ישראלים רבים חיים בחו"ל ומשתלבים בעסקים וחברות מקומיים, אבל המשותף לחמשת הישראלים שהזכרנו הוא לא רק העובדה שהם בנו לעצמם חיים במדינה אחרת, אלא בעיקר האופן בו בחרו להתפרנס: הם החליטו להקים מלונות ובתי הארחה, תקעו יתד בתיירות המקומית וכעת מאפשרים לכל ישראלי בעולם חוויה ייחודית - ללון במקום שבו אפשר להשיג שקדי מרק. גאווה ישראלית - בחו"ל.
"הקיבוץ של ריטה" | מוטי חן
משפחתו של חן, שנולד בקיבוץ נען, נעה ונדה בארץ מאז ילדותו. "נגזרה עלי קללת היהודי הנודד", הוא אומר. חן החליט לעזוב את הארץ אחרי הצבא: הוא שירת בחיל הים, באזור שארם א-שייח, והתקשה "לעבור מהשעמום הכיפי של שארם א-שייח לתל אביב". תוך כדי החיפושים בעולם הגיע לפנמה, חיבב אותה והחליט להישאר. במשך 25 שנים עסק במסחר ובשלב מסוים הבין שהוא רוצה להיכנס לעסקי התיירות, פחות בשביל העסקים ויותר בשביל הכיף והחברים. עד היום, הוא מודה, יש לו בעיה לגבות כסף מאורחים ואת המשימה הזו הוא משאיר לריטה - זוגתו בתשע השנים האחרונות.
סיפור האהבה ביניהם החל בימי המסחר של חן - הוא הכיר אותה בעיר דוד, שבמחוז צ'יריקי - והשניים הקימו חברה ליבוא חומרי ניקוי וטואלטיקה מישראל לפנמה. אבל יום אחד נמאס לו והוא החליט לשנות כיוון: "אמרתי לה שאין לי יותר סבלנות לבקש טובות מבעלי סופרים, ואני הולך לעשות את מה שאני אוהב לעשות". ריטה, מצידה, תמכה בו ויחד הם הקימו את "הקיבוץ של ריטה". מלבד האפשרות הברורה לשים את הראש ולנוח, המבקרים בקיבוץ הפנמי של חן מוזמנים ליהנות גם מגן החיות הקטן שיש בבית, הכולל ארבעה קופים. חן, המשמש גם כמדריך טיולים, מבהיר שמבחינתו אסור לאורחים להשתעמם אפילו לרגע, והוא מקפיד להעניק להם "אוכל, לינה וטיולים" בנופים של פנמה.
"אני אמנם מופיע בכל אתרי התיירות האמריקאים, אבל עיקר העבודה שלי היא מול ישראלים וכיף לי לארח ישראלים יותר מאשר זרים", מודה חן. "כיף לי לבלות איתם, לדבר עברית. האורחים האמריקאים, למשל, נורא שקטים ופחות מהנים. כשיש לי אורח ישראלי בבית - יש אור בבית". זוג אורחות שהוא זוכר לטובה הן דפנה ושירה מתל אביב, שהגיעו לפני כמה שנים רק לכמה ימים, אבל נשארו לחודש שלם, "הן הפכו לסמל של המקום, עד היום אף אחד לא שבר את השיא שלהן". נראה שהתחושה הדדית: "זה מקום מדהים, הם זוג נפלא וריטה מבשלת מדהים! חומוס ושקשוקה כמו שלה אין בארץ", סיפרה שירה.
הקשר של חן לישראל לא נגמר באירוח והוא מקפיד לשמור מצוות "ככל הניתן", מניח תפילין בכל בוקר ומבלה את החגים בפנמה סיטי, שם יש בית כנסת. כאשר מגיעים אורחים שומרי כשרות הוא מספק להם מזון כשר, הסכו"ם ממילא מופרד. כאשר מגיעים אורחים אדוקים במיוחד, כמו הרבנים שהתארחו אצלו, הוא החליף את כל כלי המטבח. לישראל לא יוצא לו להתגעגע הרבה, כי הוא מגיע לבקר מדי שנה, אבל בעבר, כשתקפו אותו געגועים, נהג לנסוע לבוקה דל טורו, שאליה מגיעים ישראלים רבים. "ישראלים הם עם מיוחד - אנחנו עם מיוחד", הוא מסכם.
גבינה שוויצרית עם שקדי מרק | מוריה חצב-רוקמן
מוריה חצב-רוקמן הגיעה לשוויץ בעקבות האהבה. את בן זוגה, איירה, הכירה בטיול והשניים ניהלו מערכת יחסים חוצת גבולות, עד שהגעגועים הכריעו והיא החליטה לעזוב את בנימינה לטובת שוויץ. כמו לאירופאים רבים, גם לאיירה היה בית חווה בן 350 שנה, שנמצא במקום מבודד בלב הטבע ושימש כבית קיץ מספר ימים בשנה. ביתר הזמן, עמד ה-Chatlet שומם וסגור וחצב-רוקמן, שראתה לפניה יהלום גלם, התחילה לחשוב על אפשרויות שונות ללטש אותו.
