נמלי תעופה הפכו לידועים לשמצה בכך שהם יכולים להפוך נוסעים רגועים וצלולים למבולבלים וחסרי אוריינטציה. דברים כמו שימוש במכונות צ'ק-אין, חיפוש שער העלייה למטוס או שירותים, תור ארוך של המתנה, איחור לטיסה, השארת משהו חשוב מאחור, חרדה מטיסה - כל אלה הם בדרך כלל הגורמים ללחץ ולתחושת הלימבו המוכרת בנמל התעופה.
סקר שנערך בבריטניה בשנת 2020 ובחן 1,700 אנשים, מצא שכמעט מחצית, 49 אחוזים, מסכימים שאיסוף מזוודות הוא החלק המלחיץ ביותר, ולאחר מכן תהליך האבטחה והמתנה להעברות עם 47 אחוזים מהתשובות בכל אחת מהשאלות.
הדבר שהכי מדאיג 63 אחוזים מהנוסעים הוא ההגעה לנמל התעופה, כלומר הם מתחילים להרגיש את הלחץ עוד לפני שרגלם דורכת בטרמינל. ב-57 אחוזים מהתשובות, שלושה מכל חמישה אנשים טענו שהם מודאגים מאובדן הדרכון או החמצה של הטיסה, בעוד 61 אחוזים פוחדים לאבד את המטען לטלפון הנייד שלהם. תופתעו אולי לשמוע, אבל רק 41 אחוזים מודאגים מאובדן ילד. הבעיה הנפוצה ביותר היא למעשה מטען עודף, כאשר 19 אחוזים מהמטיילים הודו שנתפסו בעבר. רק אחד מכל עשרה אומר שהוא למעשה החמיץ טיסה, כאשר התופעה נפוצה יותר בקרב בני 16-24.
>> "לא צריך לעשות את זה": טרנד חדש מכעיס את צוותי נמל התעופה
>> בגלל הביקוש: נמל תעופה חדש יוקם ביעד העולה של אירופה
>> הולכים אחורה: נמלי התעופה באירופה מחזירים נוהל בטיחות ישן ומחמיר
מגאונים גדולים לילדים קטנים
"קראנו לזה בינינו העובדים 'טפשת נתב"ג'", מספר רועי, שעבד בעבר בנמל התעופה בן-גוריון. "בשנייה שהנוסעים עוברים את המחסום עם הרכב, הם הופכים מבולבלים יותר, לא משנה כמה פעמים הם טסו". התופעה שבה נוסעים מאבדים את הראש כשהם מגיעים לנמל התעופה מוכרת היטב לצוות העובדים, שמתבוננים בתדהמה על ההתנהלות של העוברים ושבים כשהם נכנסים לטרמינל.
"לאנשים אין מושג לאן ללכת אחרי הדלפק של מסירת המזוודות כאילו יש להם איזשהן אופציות אחרות", ממשיך רועי. "היו מקרים שהם אפילו לא הבינו מה לעשות כשביקשנו מהם דרכון. בכלל, לפעמים אני מרגיש שמשהו כמו 60-70 אחוז מהישראלים שנמצאים בקומת ההמראות לא יודעים אם קומת הנחיתות נמצאת מעליהם או מתחתם".
לדברי רועי, החריג היחיד לתופעה הוא הדיוטי פרי: "שם הישראלים מתמצאים כמו גדולים. אבל בכל מה שנוגע לביורוקרטיות ולתחנות הפורמליות הם פשוט אבודים". התופעה, מתברר, אינה תלויה כלל ברמת האינטליגנציה של הנוסע: "גם הגאונים הכי גדולים שטסו מיליון פעם נהיים לא עצמם, זה פשוט פחות מורגש".
נוסעים רבים שמגיעים לנמל התעופה לא לגמרי מבינים את ההשלכות של ההתנהלות שלהם, והניתוק הרגעי הזה שהם חווים מוביל לא פעם לתוצאות משונות. "אחת הטיסות הייתה מלאה לגמרי ובכל זאת היה מקום פנוי", מספר רועי. "שלחנו לשם דיילת קרקע ואחרי כמה חיפושים הבינו שהייתה נוסעת - בחורה צעירה - שפשוט ישבה על הברכיים של החבר שלה במושב שלו. הושיבו אותם בנפרד בלית ברירה, והיא החליטה שהיא תהיה איתו בכל זאת, גם אם זה אומר לחלוק איתו מושב. אני די בטוח שהיא אפילו לא הבינה למה זו הייתה בעיה".
