בתוך סבך של היסטוריות ותרבויות מנוגדות, מסתתר קשר דיפלומטי ייחודי: היחסים בין ישראל לטוגו שבמערב אפריקה. שתי המדינות הללו, שלכאורה מתקיימות בממדים נפרדים, טיפחו שותפות רב-פנים המתפרשת על פני עשרות שנים, ומציעות מקרה בוחן מרתק בשיתוף פעולה בין-לאומי.
הקשר הזה, שנוצר בין שתי המדינות, ידע עליות ומורדות במהלך השנים, אך עדיין נותר יציב. למרות המתחים שהביא איתו המצב הביטחוני והפוליטי בישראל, הביקורת על שיתוף פעולה עם טוגו שנחשבת לדיקטטורה והלחצים של מדינות אחרות באזור – גם המלחמה הנוכחית לא הצליחה לערער את הקשר ארוך השנים בין המדינות.
מעבדות לחירות – לדיקטטורה
טוגו היא מדינה קטנה השוכנת במערב אפריקה, גובלת בגאנה במערב, בנין במזרח ובבורקינה פאסו בצפון. במדינה יש אוכלוסייה של כ-8 מיליון איש ותמהיל מגוון של תרבויות ושפות, כשהשפה הרשמית היא צרפתית, אם כי רבים דוברים את השפות איווה, קאבייה ושפות מקומיות אחרות.
כמו רוב מדינות אפריקה, ההיסטוריה של טוגו במאות השנים האחרונות הייתה היסטוריה של מאבק מתמיד לשחרור נגד המתיישבים האירופים ובני בריתם האפריקנים. בעברה הייתה טוגו מרכז ידוע לשמצה באזור "חוף העבדים", והייתה עדה למאות שנים של ניצול תחת מעצמות אירופה, מסוחרים פורטוגזיים ועד לכובשים גרמנים.
השלטון הגרמני בטוגו היה אכזרי והעם הטוגולי נאלץ לעתים קרובות לעבוד תמורת תשלום מזערי או ללא תשלום כלל. מלקות היו אחד האמצעים ששימשו את הכובשים הגרמנים לאלץ את האוכלוסייה המקומית לעבודות בכפייה ולאחר תבוסתם במלחמת העולם הראשונה, נאלצו הגרמנים לוותר על המושבות האפריקניות שלהם לבעלות הברית שניצחו. טוגולנד הגרמנית חולקה בין הבריטים לצרפתים והיא המשיכה להיות חלק מגאנה, וטוגולנד הצרפתית הפכה לטוגו.
גם השלטון הצרפתי היה קשה ונצלני, ומסים רבים הוטלו על המקומיים שלא נהנו מזכויות רבות. טוגו קיבלה עצמאות מצרפת ב-1960 וסילבאנוס אולימפיו, צאצא של אפרו-ברזילאים שחזרו לטוגו, הפך לנשיא הראשון של המדינה החדשה, אך הוא נרצח בשנת 1963. לפני הירצחו, תכנן אולימפיו להחליף את מטבע הפרנק המערב-אפריקני הצרפתי שהיה נהוג בטוגו ולהנפיק מטבע חדש, אך זמן קצר לאחר שטוגו החלה לנקוט בצעדים אלה נרצח אולימפיו בהפיכה שנתמכה על ידי צרפת. בשנת 1967 גנסינגבה איאדמה, שהיה אחד ממובילי המזימה להרוג את הנשיא הראשון, ולפי השמועות אף היה זה שרצח אותו, שם את עצמו כמנהיג הבלעדי של טוגו עד למותו בשנת 2005.
בסוף שנות ה-60 ועד שנות ה-80, עם צמיחה כלכלית במדינה, ניסה איאדמה להפוך את טוגו ליעד תיירות בין-לאומי, עם השקעות רבות שנעשו בתחום הזה ופיתוח של אתרים. עם זאת, עד מהרה המיתון הכלכלי העולמי הגיע גם למדינה המערב-אפריקנית והביא לצניחה חדה בכלכלת המדינה ויחד איתה גם החלומות על תיירות.
"ישראל חוזרת לאפריקה"
לאחר שקיבלה את עצמאותה של טוגו ב-1960 מהקולוניזציה הצרפתית, ישראל הייתה בין האומות הראשונות להכיר במדינה האפריקנית הצעירה, עם ביקורים רשמיים בין אישים חשובים ומנהיגים. בעוד שהאינטראקציות הראשוניות היו מוגבלות, כבר אז הונח הבסיס לשיתוף פעולה עתידי. שנות ה-70 היו תקופה משמעותית של שינוים משמעותיים בטוגו ומתוך הכרה בצרכי הפיתוח של טוגו, ישראל החלה להציע את המומחיות שלה בחקלאות, ניהול מים ובריאות. טכניקות ישראליות להשקיה בטפטוף, הפריחו את השדות של טוגו והגדילו את כמויות היבול ושינו חיים.
