לבד לגמרי, בקור המקפיא, בין קרחונים, כשהוא סובל מפציעות קשות - המטייל איתן שקד היה בטוח שחייו עומדים להסתיים. ברגעים האלה צילם סרטוני פרידה מבני משפחתו למקרה שלא יפגוש אותם שוב.
"עשיתי טעות ונפלתי, אני ממש מטומטם", אמר איתן למצלמה, "כואב לי מאוד הצד הימני של הגוף, אני ממש בבאסה מזה. חושב ששברתי את היד ואת הרגל. לא כל כך האמנתי שאגיע לזה, אני מבואס מעצמי אבל מנסה לשמור על אנרגיות חיוביות".
הבוקר (ראשון) תיאר איתן בשיחה עם ניב רסקין ב"חדשות הבוקר" איך מצא את עצמו לכוד בקרחון. "יצאתי לטיול יומי בלגונה אזמרלדה. טיילתי במסלול מוכר ליד אנשים, אבל ללגונה עצמה המשכתי בלעדיהם", סיפר איתן, "הלגונה נמצאת ליד הר, ופתאום מצאתי את עצמי נופל בירידות חדות מאוד. האבנים מאוד חלקות, מזג האוויר מאוד קר, יש מים מסביב - ומצאתי את עצמי בירידה מאוד חדה".
"עבר לי בראש - זה כנראה הסוף. נפלתי בערך ארבע-חמש שניות, בטוח שאני הולך למות", סיפר איתן, "פגעתי בהמון אבנים וסלעים בדרך עד שסוף סוף נחתי. כאב לי הגוף, לא עיכלתי מה קורה, לא הפסקתי לדמם. העין נפתחה לי בצורה ממש עמוקה, היו המון דימומים. ראיתי שאני תקוע בתוך ההר, בין סלעים. צעקתי".
היו מטיילים בקרבת מקום?
"בגלל שזה מסלול הליכה ידעתי שיעברו אנשים. אחרי לא הרבה זמן ראיתי קבוצת מטיילים, צעקתי להם: הצילו, הצילו. הם שמו לב אליי, השתהו כמה דקות באיזור אבל אז הלכו. קיוויתי שהם הלכו לקרוא לעזרה, אבל היא לא הגיעה באותו היום. חזית ההר הייתה פתוחה והבנתי שאם אתעלף בטעות, אעוף למטה ואמות. בשארית כוחותיי, עם אגן שבור ויד שבורה, טיפסתי אל מין אמבטיית סלעים שידעתי ששם אוכל לשרוד ושגם אם אתעלף אתקע שמה. הטיפוס היה קשה ממש. שם העברתי את 24 השעות הבאות".
מה המחשבות שעברו לך בראש?
"שאלות של למה. היה קצת בכי, הסתכלות לשמיים, אמרתי שאם אצא מזה אגיד כל יום 'מודה אני' ואשתדל להניח תפילין. ניסיתי לשמור על אופטימיות ולקוות שמישהו כן ישים לב אליי ושינסו לחלץ אותי".
היה לך אוכל ושתייה?
"הייתה לי חתיכת לחם שלקחתי בבוקר וחפיסת עוגיות. אמרתי לעצמי, אתה תאכל שתי עוגיות ביום ויש לך בקבוק מים שתמלא אותו בנחל. ככה תשרוד. תוך כדי עשיתי סרטונים ותמונות בטלפון שלי ששרד. הסרטונים האלה לא פשוטים, אני מעכל שזה כנראה הסוף. היה לי סרטן פעם ואמרתי לעצמי - עברתי את הסרטן אבל אמות מזה? זה כל כך מיותר. היה לי הרבה כעס על עצמי שהגעתי בכלל למצב הזה".
למי היו מיועדים הסרטונים?
"למשפחה, לחברים ולבת הזוג. סיפרתי להם מה קורה ואמרתי להם שאני אוהב אותם. רציתי שיידעו שניסיתי לשמור על אופטימיות ושמחה, אבל גם שהייתי ריאלי שיש מצב שזה לא יעבוד. שלחתי להם הודעות כדי שאם יחלצו אותי ותהיה קליטה, שיישלחו אליהם ההודעות שאני אוהב אותם ושהם הכי חשובים לי בעולם".
ספר על רגע החילוץ.
"ראיתי קבוצה, צעקתי להם לעזרה, הם שמו לב אליי ונופפו לעברי. מסתבר שאחד מהם היה בצוות חילוץ והצלה וידע ישר למי להתקשר. אחרי כמה דקות הגיע הצוות הארגנטינאי המדהים, אנשים ממש מקצוענים שידעו איך לטפל בי מעולה. החילוץ היה לא פשוט, סחבו אותי כמה עשרות מטרים למעלה. פינו אותי ישר לבית החולים, לקחו אותי לטיפול נמרץ וייצבו אותי. אמרו שהיו לי עוד 12 שעות ואז הייתי מת מהיתופרמיה".
מתי תחזור לארץ?
"מנסים לבדוק האם יכולים להטיס אותי לארץ או שאשאר לטיפולים פה. בכל זאת, בישראל נמצאת המשפחה שלי וזאת השפה שלי, אבל גם אם אצטרך לעבור את הניתוחים בארגנטינה זה יהיה בסדר. שיקום ארוך לפניי. אני רוצה לחזור לעבוד וללמוד, התגעגעתי קצת לשגרה".