כאשר אומרים שהכל בחיים הוא עניין של תזמון, מתכוונים בעיקר לטיולי זריחות. למה תזמון? כי אין דבר מתסכל מלהיכנס למיטה בשעת השינה של הילדים, להתעורר בשעות הפרוורטיות שבהן עדיין שולט חושך סמיך, לנסוע אל יעד נחשק, ואז לפספס את הזריחה בשתי דקות. שתי דקות שעושות הבדל אדיר. מצד שני, יש לנו יסוד סביר להניח שגם מחר תהיה זריחה.
אז בלי שהיות, קבלו 10 מקומות מומלצים לראות בהם זריחות שוות (ואף מילה על מצדה, שכבר הפכה למעצמת רייטינג בשעת הזריחה, ודי בצדק).
במרומי עמק החולה
מסתבר שעמק החולה יפה גם כאשר לא מרחפות מעליו ציפורים נודדות. במיוחד אם צופים בו מגבוה, ובמיוחד אם צופים בו מרכס הרי נפתלי התלול, המצוי בשוליו המערביים. נסו את מצפור הנוף של הר קרן נפתלי. הוא אמנם גמד יחסית לגובה פני הים (כ-500 מטר), אך מצוי בגובה של כ-1,000 מטר מעל עמק החולה עצמו. תפסו לכם פינת זוּלה נעימה, וחכן שהשמש תצבע את הרי הגולן, הגליל העליון והחרמון בגוון כתום עז. ואם אתם כבר כאן ומעוניינים בטיול קליל לקינוח, נסו את יער נבי יושע ומצודת כ"ח הסמוכה.
להגיע: חולפים על פני היישוב רמות נפתלי עם כביש 866, ממשיכים מעט דרומה לו ופונים מזרחה לפי השילוט לקרן נפתלי.
בלב המכתש הגדול
לקום, לנסוע, להחנות ולחכות לאור? אז זהו, שיש זריחות ששווה לעבוד עבורן. בתמורה, הן תספקנה חוויה שלא תישכח עוד זמן רב. אחת התפאורות היותר מומלצות בעניין זה הוא המכתש הגדול (שאמנם נקרא כך בשל גודלו, אך מסתבר שמכתש רמון גדול יותר. סתם, שתדעו). אפשר אפילו ללון בשק שינה בחניון החולות הצבעוניים המפורסם, להתעורר לפני הזריחה ולהתחיל מסלול לא ארוך, ששיאו בתצפית פנורמית יפהפייה. פנורמית אמיתית, כזו שלא נתקלת בכל מיני גושי בטון ונחשי אספלט.
המסלול מתחיל בחניון החולות הצבעוניים, וכדאי לצאת כשעה לפני הזריחה. צועדים בשולי הכביש לכיוון מזרח, בזהירות רבה, ואחרי כמה מאות מטרים חוברים לשביל ירוק מדרום לו ומטפסים עמו. בהמשך חוברים לשביל השחור ומטפסים עד שאי אפשר יותר (ואך ורק כאשר יש מספיק אור!). הגעתם בזמן? זכיתם לקבל בום למוח של צבע, גיאולוגיה, ועוד צבע. מי שעייף, יכול לחזור באותה הדרך. רוצים להגדיל? חזרו לשביל הירוק וממנו אל שוב לשחור, והפעם לכיוון צפון, עד לנקודת ההתחלה. יש להצטייד במפת סימון שבילים.
להגיע: אתר החולות הצבעוניים מצוי בצדו המזרחי של כביש 206, קצת לפני היציאה מהמכתש.
צלילי בוקר מעל מכתש רמון
את מכתש רמון כולם מכירים, וגם את הטיילת הנמתחת לצד מרכז המבקרים שלו. מה שפחות מכירים זה את המרחב הפסטורלי לעילא המכונה "פארק צלילי המדבר". מאחר ששמות לא נותנים סתם כך, יש כאן – אל מול נופיו המדהימים של פנים המכתש - שפע של פסלי מתכת סוריאליסטיים שנועדו לא רק להיות יפים, אלא גם להישמע היטב. וזאת בזכות מבנה העושה שימוש ברוחות המקומיות. זה מדהים, במיוחד אם אתם בעניין של מדיטציה. רק אל תשכחו לפקוח את העיניים כאשר הזריחה מפציעה. במקרה הזה, ההארה האמיתית יפה לא פחות מההארה הנפשית.