"בתחילה זו הייתה יוזמה אישית: ניסרתי ובניתי עם איירה מטבח שכולו עשוי עץ, על מנת שיוכל להשתלב עם הבניה הישנה", היא מספרת, בציינה שכל זה התרחש בעת שהייתה בחודש השביעי עם זוג תאומות. בהמשך יצאה למסע קניות בחנויות רהיטי רטרו, הוסיפה חימום חשמלי, חיבור WiFi ואמבטיה מפנקת באסם. מכיוון שהבקתה מוגדרת כמבנה לשימור, השינויים היו פנימיים בלבד. אפילו שלטי הכוונה לא נתלו, על מנת "ששום דבר לא יפריע לאזור הבתולי והטבעי שהבקתה שלנו מוקפת בו".
בסיום הבניה החליטה חצב-רוקמן להתחיל לשווק את הבקתה, על מנת שגם מטיילים ואורחים שאינם מקורבים לשניים יוכלו ליהנות ממנה. "בישראל ניהלתי משרד פרסום ושיווק, וניסיתי לברר עם עצמי אם הידע שרכשתי יכול לשמש גם בחו"ל", סיפרה. לדבריה, הידע והאופי הישראלי עזרו לה בשלבי השיווק הראשונים ולאחר שערכה מחקר בין אתרים המפרסמים מקומות מיוחדים כמו שלה, הזמינה צלם מקצועי וניסחה טקסט המסביר את הייחודיות של הבקתה: "חוויית הנופש ממנה ניתן ליהנות בבקתה היא ממש כמו של היידי בת ההרים. חופשה אחרת, עם קרבה גדולה לטבע, בה יכול המתארח לחטוב את העצים להסקה, להתקלח על רצפת עץ עתיקה בת מאות שנים באסם, ולצאת לטיולים קסומים בטבע - שנמצא ממש בפתח הבקתה".
הבקתה מציעה חופשה במתכונת של בישול עצמי, ומציעה למבקרים מארץ הקודש מטבח המצויד בטחינה, שמן זית ישראלי, והמצרך היקר ביותר - שקדי מרק. גם ספריית המדיה במקום מלאה תזכורות מהמולדת, וכוללת דיסקים של אסף אמדורסקי, החברים של נטאשה והגבעטרון, וכן עשרות סרטי DVD בעברית ומשחקי ילדים שיובאו באופן אישי מישראל.
כששאלנו אותה למה לא לפתוח מקום כזה בישראל, השיבה חצב-רוקמן שלדעתה, תהליך ההקמה של צימר דומה בישראל היה קשה ומסורבל הרבה יותר: "אני בטוחה שלצד העזרה הרבה לעסקים, הייתה גם הרבה יותר התערבות של הרשות המוניציפלית - משהו שכלל לא נתקלתי בו בשווייץ". כמו כן, כיוון שעברה לחיות במדינה חדשה, חשה צורך להכיר אנשים חדשים ולפתח בעצמה משהו בינלאומי, שאינו תלוי שפה ומאפשר לה להביא את עצמה לידי ביטוי.
אבל אפילו השלווה והקוסמופוליטיות של שוויץ לא גורמות לחצב-רוקמן לוותר על ישראל. את הראיון איתה ערכנו בעת שביקרה בארץ, כשלדבריה, היא בוחנת את האפשרות לחזור הביתה לתמיד (יחד עם איירה, בתה מנישואים קודמים, התאומות וילד נוסף בן שנתיים), פשוט "כי אין כמו בארץ".
80 אחוז מהאורחים הם ישראלים | רועי מרקוביץ'
בשלב הראשון מרבית הלקוחות היו מקסיקנים, אבל בזכות שיווק מפה לאוזן, השתנה המאזן וכיום 80% מהאורחים הם ישראלים. לדברי מרקוביץ', המטרה היא להגביר את השיווק לישראלים, בעיקר באמצעות מקומות כמו בית חב"ד או אתר גרינגו. בעתיד הקרוב, מבטיח מרקוביץ', תיפתח במלון מסעדה חלבית כשרה עם תפריט ישראלי, שבה יככב מלאווח. עיקר המתארחים במקום הם תרמילאים, אם כי האורחים שבאים קוראים לו הוסטל (מפה לאוזן). במקום יש 28 חדרים.
אם בשוויץ העניינים מתנהלים בצורה קורקטית ומאורגנת, הרי שהתנהלות הרשויות המקסיקניות שונות מעט: "הבירוקרטיה במקסיקו מאוד פשוטה - פשוט צריך לשלם לאנשים הנכונים", מסביר מרקוביץ', ומציין כי גם העובדה שזוגתו, בת שבע, היא ילידת המקום (שסיימה לפני כחודש הליך גיור בבין הדין בניו יורק), לא הזיקה בכלל, והכל זרם על מי מנוחות: "אנחנו, הישראלים, יודעים לסגור עסקאות בזמן קצר ובאופן יעיל - ככה אנחנו".
