סוף דצמבר 2015, שעת ליל, נחתנו בשדה התעופה של איי פארו הממוקם על האי וַאגַאר. בחוץ קור מקפיא עצמות וחושך מוחלט, רק מעט אורות שמנצנצים מחלונות הבתים מאירים את האפלה, אלה הם שאריות תאורה של חג המולד. ארבעתנו עייפים, זוג הורים ושני ילדיהם, לקראת חוויה משמעותית בחיים – מגורים בעיר הבירה של איי פארו, טוֹרְשְׁהַאוּן, הממוקמת על האי סְטְרִימוֹי.
הרומן שלנו עם איי פארו ארוך, לראשונה ביקרנו כאן כבר לפני כעשר שנים. יצאתי לכאן כעיתונאי וכטייל, יחד עם אורית רעייתי. בהמשך הפקתי מספר תכניות טלוויזיה על האיים ופשוט התאהבנו באנשים המקסימים ומסבירי הפנים וכמובן שגם בנופים הקסומים, המאופיינים בפיורדים הצבועים בירוק, שביניהם מתפתלים מימי האוקיינוס האטלנטי הצפוני. המראה הייחודי יחד עם דרך החיים הוויקנגית, שבמידה רבה עודנה משתמרת כאן, הם כר מצוין בשבילי לאסוף חומרים מעניינים ולעבוד על ספרי הראשון שעלילתו מתרחשת על האי הקטן והיפיפה קַאלְסוֹי, אליו עוד אגיע בהמשך.
הגענו לביתנו החדש לאחר כשעה של נסיעה משדה התעופה. רוח של התחדשות והתרגשות יחד עם תלאות של יום קשה ובו פרידה מהמשפחה והחברים, טיסות, המתנות ועוד המון המון תהיות. חברינו הטובים על האיים דאגו לקליטה רכה שלנו, הכינו לנו מרק דגים חם וסדרו את כל צורכנו הראשונים. העייפות מהיום הארוך זרקה את כולנו באחת לשנת לילה ארוכה ומעט מבולבלת.
לאחר לילה ארוך, התעוררנו לבוקרו של יום. השעה היתה כבר 10:00 בבוקר אבל עדיין בחוץ שרר חושך מוחלט, תחושה משונה. לאט לאט החלו השמיים להאיר במאור אפרפר שנמשך שעות בודדות עד אשר שוב כיסה החושך את השמיים. אותו הבוקר יצאנו לטייל בעיר טורשהאון, לאזור הנמל, לרחוב המרכזי וכמובן שגם לבחור לילדים בית ספר מקומי.
רק 50,000 תושבים מתגוררים בכל 18 האיים של איי פארו, אשר 17 מהם מיושבים ולהם שפה מקומית הקרויה פארואזית. אין כאן בתי ספר בין-לאומיים או כאלה בהם לומדים באנגלית ולכן ילדנו, וין בת ה-8 ותבל בן ה-11, החלו ללמוד בבית ספר מקומי עם שפת הסתרים הייחודית לתושבים. למזלנו הכיתות כאן קטנות, פחות מ-20 תלמידים ושתי מורות מקסימות בכל כיתה, כך שהילדים זכו ליחס טוב ואישי הן מהילדים והן ממורות הכיתה, שניכר ששמחו על ההפתעה שהבאנו להם מישראל. עוד יותר מכך, התמזל מזלנו ואחת ממורות בית הספר למדה בעבר לתואר ראשון בישראל והיא מעניקה לילדנו שעורים פרטיים בשפה המקומית בתיווך ישיר לעברית. בכלל, למצוא פארואזים שביקרו בישראל והתנדבו בקיבוץ זה עניין די קל, מאחר שמדובר בקהילה שחובבת את ישראל, מסבירת פנים ובהחלט רוצה בטובנו.
מאז הגעתנו שנה כבר חלפה, הילדים ואנחנו התערינו חברתית, הכרנו את מנהגי המקום והתרבות ואת המזון הייחודי, שלרבים מחוץ לאיי פארו ייחשב בדרך כלל כמשונה. אפילו יש לי כיתת תלמידים אותה אני מלמד עברית ותרבות ישראל, וכמובן שהספקנו לטייל הרבה, כמעט בכל האיים. אז עד כאן בקצרה על הרומנטיקה המשפחתית שלנו עם איי פארו – ועכשיו, פשוט נצא לטייל ולהכיר את המקום.