"הלב שלי דופק ממש מהר ואני מתחילה להזיע"
שני גורמים מרכזיים שתורמים לתחושת הבלבול והפחד הזו הם הלחץ והחרדה שנמלי תעופה יכולים לעורר. נוסעים חווים רמות גבוהות משמעותית של מתח וחרדה בנמלי תעופה, בהשוואה למרחבים ציבוריים אחרים. "החשש שלי הוא בעיקר מהבדיקות. גם הביטחוניות וגם ביקורת הדרכונים", משתפת עינת, בת 30 מגבעתיים. "למרות שאני יודעת שאני לא אשמה בכלום ולא עשיתי שום דבר רע, תמיד יש לי הרגשה שמישהו הולך לשתול לי משהו בתיק או משהו כזה".
גורם נוסף שתורם ללחץ הוא חוסר השליטה שנוסעים חשים לעתים קרובות בנמלי תעופה. אנו נתונים לגחמות של חברות תעופה, לבדיקות ביטחוניות ולתנאי מזג האוויר. תחושת חוסר אונים זו עלולה להיות מתסכלת ויכולה לעורר כעס ובלבול. "אחרי ביצוע צ'ק אין ועם ההגעה לדיוטי פרי יש תחושת עצמאות מסוימת", מסביר דור, בן 27 מתל אביב. "זה רק אני מול העולם, קצת כמו ילד שלומד ללכת. יש מתח כלשהו: האם הגעתי בכלל ביום הנכון לטיסה? אולי איחרתי בטעות בכמה שעות? מה אם שכחתי מסמכים חשובים? את מי אשאל, מי יאמין לי, מי יכיר אותי?".
חשוב גם לזכור שמטיילים רבים מגיעים לנמל התעופה לאחר לילה ארוך של שינה מועטה. חוסר שינה עלול לפגוע משמעותית ביכולתנו לווסת רגשות ויכול להפוך אותנו לרגישים יותר ללחץ וכעס. אפילו חוסר שינה קל עלול להוביל לעצבנות מוגברת, אימפולסיביות ותגובתיות רגשית. תוסיפו לזה מסכים עם שורות על גבי שורות של טיסות ושערים, המוני אנשים שמתרוצצים, חלל עצום ורועש וקיבלתם חוויה שיכולה להלחיץ אפילו את הרגועים ביותר.
"כשאני מגיעה לשדה תעופה פתאום כל העצמאות שלי נעלמת", משתפת שרון, בת 24 מראשון לציון. "עד שאשאל את אנשי הצוות מה אני אמורה לעשות אני לא אהיה רגועה. לאן ללכת, מה עושים, עם מי מדברים - אני לא יודעת. גם אם כבר טסתי עשרות פעמים, וגם כשאני יודעת בדיוק מה האחריות שלי. פתאום אני בודקת כל שער אפשרי למרות שאני יודעת טוב מאוד איזה שער אני צריכה".
לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בשנת 2001, נמלי התעופה בעולם חוו שינוי בנוהלי האבטחה כדי להפוך את הטיסות לבטוחות יותר. עם זאת, תהליך הבידוק הביטחוני הפך לאחת החוויות הטראומטיות ביותר במסע: השליפה המהירה של המחשב הנייד מהתיק, חליצת נעליים כשמאחור משתרך תור ארוך, ניסיון להיזכר מאיזה חומר עשויים התכשיטים ואולי שכחת איזה כדור בתיק מהמילואים. "תמיד יש לי הרגשה שמשהו יצוץ ושה-FBI או האינטרפול מחפשים אותי", אומרת עינת. אני יודעת שזה לא הגיוני, אבל הלב שלי דופק ממש מהר, אני מתחילה להזיע, ובכללי יש לי סימנים קלאסיים של חרדה. בן זוגי כבר יודע את זה כי אנחנו מטיילים ביחד כבר הרבה שנים, והוא תמיד מרגיע אותי והוא למד להתמודד עם זה. זה משתפר עם השנים, ובכל אופן החרדה יורדת כשאני מתיישבת במטוס".