שוכנת על חופי הים האדריאטי והמדרונות המפורצים של הר אוצ'קה (Učka), עיירת החוף אופטיה (Opatija) בצפון מערב קרואטיה מציעה שילוב של היסטוריה, אלגנטיות ויופי טבעי. עם עבר אריסטוקרטי, אקלים מעורר קנאה ומגוון פעילויות למטיילים, אופטיה הפכה לפנינה נוצצת בריביירה הקרואטית.
ההיסטוריה של אופטיה במאה ה-15, כאשר היא הופיעה לראשונה ברשומות בשנת 1449, על שם המנזר הבנדיקטיני של יעקב הקדוש. שמה של העיירה, "אופטיה", מתורגם ל"מנזר" בקרואטית, והוא משקף את מקורותיה בחיי הנזירות, כאשר רק באמצע המאה ה-19 הפכה אופטיה ליעד תיירותי משמעותי.
>> טסים לקרואטיה? היכנסו למדריך המלא
>> שמרו על הפה: ביעד הזה רוצים שתכבדו אותם – או שתקבלו קנס
>> נמחקה כמעט לגמרי: ביעד התיירותי הזה התקיימה קהילה יהודית מהעתיקות באירופה
בשנת 1844, בניית וילה אנג'ולינה (Villa Angiolina) על ידי הפטריקיוס איגנסיו סקרפה מהעיר הקוראטית ריאקה (Rijeka) סימנה את תחילת עלייתה של אופטיה כאתר בריאות וספא. העיר הפכה במהירות למקום מפלט מועדף על האליטה האירופית, במיוחד האצולה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שחיפשה מקלט מהחורפים הקשים של וינה. האקלים הים-תיכוני המתון של אופטיה והסביבה הציורית, יחד עם הווילות והטיילות האלגנטיות שלה, הפכו אותה עד מהרה ליעד מבוקש לפנאי ולבילוי. עד 1889, אופטיה הוכרה רשמית כאתר בריאות, והיא המשיכה למשוך מבקרים מכובדים במשך העשורים שאחרי כן.
השרידים של עידן האצולה הזה ניכרים עד היום. מהארכיטקטורה המפוארת של וילה אנג'ולינה ועד לקסם הניאו-קלאסי של מלון קוורנר (Kvarner), אופטיה עונדת את העבר האריסטוקרטי שלה בגאווה. הבניינים המפוארים לאורך טיילת לונגומרה (Lungomare), המשתרעים מעיירת הנמל וולוסקו (Volosko) ועד לובראן (Lovran), נושאים את סימן ההיכר של תקופת הבל-אפוק, ומציעים למבקרים הצצה לפאר של תקופה נוצצת שחלפה.
המורשת היהודית של אופטיה
אחד ההיבטים הבולטים ביותר בהיסטוריה של אופטיה הוא הקהילה היהודית שלה. למרות שהייתה קטנה, היא מילאה תפקיד משמעותי בחיי התרבות והכלכלה של העיר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המתיישבים היהודים הראשונים הגיעו לאופטיה באמצע המאה ה-19, והם נמשכו לעיר בשל מעמדה העולה כאתר בריאות וההזדמנויות הכלכליות שבה. רבים מהם היו סוחרים ומלונאים שתרמו לצמיחת העיירה. הקהילה היהודית, למרות שמעולם לא הייתה גדולה, הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי התוסס של העיירה, ובתחילת המאה ה-20, אופטיה הייתה ביתם של מספר גדל והולך של משפחות יהודיות, במיוחד מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, שרבות מהן הקימו עסקים מצליחים.
במהלך תקופה זו הפכה אופטיה ליעד פופולרי עבור מבקרים יהודים מכל רחבי אירופה. בעוד שהקהילה היהודית לא הייתה גדולה מספיק כדי לתמוך בבית כנסת עצמאי, חבריה התנהלו בפרטיות בבתים או בבתי מלון מקומיים כמו בריינר (שנודע לימים כקריסטל) והסטפני (לימים הרג'ינה אלנה). שלטונות העיירה אישרו את בנייתו של בית קברות יהודי, שהושלם בין השנים 1908-1912, ששימש עדות לנוכחות הקהילה באזור.
המורשת היהודית של אופטיה הושפעה באופן דרמטי ממלחמת העולם השנייה והשואה. תחת הכיבוש הפשיסטי האיטלקי ומאוחר יותר הנאצי, האוכלוסייה היהודית של אופטיה, כמו רבות אחרות באזור, התמודדה עם רדיפות אכזריות. תושבים יהודים רבים גורשו למחנות ריכוז או סבלו מצורות אחרות של אלימות. עם תום המלחמה, הקהילה נהרסה, ועם עליית הסוציאליזם ביוגוסלביה שלאחר המלחמה, החיים היהודיים באופטיה הגיעו למעשה לקיצם.
