קרבה גיאוגרפית, מלונות הכול-כלול ומחיר אטרקטיבי – על אף הדמיון הרב יוון היא לא טורקיה, אבל היא הרבה יותר מ"רק" אלטרנטיבה. היא בהחלט ראויה ומומלצת לחופשה, שלא נדבר על החופים המרהיבים שלה. אחד מהאיים שמספק את הסחורה היטב ויכול לעשות לכם את הקיץ הוא רודוס.
בשנת 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה במלון השושנים ברודוס, יוון. היום זה קזינו שכל הישראלים אוהבים לבקר בו (בגלל הערך ההיסטורי כמובן), אבל אולי זה גם מעיד על חיבור שהחל לפני הרבה שנים בין ישראל לאי הפופולרי, וגם על אופיו המפתיע של רודוס; ברודוס יש שמש רוב השנה אבל תופתעו לגלות שכל האי מלא בחנויות של מטריות. ברודוס לא זורקים צלחות אלא זורקים פרחים. וברודוס, מסתבר, יש הרבה יותר מבטן-גב.
במרחק של שעה טיסה האי רודוס מאפשר לכל אחד לנפוש בצורה הוא אוהב: סתלבט בחופים או בבריכה, טיולים היסטוריים בעתיקות או בעיר צלבנית, חיי נהנתנות של שפע של אוכל ואלכוהול או טיולים בטבע – והכול כל כך קרוב אחד לשני.
לדברי המקומיים, אחת הבעיות של רודוס היא שהתיירים מתפנקים במלון ולא יוצאים לתור את האי היפה. אז חברים, אם יש המלצה אחת כללית שאפשר לתת על רודוס היא - קומו ממיטות השיזוף כי הכול-כלול יש גם באילת. אז איפה לטייל ברודוס?
היסטוריה: הכפרים לינדוס ואמבונה
למרות הפיתוי להיתקע באחד מהמתקנים המפנקים של המלון או להמשיך את מרתון הבטן-גב בברכה, שווה לצאת לרחוב ולהרגיש את הווייב של האי ואת האווירה היוונית. הכפר המועדף על התיירים הוא לינדוס; הדרך אליו יפה מאוד (וגם זרועה זקנות שמוכרות שמיכות "אותנטיות" מכל עבר), יש בו את האקרופוליס הכי מפורסם ועתיקות מרשימות, הנוף עוצר נשימה והכי חשוב (ליוונים בכל אופן) - כל הדרכים בכפר מובילות לקניות או לאוכל.
למרות שהכפר הזה מאוד מתויר ומתוקתק, יש כמה טיפים חשובים: הראשון, לא באמת צריכים את החמורים בשביל לעלות לאקרופוליס. העלייה פשוטה ויפה ומסכנים החמורים. הטיפ השני הוא שהכניסה עולה שישה אירו, ומגלים את זה לרוב רק אחרי שטיפסתם את כל הדרך למעלה. ודבר אחרון - הקניות, בחלק מהמקרים, יקרות מדי. בעיר העתיקה, למשל, תמצאו אותן נעלי בית (אותנטיות, כן?) בחצי מחיר.
אבל אם תאזרו מספיק אומץ לסטות מעט מהמסלול הקבוע, שימו פעמיכם לכפר קטן בשם אמבונה שמתגלה במהרה כדבר האמיתי וכל מה שחשבתם על כפר יווני: הבתים לבנים (או צבועים בכחול כמו השמים), כולם מכירים את כולם, זקני הכפר יושבים בחצרות והתיירות עוד לא השתלטה עליו לחלוטין. כנראה בגלל שאין בו מלונות ושהכפר נותר בחלקו מקורי. המקומיים מספרים שחלק מתושבי הכפר לא היו משנים לעולם את דרך חייהם אלמלא הצעירים החליטו להחדיר קצת מהמאה ה-21 לבתים הישנים המסורתיים.
אמנם ברודוס רוב השנה זורחת השמש, אך בתור תייר אתה הדבר הכי חם בכפר, ולא רק בגלל שיש לך שטרות גדולים של אירו. יש משהו כן בהתרגשות שלהם מתיירים ובכלל מזרים. רודוס הוא אי מתויר וקשה להתחמק משאר המבקרים אבל אפשר למצוא סמטאות פחות צפופות וכפרים (כמו אמבונה) שאינם מוצפים באנשים.
אם אתם בענייני אלכוהול, קפצו לאחד מיקבי הבוטיק שבכפר. אחד מהם הוא יקב בשם Kounakh שמייצר כ-2,500 בקבוקים בשנה מענבי האזור. לא תמיד בעלי היקב מבינים אנגלית אבל בעל היקב שבו אנחנו ביקרנו קיבל אותנו בזרועות פתוחות ובמבחר טעימות. מחיר בקבוק יין הוא בסביבות 9 אירו ומחזיר את ההשקעה.
