הכפר האדום או Qırmızı Qəsəbə (Krasnaya Sloboda), השוכן במחוז גובה (Guba) הציורי באזרבייג'ן, הוא יישוב ייחודי שיכול להיחשב בצדק לאחד ממרכזי התרבות היהודית בקווקז. למעשה, יש כאלה שמחשיבים אותו ליישוב הכל-יהודי האחרון בעולם מחוץ לישראל. היישוב נקרא בעבר בשמות שונים בהתאם לתקופה – התנחלות ז'ידקובסקיה, היישוב היהודי, קרסנוסלסק, פתאלי חאן. אבל הוא תמיד היה ידוע בכינוי "ירושלים של הקווקז".
ב-16 באוגוסט 2024 אירח המוזיאון המקומי תערוכה המוקדשת למלאת 290 שנה לכפר. אירוע זה, שאורגן על ידי המרכז למורשת יהודי ההר, משמש תזכורת חיה לחשיבותו של הכפר האדום בהקשר של המורשת התרבותית היהודית הלאומית והעולמית כאחד. מבחינה היסטורית זהו אחד המקומות הבודדים בעולם שלא הושפעו מאנטישמיות. לטענת יהודי הרפובליקה של אזרבייג'ן, המדינה היא "נווה מדבר של סובלנות".
תופעה ייחודית במרחב הפוסט-סובייטי
ההיסטוריה של הכפר האדום מתחילה במאה ה-18 כאשר הכפר נוסד כיישוב ל"יהודי ההר" – קבוצה אתנית ייחודית ששמרה על זהותה במשך מאות שנים. עם זאת, יש הטוענים כי למעשה ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית בכפר האדום מתוארכת לפחות 2,600 שנים אחורה, אם כי רבים טוענים שהיא מתוארכת בכלל ל-2,800 שנה אחורה – 150 שנה לפני חורבן ירושלים.
בעקבות גל זה של התיישבות יהודית, הגיעו אחרים עם האימפריה הפרסית, ולאורך כל הכיבוש המונגולי והאסלאמי של האזור. הכפר האדום הוקם רשמית בשנת 1742 כאשר המנהיג המוסלמי האזרבייג'ני נתן אישור לקהילה היהודית להקים שם עיר משלה ללא חשש מרדיפות. כיום חיים באזור גובה כ-8,000 יהודים, והקהילה מורכבת מיהודי הרים, וכן יהודים גאורגים שהגיעו בתחילת המאה ה-20, ויהודים אשכנזים שהגיעו בסוף המאה ה-19 ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
ליהודי ההר של הכפר האדום יש תרבות, שפה (ג'והורי) ומסורות דתיות ייחודיות משלהם, עליהן שמרו בקפידה למרות אתגרים רבים. עד המאה ה-19 הפך הכפר למרכז חשוב של החיים היהודיים בקווקז, שם, לצד המסחר והמלאכה, שגשג גם החינוך היהודי. אגב, הכפר קיבל את שמו בשל הריצוף האדום על הגגות.
הכפר האדום הוא תופעה ייחודית במרחב הפוסט-סובייטי, ביתה של קהילה יהודית גדולה ומלוכדת ששמרה על שפתה ומנהגיה. הכפר מתהדר בשני בתי כנסת עתיקים, שנותרו מרכזיים בחיי הרוח של הקהילה עד היום. בתי הכנסת הללו הם לא רק מקומות תפילה אלא גם סמלים של המשכיות תרבותית וחופש דת. ביקור ב"בית הכנסת שש הכיפות" ("בית הכנסת הגדול", שתוכנן על ידי האדריכל הלל בן חיים ב-1888), אחד משלושת בתי הכנסת בגובה, ממחיש חופש שכזה. בניגוד לבתי כנסת ברחבי אירופה, ארצות הברית ומדינות בעלות רוב מוסלמי, אין צורך בשומרים חמושים או באמצעי אבטחה.
כאמור, בכפר קיים גם מוזיאון קטן המוקדש לשימור ההיסטוריה והתרבות של יהודי ההר. המיצגים כוללים בגדים מסורתיים, חפצים דתיים ומסמכים היסטוריים המספרים את סיפורה של הקהילה היהודית בקווקז. המוזיאון משמש כמשאב חינוכי למבקרים ונקודת גאווה לתושבים המקומיים.
הכפר ידוע בפסטיבלים שלו, החוגגים הן את המסורות היהודיות והן את המורשת האזרבייג'נית. אחד האירועים הבולטים הוא פסטיבל פורים השנתי, אירוע משמח שכולל כמובן תחפושות, מוזיקה וריקודים. במהלך פורים, הרחובות מתעוררים לחיים בהילולה כאשר תושבים ומבקרים מבחוץ משתתפים. חגיגה חשובה נוספת היא בראש השנה, שבו נערכות תפילות מיוחדות, סעודות חגיגיות ומפגשים משותפים. הימים הנוראים, לרבות יום כיפור וסוכות, מצוינים גם הם בטקסים מקומיים מסורתיים.
תושבים עשירים ושמירה על המסורת
העיר האדומה אינה דומה למקומות אחרים באזרבייג'ן. העיירה מלאה בשורות של וילות המתחרות ביניהן על יופיין ויוקרתן, רחובות נקיים ומסודרים ומכוניות יקרות שנוסעות על כביש האספלט החלק. וילה אחת ענקית עם מבנים נוספים מאחורי קיר גדול ולבן מושכת את העין במיוחד. הבית שייך לאחד ממובילי רשימת "פורבס", המיליארדר הרוסי גוד ניסאנוב, יליד הכפר. הוא שותף לקבוצת חברות הנכללת ב-200 החברות הפרטיות הגדולות ברוסיה. ניסאנוב אינו העשיר המפורסם היחיד שיצא מהיישוב הזה. אפשר למנות ביניהם את זכר אילייב, אקיף היללוב, יעקב יגובוב, המכונים "מלכי הנדל"ן הלא מוכתרים של רוסיה".
ג'והורי, שפת האם של יהודי ההר, שייכת לקבוצת השפות האיראניות. בנוסף, כמעט כל היהודים ביישוב האדום מדברים אזרבייג'נית ורוסית די טוב, ומלבד הפולחן הדתי, פועלים כאן בתי ספר לילדים יהודים. באחד משני בתי הספר, לומדים ילדים את התורה, את מסורותיהם של יהודי ההרים ועברית. בית הספר ממומן על ידי בעלי הון מהכפר, ובנוסף ניתנת לסטודנטים מלגה של 100 דולר לחודש.
רב-תרבותיות באזרבייג'ן היא לא רק סיסמה פוליטית אלא מציאות חיה, שמטרתה לשמר ולפתח את המגוון התרבותי. המדיניות של אזרבייג'ן מבטיחה שכל העמים החיים בשטחה יוכלו לפתח בחופשיות את תרבותם, שפתם ודתם. הכפר האדום, עם הקהילה היהודית הקומפקטית שלו, הוא דוגמה בולטת לגישה זו. תושבי הכפר האדום משתתפים באופן פעיל בחיי התרבות והחברה של המדינה, ותורמים לפיתוח אזרבייג'ן. יחד עם זאת, הם משמרים את המסורות והתרבות הייחודיות שלהם, הנתמכות הן מקומית והן ארצית.