מריקה ומוניקה, צמד תיירות מצ'כיה, מחפשות נקודת צל באזור הטיילת שליד הדולפינריום. הן בדיוק חזרו מעוד יום ארוך על החוף, עורן אדמדם משיזוף יתר ושערן מלא בחול, והן מתחילות לעשות את הדרך הארוכה והמפויחת להוסטל. מסביבן תל אביב של אמצע יולי: 36 מעלות בצל ומיליון אחוזי לחות. המעלות המטפסות ממש לא מטרידות את מריקה ומוניקה, הן כבר חושבות על הבר הממוזג שאותו יפקדו הערב, ועל גברברי העיר שיהיו להן על הכוונת.
"לגברים הישראליים יש עיניים מיוחדות והעור שלהם מאוד יפה, עור כהה", פותחת מריקה באנגלית שבורה ומבט חולמני. "זה לוק יוצא דופן, אקזוטי, ממש לא כמו הגברים המשעממים שלנו. הם מעניינים, מאד חברותיים, כולם מתנהגים כמו חברים. זה ממש כיף".
השתיים, שמתכננות את מסע התענוגות שלהן לתל אביב כבר תקופה ארוכה, מספרות שהן קיבלו המלצות מבחורה צ'כית שהעבירה חודש שלם בתל אביב ומאוד נהנתה. "הגענו בזכות הטיפים שלה", מספרת מוניקה, "אנחנו מסתובבות בערבים בשדרות רוטשילד והמון גברים מתחילים אתנו. לכולם יש שאלות וכולם נוגעים ומחבקים. קצת מוזר".
זה מלחיץ אתכן?
"ממש לא! אנחנו אוהבות את זה. אוהבות את תשומת הלב הנעימה ואת האווירה המיוחדת. אחרי הכל, אנחנו כבר בוגרות ומסוגלות לדעת מה טוב בשבילנו. תשמע, הגברים הישראלים ממש חתיכים".
הנכס השיווקי: הגבר הישראלי
אם כן, כבוד השר סטס מיסז'ניקוב, אפשר להיות רגועים. בשנתיים האחרונות זוכה העיר העברית הראשונה לצונאמי של תשומת לב חיובית בכלי התקשורת העולמיים. זה התחיל במדריך החובה של כל מי שנוסע לאנשהו, ה"לונלי פלנט", שדירג את תל אביב במקום השלישי ברשימת "הערים החמות בעולם". המדריך הנחשב לא רק סיפק זווית ראייה חדשה לגמרי על תל אביב – אלא גם מיקם אותה עמוק בתודעה של המוני צעירים בעולם בתור מקום שאפשר להגשים בו פנטזיות. "העיר הזו היא ההיפך המוחלט מירושלים, עיר חטאים מודרנית על הים", מהלל אתר האינטרנט של ה"פלנט". "נהנתנות היא הדת היחידה המאחדת את תושבי תל אביב. יש בה יותר ברים מבתי כנסת, אלוהים הוא ה-DJ, והגוף הוא המקדש".
אל הלונלי פלנט הצטרפו במהרה מגזינים ואתרים רבים מרחבי העולם – ממגזין Monocle הבריטי דרך L'Uomo Vogue האיטלקי ועד AMICA הגרמני – אשר הללו לפרטי פרטים את המתירנות המינית בעיר הבירה הבלתי רשמית של ישראל. "תל אביב: העיר במזרח התיכון בה הכל הולך," זעקה הכותרת על שער מגזין האופנה הנחשב W בגיליון מרץ האחרון, ואילו ,Quality כתב העת הגרמני לתרבות ולייף סטייל, הקדיש מוסף בן 48 עמודים ובו הציג 40 מדמויות המפתח של העיר, עם דגש חזק על חיי הלילה. מגזין התיירות travelers digest הכריז בתחילת יוני שהגברים והנשים בתל אביב הם מהיפים בעולם. "תל אביב הפכה למקום חם לטרנדסטרים מכל העולם", כתבה העיתונאית ג'סיקה קנפה, "בחורים ובחורות מקומיים חושפים את הגוף החטוב שלהם, שמשתדרג עוד יותר בזכות שיזוף כל השנה".
גם קהל המבקרים בתל אביב כבר מעביר את רשמיו החיוביים לחברים בתפוצות. אתר התיירות המצליח trip advisor, למשל, המבוסס בעיקר על המלצות גולשים, הכריז שתל אביב דורגה על ידי משתמשי האתר במקום הראשון כיעד החופשה השווה ביותר של 2012.
