בשנת 1905, כתוצאה מגשמים עזים והפשרת שלגים כבדה, עלה נהר הקולורדו על גדותיו והציף את מדבר קולורדו הסמוך, נוצר פלא טבע: אגם באורך של כ-70 ק"מ ורוחבו כ-30 ק"מ – ימת סלטון (Salton Sea), ובה 1,000 קילומטרים רבועים, מה שהופך את הימה לאגם הגדול ביותר בכל קליפורניה כיום. אבל מה שנראה פעם כמו נווה מדבר הפך עם הזמן לסיוט אקולוגי.
בניגוד לשמה, ימת סלטון אינה ים כלל, אלא אגם שהיווצרותו היא סיפור על התערבות אנושית שהשתבשה. בתחילת שנות המאה ה-20, קליפורניה החלה בפרויקט השקיה שאפתני להפניית מים מנהר הקולורדו לעמק אימפריאל לצורך חקלאות. עם זאת, טעות הנדסית קטסטרופלית בשנת 1905 גרמה לנהר הקולורדו לפרוץ את התעלה ולזרום ללא שליטה לתוך עמק סלטון, קרקעית אגם יבשה באופן טבעי. במשך שנתיים השתולל נהר הקולורדו ללא מעצורים, מילא את האגן ויצר את ימת סלטון.
>> "המצב אסוני": זה המקום העצוב ביותר בישראל
הריביירה האמריקנית
יזמים ראשונים ראו בהתפתחות החדשה הזדמנות. "ערים" של אוהלים צצו לאורך קו החוף והציעו מקומות לינה בסיסיים למי שחיפש טעם של הרפתקה מדברית. דייגים נהרו לים סלטון, סירותיהם התנדנדו על ים שופע דגים באופן מפתיע – תוצאה של חדירת נהר הקולורדו הפורה. סיפורים על שפמנונים מפלצתיים ומינים שטרם נראו פיתו דייגים, והוסיפו למסתורין של האגם החדש.
פרסומים בעיתונים פופולריים כמו ה-Los Angeles Times ו-San Francisco Chronicle הציתו את להבות העניין התיירותי. מאמרים הצביעו על "המים המרפאים" של ימת סלטון – טענה עם מעט בסיס מדעי אך משיכה רבת עוצמה עבור מחפשי תיירות המרפא של התקופה. חומרי קידום מכירות תיארו את ימת סלטון כ"גן עדן לספורטאים", עם הבטחות לציד ודיג בשפע.
עד מהרה הפך האזור כולו למרהיב ביופיו, והחל למשוך סוכני נדל"ן שרצו לפתח את ימת סלטון ולהפוך אותה לרביירה בסגנון צרפתי – כולל יאכטות יקרות, בתי קיץ, מלונות ומסעדות. 1.5 מיליון נופשים הגיעו לימת סלטון בשנות ה-50 וה-60, כולל כמה מפורסמים כמו להקת ה"ביץ' בויז".
הריקבון המסריח של ימת סלטון
ב-1970, סופות גשמים חזקות הרסו את העיירות מסביב לאגם, וגרמו ליותר ויותר אנשים לעזוב ולנוף להידרדר. אבל זה לא הכל: במהלך השנים, חוסר באספקת חמצן במים ופירוק חלקי צמחים על ידי חיידקים הביאו לרמה גבוהה מאוד של מימן גופרתי בימת סלטון, כשבבדיקות נמצאים כי הערכים הממוצעים לפעמים חרגו מהממוצע פי חמש.
במהלך השנים, בדומה לים המלח שלנו, הלכה ימת סלטון והצטמצמה. בעקבות התאדות המים והמשקעים שנחשפים, האזור כולו מדיף ריח מסריח, בעיקר בשל המימן הגופרתי – צחנה שאפשר אפילו להריח לפעמים בלוס אנג'לס שנמצאת במרחק של כ-240 קילומטרים משם. הריח הוא לא הבעיה היחידה, מאחר שאדמה מזוהמת במתכות ובהן ארסן וחומרי הדברה נשטפו אל סלטון עם השנים וכעת שהמים התאדו הם נחשפים לאוויר הפתוח. יש לכך השלכות דרמטיות על בני אדם: שיעור האסתמה בקרב ילדים החיים באזור סביב האגם גבוה עד פי שלושה מאשר בשאר ארצות הברית.
תוכנית הצלה – לא בראש סדר העדיפויות
כדי להציל את ימת סלטון, מדינת קליפורניה ערכה תוכנית שיקום ל-10 שנים עם מימון של יותר מ-400 מיליון דולר. הכסף נועד למעשה לשמש ליישום תוכנית שבין היתר תרענן את ימת סלטון בכמעט מיליארד קוב מים מנהר הקולורדו. אבל למרות הכוונות הטובות, תוכנית זו בוטלה, וכעת החי והצומח שפעם היו משגשגים, ממשיכים לגווע ואיתם השטח כולו שמוגדר כעת תחת סיווג של אסון אקולוגי.
אבל התקווה עדיין לא נעלמה. כפי שמדווח העיתון NBC Palm Springs, מדינת קליפורניה עדיין מתעקשת להציל את ימת סלטון וסביבתה, ומתכננת ליישם תוכנית שיקום מלאה עד 2028. בנוסף, גופים אחרים כמו ארגון הסביבה Audubon יבצעו גם הם צעדי שיקום נוספים. עם זאת, שלל האמצעים הנוכחיים לא יעזרו לפתור את הבעיה הגדולה יותר: קו החוף של ים סלטון ממשיך לסגת וחושף עוד ועוד אדמה רעילה.
עתידה של ימת סלטון עדיין לא בטוח. מאמצי השיקום נמצאים בעיצומם, תוך התמקדות בשליטה בפליטות אבק מקרקעית האגם החשופה. ימת סלטון משמשת תזכורת לאיזון העדין בין התערבות אנושית לעולם הטבע. כשאנו מסתכלים לעבר עתידו, דרושים פתרונות חדשניים כדי להבטיח שהאגם המלאכותי הזה לא יהפוך לשממה סביבתית ויביא לנזק עצום לדורות הבאים.