העיר העתיקה טימבוקטו (Timbuktu), פנינה מדברית במדינת מאלי שבמערב אפריקה, עומדת כסמל נוקב הן לתפארת העבר והן להרס של ההווה. פעם מרכז משגשג של מחקר ותרבות אסלאמית, טימבוקטו מתמודדת כעת עם משבר קיומי עקב הסכסוך המתמשך במאלי.
את שורשי הסכסוך העכשווי של מאלי ניתן לייחס למשחק הגומלין המורכב של גורמים אתניים, פוליטיים ודתיים. המרד ב-2012 הוצת על ידי מרד הטוארג, שנבע מהרצון לעצמאות לאזור אזוואד בצפון מאלי. הטוארג, עם ברברי נודד, הרגיש זה מכבר שהוא נדחק לשוליים על ידי השלטון המרכזי, מה שהוביל לתסיסה ספורדית ולדרישות להגברת האוטונומיה.
>> גיהינום עלי אדמות: לא מדברים מספיק על הסיוט שקורה במדינה הזו
>> ארץ החופשיים: למדינה הזו יש קשר מפתיע עם ישראל - ולא כולם אוהבים את זה
>> גן עדן של ייאוש: האי המדהים שחופיו הפכו לבית קברות של אלפים
עם זאת, המרד נקלט במהרה על ידי קבוצות קיצוניות איסלאמיסטיות, בעיקר אנצאר א-דין ואל-קאעידה במגרב האיסלאמי (AQIM). קבוצות אלה, שביקשו לכפות את הפרשנות הרדיקלית שלהן לחוקי השריעה, השתלטו במהירות על צפון מאלי, כולל על העיר טימבוקטו. עלייתם סימנה את תחילתו של משבר חמור, עם השלכות משמעותיות על היציבות והמורשת התרבותית של האזור.
היסטוריה אנושית שנמחקת
לא ניתן להפריז בחשיבותה ההיסטורית של טימבוקטו המכונה "פנינת המדבר". העיר נוסדה במאה ה-5 ושגשגה במהלך המאות ה-14 עד ה-16, והייתה מרכז חשוב של מסחר, חינוך ולימודי אסלאם. העיר ידועה בכתבי היד העתיקים שלה, שרבים מהם מהווים מקורות ידע חשובים על ההיסטוריה האפריקאית והאסלאמית. הארכיטקטורה של טימבקטו, כולל מסגד דג'ינגוארבר (Djinguereber) האייקוני ומסגד סידי יחיא, משקפת את עברה העשיר וזיכתה את טימבוקטו במקום של כבוד ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.
הגעתם של ארגונים איסלאמיסטים ב-2012 הביאה להרס חסר תקדים. קבוצות אלו ראו בחפצים התרבותיים והדתיים של טימבוקטו סמלים לעבודת אלילים פרה-אסלאמית וביקשו למגר אותם. החמושים הרסו באופן שיטתי כמה מהמאוזוליאום והמסגדים העתיקים של העיר, וגרמו נזק בלתי הפיך למבנים שעמדו במקום במשך מאות שנים. ההרס היה לא רק תקיפה פיזית אלא גם ניסיון מכוון למחוק את זהותה ההיסטורית והתרבותית של העיר.
בתוך כמה חודשים נהרסו 14 מתוך 16 מבני המאוזוליאום שסווג על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. "עם זאת, הייתה סוג של התנגדות", מבהיר אל-בוכארי בן אסיוטי, ראש הנציגות של ארגון התרבות בטימבוקטו ואחיו הצעיר של האימאם הגדול של העיירה. "בכל פעם שהאנשים האלה נכנסו למסגד כדי להטיף, התושבים המקומיים יצאו החוצה. אז כנקמה הם הרסו את המבנים". אסאיוטי עצמו ניסה לצלם ולתעד את הפסלים שהיו בסיכון במסגד ג'ינגוארבר.
מבני המאוזוליאום לא היו היחידים שנהרסו. במכון "אחמד באבא", ספרייה ומרכז מחקר בטימבוקטו, שרפו הפורעים טקסטים עתיקים, ובסך הכל 4,200 מהם הושמדו או נעלמו במהלך הכיבוש של העיר. למרבה המזל, האיסלאמיסטים לא הבינו שהרוב הגדול של כתבי היד ממוקמים כמה רחובות משם, מחכים להעברתם למקום בטוח יותר. תושבים מקומיים אמיצים הצליחו לחלץ אותם בתא מטען, במכונית אך גם בבירות פירוג מסורתיות. כ-350 אלף כתבי יד מצאו מחסה בבמאקו (Bamako) בירת מאלי.
