בשבועות האחרונים, גרינלנד – אי קפוא ונידח שאנשים רבים עדיין יודעים עליו מעט – הפכה לנושא לשיחה גאופוליטי אינטנסיבי. הסיבה? נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ הציע שוב שארצות הברית תרכוש את גרינלנד, טריטוריה חצי אוטונומית של דנמרק. העניין המתמשך שלו ברעיון העלה גבות ברחבי העולם, במיוחד כשהוא מחדש את האיומים בהטלת מכסי סחר על דנמרק, אלא אם כן ההצעה תישקל, אפילו בהתערבות צבאית. אז למה גרינלנד נמצאת פתאום באור הזרקורים, ומה המשמעות של מעמדה, הגאוגרפיה שלה ועתידה עבור הפוליטיקה העולמית?
מהי גרינלנד בדיוק?
גרינלנד הוא האי הגדול בעולם, המשתרע על פני 2.1 מיליון קמ"ר, ולשם ההשוואה גודלה של גרינלנד הוא כמעט פי שמונה מגודלו של האי הבריטי. למרות הממדים, אוכלוסיית גרינלנד קטנה יחסית, עם כ-57 אלף איש בלבד. כאמור מדובר בטריטוריה אוטונומית של ממלכת דנמרק, עם ממשלה וראש ממשלה משלה. בעוד שדנמרק מפקחת על מדיניות ההגנה והחוץ, לגרינלנד יש שליטה משמעותית בענייניה הפנימיים, כולל עניינים כמו משאבים והפקת משאבי טבע.
>> גרינלנד: כל מה מה שצריך לדעת על טיול באי הגדול בעולם
אבל דבר אחד ברור: גרינלנד היא לא סתם עוד שטח קרח. היא יושבת במיקום אסטרטגי ביותר בצפון האוקיינוס האטלנטי, עמדה שמשכה תשומת לב בין-לאומית, במיוחד ממדינות חזקות כמו ארצות הברית, רוסיה וסין.
האינטרס של ארה"ב: ביטחון לאומי ומשאבים
הסיבה העיקרית לעניין המחודש של טראמפ בגרינלנד היא המשמעות האסטרטגית שלה. ממוקמת בין צפון אמריקה לאירופה, גרינלנד היא שחקנית מפתח במונחים צבאיים וכלכליים כאחד. זהו ביתו של בסיס החלל Pituffik של צבא ארה"ב, אתר חיוני להגנה מפני טילים. בנוסף, מיקומה הגאוגרפי של גרינלנד חיוני לניטור פעילות טילים טרנס-אטלנטיים.
אבל יש עוד בגרינלנד ממה שנראה. האי עשיר במשאבי טבע, כולל מינרלים נדירים של אדמה, נפט וגז – חומרים קריטיים שהופכים חשובים יותר ככל שהעולם עובר למקורות אנרגיה נקיים יותר. לפי הנציבות האירופית, בגרינלנד יש 25 מתוך 34 "חומרי גלם קריטיים" החיוניים לתעשיות כמו רכבים חשמליים ואנרגיה מתחדשת. ככל ששינויי האקלים ממשיכים להמיס את הקרח הארקטי, נתיבי שילוח חדשים וגישה למשאבים אלה הופכים לבעלי ערך יותר ויותר, מה שהופך את האזור למוקד חשוב מבחינה גאופולטית.
האם ניתן לקנות את גרינלנד?
מבחינה היסטורית, הרעיון של מדינה אחת שתרכוש טריטוריה אחרת אינו מופרך כפי שהוא עשוי להיראות. ארה"ב קנתה את אלסקה מרוסיה ב-1867 תמורת 7.2 מיליון דולר בלבד, ומאוחר יותר רכשה את איי הבתולה מדנמרק ב-1917. אפילו הנשיא הארי טרומן ניסה לקנות את גרינלנד תמורת 100 מיליון דולר בזהב ב-1946, אם כי כמו היום דנמרק סירבה.
כשטראמפ הציף את הרעיון ב-2019, הוא נתקל ב"לא" נחרץ גם מדנמרק וגם מגרינלנד. הפעם, הממשל שלו מאיים להטיל מכסי סחר גבוהים על דנמרק, אלא אם כן תישקל המכירה הפוטנציאלית של גרינלנד. עם זאת, כפי שציינו מומחים, ישנם מכשולים משפטיים ופוליטיים: לגרינלנד יש מידה גבוהה של אוטונומיה, וגרינלנדים רבים אינם מעוניינים לעבור משלטון חיצוני אחד לאחר. הנהגת הטריטוריה, כולל ראש הממשלה, מוטה בורופ אגדה, מתעקשת שגרינלנד "אינה למכירה".
גרינלנד ותעשיית התיירות הצומחת שלה
בעוד שעתידה של גרינלנד נותר לא ברור בתחום הפוליטי, היא מתגלה אט אט כיעד ייחודי לתיירות. פתיחתם של נמלי תעופה חדשים, במיוחד נמל התעופה הבין-לאומי בנואוק (Nuuk) עיר הבירה, מסמנת מהפך בנגישות לאי. גרינלנד, שהייתה זה מכבר אחד המקומות המבודדים ביותר בעולם, עומדת לפתוח את שעריה למטיילים מכל העולם עם טיסות ישירות מקופנהגן ובקרוב מניו יורק, כך שהאי יכול להיות ממש על סף פריחה תיירותית.
בשנת 2023 הגיעו לגרינלנד 141 אלף מבקרים, עם עלייה משמעותית בתנועת ספינות הקרוזים. יופיו המבודד של האי, הנופים הבלתי נגועים והסיכוי לחוות את הטבע הארקטי ממקור ראשון הפכו אותו ליעד מבוקש עבור אלה שמחפשים חוויה שקטה מחוץ למפת התיירות העולמית. נואוק, עיר הבירה, מציעה שילוב של חיים מודרניים, תרבות אינואיט (קבוצה ילידית אסקימואית) ופעילויות בטבע כמו צפייה בלווייתנים, דיג וטיולים.
עם זאת, גרינלנד נזהרת מתיירות יתר. הרשויות המקומיות להוטות לשמור על שלמות הסביבה והתרבות הייחודית של האי. עם אוכלוסייתו הקטנה האי רגיש להשפעה של מבקרים רבים מדי וכתוצאה מכך גרינלנד מתמקדת בתיירות בת קיימא ומעודדת מטיילים לבקר בעונות השיא ולחקור יעדים פחות פופולריים. בינואר 2025 נכנס לתוקף חוק תיירות חדש, המחייב חברות טיולים להיות בבעלות מקומית וברישיון. החוק גם מציג מערכת שמסדירה לאן תיירים יכולים ללכת, ומבטיחה הגנה על מערכות אקולוגיות שבריריות.
העתיד הפוליטי והכלכלי של גרינלנד הוא נושא שכנראה יישאר וויכוח אינטנסיבי. המרדף העיקש של טראמפ לספח את האי, למרות דחייתה של דנמרק, מאיר בזרקור ענק על המשמעות האסטרטגית ועל המשאבים של הטריטוריה השקטה. עם זאת, עתידה של גרינלנד אינו רק עניין של רכישה פוליטית, וככל שהאי נפתח יותר ויותר לתיירות, הוא עלול למצוא את עצמו בצומת של איזון בין צמיחה ושימור ואפילו הגנה צבאית של ממש.