הכלבים ממלאים את רחובות טביליסי. בין אם אתה צופה בפסל המוזהב של גאורגיוס הקדוש בכיכר החרות בלב הסואן של העיר ובין אם תעית בין הסמטאות שעוד לא נכבשו על ידי התיירים והולכות ומתמלאות בפועלים שמשפצים עוד ועוד מבנים, הכלבים ילוו אותך. כמו גאורגיה כולה, הם לא נחבאים אל הכלים, שופעים כוונות טובות, מבינים את ערכה של מנוחה ראויה לשמה והולכים ומתארגנים.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako
טביליסי, עיר הבירה, היא ערבוב של אירופה, ימי הביניים, קלישאות קווקזיות, שאריות של רוסיה הסובייטית וגיחות של אדריכלות שאיש לא השכיל לעצור בזמן, והכל במרחק של שעתיים וחצי טיסה בלבד. במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, העיר נכבשה ונשרפה עד אפר אין ספור פעמים. כמו המדינה כולה, שרק לפני עשור נכתשה במלחמה אכזרית עם הדוב הרוסי, גם טביליסי שורדת. עם שפה ותרבות שהצליחו לשרוד ולהתפתח למרות, ואולי בגלל, כל כובש. היא מרגישה מוכרת וזרה בו זמנית. מתפוררת, אבל גם שועטת קדימה.
טביליסי עושה הכל כדי להרשים
טביליסי, ואיתה גאורגיה כולה, שואפים להפוך לאתר תיירות מרכזי. השכונות העתיקות והיפות של העיר כבר התפנו מהתושבים המקוריים לטובת מלונות בוטיק, מסעדות ובתי קפה שהופכים את חיי הלילה לסוערים במיוחד, בין אם אתם מחפשים את המועדונים הרועשים שלאורך נהר מטקווארי (Mtkvari) או בסמטת שרדן (Sharden) שם אפשר להירגע עם נרגילה ואננס. על הדרך תמצאו אין ספור הצעות לשירותים שונים – מטיולי יום ועד ארוחה במסעדה. הגאורגים לא מתביישים.
העיר מלאה באתרים שנראה כאילו נוצרו לאלבום התמונות שלכם, בין אם צפיתם בהם לרגע ובין אם טרחתם והגעתם עד אליהם. ממצודת נאריחלה (Narikala) שהוקמה במאה הרביעית והורחבה במאה ה-12, דרך כנסיית מטחי (Metekhi) ועד למרחצאות הגופרית.
במאמץ להפגין מודרניות בריאה הקים הנשיא לשעבר של גאורגיה, מיכאל סאקשווילי, שורה של מבנים שנועדו להרשים, אבל נדמים כגידולים בלב העיר. אחד מהם הוא גשר השלום (Bridge of Peace), בעל גג הזכוכית הגלי. הגשר מכונה באופן הולם על ידי המקומיים "גשר אולווייז אולטרה", בגלל הדמיון האומלל בינו לבין התחבושת ההיגיינית. לידו עומדים בגאון שני צינורות של מרכז הכנסים, מתכתיים ולא בדיוק גמורים. טיול לידם, בצילו של ארמון הנשיאות שמבקש אולי להידמות לרייכסטאג, הוא סצנה סוריאליסטית. תמרור אזהרה מפני אדריכלות שיצאה משליטה, אבל גם חוויה שקשה לשכוח.
אפשר ורצוי לבקר גם בחורף
השילוב הזה בין הזול למרשים, בין המוזר לבלתי נשכח, הפך את גאורגיה לאתר תיירות פופולרי. בתחילה הגיעו מישראל חובבי הטבע ומחפשי היעדים האקזוטיים. אחר כך טיילי הג'יפים ואחריהם המשפחות המטיילות. כעת גאורגיה מגיעה לשלב הסופי בכיבוש הישראלי – כולם מגיעים בהמוניהם לכל מטרה שהיא (כולל התמקדות בקניונים ובהימורים). לא חסרה עברית ברחובות, ובבית הכנסת שבעיר העתיקה אין בעיה להשלים מניין.