טיול באיים
כפי שבוודאי הבנתם, מומלץ לבקר באיי פארו בחודשי הקיץ, בייחוד בין יוני ועד ספטמבר. המיקום של האיים צפוני, בין איסלנד, סקוטלנד ונורווגיה, כך שבחורף די קר כאן, אם כי לא באופן קיצוני. זרמי הגולף החמימים מונעים מהטמפרטורות לצנוח ורק בימים בודדים בשנה הטמפרטורה יורדת אל מתחת ל-0 מעלות. יתר על כך, בחורף כל מרבדי הצומח על ההרים מחליפים את צבעם לחום-צהבהב ורק באביב מתחדש הלבלוב הירוק הכל כך מזוהה עם המקום. ישנם ימים בודדים בחורף שהשלג מכסה את האיים וזה מראה לבן וקסום לעין. אין כאן אתרי סקי, שכן ההרים לא גבוהים במיוחד (ההר הגבוה ביותר מגיע לגובה של 880 מטרים בלבד), אבל גלישה מהנה ומשעשעת על מזחלות בהחלט באה בחשבון. סיבה נוספת וחשובה של ביקור באיים בחודשי הקיץ היא חזרתם של שלל הציפורים אל האיים, בייחוד אל אתרי הרבייה במצוקים שעל חלק מהאיים.
כמדריך טיולים וכעיתונאי מתחום התיירות אני ממליץ על ביקור של לא פחות משמונה ימים, אך בהחלט ועדיף להשאר יותר מכך ולהפוך את סגנון הטיול והשהייה במקום ל-Slow Tourism. קחו את הזמן, התחברו למקום ולאנשים, קראו ספר טוב – הרי הגעתם עד לכאן אז בשביל מה לכם למהר?
ובכל זאת, הנה מסלול שאני ממליץ עליו שמשכו שמונה ימים בלבד, לאתרים מרכזיים שכדאי למבקרים באיים שלא להחמיץ, אם כי מובן שיש לאיים עוד הרבה מה להציע מעבר למסלול זה:
יום ראשון לטיול – האי ואגאר
נחתתם בשדה התעופה של האי המערבי ואגאר. הכל ירוק מסבבכם, פיורדים, אגמים, מדשאות על רכסי ההרים, אלפי כבשים, אווזים מתרוצצים בכל מקום ואיך לא, בתים קסומים עם גגות דשא, שאולי קיימים עוד רק באגדות. בוואגאר חובה לבקר בכפר המרהיב לעין גַאזַ'אדַאלוֹר, שגם דרך הנסיעה הקצרה אליו מקסימה ביופייה. מדובר בכפר קטן וייחודי במראהו שכאילו יושב על צלע הר. בקצהו נמצא מפל מים מתוקים הנשפכים מגובה של עשרות מטרים אל האוקיינוס. ממול למפל, על צלע של מצוק, ישנה נקודת תצפית מסודרת, אך יש להימנע מלהתקרב לקצה יתר על המידה, שכן אין בכל נקודת התצפית גדר עצירה. בכפר גאז'אדאלור עצמו תבחינו שאחד הבתים בנוי על סלע, שמחציתו בתוך הבית ומחציתו מחוצה לו. מוזר? לא כל כך: מסתבר שגם לפארואזים יש אמונות תפלות (איש חכם אמר לי פעם, שמרגע שמישהו מאמין באמונה תפלה, אז בשבילו היא כבר לא תפלה), ויש תושבים שלתפיסתם אם רוצים לבנות בית במקום שבו יש סלע, אז כדאי להימנע מהזזתו, שכן יצורים קטנים ואכזריים במיוחד יכולים לצאת ממנו ולפגוע בבני ובנות הבית.
על האי ואגאר, בקרבה לשדה התעופה, נמצא מוזיאון מעניין המספר את סיפור מלחמת העולם השנייה באיים ((Føroyskt Krígssavnið. למעשה איי פארו נכבשו בידי כוחות בריטים שהקדימו בשעות ספורות את הגרמנים. הבריטים הביאו בסופו של דבר לשגשוג של האיים, לימדו את התושבים לבנות מערכות קשרים עסקיים ואף היו מי מהחיילים שהתאהבו בנערות פארואזיות ויצרו עמן זוגיות יציבה גם לאחר שנות המלחמה. החיילים הבריטים הגיעו למסקנה מהירה, שבעיקרה לא ניתן לתאם לוחות זמנים עם התושבים המקומיים וגם לא לתכנן תכניות רבות מבעוד מועד, היות ומזג האוויר שכאן הוא השליט הכל יכול, וסופה או רוחות חזקות במיוחד ישנו לחלוטין כל תכנית. לפיכך הבריטים קבעו את הסלוגן המזוהה עם איי פארו: ,The Land Of Maybe ארץ האולי.
