פורה וידה
יש הרבה מאוד דברים שמהם אפשר להתחיל ולתאר את המדינה הזו אבל נדמה שדווקא צמד המילים האלו מצליחות להעביר בקיצור ובפשטות את הקסם. זה הביטוי שה"טיקוס", הקוסטריקאים, משתמשים בו כל הזמן כדי לומר "יום טוב" ו"הכל טוב" ו"החיים דבש" וזה יפה משום משום ש- Pura Vida משמעו "חיים טהורים", ברכה יומיומית שכמו ה"שלום" העברי יש בה משמעות עמוקה יותר, רוחנית של ממש.
קצת היסטוריה
קוסטה ריקה הייתה פעם חבל ארץ מקולל. הרי געש מתפרצים, נהרות שוצפים, מפולות בוץ ולקינוח גם רעידות אדמה. אם זה לא מספיק רע נציין שבנוסף כמעט ולא היה בה זהב. קולומבוס שהגיע לשם במסעו הרביעי והאחרון ב-1502 חשב תחילה שגילה (שוב) את אמריקה ונתן לה את שמה – "קוסטה ריקה", "החוף העשיר" בספרדית, אבל מהר מאוד גילה שחוף אמנם יש והרבה אבל העושר רחוק מאוד. אפילו אינדיאנים חששו לחיות שם והיו בה מעט מה שגרם לספרדים הכובשים שהגיעו לשם להתלונן - כמה נחמד מצדם - שאין להם מספיק עבדים וככה לא בונים מדינה. למעשה לפני שלוש מאות שנה, ב- 1719, קבע אחד המושלים של שלטון הכיבוש הספרדי ש"קוסטה ריקה היא הענייה והאומללה מבין כל הקולוניות הספרדיות באמריקה" שזה הפוך – מילה שעוד תחזור כאן - מהמצב כיום. בֶּעולם שבו מחפשים את הטבע המקום הזה הפך לפנינה, בעיקר אם משווים אותו למה שקורה סביבו. חישבו רגע על המדינות השכנות והדימוי הראשון שקופץ לכם לראש: ניקרגואה? סמים. קולומביה? מחתרות וסמים. קשים. ומה עם פנמה? זה לא זו מ"ממסמכי-"? הכל כמובן בהומור והיסטוריה פחות רלוונטית - בואו נחזור לדבר על קוסטה ריקה.
אז החלטנו לנסוע לשם לטיול - לכבוד הקטן שעולה לתיכון, לכבוד הגדול שסיים תיכון ובעיקר לטובת היותר גדול – אני - שרצה לדעת סופסוף מה זה ה"קוסטריקה" הזה שכולם מדברים עליו.
המטרה הייתה גלים ואקסטרים, נייצ'ר ואדוונצ'ר - באנגלית מתחרז יותר טוב - כשהחלום היה שלושה גברים שדוהרים להם בטנדר אמריקני קשוח עם גלשנים על הגג והרבה פרל ג'אם. המציאות הייתה שני גברים וחצי בג'יפון קוריאני רך ושכור, גלשנים שארוזים במזוודה, והרבה יותר מדי פרל ג'אם - אבל בהרפתקה מרתקת. המדינה הזו מעוררת בך מחשבות על האדם ועל הטבע שאותו אתה פוגש בכל מקום – כשבגינה ציבורית אתה מביט בהשתאות בציפור הקטנה בעולם, הקוליברי, שמצליחה לעמוד תוך כדי תעופה שלה בדיוק ליניקת צוף מפרח; או כשבצעידה יחפה בדרך לבריכה של המלון נופלת עליך בהלה רגעית כי בטעות כמעט ודרכת על איגואנה מבוהלת לא פחות; כשאתה תמה לנסות להבין איך פרפר הצליח להסוות עצמו באמצעות הציור שעל כנפיו לראשו של נחש זועם, איך הוא ידע שככה נראה נחש? והאם זו ההוכחה הסופית שיש אלוהים?