אלא שעד כה, הביקורים האלה נשמרו בעיקר לקיץ. ביקור סתיו בטביליסי וביעדים קרובים אליה מוכיח שיש סיבה לשקול טיסה גם לא בעונה, וגם בחורף. מזג האוויר נע בין הנוח להפליא, לקריר עד נסבל. הרחובות פחות צפופים מהרגיל ואפשר ליהנות מפלאי העיר והכפר עם פחות צפיפות.
בתוך כך, אחד הפלאים המרכזיים שטבליסי מציעה הוא המעיינות החמים שבלב העיר העתיקה. וכשמזג האוויר קריר יותר, מדובר בחוויית חובה. ריח גופרית ממלא את הכיכר, שמצידה האחד חמאם טורקי משופץ ומודרני, ומצידה השני חמאם מיושן במבנה מהמאה ה-18. למודרניות יש מחיר. ביקור מזדמן בחמאם הנוצץ יותר גילה שמודרניות פירושה לקבוע תור מראש, גם בעונה הפחות סואנת. ככה זה במקומות מומלצים.
מאוכזבים קלות, פנינו אל החמאם בקצה השני של הכיכר, שהתגלה כשילוב של בריכת גופרית ומנהרת זמן. בשליש מהמחיר של המתחרים, גם כאן זוכים בבריכת גופרית פרטית, חדר התרגעות ואפשרו למסאז' וקרצוף הגוף. אלא שהכל באווירה מעט סובייטית, וחרסינה כהה שמוארת על ידי תאורה מצומצמת תשלח אתכם היישר אל שנות השבעים. אבל הכל נסלח אחרי שמתרגלים למים הלוהטים, והשלווה משתלטת על השרירים ועל הנשמה.
אחרי עשר דקות נכנס איש עב בשר למקום, למה שחשבנו שיהיה רגעים של פינוק. אלא שפינוק גאורגי הוא לא פינוק צפון אירופאי דל. הוא קשוח, יעיל וגברי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. יש סיבה בגללה החדרים האלה פרטיים, וכל מה שהתרחש שם היה הוכחה ניצחת לכך. אבל כמו המדינה כולה, המוזרות של האירוע רק הפכה אותו למהנה יותר. כל מי שצפה בנו לאחר מכן הסכים, מעולם לא נראינו צעירים יותר.
גם בקולינריה יש כבוד
גאורגיה תופסת מקום של כבוד גם בכל הנושא הקולינרי. אפילו שומרי הכשרות ימצאו שתי אפשרויות סבירות בטביליסי. אבל מי שמוכן לטעום את גאורגיה האמיתית, לא יתאכזב. הצ'ורצחלה (Churchkhela) טעימה באמת (אם כי לא כדאי לדגום אותה מכל דוכן רחוב), וכך גם היין המקומי. קשה להפריז בחשיבותו של היין בטביליסי ובגאורגיה. בכל פינת רחוב יש חנות יין, ורובם מתייחסות לעצמן בהומור עצמי שמעורר חשק לקנות בקבוק בכל אחת מהן. היין הגאורגי אמנם מתקשה להתחרות בכוח העולמי של יינות ממדינות מבוססות יותר, אבל מבינים בתחום כבר הבחינו באיכויותיו.
פרט ליין, הגאורגים שותים צ'ה צ'ה, בסופו של דבר גרסה מקומית לגראפה. תיירים חלוציים מספרים על מזקקות ביתיות, אבל בפועל ניתן לקנות בבקבוק ביתי פחות. קסמו של הצ'ה צ'ה הוא שהוא תמיד טוב יותר ממה שחשבת שהוא עומד להיות, חזק יותר ממה שקיווית ופחות הרסני ממה שחששת.
