הכל התחיל לפני כמה חודשים כשישבתי מול מפת אירופה וחיפשתי את המסלול המושלם לטיול של שבועיים בו אני ובן זוגי נוכל למצוא גם קצת שלג (כן, אנחנו מעדיפים חורף). נזכרתי שבגיל 20 טיילתי בסקנדינביה ובתחילת החופשה עליתי על רכבת שנסעה על גשר שמחבר בין דנמרק לשוודיה. ואז החלטתי שאני רוצה לעשות את המסע הזה שוב - אבל אחרת. הפעם הוא יהיה ללא תכנון מוקדם - לאן שהדרך והמכונית השכורה ייקחו אותנו.
לפני כשבועיים יצאנו לדרך ונסענו על הגשר הזה, אותו הגשר מלפני 6 שנים. גשר ארסונד (Öresund) - אורכו 7,845 מטרים והוא הגשר חוצה הים הארוך בעולם.
למרות שכבר ביקרתי במדינה בעבר, שום דבר לא הכין אותי לעצמה של נורבגיה. גם בפעם השנייה. הנופים בה עוצרי נשימה וכל מבט לעבר האופק גרם לי להחסיר פעימה. אפילו הקור לא הצליח להוריד מההתלהבות, למרות שהוא הכה בכל הכוח והיה קשה לעמוד יותר מדקה באותו המקום בלי להרגיש את הדם קופא בגוף.
מה עוד היה לנו בדרך? בגלל שטיילנו בחצי הכדור הצפוני היו לנו שקיעות מוקדמות וזריחות מאוחרות; דירות Airbnb ששכרנו באמצע שום מקום; לא מעט בקרים בהם גילינו שהאוטו קפא וצריך לגרד את הקרח מהשמשה; וש-0 מעלות זה ממש חם אחרי שמבלים כמה ימים במינוס 10.
מקופנהגן לאוסלו ביומיים
נחתנו בקופנהגן בטיסה מצוינת של חברת נורוויג'ן שאורכה כ-4 שעות, ומיד הלכנו לאסוף את הרכב ששכרנו. העמסנו את המזוודות ונסענו לישון במלון שסגרנו לא רחוק ממרכז העיר. ההפתעה הראשונה לטיול הזה: חניה לילה שלם עולה 70 שקלים.
קמנו מוקדם בבוקר והתחלנו במסע של 3,000 ק"מ. ואל דאגה, לקופנהגן אנחנו נחזור בסוף הטיול. זה אמנם נשמע מאוד מעייף לנסוע כל כך הרבה, אבל האדרנלין שבגוף לא באמת נותן לנוח לרגע. זמן הנסיעה מקופנהגן לאוסלו לוקח מעל 6 שעות, ובדרך הספקנו לעצור ליד גשר ארסונד (זה שזכרתי מהילדות), באזור תעשייה בעיר הלסינגבורג (Helsingborg) שבשוודיה, כדי לקנות ציוד לקור שצפוי להיות לנו בנורבגיה. משם המשכנו את הנסיעה עד לאוסלו.
הפתעות נעימות בדרך ל-Voss
לאוסלו הגענו בלילה מושלג, כשהטמפרטורה בחוץ הייתה מינוס 2 מעלות. הלכנו לישון עייפים מהנסיעה וקמנו מוקדם, עוד לפני השמש שזורחת רק אחרי השעה 8 בבוקר, ונסענו 350 ק״מ ל-Voss, עיירה קטנה מוקפת הרים.
באחת העצירות גילינו, ממש במקרה, פארק חיות עצום בגודלו בשם Bjørneparken בו ראיתי לראשונה בחיי שועלים. בפארק, שכולו נמצא בחוץ והיה מכוסה שלג, אפשר לראות גם דובים, איילים וזאבים. בזמן הביקור היינו לבד בפארק, בלי מקומיים או תיירים, וחוץ מהנציג בקבלה שמכר לנו את הכרטיסים היינו בני האדם היחידים בין כל החיות. הלבד הזה, כך מסתבר, יהפוך להיות המוטיב המוביל של הטיול שלנו.
הלוואי והייתה לי דרך לתאר במילים את הנסיעה המפחידה והמטורפת שעשינו בדרכנו ל-Voss. כך למשל, נסענו בכביש מבודד שעובר בין ההרים במרכז נורבגיה. האור היחיד שראינו היה של הירח בין העננים באופק וזה של הרכב שלנו. נסענו במשך יותר משעתיים בשלג, במינוס 9 מעלות, ברוחות חזקות, בלי תאורה, במהירות של 60 קמ״ש ובפחד שעוד רגע נעשה תאונה.
