סוף הקיץ הוא, באופן טבעי, תחילת הסתיו. והסתיו, באופן טבעי, נעים יותר להליכות ממושכות בטבע. כך זה היה תמיד, ויש להניח שכך גם זה יימשך. ובוא הסתיו הוא גם הזמן המתאים לכבוש שבילים נחשקים – טרקים, בלעז.
אז האם אנחנו מציעים לכם לצאת ולתפור ג'בלאות? על כך נענה, כמנהג המקום: חחח. לא ולא. לתפור ג'בלאות זה לא כאן. נסו בגולני. אנחנו כאן בשביל ליהנות. אז הנה, חמישה טרקים ישראלים למהדרין שאמנם דורשים סוג של מאמץ-מה, אבל עדיין – מסתיימים רגע לפני שזולגות דמעות של מאמץ (כן, יש כזה דבר. או שפשוט מדובר בזיעת מצח שניגרת מטה).
וכרגיל, הערה מתודית לפני שמתחילים: מאחר שמדובר במסלולים ארוכים ומורכבים יחסית לטיולי השבת הקלילים, כתבה זו היא בגדר הצעה כללית. נדלקתם על אחד המסלולים? חובה ללמוד אותו היטב ולהצטייד בהתאם (כולל מפת סימון שבילים, פירוט של סיפור הדרך וכו'). אנחנו רק הטיזר.
שביל הגולן (פלוס מינוס)
לפני מספר שנים נחנך "שביל הגולן", הנמשך כ-130 ק"מ וחולף בחלק המזרחי של הרמה – מהחרמון בצפון ועד עין תאופיק בדרום. אז נכון, אפשר לעשות את כולו במכה אחת, ואם אתם מיטיבי לכת ומעדיפים למהר מאשר ליהנות - תוכלו לסיימו בשבוע. אבל לא כולם חייבים להשתולל: השביל מודולרי לעילא, ולמעשה מחולק ל-15 קטעים שתוכננו כך שיתאימו ליום הליכה אחד. חלק מהשבילים אף מתאימים למשפחות, רק קחו בחשבון שנדרשת הקפצת רכב לנקודת הסיום. תוכלו אפילו להגיע לגולן 15 פעמים במשך השנה, ולצעוד את השביל כולו, באיזי. הנה, זה כבר טרק ראוי לשמו. בין האתרים היפים שלאורך השביל: הר אודם, עמק הבכא, הר בנטל, עין זיוון, הר בני רסן (זה עם טורבינות הרוח האימתניות), גלגל רפאים, מצפה אופיר, מבוא חמה ועוד.
השביל מסומן בסימון שבילים בצבעים לבן, כחול וירוק כצבעי החרמון, הכנרת ומרחבי הגולן. איש יקר בשם יעקב שקולניק אף כתב עליו ספר יחד עם ישראל אשד, ואם אתם בעניין – שקלו להשיג אותו. אפשר גם להיכנס לאתר הגולן (www.golan.org.il/shvil), לבחור קטע של 5-10 ק"מ ולהתמסר לנוף סחוף הרוחות.
הכי קל בשביל ישראל: הירקון
מקנאים בטיפוסים הקשוחים האלה שעושים את שביל ישראל, עם תרמיל ענק על הגב ומבט נחוש בעיניים? הנה ההזדמנות שלכם לפגוש בהם כשווים מול שווים. כמעט. בחרנו לכם את הקטע הכי קל בשביל ישראל: המסלול מתל אביב לתל אפק. או במילים פשוטות: שיטוט נינוח לצד הירקון. אבל אל תתנו למילה "ירקון" להכניס אתכם לשאנטי. הנחל הזה מתפתל ומתפתל ומתפתל (ולא בכדי קראו לו בערבית ואדי אל-עוג'ה, הנחל המתפתל). כל העיקולים והסיבובים האלה נמשכים כ-26 ק"מ. לא מעט, לא הרבה, אבל מאוד מישורי ודי מוצל. עוד חודשיים-שלושה יש אפילו סיכוי שתיאלצו לחצות ברגל קטעים מהנחל. ממש אינדיאנה ג'ונס.
מומלץ לערוץ את המסלול בכיוון ההפוך מרוב המטיילים, כדי לקנח בתל אביב. כך, נקודת ההתחלה תהיה בשערי גן לאומי תל אפק (אנטיפטריס), לצד כביש מספר 483. נקודת הסיום היא בנמל תל אביב. קחו בחשבון שתיאלצו להתמודד עם 7-8 שעות הליכה, לכן כדאי להתחיל מוקדם בבוקר. והפינאלה? עם בירה או אספרסו בנמל תל אביב. מאובקים, מזיעים ומאשורים. כמו הנחושים האלה משביל ישראל.
הישארו כל העת על הסימון של שביל ישראל (כתום-כחול-לבן), וצעדו לצד הנחל. ללכת לאיבוד לא תוכלו. בין האתרים שבהם תפגשו: בריכת הנופרים היפה בתחילת המסלול, בית הבטון הראשון בישראל, טחנות קמח מימים עברו, והרבה אווירה של סתלבט פראי-למחצה.
לילה על החוף: מעכו לנהריה
כל אחד מכיר את רצועת החוף הכי שווה בארץ, וכל אחד בטוח שהיא רק שלו. אבל סמכו עלינו: הטרק הלילי-ימי הכי שווה בארץ היא זה שיוצא מעכו ומגיע עד לנהריה. לא רק בגלל החוף, אלא בזכות נקודות המוצא והיעד. לטרק הזה יש שתי אופציות: או לצאת בשעה שבע-שמונה בערב מעכו לנהריה או לצאת בשתיים בלילה מנהריה לעכו. היתרון של הראשון: פשוט, נוח וחביב. היתרון של השני: מסיימים את הטיול בחומוסיה באזור השוק. כי חומוס, כידוע לכל, הוא אוכל של בוקר.
