השבוע כבשו המורדים הסורים חלקים נרחבים מסוריה, כשמעל כולם נמצאת חלב (Aleppo), עיר שפעם הייתה שם נרדף לפאר, תרבות והיסטוריה, וכיום נמצאת במצב מתקדם של הרס. הלחימה בסוריה שהחלה לפני יותר מעשור גרמה לכך שחלב, העיר השנייה בגודלה במדינה ומהערים העתיקות בעולם, חוותה פלישות רבות שעיצבו את הנוף שלה. המלחמה בסוריה, שהחלה למעשה בשנת 2011 ואף פעם לא לגמרי הסתיימה, חוללה הרס חמור למבנים ולשווקים ההיסטוריים שלה.
>> אחרי המלחמה: האם לבנון תוכל יום אחד לחזור ולהיות יעד תיירותי?
>> ארץ אלף לילה ולילה: כך נראית תימן – נווה המדבר שאסור להתקרב אליו
>> בארץ הטאליבן: אפגניסטן הפכה מגן עדן מרהיב לגיהנום עלי אדמות
העיר, פעם מוקד לנתיבי הסחר ההומים של סוריה, ראתה את קו הרקיע שלה מצטמצם, מסגדים מתפוררים ומצודות היסטוריות עומדות פגומות לאחר שנים של לחימה. ב-2016, כאשר כוחות סוריים, שנתמכו בתקיפות אוויריות רוסיות כבשו את רוב חלב מידי המורדים, פניני התרבות והארכיטקטורה שהפכו את חלב ליהלום של העולם העתיק התפוררו לאבק, ואנשיה נקרעו לגזרים, רבים מהם עזבו את העיר ואת המדינה.
עיר של מלכים ואימפריות
את שורשיה של חלב אפשר לאתר כבר לפני יותר מ-8,000 שנים. עוד בעת העתיקה הייתה חלב ידועה במיקומה האסטרטגי, שוכנת בצומת דרכים של נתיבי מסחר עתיקים המחברים את הים התיכון למסופוטמיה, מצרים ואנטוליה (אזור טורקיה). זה הפך את חלב לא רק למרכז מסחרי משגשג אלא גם לסמל של חילופי תרבות ואינטלקטואלים. המצודה שלה, השוכנת גבוה מעל העיר, מתוארכת לפחות לאלף ה-3 לפני הספירה, עדות לחשיבותה המתמשכת של העיר באזור.
לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה, חלב נשלטה על ידי רצף של אימפריות, מהחתים והאשורים ועד לרומאים, הביזנטים ומאוחר יותר, העות'מנים. כל אחת מהמעצמות הללו הותירה את חותמה על העיר – ארמונות מרהיבים, מסגדים מפוארים ושווקים מימי הביניים כמו שוק אל-מדינה, שפעם משך אליו סוחרים מכל העולם. פלאים ארכיטקטוניים אלה, עדיין זהרו בנוף העיר לפני תחילת המלחמה, והדהדו את תפקידה של העיר כשריד חי של ההיסטוריה האנושית.
אבל ההיסטוריה של חלב לא הוגדרה רק על ידי המבנים המונומנטליים שלה. בעיר היו גם קהילות עשירות ומגוונות, שכל אחת תרמה לזהותה. בין המשמעותיות שבהן הייתה הקהילה היהודית, שהייתה חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של חלב במשך מאות שנים. הנוכחות היהודית בעיר החלה עוד מימי קדם, עם קהילה ששגשגה בתקופת ימי הביניים ותחת השלטון העות'מאני. בשיאה, האוכלוסייה היהודית של חלב הייתה מהגדולות בסוריה.
בשונה מהקהילה היהודית של דמשק שנחשבה לחילונית יותר, יהודי חלב היו ידועים במסורת הדתית שלהם, כאשר העיר הפכה למרכז ללימוד טקסטים ומסורות יהודיות. הקהילה פרחה מבחינה כלכלית, בעיקר בזכות מיקומה בדרכי המסחר, ובמשך דורות חלב הייתה מקום שבו חיו יהודים בשלום יחסי עם שכניהם המוסלמים והנוצרים, וגורלם נשזר בגאות ובשפל של שגשוגה העיר.