בכל פעם שראינו אורות של עיירה, או סתם תחנת דלק, עצרנו להתאושש והמשכנו. כשהגענו ל-Voss הבנו שלמעשה עברנו חוויה מדהימה בדרך שעברנו, ובהמשך הטיול חזרנו באותו הכביש באור יום, ושם חיכתה לנו הפתעה גדולה עוד יותר שנספר עליה בהמשך.
ב-Voss שכרנו דירת Airbnb מדהימה ואותנטית. הדלקנו את קמין העצים, עשינו קניות בסופר המקומי ובישלנו במשך שני הלילות שלנו שם. באחד הימים נסענו לפלאם (Flåm), אחת מהעיירות היפות בנורבגיה, ויעד חובה לתיירים שמגיעים למדינה. מדובר בנסיעה של שעה בלבד מ-Voss, וגם הפעם כשהגענו ליעד גילינו שאנחנו מטיילים כמעט לבד והכפר כולו היה כמעט נטוש. בזמן הביקור בפלאם לא ירד אף פתית שלג והייתה שמש לאורך כל היום, אך למרות שבתמונות זה נראה שחם הטמפרטורות הקשו עלינו להישאר בחוץ.
בשעות הצהריים חזרנו לכיוון Voss ועצרנו בנקודת התצפית Stegastein Viewpoint בגובה 650 מטר. מאז לא הפסקנו להחנות את המכונית בצד הדרך ולצלם. זה אולי החלק המעניין של הטיול שלנו - את רוב הצילומים הטובים עשינו בצורה הכי ספונטנית שיש.
לפעמים ירד שלג קל, לפעמים כבד, ואפילו הפתיתים הכי קטנים הצליחו לרגש אותנו. אגב, השמש שוקעת בנובמבר בסביבות השעה 16:00, וכל היופי שראינו נבלע בתוך החושך של הלילה, מה שאומר שהימים שלנו הסתיימו מאוד מוקדם.
הטמפרטורה הכי נמוכה שחווינו בטיול הייתה מינוס 14 מעלות ואחרי המון שנים פגשתי את מה שאני הכי אוהב - את הקיפאון, העצים הלבנים, השלג שמתעופף כמו חול במדבר ברגע שמכונית חולפת, השקט והרגע שאתה שוכח בקבוק מים במכונית והוא הופך לקרח.
אפילו את המצרכים שקנינו בסופר בצהריים - כולל מוצרי חלב - השארנו במכונית בלי דאגה שעות ארוכות. ידענו שהאוויר בחוץ יעשה עבודה טובה יותר מהמקרר. אם אתם מתכננים לטוס בנובמבר כדאי שתיקחו את כל זה בחשבון.
ההחלטה הספונטנית שעשתה את הטיול
הגענו לעיר הנמל ברגן (Bergen) בה גם ישנו בדירת Airbnb, וגם הפעם קמין העצים הפך לאטרקציה. בלילה הראשון שלנו קנינו מצרכים בסופר ובישלנו בבית. בבוקר יצאנו לטייל במרכז העיר ברובע בריגן (Bryggen). זה היה מאוד מוזר, אחרי כמה ימים בעיירות ומקומות נטושים, לראות בתי קפה, חנויות וקניון.
מקום נוסף שאסור לפספס הוא התצפית מהר פוליין (Fløyen). מחיר העלייה ברכבל - הלוך וחזור - הוא 90 קרונות (כ-35 שקלים).
למרות שהעיר ייחודית, מהר מאוד הבנו שאנחנו רוצים להמשיך בדרכנו ליעד הבא, שאין לנו מושג מה הוא, אבל ידענו שזו לא תהיה עיר גדולה. קשה מאוד להתרגש שוב מהנוף העירוני אחרי שרואים טבע מדהים.
את החלק האחרון של הטיול שלנו לא סגרנו מראש והבנו שאנחנו צריכים למצוא יעד מעניין להעביר בו יומיים. הרעיון הכללי היה להדרים לכיוון צוק כס המטיף (Preikestolen), אבל רצינו להמשיך לטייל באזורים המושלגים יותר באזור שיקרב אותנו לפחות חצי מהדרך בחזרה לאוסלו.
