תושבי היישוב אדינבורו של שבעת הימים (Edinburgh of the Seven Seas), שנמצא באחת הטריטוריות הבריטיות מעבר לים באי טריסטן דה קוניה (Tristan da Cunha), מכנים את ביתם "ההתיישבות המבודדת ביותר בעולם". מדובר באי געשי פעיל באמצע האוקיינוס ​​האטלנטי הדרומי, והפעם האחרונה שבה הייתה התפרצות הייתה ב-1961, מה שאילץ את תושבי האי להתפנות לאנגליה, על פי אתר האינטרנט של ממשלת טריסטן דה קוניה ואגודת טריסטן דה קוניה.

כיום גרים שם פחות מ-300 תושבי אי ומבקרים, אך הריחוק מעניק למעטים האלה שפע של שלווה וביטחון. הכלכלה מסתמכת על ייצוא סרטנים, המכונים לובסטרי סלע טריסטן, אך גם התיירות מהווה חלק קטן. עם זאת, אין מלונות באי, כך שהממשלה יצרה תוכנית אירוח ביתי למבקרים תמורת 65 פאונד (כ-300 שקלים) ללילה, או בסביבות, לפי אתר האינטרנט של האי. אבל לפני כן צריך להגיע לשם – וזה לא כל כך פשוט.

הכי רחוק שרק אפשר

טריסטן דה קוניה היא למעשה קבוצת איים: סנט הלנה, האי אסנסיון וטריסטן דה קוניה. התיישבות היחידה היא אדינבורו של שבעת הימים, והיא קרויה על שמו של הדוכס מאדינבורו, בנה השני של המלכה ויקטוריה (1840–1901), לאחר שביקר במקום בשנת 1867.

האי טריסטן דה קונייה  (צילום: maloff, shutterstock)
ההגעה לכאן אורכת שבוע בים | צילום: maloff, shutterstock

האי נגיש רק באמצעות שיט במעבורת, שיוצאת מהעיר הקרובה ביותר – קייפטאון שבדרום אפריקה. כמה קרובה אתם שואלים? 2,787 קילומרים, יותר מהמרחק של תל אביב ורומא. האי כל כך מרוחק שהממשלה ממש ממליצה למבקרים להתחיל לתכנן את הטיולים שלהם שנה מראש, ומבקרים פוטנציאליים צריכים לקבל את אישור הטיול שלהם על ידי ממשלת טריסטן. הם צריכים לשלוח דוא"ל למנהלה של האי ולספק סיבות לביקורם. מי שיבחר להגיע לאי טריסטן דה קוניה יצטרך לעשות זאת בשיט של כמעט שבוע, אבל הוא יגיע לאחד המקומות השקטים ביותר על כדור הארץ.

כאמור, באי פחות מ-300 תושבים ומבקרים, ולתושבי האי הקבועים יש רק 10 שמות משפחה שונים. למעשה, מדובר בקהילה גדולה דמוית משפחה: אם מישהו הורג חיה גדולה בשביל לאכול, הוא חולק אותה. אם ביתו של מישהו נהרס, מישהו אחר יארח אותו או יעזור לו לתקן אותו. כמו כן, האי בטוח מבחינת פעילות פלילית, ילדים יכולים להתרוצץ ללא השגחה, והתושבים לא נועלים את הדלתות שלהם.

שלט טריסטן פה קוניה  (צילום: maloff, shutterstock)
התושבים שמחים להיות הכי רחוקים שאפשר | צילום: maloff, shutterstock
כנסייה טריסטן דה קונייה  (צילום: Simon Butters, shutterstock)
מעט מאוד תושבים ומעט מאוד בתים | צילום: Simon Butters, shutterstock
התיישבות אדינבורו של שבעת הימים טריסטן דה קונייה  (צילום: maloff, shutterstock)
התושבים מכירים אחד את השני ומתנהלים כמשפחה גדולה | צילום: maloff, shutterstock

התושבים מגדלים בעצמם את הירקות שלהם בחלקות שנמצאות במרחק של שלושה קילומטרים מהיישוב, בכביש היחיד של האי עם שירות האוטובוסים המרוחק ביותר בעולם. כל משפחה יכולה להחזיק משק חי, אבל הממשלה שולטת במספרים כדי למנוע רעיית יתר של האדמה המוגבלת. נכון לעכשיו, כל משק בית רשאי להחזיק בפרה אחת.

מבנים טריסטן דה קונייה  (צילום: David Forman, getty images)
התושבים מגדלים בעצמם את הירקות שלהם | צילום: David Forman, getty images

מרכז הבריאות קמוגלי באי מספק שירותי רפואה ורפואת שיניים, אך אנשים עם מקרים רפואיים רציניים יותר (כולל נשים שכורעות ללדת) חייבים לשוט במשך שבוע לקייפטאון. חינוך עבור כ-30 תלמידים בגילאי 5-16 מסופק בבית הספר St Mary's וסטודנטים המעוניינים להמשיך ללמוד יכולים לעשות זאת בבריטניה או בקייפטאון, בתמיכת קרן החינוך של אגודת טריסטן דה קוניה, ארגון צדקה.

נופים געשיים והרבה מאוד שקט

באי יש כנסייה אנגליקנית אחת, כנסייה קתולית אחת, תחנת משטרה עם שוטר אחד במשרה מלאה, מרכז תיירות משולב עם סניף דואר, בריכת שחייה, אינטרנט קפה ובית קפה, סופרמרקט אחד והפאב המרוחק בעולם (האלבטרוס) באולם הנסיך פיליפ.

בתי ההתישבות בטריסטן דה קונייה  (צילום: David Forman, getty images)
בית קפה אחד ובר אחד | צילום: David Forman, getty images

על הנוף הנוף שולטת פסגת סנט מרי הוולקנית, המתנשאת לגובה של יותר משני קילומטרים, עם אגם בצורת לב בפסגה. יותר מ-40 אחוזים משטחו של האי מוכרזים כשמורת טבע, זאת גם כדי לשמור על חייהם של בעלי החיים הכוללים מיני ציפורים נדירות ופינגווינים מסוג פינגווין מצויץ צפוני. ישנם שלושה מינים שונים של אלבטרוס אנדמי, אך האלבטרוס מאוים על ידי עכברים. אותן סירות שהביאו אנשים לאי הביאו גם עכברים וחולדות, ועל ידי אכילת האפרוחים של ציפורים מקומיות, המכרסמים עלולים להכחיד מספר מינים.

פינגווינים טריסטן דה קונייה  (צילום: Charles Bergman, shutterstock)
בעלי החיים כאן בטוחים. פינגווינים מצויצים | צילום: Charles Bergman, shutterstock

בעוד שכמה ספינות קרוז הוסיפו את הנמל למסלול שלהן מאפריקה לאמריקה הלטינית כדי שתיירים יוכלו להציץ בסגנון החיים הנידח הזה, זה בדרך כלל לא מקום בו אנשים עוברים. אבל עבור התיירים שכן מגיעים לאי, יש כמה אפשרויות בכל הנוגע למקומות לינה: חלק מתושבי האי פותחים את בתיהם למבקרים על בסיס אירוח ביתי. הם גובים 88 אחוזים מדמי הלינה בעוד 12 האחוזים הנוספים הולכים לממשלה.