במוזיאון מלחמת העולם השנייה תוכלו להיות עדים לסיפור ההיסטורי של האיים, לראות אוסף של כלי נשק, לקרוא את סיפוריהם של עשרות דייגים מקומיים ששקעו במצולות בעקבות הפצצות הגרמנים ועוד.
ימים שני ושלישי לטיול – האי מיצ'ינס:
לאחר לינת לילה רצוי לצאת בהפלגה ישירה המתקיימת בכל בוקר בימות הקיץ מהאי ואגאר אל האי מִיצִ'ינֶס. להפלגה רצוי להירשם מראש. לתפישתי מיצ'ינס הוא המקום היפה ביותר לביקור באיי פארו, שכן בו אוכלוסייה של אלפי תוכוני ים, או בשמם הלועזי הידוע פאפינס, ועוד מספר של זני ציפורים אחרים שאפשר להגיע למרחק מטרים בודדים מהם ולחוות את הטבע המקומי בשיא תפארתו.
בהפלגה של כ-30 דקות מגיעים אל מיצ'ינס. מסלול השיט מקסים, חולף באזור של מצוקים עליהם אוכלוסיות ציפורים רבות ולבעלי המזל, מעת לעת, ניתן להבחין גם בכלבי ים שמעברים את שעותיהם בנעימים בין לכידת דגים למנוחה על הסלעים המבצבצים מהמים. מרגע שמגיעים אל האי עולים על גרם מדרגות קצר עד לכפר עצמו, שבו מתגוררים כמה עשרות בודדות של תושבים.
מסלול הטיול באי הוא קל-בינוני. מדובר בעליות ובירידות די תלולות ומעט חלקלקות, אם כי מבוגרים וילדים כאחד צולחים אותו בהצלחה. בהחלט ורצוי לרכוש מראש נעלי הליכה טובות המיועדות לטראקים ושלא סופגות מים לתוכן. כמו כן, לא מעט מהטיילים נעזרים במקלות הליכה עם דוקרן, אבל מה שהכי חשוב הוא להביא מצלמה. מסלול ההליכה על האי מרהיב, עטוי בדשא, כבשים יפהפיות מתרוצצות על המרבדים הפתוחים בצמוד אליכם ולאן שרק מבטיכם ייפנו תבחינו בתוכוני הים, שחוזרים אל האי באמצע אפריל. הקינון של הציפורים מתרחש בתוך מחילות קטנות על המצוקים - הכל כל כך קרוב, מסקרן ומקסים. לאחר כשני שלישים של הליכה על המסלול תמצאו גשר המוביל לחלקו השני של האי מיצ'ינס. המראה מהגשר מרהיב, כשעומדים עליו רואים מעין תעלת מצוקים ארוכה ועוצמתית שמפרידה בין שני חלקי האי וכמו כן באזור זה תבחינו בציפורים לבנות, הן הסולה המצויה. כ-5,000 ציפורים כאלה מקננות באיי פארו או ליתר דיוק רק על האי מיצ'ינס. המשך הליכה של עוד כחצי שעה מהגשר יוביל אל קצה האי שם נמצא המגדלור.
אני בהחלט ממליץ לשהות לילה אחד באי כשהסיבה העיקרית היא החשש לערפל כבד. באיי פארו במשך הקיץ ישנן שעות או ימים של ערפל. במועדים כאלה בהחלט ורצוי להימנע מלטייל על הרים ומצוקים, שכן הראות לקויה וזו סכנת נפילה אמיתית – מה עוד שלא חווים את הנופים הקסומים שלשמם הגעתם עד לכאן. במקרה שתגיעו למיצ'ינס והאי יהיה ערפילי ביום הגעתכם, תוכלו להשאר בכפר ולצאת אל הטיול ביום שלמחרת. כמו כן, ניתן לצאת אל המסלול לקראת ערב, שכן השקיעה בקיץ מתחילה בסביבות השעה 23:00.
לחובבי הקור שביננו, בקצהו העליון של הכפר מיצ'ינס ישנה בריכת מים טבעית ופתוחה. אמנם המים קרים מאוד אבל ניתן לנסות ולהשתכשך בהם, להתרענן ואולי גם ליהנות.
הימים הרביעי והחמישי לטיול – עיר הבירה טורשהאון
לאחר החזרה מהאי מיצ'ינס לוואגאר רצוי לעבור אל האי סטירמוי, שם נמצאת עיר הבירה טורשהאון. הנסיעה אורכת קצת פחות משעה ובדרך נוסעים דרך מנהרה תת קרקעית באורך של 5 קילומטרים, שמעליה האוקיינוס.