קשה להתעלות על שלל ההמלצות שממלאות את הרשת, אבל אפשר להוסיף כמה שבכל זאת יכולות להאיר כל ביקור בגאורגיה באור טעים יותר. השתיים הראשונות הן מסעדות משובחות שראויות לביקור: Sirajkhana אולי חבויה במרתף, אבל מציעה אווירה חמימה שנדמית מתאימה לימי החורף ומנות משובחות.
ואם זו הייתה מסעדה טובה, אבל לא מסעדת חובה, אסור לכם לפספס את Old city wall, שבנויה, כמה מפתיע, מתחת לחומת העיר העתיקה ומשדר, אווירת ימי ביניים של ממש. לא מדובר במקום הזול ביותר, אבל לא זה העיקר. קסמה העיקרי של המסעדה הוא ביכולת לקחת מנות רגילות לכאורה, ולהבהיר שהן יכולות להיות טעימות הרבה יותר. המנות הראשונות, ובראשן בדריג'אני (חצילים ממולאים בממרח אגוזים), סחטו תשואות של ממש מהסועדים. בשולחן הסמוך ישבו ארבעה גברים ומדי כמה מנות החלו לזמר שירי עם גאורגיים מסורתיים בקולות עמוקים שהצליחו להשתיק כל שיחה. גם כאן הסועדים הגיבו בתשואות.
המקום הבא כבר יוביל אתכם לקצה של טביליסי, דרך הפקקים המרובים שלה. supermarket AgroHub הוא מקום מצוין לקנות כל דבר שחשקה נפשכם בו. הצ'ורצ'חלה כאן טרייה וטעימה באמת, מחלקת התבלינים מלאה במיני מינים של תבלינים שכמותם לא תמצאו בארץ בקלות (או במחירים כאלה), וגם מחלקות הגבינות והבשרים יכולים לצייד אתכם בכל מה שחלמתם עליו. במידה ואלה הם החלומות שלכם.
ההמלצה האחרונה כבר תוציא אתכם מטביליסי, לאזור של גורי (Gori). הרבה היסטוריה יש בגורי, אולם מעל כל האירועים מתנשא יליד גורי אחד, יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגשווילי. הוא ידוע יותר בשמו יוסיף סטאלין. חמש שנים בלבד העביר בה, אבל זה הספיק כדי שהעיר תהיה המקום האחרון שבו הוצב פסל של השליט האכזר. ב-2008 חזרה העיר לחדשות כשנכבשה על ידי הרוסים, במסגרת המאבק המדמם על דרום אוסטיה. כיום, רוסיה ממלאת את גאורגיה בתיירים (יותר ממיליון בשנה), ופחות בחיילים. עד העימות הבא.
אבל לא בכך אנחנו עוסקים. לא רחוק מגורי ניתן למצוא את Wine artisans Chateau. השם כבר מרמז שהמקום לא פונה אל הקהל המקומי. זהו יקב צעיר, שעדיין עושה את שנותיו הראשונות בתחום היין, אבל מלאכת האירוח למד באופן מלא. בפיקוחו של אנדריי, הבעלים מלא החיוכים, אפשר להעביר שעות נהדרות עם סדנת הכנת חצ'פורי (זה טעים יותר כשזה שלכם), ארוחה נהדרת בכל מובן שהוא והרבה מאוד יין.
אנדריי מלא תשוקה לגבי היין שלו, שנעשה בשיטות גאורגיות מסורתיות בכדים שקבורים באדמה. במהלך הסיור אפשר לטעום מיינות שעדיין לא סיימו את מסעם אל הבקבוק, מצ'ה צ'ה מקומית ומשובחת ומיינות מכל הסוגים. היין האדום שלו יכול לעמוד מכל כל בקבוק יוקרתי שתמצאו בישראל ואף יותר מכך. ואם אתם מפקפקים, אנדריי ישמח למזוג לכם עוד כוס עד שתבינו. אל תנהגו אחר כך.
