נסיעה לתאילנד / זנזיבר/ פיליפינים. כשאני אומרת שהם דורשים ביקור זה נשמע כמו טרחה, אבל בתכל'ס האי מאוד קטן, השכרת רכב לא יקרה במיוחד (40 יורו ליום, דרך איילה אל האופק) וההגעה לחופים שאציין לא מסובכת, כמו גם שלא חייבים להצמד להמלצות שלי – ברגע שתהיו שם תבינו שכל חוף מוכרז באמצעות טברנה, מה שאומר שתוכלו לעצור להשתכשך, לנשנש ולהמשיך לחוף הבא.
נתחיל בפיניקי (Finiki) - כפר דייגים, בו חוף קטן וציורי עם כמה סירות קשורות, שתי טברנות בערך, ברחוב אחד עם מבנים לבנים-כחולים. מה צריך יותר מזה? חוף נוסף שנראה מעט מוכר יותר לבריות, שכן היו שם יותר בריות, שמו מנטס (Menetes) והמים בו טורקיז ברמות קשות וצלולים שרואים את כפות הרגליים. שוב, כמה טברנות משפחתיות, זולות וטעימות מסביב, סירות קשורות למזח ושקט שעושה טוב על הנשמה.
אל החוף השלישי והמומלץ – מגיעים בהפלגה. אני יודעת, שיט מאורגן כזה נשמע כמו משהו שאין לכם ראש אליו בנסיעה בה הגעתם לנוח על החוף. אבל מה אם אני אגלה לכם שראינו דולפינים בדרך? וגם – הצבעים של המים הם משהו משגע, ממש 50 גוונים של כחול. כוס אוזו משובח (למי שאין בחילה) עולה בסה"כ 2 יורו, עוגנים בדרך כדי לקפוץ ראש למים הצלולים ולסיום עוצרים בחוף אפלה (Apella) שנראה בשלב הזה של המסע כמו פטה מורגנה, שם אוכלים ארוחת צהריים קלילה. אז תשקלו שוב, זה אפילו לא יקר (35 יורו לבוגר ו-25 לילד עד גיל 12).
ההפלגה יוצאת מהמרינה היפה של פיגדיה, שבלי קשר מומלץ להסתובב בה בשעות בין הערביים ולאכול ארוחת ערב באחת המסעדות לאורכה. אנחנו ניסינו את הטברנה של סופיה, שניהלה את המקום ביד רמה. אצלה, כמו בהרבה מהמסעדות באי, פותחים שולחן ומוציאים את כל המטעמים היווניים האהובים על החיך הישראלי. בחלק מהמקומות היותר מתויירים תגלו שאכן ישראלים דרכו במקום לפניכם, כי לעלי גפן הם קוראים בהתלהבות ומבטא מצחיק - עלי גפן.
חוויה דומה מתרחשת גם בכפר אולימפוס (Olympus), ששימר אורח חיים מסורתי והפך למוקד עלייה לרגל לתיירים בשנים האחרונות, מאז שסללו אליו כביש לראשונה. בכפר תוכלו ליהנות מחנויות עם מוכרות לבושות בבגדים המסורתיים, ובהן שמונצעס לתיירים. אני למשל קניתי סבונים משמן זית בקופסאות מאויירות ו – שטיח, כי אני מוגזמת. אבל אתם יכולים להסתפק גם בצמיד לרגל שלא יהווה בעיה עם המזוודה בדרך חזרה. הטיול בכפר הוא למי שמחפש לספוג מהתרבות העתיקה של האי ולצאת מגבולות הנוחות של המלון והנוף הקבוע של החופשה.
הגעתי לחוות חוויה שחשבתי שעברתי כבר יותר מדי פעמים – מלון מפנק, בריכה, ים, טיול במרינה, אכילה בטברנה, ובסופו של דבר קיבלתי הרבה יותר מזה. הבתוליות, האדיבות, המחירים, האוכל והחופים, אח! החופים, לא הצלחתי לעצור את עצמי מלהשתנק ולמלמל "איזה יופי" בערך כל חצי שעה ואני לא אומרת סתם. ובכל זאת, מתחרטת שפיארתי כל-כך את היעד המושלם הזה, וכולי תקווה שהוא יישאר כזה – נטול תיירים, שקט, מיוחד ויפה.
*הכתבת הייתה אורחת של איילה אל האופק