מרבית אתרי הלינות בטורשהאון ממוקמים במרכז העיר, בצמוד לנמל, ולרוצים להכיר את סביבת העיר ההיקפית כל שצריך לעשות הוא לתפוס את אחד מהאוטובוסים ולצאת אתם לסיבוב מעגלי על האי. האוטובוסים (קווים 1-5) הם חינמיים לחלוטין - שירות מופלא לתושב ולמבקר - פשוט תעלו ותרדו היכן שרק תרצו. אם אכן תשהו במרכז העיר, אז התחנה המרכזית בסביבה היא סְטַיְנַטוּן ולידיעתכם, בתחנה זו מצוי גם מרכז המידע לתיירים. באותו המתחם תמצאו גם חנות שוקולדים מצוינת בשם Gómagott, שהיא היחידה באיים המייצרת שוקולד וכן כל מיני קינוחים בטעמים מקומיים כמו עוגה עם לפתן רוברב (רַבַּרבֶּר, שהוא ירק שגדל במקום וטעמו חמוץ-מתוק ועוד).
טורשהאון מקסימה ורצוי בהחלט לשהות בה משך מספר ימים. יחסית לערי בירה אחרות, מדובר על עיר קטנה שמספר תושביה אינו עולה על 20,000 - כמעט מחצית מתושבי האיים כולם. כשמגיעים אל העיר כדאי תחילה ללכת לאזור רציפי הנמל, שם גם ממוקמים מספר בתי קפה ומסעדות וזה גם אזור חיי הלילה של העיר ובו פאבים מקומיים, דיסקוטק ובצמוד לו אפילו בית קולנוע. בקצה הנמל שרשרת של בתים אדומים המצופים בגגות דשא. זהו האזור העתיק ביותר באיי פארו אליו הגיעו הוויקינגים לראשונה מנורבגיה כבר בשנת 900, הקרוי רובע טִינְגֶנֶס ועד היום משרדו של ראש הממשלה ושל שרים נוספים ממוקמים כאן.
מעבר לשיטוט באזור הנמל והמרינה של העיר ישנם מספר מוזיאונים וגלריות שכדאי לבקר בהן בטורשהאון, כל המוזיאונים הללו נמצאים מחוץ למרכז העיר, אך במרחק דקות בודדות. מוזיאון מרכזי שנותן הצצה אל החיים התרבותיים של האיים מאז הגיעו לכאן מתיישבים הנו המוזיאון הלאומי של איי פארו (Søvn Landsins). במוזיאון מספר אגפים הסוקרים את ההיסטוריה המקומית; הטבע, לרבות היבטים זאולוגים ובוטנים; התרבות המקומית ומנהגים; וכן תצוגת פוחלצים מרהיבה של דגי האוקיינוס, ציפורים ולוויתנים. בהקשר ללוויתנים, אחת הביקורות הקשות הנוגעות כנגד לאיי פארו קשורה לצייד הלוויתנים, שהחל כאן עוד מאז תקופת הגעתם של הוויקינגים. בתקופות העבר, בטרם ייבאו לכאן סחורות, הבשר ובייחוד השומן של הלוויתנים, היה נחוץ למחייתם של התושבים, אולם עד היום נוהגים התושבים לצוד לוויתנים מסוג נתב, דבר שמעמיד אותם לא אחת תחת מתקפות של ארגוני זכויות בעלי חיים. במוזיאון ניתן ללמוד גם על ציד הלוויתנים ועל חלקו בהיסטוריה ובתזונה המקומית של התושבים.
במרחק הליכה של כקילומטר ממרכז העיר מגיעים אל ה"יער" של טורשהאון ובו עצים מחטניים, בריכות מים קטנות וברווזים שמשייטים להנאתם. בצמוד ליער מצויה הגלריה הלאומית של האיים ובה תערוכות קבועות ומתחלפות. מעניין מאוד לראות שחלקו העיקרי של נושא היצירה כאן לאורך הדורות היה ועודנו סביב לטבע המקומי: ציפורים והמון נופים המשלבים פיורדים ואוקיינוס. אגף שלם נתון ליצירתו של הצייר סמאל יונסון-מיצ'ינס שנפטר בשנת 1979. מיצ'ינס נחשב לבכיר ציירי האיים וביצירתו ניתן לראות היבטים רבים של הטבע, בתי העץ הצבעוניים והנופים המקומיים, וכן היבטים הנוגעים לחייהם ותרבותם של הפארואזים ובכללם תיעוד מצויר של צייד הלוויתנים, אמונה מקומית ועוד.