ואם אתם כבר שם, תנו קפיצה למסעדת Jabenna Savvas הממוקמת בכיכר המרכזית. האוכל אותנטי וטעים, ואולי גם תזכו במופע מסורתי עם התלבושות המסורתיות של אמבונה.
טבע ורוח הקודש: הר פילרימוס
ברודוס תוכלו למצוא פיסות היסטוריה מכל התקופות ומכל הדתות. אחת מהן היא הר פילרמוס, שידוע גם בתור האקרופוליס של העיר יאליסוס. השם שונה בעקבות סיפור אופטימי על בחור שעלה אל ההר כדי להתאבד, שם פגש את הבתולה מריה והחליט להישאר בעולם הזה, על ההר, ולהעביר את חייו בשלווה ובאושר.
המקום משלב בין דת לטבע: מנזר ונקודת תצפית בצורת צלב ענק, וטווסים שחצנים שמסתובבים חופשי בין התיירים ודרך ירוקה אל מעלי ההר. הדרך אל הצלב היא עוברת בשדרת עצים ומספרת את סיפור הצליבה של ישו. ואם רוח הקודש עדיין לא נכנסה בכם, ניתן לבקר במנזר בתשלום. המנזר מפורסם בשל הליקר הירוק שהכינו נזירי המקום שנקרא: "7 העשבים", המשקה בעל 30 אחוז אלכוהול ואומרים שהוא טוב לכאבי בטן, ראש ועוד. לשמחתכם, המתכון עבר עם הדורות ואפשר לרכוש את המשקה ירוק זוהר בקיוסק שנמצא במקום.
בטן-גב: מעיינות קלת'יאה Kallithea Springs
לא חסרים חופים ברודוס, קרוב לוודאי שיש אחד מול המלון שבו אתם שוהים. הים הוא אותו ים, אבל תמיד כדאי לגוון. בצד המזרחי של האי יש פינת חמד בשם מעיינות קלית'אה. המקום היה פעם ספא יוקרתי ואנשים היו באים לשתות מהנביעה הטבעית, ולאו דווקא לרחוץ, בגלל סגולותיה הרפואיות. אבל אז המים נגמרו. לפני כעשור, משרד התיירות היווני שלוקח ברצינות את עניין התיירות ביוון, וברודוס עצמה, החליט לשפץ את המקום והתוצאה היא פינת חמד נעימה ברודוס. במקום ישנו חוף ים, בית קפה על המים וצמוד אליו יש מבנה ארכיטקטוני מרשים בפני עצמו בשם The Monument for 4 seasons שמארח תערוכות מתחלפות. הכניסה היא בתשלום בעונה אבל שווה, זה אחד החופים המטופחים ברודוס.
תרבות: זורקים פרחים ב-Chantant Cafe
היוונים יודעים לעשות חיים ולא חסרים להם חיי לילה. יש מועדוני בוזוקי, דיסקו (כן, לא שינו את השם מאז שנות השמונים), מסעדות טובות, פאבים וכמובן – טברנות. העיר העתיקה לא מאכזבת ובלילה היא מתעוררת מחדש ומתמלאת בקלאברים, תיירים ומקומיים. מסתבר ששבירת צלחות זה כבר מחוץ לחוק, אבל תוכלו למצוא טברנות שעדיין קיים בהן המנהג. רוב המקומות החליפו את שבירת הצלחות בזריקת פרחים ובינינו, זה הרבה יותר מתאים לאי הפסטורלי.
מקום נפלא לזרוק בו פרחים הוא café Chantant שממוקם בעיר העתיקה. זו פנינה אותנטית בלב העיר עם מוזיקה יוונית משובחת, גם לאלו שלא מתים על הז'אנר. המקום חשוך ומלא בכיסאות ואלכוהול כמו שאמורה להיות טברנה. המופע הוא הדבר האמיתי – הוא כולל נגני בוזוקי, גיטרות ותופים, שתי זמרות ושני זמרים שמופיעים בקיץ בשלישי, שישי ושבת. לאמיצים - אפשר לא להסתפק בזריקת פרחים ולקום לבמה ולרקוד ריקוד יווני. הסגנון די חופשי.
כתובת: 42' Aristotelous str. Medieval City
על חמאה ומחאה: שבעים אחוז מהתושבים של רודוס מתפרנסים מתיירות ובעונה הם יעשו הכול בשביל לקבל את פני התיירים. זה לא סוד שמצב הכלכלה ביוון קשה ותושביה מתקשים לשלם חשבון חשמל, כך שיש צדק פואטי (וחברתי) בכך שאנו שם. אנחנו הלחם והחמאה שלהם. לידיעתכם.
הכתבת הייתה אורחת חברת קשרי תעופה ולשכת התיירות היוונית