באמצע חשבון נפש על חיי לאן, נחתי בבירת האושר העולמית. קופנהגן, דנמרק, לה-לה-לנד מבית היוצר של הנס כריסטיאן אנדרסן. נחיתה הזויה, מקומפרסור ושמו ישראל, לגלויה אימפרסיוניסטית שבה אפילו הכלבים מחייכים. לא מספיק שהכול ירוק ומתוקתק כמו פאזל מושלם, אז לכו תתמודדו עם העובדה שבחמש בדיוק מדינה שלמה מפילה את העט, ומתחילה את החלק החשוב של היום - הפנאי.
לאן לעזאזל הם רצים במה שנתפס אצלנו כאמצעו של יום עבודה, שאלתי את עצמי (ואותם), וגיליתי את התשובה בפארקים, בתעלות, במסלולי האופניים ובבתים הצבעוניים שלהם, דמויי הלגו, שבהם יושבות משפחות מושלמות למראה ואוכלות ארוחות ערב שזה עתה הכינו במו ידיהן. בניגוד לדימוי הנורדי הנושב קור, הדנים אנשים חביבים, טובי לב ומסבירי פנים באופן שגורם לך לרצות לשכור קרוואן או בית על עץ, העיקר לקנן באי של שפיות.
לא לחינם מוכתרת קופנהגן שוב ושוב בסקרים שונים כאחת הערים המובילות בעולם באיכות חיים. לצד פרמטרים בסיסיים כמו בתי ספר טובים, שכר דירה סביר והיכולת להתפרנס, הסקר של המגזין מונוקל של העיתון הראלד טריביון, שבחר בה כעיר המובילה בעולם, מציין עוד דברים שעושים את החיים בעיר לטובים יותר: ההזדמנות לשתות יין משובח גם באחת בלילה, האפשרות ללכת ברחובות וליהנות מארכיטקטורה מוצלחת, האפשרות לבחור סרט מתוך מגוון של בתי קולנוע, ועוד. במקרה של קופנהגן ניתן לציין גם מגוון עצום של מסעדות מצוינות (הידועה ביותר היא נומה), את העובדה שהיא עיר "ירוקה", את הסובלנות שבה ועוד.
יש בעם הזה משהו נעים במיוחד. שובבות של שנות ה-60 העליזות, ומצד שני תחושה ששום דבר לא יכול לעצבן או להפתיע. עד שמתחשק לך להרביץ צעקה, ולהגיד, הלו, שכחתם שלחיות זה מסובך? ועוד בקרונה דנית, זה גם ממש יקר.
קופנהגן: בת הים הגדולה
דנמרק היא מעצמה של עיצוב ושל ארכיטקטורה; מים, חלל ואור הם השילוש העכשווי במבנים. אבל יש להם גם נטייה רצינית לרטרו, כמעט אובססיה לאומית. מאז שנות ה-50 שומר העיצוב הדני על קו מינימליסטי ופונקציונלי, וחלק מהמוצרים הפכו לאייקונים שעדיין מיוצרים. שומרים עדיין על נאמנות גם לעיצובים הקלאסיים של נותני הטון משנות ה-70 (או לפחות לחיקויים שלהם). בין השמות המפורסמים של המעצבים הדנים - Arne Jacobsen, או Finn Juhl, שבימים אלה חוגגים 100 שנה להולדתו, בין היתר בתערוכה שווה במוזיאון העיצוב הדני. בשביל דני קערת סלט, מנורה או כיסא הם שילוב הכרחי של פונקציונליות ושל אסתטיקה, ותמיד רמה גבוהה של "הנדסת אנוש", אבל אין להסיק מכך שהם שמרנים או מיושנים, חלילה.