קראנו, בדקנו, פתחנו מפה, וכל הזמן קפץ לנו השם של עיירת סקי קטנה בשם יאיילו (Geilo). אז החלטנו לסגור שם מלון לילה אחד ונסענו. אחרי כמה שעות שמנו לב שאנחנו נוסעים בכביש המפחיד שנסענו בו בלילה ההוא וזיהינו בתוך רגע את עמודי העץ הגבוהים עם מחזירי האור.
היינו לבד על הכביש וכל האופק נראה כמו מדבר ענק של קרח עם אגמים קפואים ובתים קטנים ומבודדים. ככל שעלינו את העליות לכיוון עיירת הסקי, השלג בצדדים רק הלך וגדל, העצים הפכו ללבנים יותר, מד הטמפרטורה באוטו צנח (שוב) מתחת למינוס 10 מעלות והעננים הפכו לנמוכים יותר.
עצרנו כמה פעמים בדרך כדי לצלם, אבל הרוח החזקה גרמה לנו לחזור במהירות לאוטו, לסגור היטב את החלונות ולהדליק את החימום של המושבים ברכב. כך הדרך הפכה לאטרקציה בפני עצמה ונסיעה של שעה הפכה ליותר משעתיים.
ההפתעה הכי נעימה של הטיול חיכתה לנו במלון כשהגענו ליעד. נכנסו לחדר וגילינו נוף פנורמי מדהים ומושלג, הרבה יותר ממה שיכולנו לדמיין. מיד חזרנו לקבלה וביקשנו להאריך את השהייה שלנו בלילה נוסף, שגם בו, אגב, היינו לבד. כלומר, עם עוד זוג אחד.
ומה יש לעשות בעיירת הסקי? נתחיל בזה שממש לא באנו לעשות סקי. במהלך היום והלילה טיילנו בשלג שהגיע לגובה של חצי מטר, הצטלמנו לא מעט בנוף ההררי המדהים, אכלנו במסעדות המקומיות המצוינות ונכנסו לכמה חנויות אותנטיות ומקסימות.
וכך, העיירה הספונטנית הקטנה שכל הזמן קפצה לנו בחיפושים הפכה לחלק המהנה ביותר במסע שלנו. כשהיינו צריכים לעזוב בחרנו להעביר את הבוקר האחרון שלנו לפני החזרה לאוסלו, בעוד טיול של כמה שעות בשלג של יאיילו.
העצירה האחרונה לפני קופנהגן
אחרי יותר מ-3 שעות בדרכים, שגם הפעם כללו עצירות ארוכות, הגענו לאוסלו בשעות הערב. אחרי חוויה לא טובה שעברנו בדירת ה-Airbnb בעיר המשכנו ישר לקופנהגן.
ביום הראשון בקופנהגן העברנו את הזמן בין שווקי חג המולד לשדרת הקניות המרכזית בעיר שמתחילה באזור נמל Nyhavn. ביום השני סיימנו את המסע בצורה הכי טובה שיכולנו רק לדמיין - טיול בגני טיבולי (Tivoli) - מיני יורודיסני שנמצא במרכז העיר. כניסה לפארק, ללא שימוש במתקנים, תעלה לכם 130 קרונות דניות (כ-70 שקלים).
ההרגשה בגנים היא שברגע אחד נכנסים לטייל בתוך יער מהאגדות, עם בתים קטנים שמציעים מגוון רחב של מאכלים, מזכרות, צעצועים ועוד שלל דברים. לצד זה, אלפי מנורות מקשטות את הלילה ואם ממש תרצו תוכלו גם לשוט בנהר שעובר בפארק. זו היתה אטרקציה מדהימה לסיים איתה את הטיול.
אין ספק שחלק גדול מהחוויה במסע שלנו היה הנסיעה ברכב. הצלחנו להגיע למקומות שברור לשנינו שלא היינו מגיעים אליהם אם לא היה לנו את האפשרות להיות ספונטניים ולעצור באמצע שום מקום. כך, למרות שרציתי לציין כאן את השמות של חלק מהמקומות שאתם רואים בתמונות, אני פשוט לא יכול, כי אני לא יודע אותם. טיפ נוסף: אל תפחדו לעצור באמצע שום מקום כדי לצלם, זה ישנה לכם את הטיול.