מערכת היחסים עלתה על הסיוע המסורתי. חיילים טוגולים עברו הכשרה בישראל, תוך חיזוק היכולות הביטחוניות של מדינתם. שיתוף הפעולה בלוחמה בטרור גדל, ושיקף דאגות משותפות לגבי איומים אזוריים, כאשר חילופי תרבות טיפחו הבנה בין-תרבותית, כאשר אמנים ישראלים כבשו את הקהל הטוגולי וסטודנטים טוגו צברו ידע בישראל. שותפות רב-גונית זו הדגישה את האופי המועיל הדדי של הקשר.
למרות ההיבטים החיוביים, מערכת היחסים לא הייתה נטולת אתגרים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני יצר לא פעם מתח ביחסים, כאשר טוגו נמנעה או התנגדה לכמה החלטות האו"ם המבקרות את ישראל. עם זאת, שתי המדינות שמו דגש על קיום דיאלוג והתמקדות בתחומי עניין משותפים. כך, בשנת 2017, קיבל ראש הממשלה נתניהו את נשיא טוגו, פור ניאסנגבה, בביתו בירושלים כחלק מהניסיונות לחיזוק הקשרים בין ישראל למדינות אפריקה בכלל וטוגו בפרט: "ישראל חוזרת לאפריקה ואפריקה חוזרת לישראל", אמר אז נתניהו.
במהלך העשור האחרון הלכו הקשרים בין המדינות והתחזקו, עם הסכמים כלכליים שנחתמו ופרויקטים שנקבעו, לעיתים למורת רוחן של מדינות אפריקניות אחרות, ובראשן דרום אפריקה, וביקורת מבית על העובדה שטוגו עדיין נחשבת לדיקטטורה קשה שממשלתה שולטת ביד ברזל באזרחיה. בכל הקשור למלחמה הנוכחית, טוגו הביעה הזדהות מהירה עם ישראל ועם זכותה להגן על עצמה בעקבות המתקפה הרצחנית של חמאס. יחד עם זאת, בהצבעה שעלתה באו"ם על ידי רוסיה וירדן להפסקת אש העדיפה טוגו להימנע.
כשמערכת היחסים בין האומות ממשיכה להתקדם עולות הזדמנויות וצצים אתגרים חדשים. טוגו שואפת להפוך למרכז כלכלי אזורי, ומומחיות ישראלית בטכנולוגיה וחדשנות עשויה להיות בעלת ערך עבורה. מנגד, המצב הביטחוני במערב אפריקה עלול לחייב המשך תמיכה ישראלית במאמצי המלחמה בטרור באזור, כולל ייעוץ צבאי.
חוויה רוחנית נדירה
עם תחילת המלחמה בישראל פרסם המל"ל אזהרות מסע לכמחצית ממדינות העולם ובהן גם לטוגו. לעומת מדינות אחרות, אזהרת המסע לטוגו מחולקת לשני חלקים: החלק הראשון אזהרה ברמה 2 לכל חלקי המדינה, שבהם נדרש לגלות ערנות ולנקוט באמצעי זהירות מוגברים. החלק שני כולל אזהרת מסע ברמה 4 לאזור של עד 30 קילומטרים מהגבול עם בורקינה פאסו. בנוסף לכך כל התיירים המגיעים לטוגו צריכים להשלים אשרת כניסה אלקטרונית ולהתחסן.
בין ישראל לטוגו אין טיסות ישירות בזמני שגרה, ולכן מרבית הישראלים המבקרים במדינה צריכים להגיע אליה דרך מדינה אחרת. הדרך העדיפה היא הגעה בטיסה דרך נמל התעופה של אדיס אבבה באתיופיה בטיסת מעבר לנמל התעופה של עיר הבירה של טוגו לומה (Lomé).
רוב האטרקציות התיירותיות של טוגו מתמקדות בעיקר בטבע העשיר של המדינה: צפון המדינה נמצא הפארק הלאומי קוטמאקו (Koutammakou), אתר מורשת של אונסק"ו שבו ניתן לפגוש בשבטים וללמוד על אורח החיים והאדריכלות המיוחדות של המקומיים. עוד בצפון גם הפארק הלאומי של קראן (Kéran) שבו ניתן לצאת לטיול ספארי ולצפות בפילים, תאואים ופרימטים המשוטטים בחופשיות על פני סוואנות ויערות, ואולי אפילו לאתר נמרים. בכפר טוגבלקופה (Togblékopé) נמצאים אנשי האווה (Ewe) בעלי תרבות הוודו התוססת, שמאפשרים לתיירים להשתתף בטקסי וודו מסורתיים וללמוד על המשמעות הרוחנית שלהם.