הפיכתה של תל אביב למותג חזק, מנותק משאר חלקי הארץ ובעל דימוי מסעיר – לא קרה מעצמו. בשנים האחרונות, במהלך מודע ומתוכנן היטב, מותגה העיר על ידי פרנסיה כעיר החופש האולטימטיבית. אי ליברלי והדוניסטי של שפיות בתוך אזור המאופיין במציאות פוליטית קשה. הלחץ הביטחוני וחוסר היכולת להירגע בדרכים קונבנציונליות, היטיבו לנסח הקופירייטרים, הפכו את התושבים הצעירים כאן לחובבי שעשועים שיודעים להתענג על סקס אקראי מוצלח – והם ישמחו לארח גם אתכם, חרמני כל העולם, רגע לפני היום של הפצצה. המסר הזה ממצב את תל אביב כעיר חוף הורמונלית שבה לילה סוער הוא במרחק נגיעה.
וזה עבד גם עבד. בקיצים האחרונים, עם גל החום הראשון, פוקדים את תל אביב המוני תיירים שהגיעו להשתכשך בביצה המקומית ולהצטלם עם חיילי הקריה ההמומים. אלו לא התיירים הקלאסיים שהתרגלנו לראות כאן – קבוצות מאורגנות של צליינים בגיל העמידה שמדלגים בין נצרת לבין הכנרת – אלא חבורות של צעירים עם ליבידו מתפרץ שמחפשים בעיקר לעשות פאן. וסקס. הם שוטפים את החופים, גודשים את המועדונים ומזרימים הרבה כסף לעסקים המקומיים. ב-2011 אכלסו את המלונות וההוסטלים בתל אביב 2.4 מיליון איש. הכנסות העיר מתיירות נכנסת עמדו על 3 מיליארד שקל, מתוכם 40 אחוז פדיון למלונות ו-60 אחוז לעסקים, כך מוסרת אתי גרגיר, מנכ"לית העמותה לתיירות בת"א. רוב התיירים מגיעים מאנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, רוסיה וארה"ב. מה נגיד? רווח לא רע על סקס אפיל.
ראשונים, כרגיל, הגיעו הגייז. יניב וייצמן, יועץ ראש העיר לענייני גאווה ומחזיק תיק התיירות, הוא זה שיזם והוציא לפועל לפני חמש שנים את קמפיין התיירות המצליח, שב-2010 זכה לשם tel aviv gay vibe. רק בחודש יוני האחרון נחתו בתל אביב 20 אלף תיירים גאים, לעומת 5,000 בשנה שעברה. למוחות בעירייה היה ברור שצריך קודם לשכנע את הקהילה הגאה שתל אביב היא עיר מושלמת לחגיגות. "כמו שסמנתה מסקס והעיר אמרה לבן זוג שלה – 'קודם יבואו ההומואים, אחריהם הנערות הצווחניות ואז כל העולם'", מצטט וייצמן. "כשהתחלנו לשווק את ת"א היו לנו שני נכסים מרכזיים: העיר עצמה והגבר הישראלי. מאצ'ו, בוגר צבא, אירופאי עם מזג ים תיכוני. זה דימוי מאוד מושך, ולכן כל מה שהיינו צריכים זה פשוט לשים אותו בפרונט".
וייצמן מספר שבמסגרת הקמפיין הטיסה העמותה לעיר עשרות עיתונאים ובלוגרים מהקהילה שחגגו ונהנו במועדונים עם הגברים המקומיים. "הם שיתפו את החוויות ברשתות החברתיות והפכו לשגרירים של העיר". אחריהם הגיעו עוד רבים – והרטט הכללי אודות סגולותיו של הצבר הישראלי התפשט. אחרי שהתפרסמה בטרוולר דייג'סט הכתבה על "הגברים הכי הלוהטים בעולם", ומיצבה את גברברי ונשות העיר במקומות גבוהים ברשימה, התעורר תיאבונו של הכתב הראשי של האתר, דקוטה סמית, רווק אמריקאי בן 25, והוא שוקד היום על מאמר נוקב חדש תחת הכותרת: "עשר סיבות לבקר בישראל".