להגיע: הטיילת והפארק נמצאים בחלק הצפון-מזרחי של מצפה רמון (יש שילוט).
תל צובה - חורבה פוטוגנית
נפש חיה לא תמצאו בתל צובה. לא רק בשעת זריחה, אלא בכלל. אוקיי, זוהי אולי הגזמה, אבל כאשר תגיעו, תבינו עד כמה התל הזה מרגיש מבודד, נראה כאילו לקוח מזמנים אחרים, ממקומות אחרים. בימיו הטובים, תל צובה אכלס מבנה צלבני מבוצר שחלש על סביבתו. כיום נותרו ממנו רק שרידים. שרידים מרהיבים שמפעילים את הדמיון. נכון, אין מכאן מבט ממשי אל האופק, אבל אור הבוקר הראשון יצבע עבורכם את חורבות האבן הנהדרות הללו בצבעים חיים ושובי עין. יש סיכוי רב שלא תרצו לרדת מהתל הזה גם אחרי שעה ארוכה. להשלמת התמונה הפראית, מתגוררים פה ים של סברסים שמשתלטים על כל חלקה טובה. מתאים לזוגות, למשפחות וגם (ואולי בעיקר) למתבודדים כרוניים.
שימו לב: אין לטפס בחשיכה אל התל, בשל בורות הפעורים לצד השביל, ואין לסטות מהשביל המסומן.
להגיע: נכנסים לקיבוץ צובה שעל כביש 395 וממנו מזרחה, על כביש גישה צר, לפי השילוט. מחנים בזהירות למרגלות התל ומטפסים ברגל.
המוחרקה - תצפית מגג המנזר
מי שחייבים לדעת בכל רגע נתון היכן הם נמצאים והיכן נמצא שאר העולם ביחס אליהם, יבואו על סיפוקם על גג מנזר קרן כרמל (מוחרקה), לא הרחק מדליית אל-כרמל. על גג הבטון, גבוה מעל העולם (באופן יחסי) משורטטים ומפורטים כיווניהם ומרחקם של אתרים שונים ברחבי הארץ. אבל לא בשביל האוריינטציה הגעתם עד פה, אלא בזכות הזריחה ששוטפת את אזור העמקים, וגם את הגליל והגלבוע במרחק. אגב, בכניסה אל מתחם המנזר יקבל אתכם בזעם אליהו הנביא. למעשה רק פסלו, הבוהק בלבן - פגיון בידו המונפת וראש של אויב מתחת לרגלו. מומלץ מאוד לקנח בפיקניק מיוער לצד דרך נוף כרמל הסמוכה.
להגיע: מצומת אליקים שעל כביש 70 פונים לכיוון צפון-מערב לכביש 672, מגיעים לפאתי דליית אל-כרמל ומשם לכיוון דרום-מזרח לפי השילוט.
הארבל: עץ, הר ושמש
כבוד גדול יש להר האדיר הזה. אדיר במובן של שיפוע חד, לאו דווקא במובן של גובה. זהו הר שמעללים רבים נקשרו בו בימיו של הורדוס, בעת שמורדים יהודים הסתתרו במערות שבמצוק, וגם נקטלו בהן (תעשו גוגל. זה הכי לא סיפור-לפני-השינה).
הארבל מתנשא לגובה של כ-400 מטר מעל פני הכנרת, מה שמבטיח לכם לא רק נוף מדהים של הגליל והגולן, אלא גם נצנוצי בוקר של האגם הלאומי. נקודת התצפית היפה בעיניי כאן מצויה במצפור החרוב, הקרוי על שם עץ חרוב בודד, די קשיש ולא ממש חסון, שנלחם זה שנים רבות ברוחות העזות הפוקדות את פסגת ההר. הוא גם ישמח לעשות לכם צל אחרי שהשמש תזרח.
להגיע: מכביש 77 (צומת גולני-טבריה) פונים בצומת כפר חיטים לכביש 7717 ומשם לפי השילוט עד לחנייה שבהר. מהחניון צועדים כרבע שעה עד למצפור החרוב, לפי השלטים.