העשור מחוץ לגבולות הארץ, לא ניתק אותו מערכים דוגמת "כל ישראל חברים", והוא מתגאה באהבת ישראל ובעזרה לישראלים שמגיעים לאי - גם כאלה שאינם מתארחים במלון שלו. לפני כמה חודשים קיבל מרקוביץ' טלפון מבית החולים בעיר, שאליו הגיעה מטיילת ישראלית פצועה: "הגעתי לשם וראיתי ילדה בלונדינית יפה, שוכבת במיטה מלאת דם. החברים שבאו איתה עמדו מסביב בשוק, והרופאים לא הסכימו לטפל בה לפני שיינתנו להם 3,000 דולר כפיקדון. לא הכרתי אותה או את החברים שלה, אבל הבנתי שהיא ישראלית, ונתתי לרופאים את כרטיס האשראי שלי כדי שיטפלו בה".
מלון משפחתי בפריז | פיליפ בורז'ואה
אם זה היה תלוי בו, הבהיר, היה מקים את המלון בישראל, אבל נסיבות החיים הפכו אותו לתושב אנדורה. הוא נישא לסיגל, ישראלית אף היא, והשניים הביאו לעולם את נעמי (16), וניהלו יחדיו את המלון במשך מספר שנים. לאחר גירושיהם המשיך בורז'ואה לנהל את המלון, אך אשתקד החל לעבוד במחלקת השיווק של רשת מלונות פלאזה באנדורה.
לדבריו, בעוד שהקהל העיקרי בפראטס כלל אורחים ספרדים, צרפתים ורק בסוף הרשימה - ישראלים, כיום עיקר עבודתו מתמקדת בפניה לשוק הישראלי. בורז'ואה עובד בשיתוף סוכנויות טיולים ישראליות ומתאים לקהל הישראלי חבילות נופש חורפיות וקיציות. "אנדורה, הממוקמת באמצע ההרים, מציעה לתיירים כל מה שאפשר לחלום עליו - החל מאתרי סקי בחורף, פעילויות בהרים, עמקים ירוקים ולבנים, נופים מרהיבים, וקרבה לברצלונה הספרדית ולטולוז הצרפתית".
סדר פסח בטוסקנה | חן ינאי
לדבריו, החלום הספרדי של התנתקות מהעיר ואירוח בטבע לא דרש השקעה ראשונית גבוהה, אך כדי להפוך אותו ראוי לאירוח נדרשה עבודה רבה, שנמשכה שלוש שנים ולא מעט כסף. עם זאת, לדבריו, העלות הכוללת "עדיין, בסך הכל, הגיעה להרבה פחות מדירה קטנה, אפילו לא במרכז ישראל". הניסיון הזה גרם לו להמשיך הלאה ויחד עם זוג חברים - ישראלית ובלגי - הקים מרכז אירוח בפירנצה שבאיטליה. הניסיון שצבר בתחום התיירות וההתמודדות עם בירוקרטיה מקומית וזרה, עזר לו להפוך את החלום של השניים למציאות. את הווילה, מהמאה ה-14, הוא מגדיר כנמצאת ב"סקאלה אחרת", כיוון שבמקרה הזה מדובר במרכז אירוח יוקרתי בלב הגבעות של טוסקנה.
נהוג לומר שיש דמיון רב בין הישראלים, הספרדים והאיטלקים - תושבי מדינות חמות הגובלות בים התיכון, אך ינאי לא מצא דמיון רב בכל הנוגע לבירוקרטיה. "האופי הישראלי לא עזר בשלבים הראשוניים של הקמת העסק, ובמקרה הזה אף היה מתסכל", אמר ינאי. לדבריו, "הבירוקרטיה המקומית איומה וצריך הרבה סבלנות כדי לצלוח אותה. עד שאתה לא מפנים - בגוף, בנפש ובחשיבה הגיונית - את תפיסת 'הזמן' בארצות הללו, אתה מוצא את עצמך במרוץ סביב הזנב שלך. לפעמים צריך לחכות שבועיים למענה למייל, כשהוא מגיע התשובות סתמיות, ובהחלט קורה שמחכים שנה שלמה לאישור קטנטן. אחד השיעורים החשובים שלי היה ללמוד אורך רוח מהו". מצד שני, לאופי הישראלי היו גם יתרונות: "חברויות נפלאות נרקמו עד מהרה".
כששאלנו אותו על האפשרות להקים חווה דומה בישראל, הסביר ינאי שזה כמעט בלתי אפשרי: "הקמת חוות בודדים דורשת קשרים והרבה בירוקרטיה, וגם אם עברת את שני המכשולים האלו, לא בטוח שיצא משהו בסוף". בנוסף, ציין, "עתודות הקרקע בארץ לא מאפשרות להקים משהו בסגנון של מה שהקמתי בספרד, על שטח של 300 דונם שרכשתי, וגם מבחינה כלכלית לא היה שום סיכוי שאצליח לעשות משהו דומה".
מעבר למאכלים ישראלים וקיומו של סדר פסח, ינאי ומשפחתו הפכו למה שהוא מגדיר "הישראלים של המקום". אחרי הכל, "אנחנו קודם כל ישראלים - גם בספרד, גם בפירנצה", הוא מבהיר ומסכם: "זה כנראה לעולם לא יעזוב אותנו, וטוב שכך".
