אם אתם מתכננים ללכת לים, כדאי לכם להביא אוכל ושתייה מהבית: אתמול פירסמה עמותת צלולאת מחירי המזון והמשקאות בקיוסקים ובמסעדות בחופי ישראל, מהם עולה כי תצטרכו לשלם בממוצע תשעה שקלים לבקבוק מים אישי.
המחיר הגבוה ביותר לבקבוק מים נמצא בחוף זבולון בהרצליה - 13 שקל; בעוד המחיר הנמוך ביותר הוא 5 שקלים - בחוף דלילה באשקלון. על שליש ליטר בירה תצטרכו לשלם 24–28 שקל בחופי תל אביב, כשבכמעט מחצית מהחופים מחיר הבירה עלה לעומת הבדיקה הקודמת אשתקד. הבירה הזולה ביותר נמצאת בחוף חוקוק בכנרת - חצי ליטר ב-18 שקל. צלחת עם אבטיח מסתמנת כאחד המוצרים היקרים בחוף: 36–39 שקל, בנתניה, בהרצליה ובתל אביב - ו-15 שקל בלבד בחוף דלילה באשקלון.
לפי הבדיקה, המחיר הממוצע לשכירת כיסא בחוף הוא 10 שקלים, כשהחוף היקר ביותר הוא חוף הסלע בבת ים - 18 שקל. עלות שכירת שמשייה מתחילה בחמישה שקלים, ובחוף דלילה באשקלון תשלמו 10 שקל בשביל קצת צל.
לפי הבדיקה של צלול, בחופי תל אביב הצפופים כמעט שלא נותר מקום למתרחצים שרוצים לבלות בים - בלי לשלם עבור כיסא. כך, בחוף הצוק צפון, המשתרע על פני 6,900 מ"ר, אין אפילו מ"ר אחד הפנוי מכיסאות להשכרה. הכיסאות פרושים עד כ–2 מטרים מקו המים, ואינם מותירים מקום פנוי לישיבה ללא תשלום.
חוף תל אביבי נוסף שנמצא בעייתי מבחינת היכולת לבלות בים בלי לשלם על כיסא להשכרה הוא חוף מציצים, המשתרע על פני 12,500 מ"ר, אך רק 3,000 מ"ר (24%) פנויים מכיסאות להשכרה. פרישת הכיסאות בחוף זה אינה מסודרת, כך שלמעשה אין בו שטח הפנוי מכיסאות.
בחוף בוגרשוב בתל אביב, השטח היחיד שנותר פנוי מכיסאות הוא במרחק של 40 מטר מקו המים. החופים הבולטים בשטח הפנוי מכיסאות להשכרה הם חוף שבי ציון, חוף דור (המוכרז) וחוף דדו בחיפה. חופים נוספים הפנויים מכיסאות הם חוף י"א באשדוד, דלילה וזיקים באשקלון, החוף העירוני בטבריה וחוף חוקוק בכנרת.
חוף זבולון בהרצליה מקצה 52%, כ–3000 מ"ר - למי שאינו רוצה לשכור כיסא. לעומת זאת, בחוף השכן, אכדיה, המצב טוב יותר, שם 86% מהשטח פנוי מכיסאות, בעיקר בצדו הימני של החוף.
עוד ב-mako חופש:
בלי כסף, בלי נופש: הסוכנת שעקצה מאות נוסעים
אל תפספסו: המקומות הכי טרנדיים בברלין
וואוו בריבוע: התאומות סתיו ואלכסה חורכות את העולם
זו הפעם הרביעית שבה מבצעת צלול את מדידת הקיץ בחופים, כדי לעקוב אחר מגמת ההשתלטות של הזכיינים הפועלים בחופים על שטחי החוף המיועדים לציבור. ממצאי הבדיקה מגלים כי חלה מגמת שיפור ברבים מהחופים, שמקצים שטחים נדיבים הפנויים מכיסאות, אך עדיין יש חופים שבהם מי שמעוניין לבלות בלי לשכור כיסא או מיטת שיזוף לא ימצא מקום.