מחוץ לטביליסי
אם כבר יצאנו מטביליסי, אחת המתנות שאתם יכולים להעניק לעצמכם הוא הנסיעה בין טביליסי לעיירה סטפנצמינדה (Stepantsminda) לשעבר, קזבגי. הדרך היבשתית היחידה שמחברת בין גאורגיה לרוסיה, חוצה את ההרים עוד מהמאה הראשונה לספירה. ההרים ירוקים, אתרי הרפטינג על נהר ארגבי (Aragvi), שאחד מהם עדיין פעיל בסתיו, וזה מרשים, עוצרי נשמה באמת. שווה לעצור בדרך במבצר אנאנורי (Ananuri), וליהנות מהתצפית על האגם הכחול באופן כמעט בלתי נסבל שהוא משקיף אליו.
מעל לסטפנצמינדה, נמצא מנזר השילוש הקדוש, המקום המצולם ביותר בגאורגיה. גם בסתיו לא חסרים תיירים, אבל נדמה שישנם פחות. חובבי הטרקים ימצאו כאן שלל מסלולים בדרגות קושי שונות, אבל רוב התיירים שוכרים רכב שטח שיביא אותם למקום כדי לצפות בנוף, ובפריטים הנוצריים הנדירים שהצליחו לשרוד את השלטון הסובייטי.
מעט למטה יותר, נמצא העתיד התיירותי הגאורגי בדמות אתר הסקי גודאורי (Gudauri). חובבי סקי שעייפו מלשלם את כל חסכנותיהם לאתרים בצרפת או באוסטריה יכולים למצוא כאן אופציה טובה לחורף. השלג, טוענים מביני עניין, נהדר. שלל מלונות נמצאים בהליכי הקמה שונים, מה שמבטיח שאולי בעתיד הקרוב יהיה מה לעשות במקום גם לאחר הסקי. בינתיים, אפשר להסתפק בשלל האטרקציות במלון מרקו פולו. איך אפשר לסרב לבאולינג במלון?
יעד פופולרי נוסף, ובצדק, הוא בורג'ומי (Borjomi), שהדרך אליו מספקת הזדמנות מעניינת להיתקל בפער בין דמיון למציאות. בורג'ומי עצמה, צמודה לפארק לאומי, יפהפייה ומאורגנת להפליא. אם תעצרו בדרך בעיירת דרכים גאורגית תגלו את מציאות החיים. שירותי בול פגיעה בתחנת הדלק, מדרכות שבורות וחנויות אפלות שממלאות את העיר שחשבתם שתפגשו במדינה שמנסה נואשות להימלט מהגורל שהוכתב לה. הבנק הוא המקום היחיד שבנוי היטב.
אבל המציאות היא עניין שולי. כדאי להמשיך לבורג'ומי, שמאפשרת הצצה לכמה יפה הוא סתיו אמיתי, וכמה יפה יכולה להיות העיירה כשהיא לא עמוסה בתיירים. לא רחוק ממלון קראון פלאזה, משתרך מסלול של חמישה קילומטרים למעיינות הצאר (בתשלום, אלא אם אתם אורחי המלון). ההתחלה מספקת אתגר: מעיין קתרינה. האגדה מספרת שמימי המעיין מסוגלים לרפא מכאובים ומחלות שונים, ואף עשו זאת לא פעם. לגימה הגונה מהמים מגלה שמי גופרית הם נסבלים, אבל נוטים לייצר כאבי בטן יותר מאשר תרופות פלא.
ההמשך הולך ומתרחק מהטיול המאורגן, אם כי בוודאי שלא מדובר במסלול פראי של ממש. מדי פעם כלי רכב מסיעים את העצלים יותר, שרצו להגיע מהר אל המעיינות. המעיינות עצמם יפים, אבל לא חמים באמת בצינה הסתווית. ישראלית אחת בכל זאת מתעקשת להיכנס אל המים וצועקת "נכון שאני אמיצה?", ואז נמלטת החוצה כדי להתחמם ולחזור אל ההסעה המאורגנת שלה.
*הכתב היה אורח של "סאן דור" מקבוצת אל על ולשכת התיירות של גיאורגיה, Georgian National Tourism