במשך זמן רב הייתה אלבניה נקודה מעורפלת במפת התיירות של אירופה: מבודדת ובקושי נגישה. זה השתנה בהדרגה בתחילת שנות האלפיים, כאשר המטיילים הראשונים הוקסמו מהמדינה היפהפייה. מאז 2010, אלבניה הופיעה בתדירות גבוהה יותר ויותר ברשימות המקומות הסודיים שכדאי להכיר של מגזיני תיירות. זוהי תפנית יוצאת דופן עבור מי שפעם הייתה אחת המדינות המבודדות ביותר באירופה; מדינה שפתחה את שעריה למבקרים זרים רק כשהקומוניזם נפל לאחר ארבעה עשורים של דיקטטורה ב-1991.
בשנים 2014 ו-2015, כשלושה מיליון תיירים ביקרו במדינה הדרום-מזרחית של אירופה, הגובלת במונטנגרו, קוסובו, צפון מקדוניה ויוון, ונמצאת במרחק יריקה מהאי קורפו היווני ופוליה באיטליה. מספרי התיירים רק המשיכו לעלות, עד שבשנת 2023 כבר ביקרו באלבניה עשרה מיליון תיירים – וזה ממש לא הסוף.
>> טסים לאלבניה? היכנסו למדריך
>> "הים התיכון החדש": זה המקום שיחליף את יעדי התיירות הפופולריים של אירופה
אחרי שאלבניה, "המלדיביים של אירופה", הפכה לנקודה חמה עבור משפיעני רשת שפרסמו תמונות של כל חלק מהמדינה והים הכחלחל שלה, שנת 2024 הפכה לשנת שיא התיירות עם 4.5 מיליון מבקרים רק בששת החודשים הראשונים, לפני עונת הקיץ העמוסה. על פי נתונים סטטיסטיים עדכניים של המכון האלבני לסטטיסטיקה (INSTAT), כניסות התיירים עלו ב-40 אחוזים מאז 2020. המשיכה של החופים הבתוליים, ההרים הסלעיים והמורשת התרבותית העשירה של אלבניה משכה מטיילים מכל העולם. אבל יש לזה מחיר כבד על התשתיות, איכות החיים של התושבים ואפילו החוויה של התיירים.
מדינה (שעדיין) לא ממש ערוכה לתיירות
הזינוק בתיירות אמנם הכניס חיוניות לכלכלת אלבניה, אך הוא גם הציב כמה אתגרים. אחד הנושאים הדוחקים ביותר הוא העומס על התשתיות. זרם התיירים חשף את מגבלות מערכות התחבורה והלינה במדינה.
כבישי החוף הראשיים, שבעבר היה ניתן לנסוע בהם קלות, עמוסים כיום, במיוחד בחודשי השיא של הקיץ. הממשלה הגיבה בתוכניות להרחיב ולחדש את הכבישים המהירים, אך ההתקדמות הייתה איטית. באופן דומה, הביקוש למקומות אירוח איכותיים עולה על ההיצע, מה שמוביל לעליית מחירים ולחששות מפיתוח יתר.
עיריות מקומיות מתמודדות עם בעיות ניהול פסולת והצורך במתקני תברואה משופרים כדי לעמוד בקצב הגדל של המבקרים. בתגובה, חלה דחיפה לעבר שיטות תיירות ברות קיימא, עם יוזמות שמטרתן לשמר את היופי הטבעי של אלבניה תוך מתן מענה לעלייה במספר התיירים.
מתוך הכרה בצורך בשיפור שהביאה איתה התיירות, אלבניה משקיעה משמעותית בתשתיות. הממשלה השיקה מספר פרויקטים בעלי פרופיל גבוה, כולל הרחבת נמל התעופה הבין-לאומי בטירנה ופיתוח מרכזי תיירות חדשים לאורך החוף. פרויקט בולט אחד הוא שיפוץ "טיילת אגם שקודרה", שמטרתו להעצים את החוויה התיירותית תוך שמירה על הסביבה הטבעית. בנוסף, ישנו מאמץ משותף לפתח מקומות לינה ידידותיים לסביבה ולקדם שיטות תיירות אחראיות.
סוכנות התיירות האלבנית פועלת גם לשיפור התחבורה הציבורית, כאשר קשרי אוטובוס ורכבת חדשים מתוכננים כדי להפוך את הנסיעה בתוך המדינה לנוחה יותר. שידרוגים אלו צפויים להקל על חלק מהלחצים הנוכחיים על התשתיות המקומיות ולספק חוויה חלקה יותר למבקרים.
למרות היתרונות הברורים, היופי של אלבניה והעלייה החדה במספר המבקרים, מהווים גם אתגר גדול עבור היעד. המדינה אולי מרהיבה ומספר המלונות גדל, אבל השירות לוקה בחסר; לאלבניה יש בעיה גדולה עם כוח אדם מאחר והרבה אנשים היגרו ממנה בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר לחיים כבר לפני עשורים. כעת, כדי לעמוד בביקוש וגם מתוך תחושה של רנסנס, באלבניה לא מספיקים לבנות ולבנות, עד לרמה שבה המגדלים מצטופפים מעל החופים היפהפיים שפעם היו כמעט ריקים מאדם.
ביעדים אחרים מסלקים תיירים – באלבניה מושכים
תיירות היתר מטלטלת את אירופה הקיץ, ומחאות נגד תיירים ממלאות את רחובות הערים הספרדיות הגדולות, וההפגנות מאלצות את ספינות השיט לשנות מסלול. בברצלונה, המקומיים החלו להשפריץ על תיירים עם אקדחי מים. מוקדם יותר השנה מפגינים באיים הקנריים אף ערכו שביתת רעב במחאה על העלייה במספר הנופשים.
ערים כמו וינה, ברלין וברצלונה הציבו הגבלות על השכרות של דירות נופש, כלומר, בעלי בית יכולים להשכיר לתיירים רק לתקופה מוגבלת בכל שנה. אבל בעוד יעדים רבים נסוגים מתיירות, אלבניה מושכת אותה לעברה במלוא המרץ. יחד עם ההשפעות החיוביות שמביאות איתן התיירות, ההשקעות והכניסה לליגה של הגדולות, הזינוק המהיר הזה עלול להיות בדיוק הסיבה שבגללה התיירות גם תהיה ברכה עם קללה.