"חופי הים שייכים לציבור, לא לרשויות המקומיות ובוודאי לא לזכיינים המפעילים אותם, ולכולנו מגיע לבלות בחופים נקיים, בטוחים - ובחינם. זהו מקום הבילוי הציבורי האמיתי, והוא צריך להישאר שווה לכל נפש. דמי הזיכיון הנגבים מהזכיינים אמנם גבוהים, אך הניסיון שלהם לגלגל את העלות על הנופשים על ידי פרישת כיסאות מוגזמת בחופים, מדירה את רגליהם של מי שהבילוי בחוף ציבורי הוא היחיד שהם יכולים להרשות לעצמם", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית צלול. "יתרה מזאת, הצפיפות בחופים והיעדר מקום פנוי מכיסאות, מאלצים נופשים רבים לעבור לחופים בלתי מוכרזים, שבנוסף להיעדר מצילים מתאפיינים גם בלכלוך רב, מאחר שהרשויות אינן מנקות אותם בתדירות גבוהה", היא מזהירה. "רחצה בחוף ללא מציל חושפת את הציבור לסכנת חיים".
"בעלי עסקים יודעים שמדובר במכרה זהב"
בקרב בעלי עסקי ההסעדה בחופים טוענים כי המחירים הגבוהים הם פועל יוצא של המחירים הגבוהים במכרזי העיריות. "אנחנו משלמים לעירייה המון כסף. מדובר במיליוני שקלים", אומר בעלים של עסק מזון באחד החופים בגוש דן. "וזה לא רק זה - העירייה גובה ממני בנוסף אגרת היתר לילה, אגרת שולחנות וכיסאות, אגרת היתר חוף ועוד ארנונה. בנוסף, היא גובה את האגרות האלה גם בחורף. זה מסתכם במאות אלפים בשנה על האגרות. אם לא היה את זה, המחירים היו יורדים".
"זה הכל שיטת המכרזים של העיריות, שגובות מיליוני שקלים בשנה מבעלי העסקים. אבל לא צריך להתבלבל - גם בעלי העסקים מרוויחים כנראה לא מעט אם הם מוכנים לשלם לעיריות את הסכומים האלה, שמגיעים למאות אלפי שקלים בחודש. כנראה שבעלי העסקים מבינים שהם יצליחו לגלגל הרבה כסף אם יגבו מחירים גבוהים מהצרכנים", אומר בעלים של כמה מסעדות בתל אביב. עם זאת, הוא מסייג ש"זאת עבודה קשה להפעיל עסק הסעדה בחוף. צריך להעסיק עובדים בשעות קשות ולשלם להם יותר משכר מינימום, כדי שיהיה להם תמריץ לעבוד. גם הבלאי הוא עצום - מקרר, מזגן או מחשב מחזיק מעמד בחוף רבע מהזמן שהוא מחזיק במקום אחר".
לדברי רוני שטן, לשעבר יו"ר חברת אתרים של עיריית תל אביב, האחראית על החופים בעיר, העיריות יכולות לפתור את הבעיה: "בתקופתי קבעתי מחירי מקסימום למוצרים מסוימים, אבל לאחר עזיבתי הדברים שונו. אם העיריות היו קובעות רווח מקסימלי של 20% לזכיין או מגבילות את דמי השכירות, המחירים היו נמוכים יותר, נקודה. כיום בעלי עסקים יודעים שמדובר במכרה זהב. הם מגישים הצעות גבוהות במכרז ולאחר מכן מגלגלים את זה הלאה לצרכנים".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
עקב התנגדות משרד התחבורה: נדחה הדיון על תוכנית סיוע לתעשיית התיירות במצבי חירום
האם שדה התעופה עובדה ישבור את השוק?