בחנות הדגל של חברת Norman Copenhagen מוצאים גאדג'טים שהם בחוד החנית של חדשנות, הומור ופרשנות ייחודית של מעצבי הבית, שהמוטו שלהם הוא פחות זה יותר. גם המרכז הדני לעיצוב DDC מציג תערוכה מרתקת תחת הכותרת "חומרים", המשלבת עיצוב עם מדע ועם עתידנות מפעימה.
את קופנהגן, על רבעיה הציוריים, צריך וקל לחרוש ברגל. כשנמאס ללכת, אפשר לתפוס מונית-סירה, ואם קניתם את ה"קופנהגן קארד", זה בחינם. מונית-הסירה היא סוג של מאסף, שעוצר בכל מיני מעגנים ונותן הזדמנות להתרשם מארכיטקטורה מודרנית ויוקרתית למגורים, הנושקת למים. יש עוד סוג של מונית עירונית טרנדית: ריקשה, כמו בהודו אבל אחרת: כרכרת שני מושבים שצמודה לרוכב אופניים בכושר. מומלץ לסכם מראש על הזמן ועל המחיר.
אם השמיים מתקדרים או זולגים מים, אין בעיה למצוא מוזיאון או מונומנט לחסות בצלו. שתי המלצות לדוגמה: המגדל העגול, שהמלך כריסטיאן הרביעי הקים כמצפה כוכבים. שווה לטרוח בכבש הלולייני, המקיף את המגדל שבע פעמים עד התצפית למעלה. המלך עצמו נהג לעלות לשם כשהוא רכוב על סוסו.
עוד מקום מומלץ הוא הספרייה המלכותית, המכונה "היהלום השחור", בשל מעטפת השיש השחור והזכוכית שלה. אנשים באים לא פעם רק כדי לבהות באדריכלות הממגנטת של המקום, ואל הנוף הנשקף לנמל הישן. המבנה הזה, בעיצובו של האדריכל Schmidt Hammer Lassen הוא תוספת מ-1999 לבניין הישן, מ-1906. בפנים יש כתבי יד מקוריים ויומנים של האיש והאגדה, הנס כריסטיאן אנדרסן. בקומת המרתף, שתי תערוכות צילום שנמשכות עד ספטמבר. "אמריקה במכונית" שצילם לי פרידלנדר, ו"לרקוד במראה", שצילם ג'והן ג'ונסן, ובה צילומי ריקוד נהדרים.
טבע: הברווזון היפה
טעות (שרבים עושים) היא להסתפק בקופנהגן ובאי שהיא שוכנת עליו (זילנד), ולא לצאת מהעיר לטיולים בחלקים אחרים של המדינה. דנמרק מורכבת מכ-400 איים, חלקם קטנטנים, שרק כ-5.5 מיליון אנשים נהנים מהם. התחבורה בין האיים מתנהלת במערכת יעילה, בדרך כלל, של מעבורות, גשרים ורכבות. כדאי מאוד לנסוע לחצי האי יוטלנד (בדנית ,Jyllandבאנגלית Jutland).
אחת האטרקציות של יוטלנד היא העיירה העתיקה Ribe, מהיפות במדינה. נעים לצעוד ברחובות המרוצפים אבנים, להציץ בגינות ורדים המדיפות ריח משכר, לבהות בהשתקפויות בפלגים צלולים שבעיקול שלהם חונה קאנו פרטי או בברווזון השט בתעלות עם סכרים. בתי העיירה משומרים בקפידה.
לבה של העיירה הזו היא קתדרלה רומנסקית ענקית, שכדאי לטפס לצריח שלה ולראות 360 מעלות של יופי באופק שטוח. הקתדרלה היא ציון דרך שבולט למרחק, ומאפשר התמצאות. הכיכר סביבה עוברת כעת שיפוץ מסיבי, תחת השגחה צמודה של ארכיאולוגים. בקיץ שעבר נמצאו בה 600 שלדים, שחשפו את בית הקברות העתיק בדנמרק, מהמאה ה-12. מאותה כיכר יוצא מדי ערב סיור עם "שומר הלילה", לבוש במדים מימי הביניים, אוחז בכידון ומזמר כדי להזהיר את התושבים מסכנות הלילה האפל. חוויה.