התחושות האלו מתעצמות בשמורת הטבע המרהיבה של Manuel Antonio, שם מדריך כפוף כי "לפני חודש בדיוק פר נגח בי" – מכוון את הטלסקופ שלו אל נקודה עלומה בג'ונגל ומראה לך שאיפשהו עמוק בסבך מסתתר לו ממש עכשיו נחש ירקרק או עכביש צבעוני, ואתה מסתכל שוב אל הג'ונגל ובעין בלתי מזויינת לא רואה כולם ומתחיל לחשוש שאולי מישהו הציב באחורי הטלסקופ איזו שקופית שתעתע בתייר, ואז אתה מבין שזו מחשבה כל כך ישראלית שתמיד תבדוק אם מישהו מנסה לעבוד עליה, ואתה חש חוסר נעימות כלפי המדריך הפצוע על כך שהמחשבה הזו בכלל עברה בראשך.
בינתיים הפצוע בעל עיני הנץ מזדרז כבר להראות לך את הדבר העיקרי שבשבילו הגענו - את העצלן. בעל חיים שנראה כמו קוף עם ראש פחוס, לא רואה טוב וכמעט ולא שומע, מנמנם לו על עץ שעליו יבלה כל חייו וממנו ירד רק פעם בכמה ימים כדי להטיל צואה - כי הרי לא עושים דברים כאלו בבית. יונק שישן מרבית שעות היממה ובאופן כללי לא זז כשלא צריך, אבל הנה לפתע מול עינינו הוא הוא מתחיל לנוע לו, נו, בעצלות, מענף לענף, כשתחתיו תיירים צוהלים ומוכיח שוב באופן קוסטה-ריקאי עד כמה לפעמים צריך לחשוב הפוך – כי דווקא החיה הזו, האיטית, הכמעט עיוורת, ההפוכה כל כך מה"הכי חזק" ו"הכי מהיר" שאנחנו תמיד רוצים להיות, דווקא בעל החיים הזה הוא הכוכב הגדול של היער, עם מה שנראה כמו חיוך קבוע שנסוך על פניו הוא צוחק על כולם, הוא ניצח.
הפוך, תחשוב הפוך
כשמדינות קובעות לעצמן סיסמאות כמו "נחישות" ו"עוצמה" ו"בדם באש" כאן זו אותה Pura Vida נאיבית לכאורה של חיים טהורים. כשארצות אחרות משוויצות בצבא ובתותחים כאן מתגאים בכך שכמעט שליש מהתקציב הולך לחינוך בגלל שאין להם צבא, למרות שגם להם יש ויכוחים עם השכנים. לפני שקופצים מי שקופצים – ברור שהשכונה שלנו בעייתית יותר ואנחנו חייבים כוח צבאי, אבל כיוון המחשבה הזה מעורר אופטימיות, שמי יודע ואולי פעם.
בקוסטה יש עשרות הרי געש, שישה מהם עדיין פעילים, מעשנים ומשפריצים מדי פעם אש ולבה רותחת. שנים זה היה מקור הפחד למוות אבל כיום ההרים האלו הם אותם אתרי טבע שנותנים חיים וגורמים לכך שתיירות היא ההכנסה העיקרית. כמו הר הגעש Arena l שלרגליו נהר שוצף, כזה שמחשבה על כניסה למימיו מעוררת בכך צמרמורת בגלל החשש מהקור, אבל הוא מפתיע אותך במים חמים של ארבעים מעלות שמגיעים מבטן האדמה, ממש ליד הלבה של הר הגעש. הפוך.
בכל כך הרבה מובנים המקום הזה הוא תמונת מראה לזה שאנחנו חיים בו, ולכן כנראה נמשכים אליו הרבה ישראלים שמרחיקים עד לצד השני של כדור הארץ כדי לטייל או ללכת לסדנת ויפסאנה אצל הגורו משה קסטיאל המכונה טיוהר, או כאלו שמבקשים לקנות להם חלקת אדמה בתקווה שיום אחד גם הם יחיו ככה.