אבל ההרמוניה הזו התנפצה באמצע המאה ה-20. עם עליית המתיחות במזרח התיכון, במיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, כאשר האוכלוסייה היהודית של חלב החלה להתמעט. התחושות האנטישמיות גברו, וגלי אלימות, פרעות קשות ורדיפות דחפו את היהודים שנותרו לברוח. עד שנות ה-90, הקהילה היהודית שפעם זהרה כמעט נעלמה, ובתי הכנסת שעמדו כמגדלור של אמונה במשך מאות שנים נחרבו.
כשההרס הופך לשגרה
דעיכתה של חלב בעת החדשה הייתה כואבת באותה מידה, אם כי מסיבות שונות. בשנים הראשונות של מלחמת האזרחים בסוריה, חלב מצאה את עצמה במרכז הסכסוך. חשיבותה האסטרטגית של העיר, הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינה סמלית, הפכה אותה לפרס הן לממשלת סוריה והן לכוחות המורדים. ב-2012, עם הסלמתה של המלחמה, העיר חולקה לשני אזורים: מערב חלב שבשליטת הממשלה ומזרח חלב שבשליטת המורדים.
מה שהתרחש לאחר מכן היה מצור אכזרי, לחימה בת שנה שהפכה את העיר לשדה קרב. בעוד כוחות המורדים החזיקו מעמד במזרח, כוחות המשטר – בגיבוי תקיפות אוויריות רוסיות – פתחו במסעות הרסניים כדי לכבוש מחדש את העיר. עד שחלב נפלה לידי הממשלה ב-2016, העיר הצטמצמה לצל של עצמה. מניין ההרוגים היה אסטרונומי, ואלפי אזרחים נלכדו באש הצולבת. הרחובות השוקקים של פעם היו זרועים עתה בהריסות. ציוני הדרך ההיסטוריים של העיר, כמו מצודת חלב העתיקה והמסגד הגדול, סבלו מנזק חמור או הרס מוחלט.
בשנים שחלפו מאז נפילת העיר, פצעיה של חלב לא הגלידו. השיקום היה איטי, וחלק גדול מהעיר עדיין הרוס. האובדן התרבותי היה עצום; מונומנטים שעמדו במשך מאות שנים נהרסו כהרף עין, וחיי היומיום של אזרחי חלב נותרו לכודים באיזון הלא ברור בין התאוששות לאחר סכסוך לבין מתחים מתמשכים. גם כאשר חלקים מסוימים בעיר חזרו לחיים בהדרגה, נראה שנשמתה של חלב אבדה. זו עיר שבה צלקות המלחמה חרוטות בכל בניין, בכל פינה. השווקים שקטים יותר, צלילי המואזין פחות תכופים, וזמזום המסחר התחלף בקולות אבל.
כוחות קיצוניים ועתיד לא ברור
נכון לעכשיו, חלב עומדת כהרגלה על פרשת דרכים. כוחות המורדים מחזיקים בעיר, ולרבים יש תחושה שברירית של התנגדות, תקווה שאולי העיר הגדולה הזו שפעם הייתה מפוארת יכולה לקום מהאפר. אבל התקווה הזו מתמתנת על ידי המציאות, לצד העובדה שהמורדים עצמם מחזיקים באידאולוגיות קיצוניות. חלב היא עיר הנקרעת בין עברה המפואר לעתידה הלא ברור. העיר העתיקה ואתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, הם כעת רוחות רפאים שנאבקות לשמור על המעט שנותר להן.
חלב היא עיר המגלמת את הטרגדיה הרחבה יותר של סוריה – ציוויליזציה עתיקה, רב-תרבותית ועשירה שנקרעה על ידי סכסוכים מודרניים, מאבקי שליטה פנימיים וציניים ומעל לכל אינטרסים חיצוניים של מדינות שרואות בה מדרגה לעבר הגשמת חזון עצמי. נפילתה של חלב אינה רק נפילה של עוד עיר; זוהי נפילתה של היסטוריה, טרגדיה שנמשכת כבר דורות רבים.