מקום מעניין נוסף לביקור הוא האקווריום הנמצא בצמוד לאוקיינוס בשכונת אַרְגִ'יר שבטורשהאון. בתוך המבנה ישנם מספר אקווריומים ובהם סוגים שונים של דגי האוקיינוס. המקום אינו גדול אבל בהחלט ונעים לבקר בו ולראות את מגוון הדגים. אם תגיעו עם ילדים אז באקווריום ישנה פינת ליטוף ובה ניתן לגעת ולהכיר מקרוב כוכבי ים, צדפות, מספר סוגי סרטנים וצמחי מים.
לחובבי הקניות, דבר חשוב נוסף בטרם תעזבו את העיר: בעיר טורשהאון ישנו אפילו קניון בשם SMS. הוא אינו גדול במיוחד, אך בהחלט ויש בו מספר חנויות, מסעדות ואת הסופרמרקט הגדול ביותר באיים (פתוח עד 18:00 בכל יום. סגור בימי ראשון).
במרחק של מספר דקות נסיעה מטורשהאון, ועדיין על באי סטרימוי, לכיוון דרום, נמצא כפר החוואים הציורי צִ'ירְצִ'יבּוּר. בכפר בתים הצבועים בצבעים שחור ואדום, גגותיהם עם דשא וקרבתם לאוקיינוס מעניקה תחושה של סט צילומים מסרט ויקינגים. כבר 18 דורות מתגוררים בחלק מבתי הכפר ובאחד מהם מוזיאון אתנוגרפי, המציג את אורחות חייהם של התושבים בזמני עבר ובהם שיטות הכנת המזון והצייד, שימור המזון, הלבוש ועוד. בשנת 1,111 נבנתה בכפר כנסיית אולאף הקדוש שבוהקת בצבעה הלבן, ובאפסיס שבה הוצב אחד מציוריו של הצייר מיצ'ינס, בו נראית סירה המשייטת בתכול מי האוקיינוס. לחובבי ארוחות היוקרה, בצ'ירצ'יבור נמצאת המסעדה היוקרתית ביותר באיי פארו הנקראת Koks המשלבת בין מזונות מסורתיים לחדשנות קולינרית.
במידה ויש לכם כמה ימים נוספים בטורשהאון מומלץ לצאת בשייט אל האי קוֹלְטוּר. על האי הזה מתגוררת אישה אחת לבדה המגדלת אווזים וכבשים. באי מבנים משוחזרים המדמים באופן מעניין את חיי הוויקינגים על האי בעבר. לחלופין אפשר לצאת בהפלגה של כ-20 דקות אל האי הנצפה ממול למרכז העיר טורשהאון ושמו נוֹלְסוֹי. מספר הפלגות יוצאות אל נולסוי מידי יום ובו ניתן לעשות טיול על ההר המקומי שעל האי, להסתובב בין סמטאותיו הקטנות, ואפילו ליהנות ממופע מוזיקלי בפאב המקומי, שבימות הקיץ מתקיים בו כמעט מידי ערב (רק על תפספסו את ההפלגה בחזרה לטורשהאון). אפשרות נוספת היא לנסוע כ-40 דקות אל מחוץ לעיר, עדיין על האי סטרימוי, ולהגיע אל העיירה וְסְטְמַאנַה, ממנה אפשר לשוט אל בין נקיקי המצוקים ואל אזורי מחייתן של חלק מהציפורים, או לחלופין לצאת לטיול יומי אל מקום מדהים ביופיו בשם סַקְסוּן ובו תוכלו להלך בין פיורדים בצמוד למי נחל ולהגיע לבסוף עד לנקודת החיבור עם האוקיינוס.
היום השישי לטיול: ג'קף וקלאקסוויק
ביום השישי לטיול מומלץ לצאת בבוקר לכיוון העיר קְלַאקְסְוִיק. למעשה, בכדי להגיע אל העיר צריך לעבור שלושה איים: סטירמוי (שם העיר טורשהאון), ממנו אל האי אִיסְטוּרוֹי ומשם להמשיך לאי בּוֹרוֹי (ניתן לעשות זאת גם באוטובוסים שיוצאים כמה פעמים ביום). נסיעה רציפה לוקחת כשעה ורבע, אבל אני ממליץ לעצור בכפר גֶ'קְף הממוקם על האי איסטורוי ובהחלט שבמידה ויש לכם ימים עודפים – הישארו במקום ללינת לילה.
בתרגום מילולי לפראוזית "ג'קף" הוא גיא ואכן הכפר הציורי ממוקם באזור שבו מצויים ההרים הגבוהים ביותר באיים, שחלקם נישאים לגובה של כ-800 מטרים. המקום מאופיין במדרון תלול שתחילתו מההרים, דרך הכפר ועד לאוקיינוס. בג'קף מתפתל נחל צר שמימיו עוברים בין הבתים. בחלקו הנמוך ביותר של הכפר נקיק בין הפיורדים שבו ממוקם מעגן הסירות הקטן. זה מקום מצוין להתבונן בהתנפצות הגלים התכולים על הסלעים ובאוכלוסיית הציפורים המקומית ולהאזין לצווחותיה המהדהדות.