ממערב לריבה שוכנת ביצת ענק המשתרעת גם לעבר גרמניה והולנד - שמורת טבע לאומית, Wadden Sea. ממרכז המבקרים של המקום יוצאים לסיור בטרקטור מוגבה, שנוסע באדמה לחה הנסוגה בשפל, ובעוד כמה שעות תשוב ותוצף. הטרקטור מנווט בעזרת כלונסאות דמויות עצים, שהם כמו תמרורים נטועים לאורך המסלול. לרגע זה מרגיש כמו שמורת החולה, עם משקפות מקצועיות הנשלפות כדי לתור אחרי להקות זרזירים שמגיעות במסות של מיליונים בשנה.
עוד טיול מומלץ (שצריך להזמין מראש) הוא לאי Mando, שיש בו רק 32 תושבים ותחנת רוח אותנטית. התפילות מחכות לכומר שמגיע פעם בכמה שבועות, תלוי במצב הגאות ובכביש, שנסגר פעמיים ביום. גיבוש למשפחות זה לצאת עם חכות ועם מגרפות כדי לשלות מתוך המים צדפות וכל מיני יצורי ים זעירים. עוד טיול, בדגש מרחבים ושקט, הוא לאיתור מקום רבצם של כלבי ים מהזן האפור, מרחק כחמש שעות הליכה כדי להתקרב לבעלי החיים.
בשפיץ של דנמרק
אם כבר מגיעים ליוטלנד, אל תחמיצו את Skagen (מבטאים סקיין) בשפיץ של דנמרק. מחלון הרכבת, בדרך הארוכה לסקיין, חולפים בנוף משמים למדי, של יערות אורנים ושל דיונות חול, שמורכבות ממקבץ הגבעות הגדול בדנמרק. סקיין, העיר הכי צפונית בדנמרק, היא עיר נמל שיש בה רחוב ראשי אחד ומוזיאון שבו מיטב היצירות של האימפרסיוניסטים המקומיים.
השפיץ של דנמרק הוא גם נקודת החיבור בין הים הבלטי לים הצפוני. זה קורה בלשון חול סוערת בשם Grenen, שמהווה אטרקציה תיירותית לעשרות אנשים צוהלים מכך שרגל אחת שלהם טובלת בים אחד והשנייה באחר. אוטובוס-טרקטור בשם sandoman יוצא לשם בכל חצי שעה. הטיול הלוך-חזור, כולל פסק זמן לטבילת רגליים ולצילומים, עולה כ-20 קרונות.
יש עוד הרבה אטרקציות באזור. במרכז שמורת הטבע האזורית הפתעה: מגדל מסויד בלבן, קבור בחלקו בחול. בימי הביניים הוא שימש ככנסייה. בצעידה בחוף הסלעי חולפים על-פני בונקרים נטושים מימי הכיבוש הנאצי.
סקיין לדנמרק היא כמו נורמנדי ופרובנס לצרפת - המקומות שאליהם יצאו הציירים האימפרסיוניסטיים כדי לצייר בטבע, ללכוד את הנוף ואת האור. מומלצת תערוכה עכשווית של פ' ס' קרוייר (Kroyer), שהיטיב לצייר את האור שזהר על פניהן ועל שמלותיהן של דניות אמידות שיצאו לנפוש בקיץ בחצי האי יוטלנד, שדות אברש הכורעים ברוח ודייגים היגעים בעמלם.
התמזל מזלי להגיע לסקיין ב-23 ביוני, היום הארוך בשנה, שבו חוגגים הדנים את הל"ג בעומר שלהם, חג המדורות. זוהי מסורת עתיקה ששורשיה פגאניים, שעם ההתנצרות הכנסייה הפכה אותה לחגו של הנס הקדוש. כיום זה חג חילוני, ומכיוון שלפי המסורת היום הארוך בשנה הוא חגן של המכשפות, נועצים בובת מכשפה בראש המדורה.