מדבר מתעורר מעל בקעת צין
נחל צין קוטף את המקום השלישי באורכו בישראל (כ-120 קילומטר), ועל הדרך מספק שפע של מקומות לטייל לאורכו. אבל דווקא בנקודת זריחה זו, לא מתקרבים לגדת הנחל, אלא צופים בו (ובעצם בבקעת צין האדירה) מלמעלה, בעת שקרני שמש ראשונות מגלות את המדבר, שמשנה את צבעיו בשעות אלו במהירות מפתיעה. משחור, לכחול, לכתמתם ולצהוב עז.
את תצפית הבוקר מומלץ לעשות במקום שבו תוכלו לאחר מכן לשוטט מעט ברגל – אחוזת קבר בן גוריון, שבה שבילי גן מטופחים. חפשו את הרחבה הגדולה המשקיפה לעבר בקעת צין – אי אפשר לפספס אותה.
להגיע: נוסעים על כביש 40 (באר שבע-מצפה רמון) ופונים על פי השילוט לאחוזת קבר בן גוריון.
הר סדום
האם ידעתם שהר סדום הוא בעצם גוש מלח אדיר? גוש המלח מספק לא מעט מסלולי טיול, אבל מאחר שמדובר בטיול טרום זריחה, לא נגרום לכם לטפס ולהתאמץ יותר מדי, אלא להגיע עם הרכב כמה שיותר קרוב לפסגה (בגובה של כ-200 מטר מעל פני ים המלח). אחרי שמחנים, צועדים אל נקודת התצפית המועדפת עליכם, וזוכים באחד ממראות הבוקר היפים באזור מדבר יהודה: ים המלח (או בעצם בריכות האידוי שלו), מרחבים אדירים של סלעי חוואר מפוסלים, והרי מואב, אי שם בממלכת ירדן הקרובה-רחוקה.
להגיע: נוסעים על כביש 90, ומדרום לצומת זוהר, קצת לפני הכניסה למפעלי ים המלח (ואחרי אבן הק"מ ה-194), פונים מזרחה לפי השילוט לנחל פרצים, הר סדום ומישור עמיעז. משם לפי השילוט לתצפית הר סדום. מומלץ להצטייד במפה.
שמורת חולות ניצנים
בואו נתחיל מהעובדה שבשמורת חולות ניצנים – בין אשדוד לאשקלון – אין לשהות בשעות הלילה (כמו בכל שמורה). קחו זאת בחשבון בעת שאתם מגיעים. היתרון הגדול של המקום הוא קרבתו היחסית לאזור המרכז, ועדיין – מדובר במרחב נטול הפרעות. ים של חולות, ודיונות, ועוד חולות ועוד דיונות תמצאו פה. אז תופסים את הדיונה הכי גבוהה, הכי רכה וזו שהכי מתאימה לקימורי הגוף שלכם, וממתינים. בואו בזוג – זה יעשה לכם רק טוב.
ואת הקפה שאחרי? צעדו לכיוון האגם המלאכותי-למחצה הנמצא בחלק המערבי של השמורה, ודמיינו שאתם במקום הרבה יותר רחוק ממה שהוא באמת. רוצים קינוח בראש אחר? טבילת בוקר בחוף ניצנים הסמוך תעשה את העבודה.
להגיע: מצומת ניצנים שעל כביש 4 פונים מערבה לכביש 3631, וממנו לפי השילוט לחניון האיקליפטוס. משם ברגל לכיוון מערב או צפון, לפי תחושת הבטן שלכם.
גבעה ליד הבית
כבר קמתם בשעות לא שפויות, אז מה – תיאלצו עכשיו גם לנהוג שעה ארוכה? לכל אחד, גם לטיפוסים הכי אורבניים, יש פינה סודית (פחות או יותר) לא הרחק מהבית, שאליה הוא נוהג להגיע פעם בשבוע או פעם בשנה. העיקר שהיא תהיה גבוהה מספיק, כדי שתוכלו להבחין באופק, וגם לראות את המקום שבו אתם חיים באור חדש.
להגיע: אתם יודעים טוב מאיתנו.
יש לכם רעיונות נוספים? זרקו לנו טוקבקים שם למטה. אבל הכי חשוב - אל תשכחו להצטייד בפק"ל קפה. כי זריחה בלי קפה זה כמו... זריחה בלי קפה.
>> לכל כתבות מגזין סוף השבוע של mako