היתרון של שתי האופציות: לא צריך רכב. יש רכבת לכל כיוון וכמעט בכל שעה. גם באמצע הלילה. בקיצור, הלכנו על האופציה הראשונה. אין חומוס ששווה לילה לבן.
אחרי סיור קצר בין ערביים בנמל עכו העתיק ובסמטאות העיר העתיקות, פוגשים את הים וצועדים צפונה. אורות העיר מתרחקים אט-אט ומתירים אתכם בחושך סמיך. רק אורותיו המנצנצים של מפרץ חיפה העצום יזכירו לכם שאתם עדיין בלב הציוויליזציה (בע"מ).
מפרצונים קטנים ומפתיעים, דייגים שנראה שהיו כאן מאז ומעולם, וגם כל מיני התרחשויות בתחום האפור – ממפגשים רומנטיים אסורים במושב האחורי של הרכב ועד טיפוסים מוזרים שנפגשים עם טיפוסים מוזרים אחרים באמצע שומקום – ילוו את דרכם ויעניקו לה תיבול הגון. עוד מפרץ, עוד אורות מרוחקים, ומגיעים אל המפרץ המרהיב והמחבק שליד שבי ציון – מה שדורש טבילה לילית גם אם בחוץ קריר. חובה.
בסופו של דבר, לאחר כ-8-9 ק"מ, נהריה מגיעה. בתחילה היא תפתה אתכם עם פארק עירוני מטופח באופן מפתיע. עוד קילומטר או שניים, ומגיעים – כמו רובינזון קרוזו שחזר הביתה – לטיילת המפורסמת של העיר.
נפלתם על יום חמישי בלילה? ים של ברים, מועדונים, מסעדות וצחוקים ימתינו לכם פה, וגם המון נהריינים – שנראים ממבט ראשון כמו אנשים רגילים. שבו, תנו לשרירים לנוח ולעצמות להתפוקק. אחרי 1-2-3 בירות מול הים, תעדו לאורך שדרות הגעתון, אל תחנת הרכבת. הדרך לתל אביב תהיה מהירה יותר ממה שתחשבו (שימו לב למועדי הרכבות, הנוטים להשתנות מעת לעת).
מהר לשפלה: מצובה למצפה משואה
טרקים בנגב, במיוחד אלו שקשורים לשביל ישראל, יהיו בדרך כלל קשים עבור המטייל המפונק (אם כי המסלול העובר במזרח מכתש רמון יקסום לרבים). אבל אם אתם בכל זאת רוצים לשהות יומיים בשטח, ועדיין להיות קרובים יחסית לאזור המרכז, נסו את הקטע מצובה למצפה משואה, המציג את המיטב של הרי ירושלים ומנופי השפלה. זהו מסלול יפה ולא קשה מדי, שמסתיים בנקודת תצפית גבוהה ומרשימה בלב פארק בריטניה. היום הראשון דורש יקיצה מוקדמת, כי ביום זה תגמעו 22 ק"מ. לצד כמה עליות לא פשוטות, ימתינו לכם ממתקים כגון מעיינות הסטף, עין חנדק, עינות עמינדב, עין קובי, עין מטע ועוד.
לנים בחניון הספרטני של חורבת חנות, וביום המחרת צועדים 21 ק"מ. טיפה יותר קצר, אבל הרבה יותר מישורי (וקל). במסלול זה תפגשו את "דרך הקיסר" מימי הרומאים, את תל עזקה ושאר נופים שלעיתים נראים כלקוחים מזמנים אחרים. יש להתכונן היטב למסלול זה כי הוא אינו פשוט לניווט. כל ספר, אתר ומידע שקשור לשביל ישראל – יעשה את העבודה.
מים לים: קלאסיקה למתקדמים
טוב, הבטחנו לכם טרקים קלים יחסית, אבל מצד שני, אי אפשר לדבר על טרק יהודי מבלי להזכיר את הקלאסיקה שעליה גדלו דורות של חניכי תנועות נוער. מה גם שהרטרו הוא החדש החדש, ולכן השביל הזה זוכה באחרונה לתחייה: מדובר בטיול "מים לים", הנמשך כשלושה ימים ומיועד גם למי שאינם מטיבי לכת. נכון, צריך להתכונן היטב, צריך לסחוב הרבה מים וצריך לגמוע כ-50 ק"מ בשלושה ימים. אבל בכל זאת – מדובר בטרק מדהים, כזה שבסיומו עולה תחושה של ניצחון אמיתי וכיף גדול.
הטיול מתחיל באזור אכזיב, וכמיטב המסורת, ממלאים כאן מי ים בבקבוק קטן. בעוד שלושה ימים, שופכים את תכולות הבקבוק הישר לכנרת. את הטקס המרגש הזה עורכים מטיילים כבר עשרות שנים. בלי טיפה של ציניות.
כדי להתחיל מוקדם, מומלץ ללון בחניון הלילה של גן לאומי אכזיב, ולצאת על הבוקר. השביל חולף בנחל כזיב, בשמורת מירון, בנחל עמוד ובכל מה שביניהם. ויש לא מעט. האינטרנט גדוש במידע על השביל, כולל המון עצות מעשיות, אפשרויות לינה בצימרים סמוכים ומה לא. מידע רב ומועיל תמצאו באתר www.bedarkam.org.il. לא מזמן יצא אפילו ספר שמוקדש לשביל היפה הזה. הספר מכיל מידע מצוין, אך המידע הזה שוקל לא מעט. שימו אותו בתרמיל של חברה/ה שלכם.