"ראינו שישראל זוכה להתעניינות גדולה מאוד, 100 אלף צפיות כבר ביום הראשון, ולכן החלטנו להכין עליה כתבה גדולה", הוא אומר, ומוסיף שביקר בישראל מספר פעמים לצורך תחקיר. באחת הכתבות שפרסם עלינו, צירף סמית תמונה מגרה של בר רפאלי עם הכיתוב המשעשע "נכון שלא כל הישראליות הן בר רפאלי, אבל היי, גם אתה לא בדיוק לאונרדו דיקפריו".
תגיד, הצלחת בכלל להכיר לעומק בחורה תל אביבית?
"לצערי לא, אבל הן באמת מאוד מאוד יפות".
אורגזמה ראשונה בתל אביב
אניטה, נטשה ורייצ'ל, עוד שלוש תיירות שנמסות בחום התל אביבי, הגיעו לפה מאנגליה כדי לבלות במועדונים ולעשות וי על בחורים ישראלים. פגשנו את הבריטיות הצעירות פגשנו ברחוב בן יהודה, כשהן מסתובבות בנינוחות ונהנות משארית הבריזה מהים. את הטיול הגדול שלהן להודו ולאוסטרליה הן החליטו לסיים כאן, בחופי תל אביב, ומבחינתן זו תחנה אחרונה של שכרון חושים לפני שחוזרים לאפרוריות של הגברים הבריטים. "חברות סיפרו לנו שממש כיף כאן", מודיעה נטשה. "שמש, ים, מסיבות. הישראלים שפגשנו בהודו הסבירו לנו שבחורה יכולה להסתובב בתל אביב לבד, שיכורה, בארבע בבוקר בלי לפחד – וזו מבחינתנו חופשה מושלמת".
"רייצ'ל היא הכוכבת שלנו", אומרת אניטה ומצחקקת. רייצ'ל מחייכת חיוך ניצחון ומסכימה לחשוף שיא אישי חדש: "שני חיילי IDF סקסיים בשבוע וחצי של החופשה, פשוט מדהים".
בלונדון אין גברים שווים?
"תראה, כל אישה יכולה למצוא שם וואן נייט סטנד, אבל לא בטוח שהיא תהנה מזה. הגברים שלנו לבנבנים וחסרי ביטחון, מרוכזים בתוך המחשב, מכורים לפורנו. אנחנו נשים אמיתיות, אולי לא מושלמות, אבל הגברים הישראלים אוהבים אותנו בגלל שאנחנו נחמדות, מטופחות ויודעות לעשות גוד טיים".
ומה איתכן? אתן יוצאות מסופקות?
"I came twice", צועקת רייצ'ל ומוחאת כפיים, ואניטה מכריזה בקול ש"הפעם הראשונה שהגעתי לאורגזמה מחדירה הייתה כאן עכשיו בתל אביב". רק נטשה פוגמת בסטטיסטיקה עם "close, nearly, almost" אחד חלוש.
למרות הפתיחות, הן מעדיפות שלא להצטלם לכתבה. "מה פתאום", צועקת רייצ'ל. "יש לי עוד שמונה ימים בתל אביב, אתה רוצה שכל נהגי המוניות החרמנים בעיר הזאת ידעו שאני סלאט?".
לא רחוק מהן, ליד דיזינגוף סנטר, מסתובבת אנג'י, בת 21, בוגרת קולג' טרייה מפילדלפיה שהגיעה ארצה לסיור לימודי של שבועיים בעקבות שורשיה היהודיים, והחליטה להישאר שבועיים נוספים כששמעה על מה שקורה בתל אביב. היא שמחה לדבר על הגברים החתיכים שהיא פוגשת במועדון "החתול והכלב" ועל המתירנות שהיא מרשה לעצמה לגלות, אלפי קילומטרים מהבית.
"בארצות הברית זה לא ככה בכלל. שם אני מפחדת לצאת למקומות סליזיים כי יש המון מקסיקנים ושחורים והאווירה מאד מפחידה ואלימה. כאן כולם יהודים ואני מרגישה ממש בבית, בטוחה, כאילו אף אחד לא שופט אותי. זו גם פעם ראשונה בחיים שאני רחוקה מהאמא הדואגת והלוחצת שלי. חוץ מזה, הגברים הישראליים ממש חתיכים".
