טרק במסלול מוכר ובטוח בצפון גאורגיה הפך לסכנת חיים ממשית עבור המטייל הישראלי שגיא איילות. שגיא וחבריו יניב בן אריה ודורון סהר יצאו לטרק במזג אוויר נהדר שבתוך שניות התהפך עליהם והחלה סופת שלגים. בזמן שניסו למצוא את דרכם אל מחוץ לאזור הסופה איילות החליק, הידרדר ממצוק בגובה 30 מטרים, נפצע ושבר את רגלו.
"זה התחיל בטיול רגיל, במסלול מוכר, כשאנחנו בעיצומו של היום השלישי בגובה 3,000 מטרים על רכס הרים", שיחזר איילות, "הייתה שמש, היינו עם חולצות קצרות, הזענו ונהננו, כשפתאום החלה סופת שלגים. הבנו שאנחנו צריכים לשנות תוכניות מהר ולמצוא את עצמנו במקום יחסית מוגן, בשביל להגן על עצמנו מהפגיעות מאותו מזג אוויר".
"זה תפס אותנו בהפתעה. עלינו לשיא הגובה בשביל לעקוף את אותה רוח וסופת שלגים שתקפה אותנו. הגענו לצד השני של ההר, פתחנו אוהלים ונכנסנו מהר מאוד לשקי שינה בשביל להתחמם. כשקמנו בבוקר הבנו שאנחנו במזג אוויר יחסית רגוע, בלי סופה אבל הכל מכוסה בשלג. החלטנו לשנות את המסלול וללכת למסלול אחר, לעבר הכפר הקרוב ביותר. בהתקדמות הזאת מעדתי והתחלתי להתגלגל במורד המדרון שבנוי ממצוקים. נחבלתי".
"בגלגול האחרון יניב הצליח לבלום אותי. נפלתי עליו והוא תפס אותי. דורון חבש לי את הפצעים בידיים באופן מיידי. התייעצנו והבנתי שיהיה נכון ששניהם ימשיכו בלעדיי כדי להזעיק עזרה, היה ברור לכולנו שאני לא יכול להמשיך בגלל המצב עם הרגל. ביקשתי שיגררו אותי לעץ כדי שאוכל להיאחז בו עם הרגל, ממש לשבת על הגזע שלו, בשביל שלא אמשיך להידרדר במדרון. הם לקחו תיק אחד והמשיכו במסלול. נפרדו ממני באזור 14:30 בצהריים".
אתה לבד, צמוד לעץ, פצוע ומדמם. מה עבר לך בראש בשעות האלה?
"היה לי ברור שזה הולך להיות אתגר ושלא יהיה חילוץ מהיר, שכנראה אעביר שם את הלילה לבד. היה חשוב לי להעסיק את עצמי במשימות: חבשתי את עצמי, החלפתי את התחבושות, החלפתי לבגדים יבשים, תפרתי חלק מהבגדים. חיפשתי כל הזמן משהו לעשות בשביל שזה יחזיק אותי עד שיגיע אור ראשון".
בלילה, מה היה הרגע הכי קשה?
"בעיקר הקור, הכאבים ואי הידיעה מה עלה בגורל שני החברים שלי שהמשיכו את המסלול. רציתי לדעת שהם באמת הצליחו להגיע בבטחה".
חשבת על התרחיש שאולי לא ימצאו אותך?
"זה הבליח לי פעם אחת, אבל מהר מאוד אמרתי שלא אתעסק בזה כי אני סומך עליהם במאה אחוז שיצליחו להגיע בשלום. זה מה שהעסיק אותי".
מתי הגיע החילוץ?
"חלפו בערך 16 שעות. למחרת באזור השעה שמונה בבוקר שמעתי את המסוק. הבנתי שהוא לא יכול לראות אותי כי הוא בערפל. כשירד מתחת לערפל ניסיתי לסמן לו, אבל הבנתי שהוא לא יכול לזהות אותי כי אני נמצא מתחת לצמרת העץ. אילתרתי משהו, השלכתי את כיסוי התרמיל שלי מעבר לצמרת העץ, כדי שיונח על המצוק. המסוק זיהה את זה והתיישר מולי. כששמעתי אבנים מתגלגלות לכיוון שלי הבנתי שמגיע צוות חילוץ. חשבתי שכמו בסרטים יחברו אותי לכננת, ירימו אותי למעלה ופה יגמר הסיפור, אבל לצערי לא. המסוק ריחף באוויר מעל המדרון והשליכו אותי לתוך המסוק כשאני תופס בפתח הדלת עם שתי הידיים והחזה, מגלגל את עצמי פנימה".
איך הרגשת ברגע שהבנת שהסיוט הזה מאחוריך?
"זה רגע מאושר, ירדה לי משקולת מהלב. הבנתי שהסיפור נגמר, שזה עניין של זמן. אני מקווה לחזור לטייל כמה שיותר מהר. אני צריך לעבור עוד איזו פרוצדורה רפואית ואז יעדכנו אותי לגבי זמן ההחלמה".