הסוגיה האקטואלית בעיתונות המקומית באותו שבוע הייתה אם צריך לבטל את המסורת רבת השנים, משום שהיא גורמת לכך שקיפודים רבים יקפדו את חייהם. הקיפודים, מתברר, אוהבים את המבנים המסודרים של המדורות, ומזדחלים פנימה. המדורות בדנמרק אינן קרשים שנגנבו מאתרי בנייה ונבנו בחופזה ברגע האחרון, אלא עניין מסודר שהוכן ימים מראש. הקיפודים מרגישים בתוכן בבית, ואף מתרבים, ואז - כשהן מודלקות ביום החג - הם נצלים חיים. זהו אכן מוות מזוויע לקיפודים החמודים, אבל לאורח מהמזרח התיכון המבעבע לא נותר אלא לחזור ולקנא בעם שאלה הם הנושאים המעסיקים את כותרות העיתונים שלו.
מידע מעשי
חברת התעופה הסקנדינבית SAS חזרה לטוס הקיץ מישראל, לאחר כעשר שנות היעדרות. היא היחידה שטסה ישירות מתל אביב לקופנהגן (טיסה של כארבע שעות ו-40 דקות) ומשם לעשרות יעדים בסקנדינביה. מחירי הכרטיסים נעים בין 510 ל-1,000 דולרים (פער שתלוי בתפוסת המטוסים ובהזמנה מראש) לטיסת הלוך-חזור, ואינם כוללים ארוחה חמה, למעט במחלקת אקונומיסט אקסטרא וביזנס. להזמין דרך סוכני הנסיעות או ישירות דרך האתר של החברה.
Hiltonבשדה התעופה הוא מלון נהדר, במיוחד אם אתם באים לביזנס. היתרון הגדול הוא שאפשר לעשות צ'ק-אין להמראה, ואז בתוך עשר דקות אתם עם כרטיס עלייה למטוס וחופשיים לדיוטי.
טיפ חיוני: הרכבות מהירות ויעילות, אבל חשוב לדעת שרבות מהן מתפצלות באמצע המסלול ליעדים שונים. לא פעם קורה שהחלק הקדמי והקטר נוסעים לאן שאתה צריך, אבל החלק שמאמצע הרכבת - נוסע לכיוון ההפוך. מניסיון, ממש לא כדאי לגלות את זה באיחור. המודיעין של הרכבת, זה המקום לוודא.
להגיע לריבה: מתחנת הרכבת המרכזית בקופנהגן נוסעים לתחנת Bramming. משם מחליפים רכבת לריבה. בסך-הכול כשלוש שעות וקצת. לקבלת זמני סיורים ומידע על המוזיאון הוויקינגי.
להגיע לסקיין: עד סוף אוקטובר הגישה לעיירה סקיין מסובכת. הדרך ארכה כשבע שעות עם החלפה של ארבע רכבות ואוטובוס אחד. הסרבול נובע מספינה שהתנגשה בגשר ושיבשה את התשתית האזורית, שעוברת שיפוץ מסיבי.
להגיע לואדנסי: אוטובוס מספר 412 מתחנת הרכבת של ריבה; כרבע שעה עד למרכז ודנסי. כאן תמצאו פרטים על זמני העגלות-טרקטור, סיורי הצפרות, הצפייה בכלבי ים ועוד.
מזג אוויר: "קיץ דני", אומרים המקומיים ומושכים כתף. בשעה אחת יכול להיות גשם שמחלחל לכל עצם, רוח עורפית, שמש עזה וקשת בענן. מטרייה, כובע ורצוי עמיד במים, נעליים אטומות, קרם להגנה מפני שיזוף - כולם הכרחיים.