כמה מילות הסבר על מזון מקומי באיי פארו: בג'קף, כבכלל הכפרים באיים, ניתן להבחין במבני הצַ'אטְלֶר הצמודים לבתים. הצ'אטלר הוא מעין מחסן עץ מאוורר שלמעשה משמש כמקרר שבו מיישנים התושבים המקומיים את מזונם. אסביר זאת באופן פרקטי: הוויקנגים שהתיישבו באיים חששו שלא יהיה להם מזון למשך כל ימות השנה ולפיכך בעונות בהן ניתן היה לצאת לדוג או כשהיה צייד לוויתנים מוצלח, או בתקופות של שחיטת הכבשים, הם היו נוהגים לתלות בתוך מבני הצ'אטלר את נתחי הבשר והדגים על מנת שיתיישנו על ידי הרוחות החזקות והטמפרטורה הנמוכה והקרה של המקום, לעיתים בתוספת המלחת המזון. השילוב של הרוח והקור יוצרים אפקט של מקרר טבעי, שמונע את ריקבון הבשר ועם זאת מיישן אותו עד לכדי רמה אכילה וללא צורך בבישול. עד היום נוהגים התושבים לשמר את מנהג המזון הזה ובשר הכבש המיושן הקרוי שְצֶ'רְפִּיצ'וֹט אהוב מאוד במקום. לאחר מספר חודשים של תליית הכבש בצ'אטלר, מגלפים עם סכין את הבשר לחתיכות דקות (בדומה לרצועות פרושוטו) ובדרך כלל אוכלים אותו על לחם עם מעט חמאה. ריחו וטעמו של הבשר חזק מאוד, ולרוב מי שלא מורגלים בו מילדות מתקשים לאהוב אותו, אבל לחובבי הקולינריה – נסו ומי יודע, אולי תיהנו.
לאחר ביקור בג'קף, זה הזמן להמשיך בנסיעה ישירה אל האי בורוי שעליו ממוקמת העיר קלאקסוויק. גם בנסיעה זו ישנה מנהרה תת ימית, שהיא גם הארוכה ביותר באיים ואורכה למעלה משישה קילומטרים (כדרך אגב, במידה ותשכרו רכב, שתי המנהרות בין ואגאר לסטרימוי ובין איסטרוי לבורוי הן בתשלום, שיישלח לחברות השכרת הרכבים ואלה יחייבו אתכם). ניתן בדרך, לפני הכניסה למנהרה, לעצור לביקור בעיירה לֶיְרְווּיְק ובה מוזיאון סירות היסטוריות אשר שימשו את הדייגים המקומיים משך הדורות (Bátasavn og málningasavn í Leirvík). זהו אוסף גדול ומרשים של סירות אשר תושב האיים העניק אותו במתנה לעיירה הקטנה.
קלאקסוויק היא העיר השנייה בגודלה באיי פארו, עם כ-5,000 תושבים. בעיר הנמל הימי הגדול ביותר באיים ומכאן רבות מספינות הדייג יוצאות לדרכן. תוצרי הדייג הם מקור הייצוא הכמעט עיקרי באיים ולמעלה מ-20% מהתושבים עוסקים בענף הדגה. קלאקסוויק היא עיר אסתטית ונעימה לביקור. ייתכן ומשב ריחות בירה ידגדג באפכם בביקורכם כאן היות ומפעל הבירה הגדול באיים ממוקם במרכז העיר.
אחת הכנסיות המודרניות אך גם היפות ממוקמת גם היא במרכז העיר ושמה הוא Christianskirkjan - כנסיית הנוצרים בתרגום מילולי. הכנסייה נבנתה בשנת 1963 והמבנה הארכיטקטוני שלה עצום בגודלו ועשוי מאבני בזלת מקומיות, שביניהן קורות עצים. בתוך הכנסייה פרסקו משנת 1901 אותו צייר האמן הדני יואכים סקווגארד. הציור הועתק לקנבס ונתרם ע"י המוזיאון הלאומי של דנמרק, שהיא גם מדינת האם של איי פארו. בתקרת הכנסייה תלויה סירת משוטים בשם דורתיה, אשר בעיקרה נועדה בעבר לציד לוויתנים.