החוויה הגדולה הזו התעצמה בגלל הפורמט של הטיול, אינטנסיביות של מיני-מסע שבו נמצאים רק אב ושני בניו. בלי חברים ובלי מדריך שיגיד מה מותר ומה אסור, רק אנחנו קובעים לעצמנו - מה נאכל, מתי נשמח ועל מה נריב, והם מחליטים מתי שניהם ילכו מכות משום שאם אכנס בתווך של האנרגיות של שני נערים מתבגרים זה עלול להיגמר בנזק בלתי הפיך לעצמות שלי. היו גם שעות ארוכות של נסיעה במכונית ודיבורים על הנופים סביבנו ועל עצמנו, ובלילה היה חדר אחד ומיטות משותפות - חבילה שכוללת את הבן שמעיר אותך כשהוא בועט בך מתוך שינה, או זה שמעיר אותך כשמתוך שנתו שלו צועק פתאום – "יו, הנה קוף!" - מילים מחוויות היום. זו הרפתקה מרתקת שבה אתה מכיר טוב יותר את האנשים שהיית שותף ליצירתם, מאתגר אותם בפעילויות שגורמות להם להתרסק אל המיטה בשמונה בערב ומרגיש סיפוק בלתי מוסבר כשביום הרביעי או החמישי הם אומרים לך – אבא, היום קצת מנוחה בחדר, סתם להשתעמם מול הטלוויזיה, בסדר?
רגע לפני שמותחים ביקורת על ההתלהבות שלי מהמקום הזה, אני הרי יודע, הייתי אורח לרגע. לא ביקרתי בשכונות המצוקה של סן חוזה הבירה, הייתי סתם תייר עם כרטיס אשראי פעיל שטעם רק מדובשה של המדינה, ובכל זאת אפשר להתפעל מנתונים אובייקטיבים – מדובר באחת המדינות הירוקות בעולם שכבר היום מרבית החשמל שהיא מייצרת הוא חשמל מאנרגיות מתחדשות, נטול זיהום. לפי סקרים התושבים חיים כאן יותר שנים ויש רווחה נפשית וחברתית - מדובר על אחת המדינות השוויוניות והמאושרות בעולם.
לסיום חשבתי על המדד הפרטי לבדיקת עוצמת חוויות שהמצאתי פעם, כמות החיוכים-לעצמי, וכאן היו לי כאלו לא מעט: כשרכבנו שני-הגברים-וחצי באופני דאון היל באפלולית ג'ונגלאית, כשמעלינו ומצדנו אגוטים, קואטים ועוד בעלי חיים שנשמעים כאילו המצאתי את השם שלהם, ומאחורי נשמעו פתאום נשיפות שהיו בעיתיות במיוחד משום הידיעה המטרידה שאני האחרון בחבורה.
או ברגע מסוים אחד שבו מצאתי את עצמי נוסע בַּמכונית לבד בכביש מבודד שמעליו עצים סבוכים שמגוננים עליו, עושה בעיוורון מה שווייז אומר, בלי לדעת באמת לאן הוא מוביל אותי, מציית כשהוא אומר להיכנס לשביל שהופך לבוצי ומורה עלי לחצות עכשיו, בלילה, נחל זורם. הדלקתי את הרדיו שהשמיעה מוסיקה לטינית שמחה, פתחתי את החלון כדי להוסיף לה קולות צרצרים, ציפורים וציקדות. ריח טחוב ולח חדר למכונית. חציתי את הנחל וחשבתי, וואלה, פורה וידה.
הרבה אנשים טובים עזרו לי לעשות את המסע המשפחתי הזה. תודה גדולה ל – Ivonne Duarte מקבוצת התיירות Proimagen, ול- Sergio Heinfling יהודי יקר מחברת – Memorable Costa Rica שייעצו ותמכו. מדובר בחברות התיירות הגדולות במדינה, מקושרות מאוד ומומלצות. תודה גם לרוני רדו מ"עולם אחר" על הטיפים בתכנון.
