כבר כמה שנים שבעולם סובלים מתיירות יתר (Over Tourism). כמות התיירים הגדולה ביעדים הכי מבוקשים גורמת לשיבוש בשגרת החיים של המקומיים, ללכלוך, רעש, עליית מחירים וקושי לנהל חיים תקינים. לא מעט מקומות מנסים להיחלם בתופעה על ידי שיטות שונות: חלקם בהגבלת הכמות, אחרים בקמפיינים ומקצתם על ידי הפגנות של המקומיים שקוראים לתיירים הרבים פשוט לא להגיע.
> 9 יעדים שצפויים להיות מפוצים בקיץ
שיטה נוספת, שהופכת לשכיחה, ומתחילה להתפשט ביעדים רבים היא מס תיירים. בחודש שעבר ונציה עלתה לכותרת אחרי שהחלה לגבות מס תיירים של 5 אירו לכל מבקר שמגיע לעיר העמוסה. אך ונציה ממש לא המציאה את השיטה, למעשה יש כ-60 מקומות מסביב לעולם שכבר גובים את המס, רובם בעזרת התשלום לבתי המלון. צרפת היתה הראשונה לעשות זאת בשנת 1910 ואמסטרדם היתה האחרונה (מלבד ונציה) שהצטרפה לפני הקורונה. בעתיד גם יעדים שונים בבריטניה יצטרפו לרשימה הארוכה, ונראה שעוד ועוד מקומות עושים בכך שימוש.
אך האם השיטה באמת יעילה נגד המוני המבקרים? הדעות על כך עדיין חלוקות. מצד אחד, מעטים המקומות שכמות המבקרים בהם ירדה מאז החלו לגבות את מיסי התיירים. בברצלונה למשל, המספר רק הלך וגדל. באיטליה נמצא שמתוך שלוש עיירות חוף שגובות מיסי תייר, רק אחת הצליחה לעצור את העלייה.
בנוסף, נמצא שיש עיירות שלקחו את כספי המיסים והשתמשו בהם דווקא כדי לשווק ולמתג את היעד בפרסומות וקמפיינים אינטרנטיים, כך שהמטרה הראשונית לא יושמה, אם אכן היתה לעצור את כמויות המבקרים הגדולות.
מצד שני, נראה שמרבית המקומות השתמשו בכספים הנוספים שהחלו לגבות מתיירים כדי לשפר את התשתיות. חלקם שיפצו את המדרכות והרחיבו אותם כדי שיהיה אפשר להסתובב יותר בנוחות, היו מי שהשקיעו בשיפור הניקיון, אחרות במערכות סינון וניתור תיירים על מנת לווסת את העומסים. מקומות אחרים לקחו את הכסף של התיירים והפנו אותו ישירות לרווחת התושבים בשכונות המגורים, על מנת לייצר מצב שככל שיש יותר תיירים - חיי המקומיים משתפרים.
כך, בזמן ששיטת מיסוי התיירים הולכת וצוברת תאוצה בעולם, נראה שהשימוש בכספים השונים עדיין לא פוצח באופן סופי, לפחות בחלק מהמקומות. יחד עם זאת, ניתן לצפות שעוד ועוד יעדים יתחילו לגבות מס ולהגביל את כמות המבקרים בשנים הקרובות. מצד אחד זה חשוב לתושבים המקומיים ולשיפור תשתיות תיירותיות, מצד שני זה גורם למוצר התיירותי הבסיסי, שגם ככה הפך להיות יקר מאי פעם, להיות אפילו פחות נגיש.