בעיר מספר מסעדות, בתי קפה, פאב בסגנון אירי ואפילו בריכת שחייה עם מגלשת מים (שזו בהחלט אטרקציה במונחים מקומיים). כמו כן ברחוב הראשי מוזיאון בית המרקחת. זה נשמע מוזר לבקר בבית מרקחת, אבל דווקא ביקור קצר במבנה הישן יחשוף כיצד נראה היה בית מרקחת מקומי בשנות ה-30 של המאה ה-20 וזה בהחלט מסקרן. אך מעבר לכל, בקלאקסוויק נעים מאוד לצאת לשיטוט רגלי בקרבה לאוקיינוס ולהציץ אל החצרות המטופחות תוך שאיפת אוויר צונן.
היום השביעי והשמיני לטיול: קאלסוי
לאחר התארגנות כדאי על הבוקר לצאת אל האי הממוקם צפונית לבורוי, הוא האי קאלסוי. אל האי הזה יש לי חיבה מיוחדת משום שבו גם מתרחשת עלילת הספר עליו אני עמל, שבמרכזו סיפור על משפחה בשנות ה-20 של המאה ה-20, שהתגוררה על האי המבודד עם כל אתגרי החיים, עם ההתמודדות כנגד לסערות הקשות והצורך התמידי בלכידת מזון למחייה, שלא אחת עלה בחייהם של תושבים באיים.
הפלגה קצרה של 20 דקות תיקח אתכם מהנמל של קלאקסוויק ועד לכפר סִירַאדַאלוּר על האי קאלסוי. ניתן ואף רצוי לקחת אתכם את הרכב על גבי הספינה, אם כי ישנו מיניבוס בצבע כחול על האי, שמדי כמה שעות עובר בין הכפרים (הוא מתואם בשעות שלו עם ההפלגה). קאלסוי הוא אי מאורך ועליו ארבעה כפרים קטנים, שבכולם גם יחד מתגוררים כ-80 תושבים במשך השנה ועוד עשרות נוספים מצטרפים אליהם במשך חודשי הקיץ ומגיעים אל "בתי הקיץ" שלהם על האי. בעבר על איים מרוחקים כמו זה היו מתגוררים כמה מאות תושבים, אך הקדמה והמודרניזציה דחפו רבים מהתושבים אל הערים הגדולות שעל האיים כמו קלאקסוויק, טורשהאון ואף אל ערים שונות בדנמרק. קאלסוי הוא מקום נהדר להאט את הקצב לקראת סוף הטיול, להסתובב בין הכפרים ולשוחח עם תושבים שישמחו לספר על המקום. חשוב מאוד להצטייד במזון בטרם ההגעה אל האי משום שאין חנות מכולת אלא רק בית קפה בכפר סיראדאלור וקיוסק בכפר האחרון שעל האי טְרוֹלַאנֵס.
בין חלק מהכפרים שעל האי מפרידים הרים, ועד לפני כמה עשרות שנים, בכדי לעבור מכפר לכפר, היו צריכים התושבים להלך על ההרים ולחצות אותם במשך שעות רבות או לשוט בסירת משוטים דרך האוקיינוס, במידה ומזג האוויר אפשר זאת. כיום ישנו כביש אחד מרכזי שמוביל בין כל הכפרים ושלטובתו חצבו בהרים מנהרות צרות המיועדות למעבר רכבים.
מרבית הלנים על האי נותרים לישון בכפר מִיקְלַאדַאלוּר, שהוא הכפר השלישי על האי לאחר שחולפים על פני שני הכפרים הראשונים סיראדאלור והכפר הוּיְסַר. הכפר מרהיב ביופיו וממנו, כמו מיתר הכפרים הממוקמים בחלקו המזרחי של האי, נצפה האי המקביל קוּנוֹי.
גרם מדרגות תלול במיקלאדאלור מוביל אל מי האוקיינוס ושם ניצב פסל יצוק של בתולת ים המסירה מעליה מעיל העשוי מעור של כלב ים. הפסל הוצב במקום בעקבות אגדה מקומית המספרת על חוואי צעיר, בן המקום, שפגש חבורה של כלבי ים שהגיעו, כבכל שנה, אל חופי מיקלאדאלור. בכל פעם שכלבי הים הללו הגיעו הם היו מורידים את העור שלהם מעליהם ורוקדים על החוף. החוואי התאהב באחת מכלבות הים, גנב לה את מלבושי העור שהסירה מעליה ושבלעדיהם היא אינה מסוגלת עוד לחזור למצולות ולהיות לכלבת ים. הוא נעל את לבושה בתוך תיבת עץ בביתו ובאופן זה הוא אילץ אותה להתחתן עמו והם אף הביאו ילדים לעולם. יום אחד החוואי יצא לדוג עם חברו ושכח את המפתחות של התיבה בבית. כלבת הים נטלה את המפתח, פתחה את תיבת העץ, גילתה את לבושה שנגנב, היא לבשה אותו מעליה וחזרה אל האוקיינוס. ליבה היה נתון כמובן גם לילדיה ומידי פעם היא היתה מטפסת על הסלעים שעל החוף ומביטה בהם, אך לא עוד כבתולת ים יפהפייה, אלא ככלבת ים.