Thrifty – rent a car
אם אתם מתכוונים לנוע ממקום למקום ובעיקר אם אתם בפורום משפחתי תצטרכו לשכור מכונית. בשל רמת הכבישים ובעיקר אלו שאמורים להיות כבישים ריקה מומלץ מאוד לקחת רכב ארבע על ארבע שיצליח להתגבר על אספלט שהופך לפתע לדרך עפר בוצית. אנחנו השתמשנו בג'יפון Cornado של סאניונג שהתמודד מצוין עם שני גלשנים, ארבע מזוודות, שלושה נוסעים ונהג מותש. מפונקים (ועשירים) יותר ייקחו רכב שטח מפואר יותר כמו ניסן ארמדה (פאתפיינדר) או לנדקרוזר. מבחינת ניווט קל מאוד להתנהל בדרכים בקוסטה עם waze למשל – שבשבילו כדאי לרכוש כרטיס סים ב-20 דולר בשדה התעופה בכניסה למדינה. שימו לב שמחיר הביטוח הכולל יקר כמו השכירות מה שיכול אבל מאידך זה מפחית משמעותית דאגות בבדיקה הקפדנית בהחזרת הרכב
Sky adventure Arenal
מוקד אטרקציות שניפק את אחת החוויות הגדולות של הטיול, ליד הר הגעש של ארנל. רכבל מעלה אותך למעלה ההר אל רצף של שבע אומגות שמחוברות זו לזו, כשהשיא היא זו שבאורך של שלושת-רבעי קילומטרים ומגיע למהירות של כ-70 קמ"ש. אדרנלין שוצף שמוזרק לדם תוך כדי טיסה מעל צמרות עצי ענק ונוף מסעיר של הר געש פולט עשן – מאידך הפחד עלול לגרום לך לחשוש מלהביט הצידה וליהנות מכל היופי הזה..
Hotel Hacienda Guachipelin
נמצא בלב שמורת הטבע של הר הגעש, כן שוב הר געש, של Rincon de la Vieja עם בקתות של חדרים מרווחים ומציע שפע בלתי נגמר של הרפתקאות באזור – טיפוס להר הגעש עצמו, טיול רגלי בג'ונגל עם אדי עשן שיוצאים מהקרקע ואגמי בוץ רותחים מאש הלבה, אבובים בנחל הקולורדו, רכיבת סוסים ואופני הרים, סנפלינג ואומגה מסעירים בקניוני הנהר.
Hotel Tabacon Grand Spa Thermal Resort Arenal
מלון משובח ויוקרתי באזור הר הגעש של Arenal שחלונות חדריו צופים אל ההר והירוק של הג'ונגל. למלון יש אזור מרחצאות פרטי של נהר שזורם מהר הגעש ובו מים בטמפרטורה של 40 מעלות. הנהר הזה ומימיו מלווים אותך בכל מקום במלון, הם עוברים בנחל קטן בין החדרים והמפלים שלו הם נוף ארוחת הבוקר. מלון שהוא חוויה אמיתית.
Croc's casino resort - Jako
מלון קזינו בקצה הצפוני של עיר הגלישה של חאקו, לחובבי הימורים וחובבי גלישה שיכולים להחליט על סדר היום שלהם בקלות – המלון הוא הבניין הגבוה ביותר בעיר ומכל מרפסותיו אפשר לראות את גובה הגלים ולהחליט. מרחק עשר דקות נסיעה משם נמצא החוף הגלישה הארוך והמפורסם של Hermosa. כאדם שלא טוב בגלישה ולא אוהב הימורים אותי הטריד בעיקר ציור הקרוקודיל הענק שמשתקף מקרקעית הבריכה ומזכיר לך שבים יש לא רק גלים – כן, בקוסטה ריקה יש תנינים גם במי האוקיינוס המלוחים.
Hotel Si como no – Manuel Antonio
שמשמעותו "כן למה לא" שזה שם מגניב במיוחד למלון שנמצא על מדרונות הצוק שצופה על האוקיינוס השקט. אולי משום שאין טלוויזיה בחדרים למלון הזה יש "רק" ארבעה כוכבים אבל הוא מרגיש יותר מזה. מלון שתורם ומעודד תרומה לשימור הטבע והוא מחובר לו בעצמו כשהוא טובל בירוק שסביב. ועם כזה נוף מי בכלל צריך טלוויזיה?
Hotel Presidernte – San Jose
מלון עירוני קטן ונעים מאוד ליד המדרחוב של הבירה סן חוזה שתורם ומגייס תרומות לאוכלוסיות נזקקות. זה לא אמור להשפיע על השהות שם אבל זה אומר משהו על האווירה המשפחתית והמחויכת.
Hotel Tropico Latino – Santa Teresa
מלון בקתות נחמד ונעים בכפר הגולשים של סנטה תרזה - הילדים בגלים וההורים צופים בהם ממיטת שיזוף תחת עץ קוקוס, עדיף עם מוחיטו.