הפארק הלאומי צ'יטוואן (Chitwan National Park), ששטחו כ-932 קילומטר רבוע, נמצא במרכז שפלת טראי (Terai) המשתרעת לאורך דרום-מערב נפאל. האזור, שהוכרז כשמורת טבע ב-1973, נחשב לאחד המקומות המוצלחים באסיה לצפייה בבעלי חיים, וב-1984 אף הוכרז כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. בשמורה חיים כ-50 מיני יונקים, בהם קרנף הודי (Rhinoceros unicornis), בעל קרן אחת, שנמצא בסכנת הכחדה; פילים, נמרים, צבאים, קופים וצבועים,יותר מ-450 מיני ציפורים, יותר מ-60 מיני פרפרים וכ-45 מיני זוחלים ודו-חיים.
יום 1: פוגשים את הטארו
בשבע בבוקר עלינו ארבעה בני משפחה - שני מבוגרים ושני ילדים בני שש ועשר - על מונית שאספה אותנו מהלודג' בעיירה פוקהרה (Pokhara). הדרך לשמורה עברה בין כפרים עם בתים נמוכים וצפופים, רחובות עמוסים והמון דוכני אוכל מקומי, מסעדות קטנות ושווקים.
בשעת צהריים הגענו לכפר סאורהה (Sauraha), הסמוך לכניסה לשמורה. אחרי ארוחת צהריים במסעדה שבלודג', אסף אותנו מדריך מקומי בג'יפ לסיור בשמורה. חלפנו על פני כפרים, ולראשונה נתקלנו בבני טארו (Tharu), הקבוצה האתנית הגדולה והוותיקה ביותר באזור שפלת טראי.
בני טארו שומרים על אורח חיים מסורתי ועוסקים בעיקר בחקלאות. בתי הכפר עשויים חומר וגגותיהם קש, הנשים יושבות בפתחי הבתים ומכבסות, וילדים רבים מתרוצצים ברחבי הכפר. את היום סיימנו במרכז המבקרים של השמורה ובסיור רגלי קצר לכיוון נהר ראפטי (Rapti) החוצה אותה. איילים, צבאים וקרנפים חלפו במרחק לא רב מאיתנו.
יום 2: שיט בקאנו וחוויות עם פילים
השכמנו ליום חדש שהחל בשיט קאנו על נהר ראפטי. שני הילדים התמקמו בזהירות על קאנו העץ הצר והארוך, ואנחנו, המבוגרים, ישבנו בקצוות. המדריך התמקם בחלקו האחורי של הקאנו ובעזרת משוט ארוך מעץ השיט אותו במיומנות. הנהר הרדוד היה רגוע, עד שפתאום צעק אחד הילדים, "אני חושב שראיתי זוג עיניים". המדריך אישר: מדובר בתנין. המשכנו לשוט בשתיקה, מאזינים לרחשי הסביבה ומנסים למצוא עוד תנינים. הם היו במרחק רב מאיתנו, מקצתם על הגדה מחוץ למים, ולא היתה לנו שום סיבה לדאגה. עד מהרה ספרנו תשעה תנינים.
ירדנו בצדו האחר של הנהר וצעדנו לכיוון מרכז הרבייה לפילים שבשמורה. שם האכלנו את הפילים היישר אל תוך החדק. אחרי ארוחת הצהריים יצאנו להרפתקה הבאה – מקלחת עם פילים. הילדים ניסו לטפס על חדקו של הפיל כדי לעלות על גבו, אך התברר שזו משימה לא פשוטה. הקטן קצת חשש ובסוף ויתר. בן העשר הצליח להתיישב על גב הפיל, אבל פתאום התיישב הפיל במים והתרומם שוב כשהוא מתיז מחדקו זרם חזק. הילד נבהל בתחילה, אך בסופו של דבר נהנה מהחוויה, בייחוד בפעם השנייה והשלישית.
הרכיבה על גבם של הפילים בשטח השמורה היתה רגועה יותר. במשך שלוש שעות רכבנו במעבה הג'ונגל, בין עצים עבותים וצמחייה סבוכה, וצפינו באיילים, צבאים, קרנפים וציפורים.
יום 3: משקיפים על ציפורים ונפרדים לשלום
את יומנו האחרון בצ'יטוואן התחלנו מוקדם בבוקר בסיור רגלי מודרך לתצפית על ציפורי השמורה, לא הרחק מהבקתות שבהן שהינו. קיבלנו משקפות וצעדנו בשבילים. המדריך הנפאלי נתן לנו הסבר ארוך על הציפורים הייחודיות לשמורה, והצלחנו לראות כמה מהן. קינחנו בארוחת בוקר, ומשם - אל תחנת האוטובוס, בדרך לעיר הבירה, קטמנדו.
הפארק הלאומי צ'יטוואן
מתי: העונה המומלצת היא אוקטובר-פברואר, כשמזג האוויר קריר ויבש. מחודש מרס נעשה חם למדי, כבישים רבים מוצפים והעלוקות משחרות לטרף ולכן כדאי להימנע מביקור בשמורה עד תחילת המונסונים בתחילת יוני.
הגעה: כשש-שבע שעות נסיעה באוטובוס תיירים מקומי מקטמנדו או מהעיירה פוקהרה. אפשר גם להגיע בטיסה של כחצי שעה מקטמנדו.
מחירים והזמנות: חבילת ספארי של שלושה ימים אפשר להזמין דרך סוכנויות הטיולים בקטמנדו או בפוקהרה. טווח המחירים הוא 200-70 אירו לשלושה ימים לאדם, תלוי בחברה וברמת התנאים (ממלונות בסיסיים ביותר ועד כפרי נופש ברמה גבוהה). המחיר כולל את כל הפעילויות בפארק, עם הדרכה צמודה, לינה וארוחות. יש אפשרות לרכוש גם חבילות ספארי ארוכות יותר (פרטים בסוכנויות הטיולים השונות). אנחנו לנו ב-Unique Wild Resort בכפר סאורהה.
הכתבה באדיבות מגזין מסע אחר
לבחירת מגזין במתנה לחץ כאן