השגרה בגסט האוסים בדאון טאון תל אביב כוללת סדר יום קבוע למדי: יקיצה טבעית בשעות הצהריים עם האנג אובר, מעבר מהיר בשוק הכרמל לקניית פירות, ירקות ואלכוהול מוזל ומשם לים. בערב בתי קפה, מסעדות ופייסבוק ובשעות הקטנות של הלילה יוצאים לחפש ריגושים. גיחה לאתרים קדושים ברחבי הארץ פחות מעניינת את הבליינים הצעירים. "היינו עם הסיור הלימודי בים המלח ועלינו בשביל הנחש למצדה, אבל בחוף של ים המלח יש המון ערבים וזה הפחיד אותי", קובעת אנג'י. "אני חושבת שאני עוברת משהו דומה למה שקורה לישראלים בהודו. הרבה סיפרו לי שאחרי הצבא הם נוסעים לגואה להיזרק ולהשתמש בסמים ולעשות סקס, וככה גם אני. אני מייצרת לעצמי חופש אמיתי, אבל עם תנאים טובים".
כמוה עושות גם רייצ'ל, רבקה ופאולה, בנות 19 מאוסלו. הן כאן כבר שבוע, ומתכננות להישאר לפחות עוד שלושה, ושלושתן מחפשות חתן יהודי. "בסקנדינביה האנשים סגורים בתוך עצמם, אבל בתל אביב אפשר להכיר אנשים בקלות", אומרת רבקה ומחייכת חיוך שאומר הכל. "הגברים כאן משוחררים ותופסים מעצמם. כל אחד פותח כפתור בחולצה, משחק אותה גבר, ישר נוגע, אומר לי שהוא רוצה אותי".
"הגברים התל אביבים פשוט לא יודעים מה זה לא", מחדדת פאולה, "הם חושבים שהם יצליחו לתפוס כל בחורה שהם רוצים. אתמול בלילה היה גבר שהתנהג כמו חיה בריקודים, תפס אותנו מאחורה השתפשף עלינו. אין מה להגיד, הם הולכים עד הסוף".
גברברי תל אביב המקצוענים בהחלט יודעים לנצל את המומנטום היטב. "אנחנו נותנים להן זיכרונות טובים בלי ייסורי מצפון", קובע אסי, פעיל חברתי בן 26, מתולתל, שזוף ועם אוסף קעקועים בסגנון היאקוזה היפנית על זרועותיו שמבלה על חוף בוגרשוב כדי לצוד תיירות. "אי אפשר לפספס את המבטים שלהן עלינו, הן ממש בולעות אותי עם העיניים – אז מה, לא נעזור לנשים במצוקה? הן באות מארצות קרות ואומרות שהגברים שם חנונים. בשביל זה אני כאן".
גם לירן נבטי, ברמן ותיק מחוף עלמה ביץ', מפגין התגייסות מלאה למען המטרה הנעלה. "אתה רואה את החנייה?", הוא מצביע על אוטובוס תיירים ממוזג שפולט מתוכו שורת צעירים וצעירות מאחד המפעלים הציונים של צפון אמריקה. "אנחנו מעמיסים אותן בקלילות. זאת הסיבה העיקרית שבשבילה הן באות לכאן. אנחנו כבר מזהים את הקבוצות לפי האוטובוסים: יש צרפתיות צעירות בנות 17 שבאות לחילופי סטודנטים ויש אמריקאיות בנות 20-21. הן קצת בשרניות וזה חבל".
שיטת הפיק אפ של נבטי פשוטה עד בסיסית. "אני שולח את המלצרית עם מרגריטה למישהי שמושכת לי את העין והיא מיד מגיעה לבר. ברור לכולם בדיוק בשביל מה הן באות". אחד הגברים בבר, אדם כבן 45 שהעדיף שלא להזדהות בשמו, חושף את הסוד שלו להשיג תיירות. "אני שם על השולחן ארבעה בקבוקים של וודקה גריי גוס, והן ישר באות להתעניין".
הבנות הישראליות לא מתמסרות
התל אביביות המקומיות דווקא פחות נוהות אחרי התיירים הנלהבים שגודשים את העיר. "אתה עושה ממני צחוק?", מחייכת אלה, ברמנית בת 31 מאחד המוסדות המוכרים בלילינבלום. "זה אוסף ילדים שיכורים שלא יודעים איך להתחיל עם בחורה. בגלל זה הם בעיקר אוספים כרטיסי ביקור של זונות מהמדרכות בבן יהודה".
