"לפני כמעט שנה טיילתי עם אשתי ביפו, קצת לפני הסמסטר האחרון לתואר", מספר אריאל אפרת (26), אחד ממפתחי האפליקציה, שנולד בארה"ב אך מתגורר בגוש עציון, עם אשתו ושלושת ילדיהם. "בעוד אנחנו מסתובבים הסתכלתי על הקירות הישנים ואמרתי לאשתי שבטוח קרו פה הרבה דברים שאפשר לספר על המקום. חשבתי לעצמי: 'הלוואי שהקירות היו יכולים לדבר', ואז כשחזרתי הביתה ודיברתי עם שני חברים מהלימודים, הבנתי שהם בעצם יכולים. הרעיון שעלה לנו היה ליצור מרחב שיאפשר לכל אדם לשתף בסיפורים שלו. לא בסיפורים כמו שקוראים בויקיפדיה שמציעים רק מידע יבש, אלא כאלה שפונים אל הרגש, סיפורים חוויתיים".
"המדד לסיפור טוב היא כמות הלייקים שהוא יקבל"
"כרגע יש 50-60 סיפורים של מספרי סיפורים מקומיים, פעילים חברתיים, כל מיני יוצרים ובכלל של אנשים שרצו לפרסם סיפור משלהם", הוא מספר, "חלקם סיפורים היסטוריים, חלקם סיפורים על מאבקים חברתיים ויש כל מיני סיפורים הזויים שהתרחשו למשל בפאבים בעיר".
מפתחי האפליקציה מדגישים כי לא צריך להיות מקצוען כדי לספר סיפור שאחרים ירצו לשמוע. "פנינו לכמה מספרי סיפורים בבקשה שיעלו סיפורים שלהם. השתדלנו שיהיו באמת אנשים יוצרים ושיש להם מה לומר שיקחו בזה חלק, ומצד שני נמנעו מלפנות לאנשים מפורסמים כדי להבהיר שלא צריך להיות איש חשוב או מפורסם כדי לספר סיפור. הפלטפורמה נועדה לאנשים רגילים ואנחנו מאוד מאמינים בכוח שיש לסיפורים אישיים להשפיע על אחרים", אפרת מוסיף.
אפרת, שריר ונוסבאום עדיין מחפשים משקיעים ומתכננים כיצד להמשיך ולפתח את האפליקציה, אבל בינתיים חולמים על איך האפליקצייה שיצרו תראה בעוד כשנה מהיום. "החלום הוא שנוכל ללכת בכל מקום בעולם ובאמת לשמוע את האנשים המקומיים מספרים עליו ועל חוויות ממנו", הוא אומר, "בגרסה הבאה של האפליקציה נתייג את הסיפורים השונים לפי תחומי עניין: סיפורים היסטוריים, סיפורי אהבה, ספורט וכו'. כך, כל מטייל יוכל לבחור זווית של המקום שעליה הוא רוצה לשמוע".
רוצים לשמוע סיפורים?
סוד הפסים הלבנים של מספר הסיפורים יהודה עצבה - זיכרון מהרכבת בתקופת השירות הצבאי
האיש שהמציא את הסטארטאפ: הפקס שמקפל את עצמו למעטפה