כיום, בית הקברות היהודי באופטיה, על אף שהוא קטן, משמש תזכורת אילמת לקהילה שפעם שגשגה כאן. המקום השתמר כחלק מהמאמצים הרחבים של העיר לזכור ולכבד את העבר היהודי. למרות שאין כיום בית כנסת פעיל באופטיה, העיירה נותרה מוקד עניין עבור תיירים יהודים וצאצאי המשפחות המקוריות, שחוזרים לחקור את מורשתם ולהרהר בהיסטוריה העשירה אך הטרגית של אבותיהם.
יופי טבעי ואטרקציות
אומנם לעיר יש קסם היסטורי ותרבותי מרתק, אבל היופי הטבעי של אופטיה הוא שממשיך למגנט מבקרים מרחבי העולם. האקלים המתון של האזור, הצמחייה השופעת והקרבה הן לים והן להרים הופכים את אופטיה ליעד אידיאלי בכל ימות השנה.
טיילת לונגומרה, שביל באורך 12 קילומטרים, נותרה אחד המאפיינים האהובים ביותר של אופטיה. הטיול לאורך קו החוף מציע נופים מדהימים של הים האדריאטי והאיים שמסביב. לאורך הדרך, המבקרים יכולים להיכנס לווילות המקסימות שלאורך המסלול, או לעצור לשחות במים הצלולים באחד מהמפרצים הקטנים. לאורך הטיילת ניצבות גם כמה נקודות ציון היסטוריות, כמו הפסל האייקוני של "העלמה עם השחף" – סמלה של אופטיה – שניצב בגאווה על שפת הים.
גם הפארקים של אופטיה מציעים הפוגה שלווה מהמולת העיירה. פארק אנג'ולינה, ביתם של יותר מ-150 מינים של צמחים מרחבי העולם, מספק מפלט שליו עם הצמחייה השופעת והערוגות היפות שלו. המבקרים יכולים גם לחקור את פארק סנט ג'יימס, שנמצא בסמוך לכנסיית סנט ג'יימס ההיסטורית, אחד מציוני הדרך העתיקים ביותר של העיר, שראשיתו במאה ה-15. הפארקים האלה מושלמים לטיולים רגועים, והמבקרים יכולים ליהנות מהאווירה המרגיעה שנוצרת על ידי רוח הים ותצוגות הפרחים. גם תרבות בתי הקפה של העיירה ושלל הבוטיקים המקסימים שלה לאורך טיילת מרסלה טיטה (Marsala Tita) מוסיפים לאווירה של העיר.
אופטיה ידועה גם במלונות המרשימים שלה, שממשיכים להציע את אותה רמה גבוהה של יוקרה שמשכה את האליטה האירופית לפני למעלה ממאה שנה. מלון קוורנר, המלון הראשון על החוף האדריאטי, נותר עדות למעמדה של אופטיה כעיר נופש מהשורה הראשונה. כיום, מבקרים יכולים לחוות שילוב של קסם מהעולם הישן ושירותים מודרניים במלונות הרבים ומרכזי הבריאות והספא של אופטיה. רבים מבתי העסק האלה כוללים נופים מדהימים של הים, מה שהופך אותם לאידיאליים הן עבור חופשות מרגיעות וחופשות רומנטיות.
איך מגיעים לאופטיה וכמה חופשה בה עולה?
כדי להגיע לאופטיה מישראל, האפשרות הנוחה ביותר היא לטוס לנמל התעופה של ריאקה (RJK), שהוא נמל התעופה הבין-לאומי הקרוב ביותר לעיירה, הממוקם כ-40 קילומטרים משם. מספר חברות תעופה מציעות טיסות מעבר דרך מוקדים אירופאיים מרכזיים כמו זאגרב או וינה. מראיקה אפשר לנסוע באוטובוס, במונית, או לשכור רכב. אפשרות נוספת היא לטוס התעופה התעופה של טריאסטה באיטליה השכנה, שנמצא כשעתיים נסיעה ברכב מאופטיה. למסלול נופי יותר, ניתן לטוס לזאגרב ולאחר מכן לנסוע ברכב או באוטובוס לאורך החוף.
חדר מלון בינוני עולה בדרך כלל בין 80 ל-150 אירו (300–570 שקלים) ללילה, תלוי בעונה. למי שמחפש להתפנק, מלונות חמישה כוכבים יכולים לגבות בדרך כלל 200 עד 400 אירו (750–1,500 שקלים) ללילה.
ארוחות במסעדה מקומית יעלו בדרך כלל 15 עד 30 אירו (60–120 שקלים) לאדם עבור ארוחה נחמדה בת שלוש מנות, בעוד שאפשרויות סעודה פשוטות יותר זמינות בפחות כסף. דמי הכניסה לאטרקציות כמו פארק אנג'ולינה או בית הקברות היהודי הם בדרך כלל צנועים (בסביבות 5 עד 10 אירו), בעוד שסיורים פרטיים או ספא יכולים להוסיף לעלות הכוללת, תלוי בבית העסק.