בסצנת הפיק אפ הציונית, כך מתברר, התיירים הגברים חוזרים הביתה מאוכזבים. "הישראליות עושות לנו עבודה קשה. אנחנו מזמינים אותן לארוחות, נותנים המון תשומת לב והן פשוט קמות ועוזבות", אומר מאט (33) מארה"ב. "אין מה להגיד, הן מאוד יפות ופתוחות, וזה מאוד סקסי ומסקרן שהן שרתו בצבא. אבל זה קשה. באמריקה הקטע הפמיניסטי מאד חזק וזה אומר שהתייחסות שלנו לנשים שונה ממה שמחפשים כאן. שם אני נחשב טיפוס גברי, אבל פה זה לא עובד".
"אני קיבלתי טיפ, להיות קצת יותר אגרסיבי עם הבנות התל אביבות, משתף חברו טים (40). "הן התבגרו עם חיילים קרביים שיצאו לחופשות קצרות מהצבא ונתנו להם דברים מאוד מסוימים. הן עובדות אחרת".
"הישראליות משוגעות", מסכים מתיאוס, תייר גרמני צעיר שיושב עם חבריו בשולחן צדדי בבנה ביץ' ולוגם ליטרים על ליטרים של בירה. "הן מאוד יפות וסקסיות, אבל קנאיות ועצבניות. כל הזמן דורשות דברים ומתעצבנות שהעולם לא נראה בדיוק איך שהן רוצות".
"אולי זה בגלל שאנחנו לא יהודים", מנסה להסביר חברו, שמדיף ניחוח של שמן שיזוף וג'ל נגד יתושים. "פעם שאלתי בחורה ברחוב איך מגיעים לכיכר דיזינגוף והיא צעקה עליי שיש לה חבר. אתמול, למשל, הכרתי עם מתיאוס שתי בנות ישראליות באברקסס. הן היו קצינות בצבא והן יודעות לירות בעוזי. אחת מהן מומחית בקרב מגע. הזמנו אותן לשני סיבובי שתייה והיה נחמד, אבל אחרי ששילמנו הן פשוט שתו והלכו. זה לא הגיוני".
כאן נחשף השותף הנוסף במערכת היחסים המתעתעת בין התיירים למקומיים: הכסף. טקסי החיזור הבלתי נגמרים ברחבי תל אביב גורמים לאורחים להוציא הרבה מזומנים כדי לחזור מסופקים למלון, ומשאירים את העיר המארחת עם אקסטרה ג'ובות לבזבוזים. "אנחנו עושים הרבה מאוד כסף מהתיירים, אחלה קופה", מודה בעל עסק מצליח ברחוב לילנבלום. "בייחוד מהצעירים שיוצאים להשתכר כל ערב בסכומים שממש לא מקובלים על הישראלים. התיירים מארצות הברית עוד לא בגיל שמותר להם לשתות בבית, והם מתפרקים פה ומוציאים המון כסף. כמעט כל ערב אנחנו מזמינים מוניות לתיירים צעירים שהשתכרו בפעם הראשונה בחיים בטירוף, ובמיוחד לתיירות ששותות בלי הפסקה ועושות הרבה שטויות".
את מגמת הבזבוזים מעודדת עיריית תל אביב, שהחלה להפעיל באחרונה סיור לילה חינמי הסוקר בפני המוני התיירים את חיי הלילה של העיר. לצד הסיור הממוסד קמו גם מספר אופציות מחתרתיות של אכסניות מפלורנטין המציעות "סיורי אקסטרים" לתרמילאים, ומלמדים על המקומות הלוהטים לחפש בהם שידוך כשר, ועל הדרכים הנכונות לפנות לבליינים המקומיים.
"יש ביקוש לסיור מצד התיירים", אומר נתי, צעיר לא מגולח בגופייה המנהל אכסניה ללא רישיון עסק בדרום העיר. הוא צועד בגאון באיזור הברים של פלורנטין, מוביל הרמון מפתה של תיירות צעירות, שרופות מהשמש, המתהלכות בלבוש מינימלי. "אני מראה להן את הרחוב הראשי, מתעכב על סוגי הברים והמוזיקה ובסוף כולנו יושבים ביחד ושותים בירה ראשונה על חשבוני. יש גם הרבה שאלות על המין השני. הבנות מאירופה רגילות לתרבות של ג'נטלמנים וקצת נבהלות מהישירות של הישראלים. אני מלמד אותן שאם בחור מסתכל עליהן במבט חודר ומחייך, אפשר לחייך חזרה ולבקש ממנו להזמין שתייה. יש לי את העבודה הכי טובה בעולם. תראה את כל הבנות האלה, זה כאילו אני בעצמי מחזיק את אלוהים בביצים".