ההשפעה של ההרס הזה משתרעת מעבר לטימבוקטו. אובדן המבנים וכתבי היד הללו מהווה מכה משמעותית למורשת העולמית. עבור חוקרים, היסטוריונים ואנשי תרבות, הנזק למונומנטים של טימבוקטו הוא אובדן טרגי של מאגר עצום של ידע והיסטוריה אנושיים.
שיקום כמעט בלתי אפשרי
למרות התערבויות בין-לאומיות, כולל מבצע צבאי בראשות צרפת בשנת 2013 ומאמצי שמירת השלום המתמשכים של האו"ם במאלי (MINUSMA), המצב בטימבוקטו נותר מעורער. הסכסוך התפתח, עם פלגים שונים ואיומים חדשים ששוב צפו על פני השטח.
המאמצים לבנות מחדש ולשקם את אתרי המורשת של טימבוקטו עמדו בפני אתגרים רבים. דאגות ביטחוניות וסכסוך מתמשך מעכבים פרויקטים של שיקום. ארגונים בין-לאומיים, כולל אונסק"ו, היו מעורבים באופן פעיל במאמצי השימור, אך המשימה היא עצומה ומסובכת בגלל הסביבה ההפכפכה.
צוותים מקומיים ובין-לאומיים עבדו ללא לאות כדי לתעד ולשחזר כתבי יד ומבנים שניזוקו. עם זאת, היקף ההרס והסיכון המתמשך לאלימות נוספת מציבים מכשולים משמעותיים. המטרה הסופית של מאמצי השיקום הללו היא לא רק לתקן נזקים פיזיים אלא להחיות את החיוניות התרבותית והחינוכית שאפיינה פעם את טימבוקטו.
מורשת תרבותית נעלמת
לסכסוך היו השלכות קשות על תושבי טימבוקטו, שחוו תקופות ארוכות של מצור, וגם היום נמצאים בליבו של סכסוך חוזר. הרס המורשת התרבותית שזור בעקירת אנשים ובשיבוש חיי היומיום שלהם. תושבים רבים נאלצו לברוח מבתיהם, מה שהוביל למשבר הומניטרי עם משפחות עקורים שנאבקות למצוא ביטחון ויציבות עד היום. אובדן המורשת התרבותית מורגש עמוקות על ידי האוכלוסייה המקומית, הרואה את ההיסטוריה והזהות שלה בסכנה. אובדן האתרים ההיסטוריים משפיע על תחושת הזהות וההמשכיות של הקהילה, כאשר דורות של ידע ופרקטיקות תרבותיות עלולים להיעלם לנצח.
סוג זה של הרס על ידי קנאים דתיים אינו הראשון. בשנת 2001, הטליבאן באפגניסטן הרס את פסלי בודהות הבמיאן העתיקות. בנוסף לטימבוקטו, שלושה אתרים נוספים במאלי הם חלק מרשימת המורשת העולמית: דג'נה (Djenné), אחת הערים העתיקות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה; קבר אסקיה בגאו (Askia on Gao), שנבנה ב-1409; והצוקים של בנדיאגרה (Bandiagara), ערש אנשי הדוגון (Dogon). בשנים האחרונות התחזוקה בכל אחד מהאתרים האלה הייתה הרבה יותר קשה בגלל ירידה בהכנסות מתיירות בגלל הבעיות הביטחוניות.
בחודש שעבר בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) הרשיע מנהיג הקשור לאל-קאעידה בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במאלי, במהלך שלטון הטרור בין 2012 ל-2013 בעיר טימבוקטו. אל חסן אג עבדול עזיז אג מוחמד אג מחמוד, הורשע באשמת עינויים, אונס ועבדות מינית, והרס מבנים דתיים והיסטוריים. הוא הואשם בפיקוח אישי על קטיעות איברים והלקאות בזמן ששימש כמפקד המשטרה בתקופה שבה אנצאר א-דין, בשיתוף עם קבוצת המורדים הטוארגים, השתלטה על טימבוקטו במשך כמעט שנה. הוא צפוי למאסר עולם כאשר גזר דין סופי יינתן במועד מאוחר יותר.