ביום למחרת השהות בכפר מיקלאדאלור כדאי לצאת למסלול של טיול מקסים שאורכו כשעתיים. המסלול מתחיל מהכפר האחרון שעל האי טרולאנס וכדאי להקפיד על לבוש ונעלי הליכה טובות בדומה לאלה שהמלצתי באי מיצ'ינס. שער בגדר של הכפר מוביל לתחילתו של מסלול מקסים ברמה די קלה להליכה על צלע פיורד. בקצהו של המסלול מגיעים אל המגדלור הצפוני של האי. מנקודה זו, אם מתבוננים מערבה רואים במרחק של כמה קילומטרים את הכפר ג'קף שעל האי איסטורוי ובצדו המזרחי רואים את קצה המצוק של האי קונוי. נופי הטבע העוצמתי במיטבם.
למעשה אלה הם תום שמונת הימים בטיול באיי פארו ומכאן צריך לשוב אל האי ואגאר בו נמצא שדה התעופה. במידה ויש למבקרים באיים אפשרות להשאר ימים נוספים ניתן להמשיך אל האיים הצפוניים יותר או לשנות כיוון לחלוטין משמע, לשוב לעיר הבירה טורשהאון וממנה במשך כמה פעמים ביום יוצאת הפלגה שמשכה קצת פחות משעתיים עד לאי הדרומי ביותר סוּרוֹי. לקראת תום ההפלגה תחלפו על פני האי לוּיְטְלַה דוּיְמוּן, הדומה ליהלום קטן ועל כן זהו גם שמו, והוא האי היחידי שעליו לא מתגוררים תושבים מבין 18 האיים. ניתן לצאת לטיולים מאורגנים שיוצאים אל האי מספר מועט של פעמים בשנה, אך רמת הטיול עליו קשה מאוד, די מסוכנת ודורשת מיומנות.
סורוי הדרומי הנו אי הררי ומהפנט מבחינת עוצמת הטבע שבו. יש בו מספר מסלולי טיול, אפשר גם לעשות הפסקה של מספר שעות לטובת בריכת השחייה האולימפית היחידה באיים הממוקמת בעיירה ואגור שעל האי. ודאי תשאלו את עצמכם מדוע דווקא כאן, ממש בקצה העולם, ממוקמת בריכה אולימפית והתשובה לכך היא די פשוטה, שכן שחיין פארואזי צעיר בשם פויל יואנסן מתגורר על האי והוא התחרה באולימפיאדה. על הכבוד הרב ויכולתו הוחלט להקים במקום בריכה אולימפית שאף קרויה על שמו.
בכתבה נתתי את עיקר האפשרויות לניצול ימי הטיול באיי פארו. הישראלים (למרבית הפליאה) עדיין לא גילו את המקום ובודדים הגיעו לכאן במשך השנים. יש מי ששמעו על האיים בגלל משחקי הכדורגל שהגרילה בעבר נבחרת ישראל נגד הנבחרת המקומית. מובן שישנן אפשרויות נוספות לטיול ולביקור באיים ובאתרים נוספים במקום ואפילו ניתן לטוס בהליקופטר במחיר של מונית באמצעות חברת התעופה המקומית Atlantic Airways , שזו חוויה בלתי נשכחת (חובה להזמין מראש טיסה בהליקופטר). לחובבי טיולי הטבע יש באיים המון מסלולי הליכה מסומנים ברמות שונות ולחובבי הדייג ישנם טיולי דייג בלב האוקיינוס. הכיף והחוויה הגדולים ביותר באיי פארו הם בכך שמרגע ההגעה לכאן נכנסים לתוך בועת רוגע אמיתית של טבע, נופים פראיים ושלווה, יחד עם תושבים מסבירי פנים ובלתי נשכחים. אנחנו כמשפחה ישראלית אוהבים מאוד את איי פארו, לא אחת מרגישים כאן כמעין שגרירים של ישראל ומשתדלים תמיד לייצג את מדינתנו באופן הנעים והמכובד ביותר. מן הצד השני זה כבוד גדול לנו לפתוח צוהר אפשרי לטיילים הישראלים, שלחלקם טיול באיי פארו יהיה, ללא ספק, "טיול חייהם" וגם אם הטיול לכאן לא כל כך זול.